חותמת גומי: חוסר ההשפעה של פאקו על מכבי תל אביב

.למאמן מכבי תל אביב פאקו אייסטרן יש על הנייר לא מעט סיבות שיכולות להסביר את חוסר ההצלחה שלו, עד כה, להמריא עם הקבוצה לשיאים חדשים של יכולת. לראשונה והעיקרית שבהן קוראים אירופה. מכבי תל אביב סובלת העונה לא מעט מהיעדר מסגרת אירופית. אם תחת פאולו סוזה הליגה האירופית אתגרה את מכבי תל אביב להרים את רמתה, וכך גם לפתוח פער איכותי משמעותי משאר היריבות בליגה, הפעם הבינוניות היא ששולטת. הליגה הבינונית ומטה היא שמכתיבה את סדר היום במכבי תל אביב, ונותנת לקבוצה תחושה שהיכולת החלשה הזו תספיק לה. אפשר לשחק 10 דקות איכותיות, לעשות חמישה מהלכים איכותיים במשחק, ולנצח. הנה, עובדה – זה עובד. לפחות עד המשחקים הקשים באמת מול קרית שמונה ובאר שבע, שם האשליה מתפוגגת.

ובאמת, פאקו קיבל את מכבי תל אביב במצב לא נוח, בתאריך לא אידאלי. רק היום מבינים כמה פרשנים והרבה אוהדים כמה גדולות היו נעליו של פאולו סוזה במכבי תל אביב, ואיזה חלל המאמן הנוכחי נדרש למלא. כן, את פאקו צריך להשוות לעונה של סוזה, ולא למספר החודשים המועט של אוסקר גרסיה בקיץ. פאקו אכן ייצב את מכבי תל אביב, אבל לא יותר מכך. אחרי שני מאמנים זרים ששיפרו את הקבוצה ויצרו מסלול ברור של עלייה, פאקו מתקשה להמשיך את המומנטום ובעיקר להביא משהו אחר, משהו משלו. אם גרסיה סיפק בעונת האליפות הראשונה יציבות, מקצוענות, סדר ושקט, סוזה חידש עם טקטיקה משופרת, כריזמה ענקית ולא מעט רגש, הדבר הכי טוב שאפשר לומר על פאקו הוא שהסחף של הקיץ נעצר.


עוד מליגת העל

אחרי ה-0:0 מול רעננה: אוהדי בית"ר קראו לקורצקי להתפטר
רוני לוי או אלי כהן מועמדים להחליף את דומב?
יואב כץ החליט: עטר נשאר לפחות עד שבת
ג'יבראיל קאדייב בראיון: "בית"ר עדיין חלק ממני"

חמור מכך – אחרי סיבוב שלם עם פאקו, אין באמת משהו החלטי לומר עליו. הוא לא משאיר שום מזכרת. לא רואים שום התחלה של מורשת. הוא מאמן כמעט לא מורגש. לא מספיק משפיע. אולי החולשה היא שלנו, אבל אחרי כל כך הרבה מחזורים אתה אמור לדעת מיהי מכבי תל אביב של פאקו. מה החותמת שלו על הקבוצה, מה החלק שלו, מה התרומה האמיתית שלו. למעט כמה משפטים על בן בסט, ואולי על בן חיים, קשה עדיין לנסח זאת. קשה עדיין לראות משהו. מה שרואים זו קבוצה שממשיכה לנסוע על מיכל הדלק מהעונה שעברה, להתבסס יותר מדי על זהבי ולא להבין כמה נזק ההתעסקות בשיאים של הכוכב עלולה לגרום, אם קרית שמונה ובאר שבע ימשיכו לצבור נקודות בקצב דומה בסיבוב הבא.

