עם מעט עזרה מחבריי: הדומיננטיות של מאור בוזגלו

כמה שילמתם? 50 שקל, מחיר אחיד.


דברים שרואים בסטטיסטיקה: מאור בוזגלו כבר עם 9 שערים ו-8 בישולים בליגה העונה. הוא אחראי על 17 מתוך 31 הגולים של הפועל באר שבע (55%). רק ערן זהבי לפניו, עם 21 מ-36 (58%).

קהל בית"ר ירושלים: בבית כנראה הם פחות תומכים. נטישה מוקדמת, קריאות 'תתפטר' ובילד-אפ לבלגן. ציון: 6

קהל הפועל באר שבע: קונצרט שקשה להירגע ממנו. כמות נדירה לקהל אורח בטדי, בטח מבאר שבע. יצירתיות, ווליום וחגיגה בלתי נגמרת. בווסרמיל זה לא קרוב לזה, ואפשר רק לדמיין איך זה יהיה במתקן החדש. ציון: 10

הבורסה: אובידיו הובאן פשוט נהדר. החבילה השלמה. קשיחות, תכליתיות ודחיפה קדימה. הערב יכול היה להתפתח לגמרי אחרת אילולא הפס הנהדר של הרומני לבוזגלו. איזו ליגה, ממליגה.
עומר אצילי הפעם בצד הפחות מחמיא. בניגוד לתוספת הזמן בסמי עופר, שם מכלום עשה 1:1, הפעם יכול היה לעשות 0:1 כל כך חשוב. אבל למרות שהיה לו המון זמן, הוא לא עשה זאת.

ציוץ המשחק:

תמונת המשחק: מהפכה

היה קר בלילה בטדי. מאוד קר. קר למעלה, ביציע, והכי קר על הדשא. כל כך קר על הדשא, שמרטיב את הרגליים ואז עוד יותר קר. ועל אותו דשא קר בלילה, בטדי, כל שחקני הפועל באר שבע נמרחו כל הדרך עד לאוהדים שלהם. להם – לאדומים שהרגע קרעו את בית"ר 0:3, ולאלפים שהאירו את היציע – היה חם מאוד.

"גורדי [גורדנה] יצא, ונהיה לנו יותר קל לשחק", צחק מאור בוזגלו, ומיד הוסיף "ועכשיו ברצינות", וניתח את מה שקרה. אבל בוזגלו צדק למרות שצחק. הפועל באר שבע, כמו ביותר מדי פעמים העונה, נראתה רגועה מדי במחצית הראשונה, כאילו נותנת לעוד משחק ולעוד אליפות לעבור לה מול העיניים. כנראה היתה צריכה את ההגזמה של אלון יפת, שלהגנתו ייאמר שבלי הילוכים חוזרים גורדנה צריך להיות מורחק, ועם מצלמות - לא. ההרחקה הוציאה מהווסרמילים את כל הרוע, את כל הרעל, וזה מה שהם היו צריכים. זה מה שעדיין חסר להם, ואתמול זה התפוצץ בפנים של בית"ר ירושלים.

יפת לא התרגש מהביקורות. אתמול הרי היה יום חג - השימוש הראשון בספריי השופטים. דקה עברה ועוד דקה, ועוד פאול לא מרגש עם חומה של איש אחד, וכלום. אין הזדמנויות ואין ספריי. ואז, בדקה ה-63, הוא סוף סוף נשלף מהנדן. פסססס, פסססס. שני סימונים, ולספרי ההיסטוריה. אז איך היה, יפת, מה הציטוט הרשמי מהישראלי הראשון שריסס? "אשמור את הספריי ליום העצמאות", ענה וחייך. ואחרי שעסקנו בספריי, הגיע הזמן לפטיש.

בדקה ה-60, ויחכו ההשוואות המתבקשות לערן זהבי, מאור בוזגלו דווקא שם את עצמו באותה נעל יחד עם יוסי בניון. הרי קפטן מכבי חיפה היה באותו המצב בשבת בסכנין. אחד-על-אחד, רק שים ברשת, ויוסי העיף בואכה דגל הקרן וחיפה חטפה שוויון אכזרי. והנה בוזגלו, במצב הרבה יותר מלחיץ, 0:0 בטדי, והקבוצה שלך בעשרה שחקנים והצמרת בורחת. והנה בוזגלו, והנה זה ברשת. קל, פשוט, 0:1, ואין גמל שנשאר אדיש.

עברו כמה דקות, והוא בישל – כמו שרק הוא מבשל – בום מדגל הקרן לברך של וויליאם סוארס. "תתפטר", שרו אוהדי בית"ר לקורצקי. "תישאר", שרו למנחם לו אוהדי באר שבע. אצל בוזגלו של העונה, המונח 'קרן' שינה פאזה. הוא הכי קרוב שיש לפנדל, אם לא מבחינת אחוזי ההצלחה, אז מבחינת ההרגשה.