פאקו גם לא משפר עד כה שחקנים. קשה להצביע על שחקן אחד שהוא קידם באופן משמעותי. בן חיים היה אמור להיות כזה, אבל הטיפול הנוקשה בו אחרי הירידה ביכולת לא מוכיח את עצמו עד כה. הוא לא מצא חלוץ שיוביל אותו. הוא לא העמיד הגנה טובה יותר מהעונה שעברה. הוא לא מזהה מומנטום של שחקן ונוטה יותר מדי לעצור זאת עם הורדה לספסל. הוא פשוט עושה את מה שעשו לפניו, רק בצורה מוגזמת מדי, ללא מסר משלו. הוא פשוט בונה על זהבי. זה יכול להצליח לו, כן, ועשוי להספיק לאליפות שלישית ברציפות, אבל אם דברים לא ישתנו עד אז, קשה יהיה לזהות את החלק האישי שלו, החלק של המאמן, בתואר הזה.

לפני הדרבי החיפאי האחרון הקרינו בערוץ הספורט קטעים מעימות ישן וטוב בין שתי הקבוצות בתחילת שנות האלפיים, בסיומו יוסי בניון כבש את שער הניצחון לרשת האלופה היוצאת. הקטע כלל גם ראיון עם היהלום הצעיר, וקשה היה שלא לשפשף את העיניים מהשינויים בפרסונה. איזה מרחק ענק גמא הילד הרזה, הפגיע, המאוד ישראלי, בדרך למה שהוא היום. נכון, חלק מההרגלים נותרו שם, לא ניתמם, אבל בניון שיצא מישראל לא דומה כמעט לשחקן שחזר לארץ. אירופה שינתה אותו והראתה לו דברים שהוא לא יכול היה להבין מכאן.

איל ברקוביץ' עבר גם הוא כברת דרך דומה ביבשת הגדולה, אבל המקרה שלו הוא קצת הפוך. ברקוביץ' נשאר ברקוביץ'. בשיאו כשחקן, היו תקופות בהן ברקוביץ' נהג להכריז שהוא לא יחזור לשחק בארץ. ברקוביץ' תמיד נהג להתראיין לאותם שני כתבים, אבינועם פורת ואייל לוי, וחזר יותר מפעם אחת על המסרים. בבסיס המסרים עמדה הטענה החבויה בין השורות – אני כבר רחוק מהשכונה שלכם. אני כבר לא יכול להיות חלק מזוועת הענף שלכם. אני אחר, אני שונה, אני אירופי. ראיתי את האור, לא אשוב אל החושך.

לא היינו צריכים את ברקוביץ' המנג'ר כדי לדעת כמה השחקן הכי ישראלי בהתנהלות שלו, מבלי לשכוח את היותו גאון כדורגל חד פעמי, נותר מאוד מאוד ישראלי גם אחרי החזרה אלינו. כפרשן, ברקוביץ' שבר את המסוכמות בצורה הכי ישראלית, הכי שלמה שרפית, רק שזאת היתה בעיה זניחה. הבעיה האמתית היא ברקוביץ' המנג'ר. אתה רואה את הפועל תל אביב שלו ולא רואה כמעט כלום ממה שהוא למד באירופה. ההתנהלות היא ישראלית, הספינים הם ישראלים, המקצוענות היא ישראלית. שום דבר אירופי לא הגיע להפועל תל אביב עם בואו של "הקוסם".

לא היינו צריכים את ההחלקה של מוחמד אבו אל היג'א כדי לדעת זאת. מדובר באירוע קטן שבו שחקן בוחר לא לעלות למגרש עם הנעליים המתאימות למשטח החלק, אבל כל כך מייצג. כולל הצעקות של המנג'ר על השחקן הצעיר בסיום. אנחנו מכירים את זה היטב על בשרנו, שבוע אחר שבוע. בקבוצה עם מנג'ר אירופי לא מרבים להתרחש תקלות כאלה, אבל כמו שאמרנו, לא היינו צריכים את המקרה הקטן הזה כדי להבין שבברקוביץ' המנג'ר אין שום ארומה או ערך מוסף אירופי. מדובר במוח כדורגל מבריק, בגבולות הארץ שלנו, שמסיבות מסוימות שאין טעם כרגע לחזור עליהן לא מביא זאת לידי ביטוי כמנג'ר. בשום צורה שהיא אין כאן תגובה לג'ורדי קרויף.