עברו כמה דקות, והוא שוב כבש. 0:3 לבוזגלו. אם זהבי הוא הכדורגלן הטוב בליגה כרגע, בוזגלו הוא ה-כוכב. המשחק שלו צבעוני, הטאץ' משגע, וככל שהוא מסתפר, כך הוא משתפר. וכל מי ששואל עד כמה מכבי תלותית בזהבי, חייב לשאול מיהי באר שבע לולא בוזגלו. התשובות יהיו דומות עד זהות. לשני הסופרסטארים יש צוות מסייע נהדר, ועדיין, הדומיננטיות שלהם זועקת.

גם התלבושת של אלישע לוי. מאמן הפועל באר שבע, בהופעה המרשימה ביותר שלו מאז פרש ממשחק פעיל – חולצה לבנה, ז'קט של קלאבר ושרשר זהוב – החמיא: "בוזגלו הוא טאלנט. הוא נותן מספרים בכל שנה, והשנה המספרים גדלו". העונה, הוא גם עושה דברים לבד. מכלום. פתאום. הוא נהיה מסוכן כמו שמעולם לא היה.

"זו חוויה שלא אשכח הרבה זמן", הודה הטאלנט. "אולי אפילו לעולם לא. זה ניצחון גדול". זה באמת היה ניצחון גדול – כמה פעמים ראיתם קבוצה בעשרה שחקנים, בחוץ, מפרקת את היריבה? – ובוזי החמיא לחבריו. לעתים נראה שככל שהוא טוב יותר, כך הוא נהיה צנוע יותר, אבל אל דאגה, גם עם המיקרופון הוא מספק את הסחורה. "אתה יודע שאני בדרך כלל לא משעמם", אמר. "אני תמיד נותן לכם את מה שאתם רוצים. אסביר באופן הכי פשוט – כדורגל זה שואו. אני נמצא בקבוצה שנותנת לי להתבטא, ומראה יכולת של בן-אדם שמח".

"אפשר לומר שבוזגלו וזהבי באותה הרמה?", הוא נשאל. "זה התפקיד שלכם לקבוע", השיב. "זהבי שחקן אדיר, ובאיזשהו שלב אנחנו ניפגש...".

עוד שבועיים, רק שיגיע. זה מפגש שיש לבוזגלו יותר מה להוכיח בו, שכן זהבי כבר הראה עד כמה הוא שחקן של מאני טיים – אלמנט שמאור עוד יכול להשתפר בו. אם גם בבלומפילד מספר 11 יחורר רשת או שתיים, אז הפועל באר שבע תוכל לפנטז על צלחת כבר העונה, ובנגב יוכלו לחלום על שחזור של שנות הקסם.

מר ליברמן הגיע כי אנחנו בתקופת בחירות (אה, סליחה, כי הוא אוהד של בית"ר), ובטדי אמור היה להיערך טקס הדלקת נרות בהשתתפותו. המנהלת התנגדה, וטוב שכך, אבל בבית"ר היו כאלה שאמרו שהפוליטיקאי המסור יעלה בכל אופן. ומה שביורוקרטיה לא תמיד מצליחה לעשות, עשה המבול. הטקס נדחה למחצית, והליברמן נשאר בתאו, קרוב לאלי טביב ולדנה אשכנזי ושאר הפמליה.

מהיציע הוא לא ראה יותר מדי. נכון, היתה ההזדמנות של אצילי וגם לחנן ממן היתה כזו. אבל בית"ר היתה שבלונית כמו שהיתה עד כה העונה. לבית"ר יש סגל מרענן ומאמן מבטיח, אבל לחטוף שלישייה מעשרה שחקנים זה משפיל, אפילו כשמולך הפועל באר שבע.

"זה מאכזב", אמר קורצקי בסיום, והעיניים שלו כבר כהות, עייפות, מרגישות את הלחץ של האוהדים. "אני שלם עם ההרכב, שלם עם כל מה שעשיתי במשחק הזה", הוסיף.

אבל כבר 14 מחזורים שקורצקי שלם עם מה שהוא עושה, ומה שהוא עושה לא ממש עובד. 14 גולים ב-14 משחקים, וסגנון יותר מדי משעמם ועצור. בעונה שעברה קורצקי של רעננה היה כבר עם 18 נקודות בתקופה המקבילה. בית"ר של קורצקי רק עם 16. וזה אולי אומר משהו על המוכנות שלו לקבוצה גדולה, על הגישה שלו, על השיטה שלו.

הבעיה הכי גדולה של בית"ר ירושלים היא שגם קורצקי וגם שחקניו לא ממש חושבים שיש בעיה. אבל יש, ואין ספק – משהו חייב להשתנות. מישהו צריך לעשות התקפה בקבוצה הזו. ובקצב הזה, אם זה לא יהיה קורצקי, זה יהיה טביב.

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

למעקב בטוויטר

orenjos@walla.co.il