סיפור הערבות הבעייתית של אלי שגב לתקציב מכבי נתניה הוציא את קצפה של התקשורת, למרות שהיא כבר למודת כישלונות של בקרת התקציבים בליגת העל. זה הזמן של יו"ר הבקרה, עופר אורליצקי, לשים את המפתחות, נטען בצדק מוחלט. זה הרגע שבו הגוף הזה צריך להחזיר את המנדט ולהתחלף, נאמר בהגיון רב. אפילו במדור הזה נכתב בשבוע שעבר כי אחרי המקרה הזה, לבקרה אין יותר דרך חזרה.

אלא שיש בעיה עם צורת ההתייחסות הזו. יש כאן הקטנת ראש. סוג של תפיסת ש.ג., כי אם לבעלי הקבוצות היה אינטרס ליצור מציאות שונה, הם מזמן היום מתקנים את זו הנוכחית. הם בסופו של דבר בעלי הדעה. הם אלו שיכולים להוביל שינוי בתקנון, בחוקה, וגם באכיפה של בקרת התקציבים. רק שאין להם אינטרס לעשות זאת.

איזו סיבה יש לאלי טביב לפעול כדי לחייב את בקרת התקציבים למלא חובתה באמת? מדוע שיעקב שחר, ממציא קבוצת המנודים, יתערב בבעיה הזו? ולמה שכל עזובת הבעלים/מנהלים מתחתיו – מאבו יונס ועד רמון, יעשו משהו בנידון? המציאות הזו נוחה להם. הם, הם המציאות. הם לא מאמינים שהכדורגל הישראלי מספיק חזק כלכלית כדי לעמוד בחוקי כדורגל מקצועני אמיתי. אל תשכחו מי היה יו"ר ההתאחדות בזמן שמונה יו"ר הבקרה הנוכחי, ומה מוסר התשלומים בקבוצה אותה הוא אוהד/מנהל/מחזיק כבעלים.

הדבר הכי בולט והכי מדובר בסיבוב הראשון הוא הפער בין שלוש הראשונות לשאר הליגה. כל ילד רואה זאת, כל פרשן מציין זאת, אבל יש גם משהו נוסף שחשוב להתייחס אליו: הפער הוא גם לא כזה גדול כמו שחושבים. הבדל בין המקום השלישי שבו נמצאת הפועל באר שבע, שיש הטוענים שהיא רצה לאליפות, לבין המקום העשירי שבו ממוקמת הקבוצה שניצחה אותה, בני סכנין, הוא 11 נקודות בלבד. בעונות רגילות ההפרש אמור להיות כמעט כפול. בעונות רגילות ניצחון כזה של סכנין על באר שבע אמור להיות הפתעה ענקית, אבל לא העונה. כנ"ל לגבי התיקו של עכו מול קרית שמונה בשבת.

אי אפשר להתייחס לליגה הזו רק מהמקום הרביעי ומטה. נכון, העובדה שקבוצה רעה כמו מכבי פתח תקווה מדורגת כל כך גבוה היא מסר רע לענף. אבל המסר הזה לא רק מלמד על החבורה של רן בן שמעון ואלו שמתחתיה, אלא גם על אלו שמעליהן. ומעליהן לא נמצאות קבוצות יותר מדי טובות, כדי שנתייחס לפער בין שלוש הראשונות לאחרות כתהום שאי אפשר לגשר עליה. רמת הליגה מלמדת גם על שלוש המובילות שלנו. איבוד נקודות שלהן לא אמור להיות חיזיון נדיר גם בסיבוב הבא, למעט אולי מכבי תל אביב וסגל השחקנים הענק שלה. אם קרית שמונה ובאר שבע לא יפנימו זאת לפני כל משחק ומשחק, תקלות השבת האחרונה עלולות לחזור. וגם אז, זאת לא תהיה הפתעה גדולה.