פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ג'יבראיל קאדייב: "הטראומה היחידה שיש לי היא שלא זכיתי לשחק"

        עוינות? "התייחסו אלינו כמו משפחה". ניכור? "מה שהיה בישראל אין לנו בבית". פחד? "בית"ר תמיד תהיה חלק ממני". שנתיים אחרי, ג'יבראיל קאדייב מספר לראשונה בראיון בלעדי מה באמת הרגיש והפריע לו בישראל. ולא, אלה לא "הילדים שחיפשו בלגן"

        ג'יבראיל קאדייב: "הטראומה היחידה שיש לי היא שלא זכיתי לשחק"

        בוידאו: אימון הבכורה של סדאייב וקאדייב בישראל

        לא צריך לעורר יותר מדי את תאי המוח כדי להיזכר בפרשת זאור סדאייב וג'יבראיל קאדייב. בבוקר אחד ב-2012 הוחתם צמד הצ'צ'נים בבית"ר ירושלים, מהלך שהפך לאחת הפרשות המרעישות והגזעניות אי פעם בכדורגל הישראלי וקרע את המועדון לגזרים. עד היום לא ברור האם ארקדי גאידמק החליט אז להילחם בגזענות או לקדם את עסקיו, אבל השלכות המקרה לא הוסיפו כבוד לבית"ר ירושלים ולמדינת ישראל.

        הבוגר מבין השניים היה סדאייב, חלוץ בריא גוף, שהשער היחיד שכבש בישראל, בטדי מול מכבי נתניה, גרם לנטישה המונית של אוהדים מהאצטדיון. סדאייב, 25, משחק היום בפולין. אחרי בית"ר הוא חזר לטרק גרוזני ולאחר חצי עונה בה מיעט לשחק עבר ללכיה גדאנסק בינואר של העונה שעברה. ב-12 משחקים במדיה הוא כבש שני שערים ובישל שלושה. העונה הוא עבר ללך פוזנאן מצמרת הליגה, כבש שני שערים ובישל ארבעה ב-11 משחקים, כולל שער ניצחון בדקה ה-90 במשחק האחרון של הקבוצה נגד ויסלה קרקוב (1:2).

        סדאייב נחשב אז לבוגר ולחזק יותר מבין השניים. עם חזרתו לצ'צ'ניה הסתפק בהתבטאות קצרה לאתר הרשמי של טרק גרוזני: "נשארו לי זיכרונות טובים מאוד מבית"ר. קיבלו אותי ואת קאדייב בצורה טובה מאוד. צוות המאמנים והשחקנים עשו הכול כדי שנרגיש נוח, וכך אכן היה. אני רוצה להגיד תודה לכולם. לא הייתי רוצה לחזור לסוגיה זו, מה שהיה היה. עם הזמן הכל התחיל להסתדר, והתנהגות האוהדים הפכה להיות רגועה יותר".

        כמי שחווה מקרוב את מה שעברו השניים, התגובה נשמעת קצת הזויה, כמעט לא אמיתית. סדאייב תמיד דיבר בשיחות סגורות על הילדות תחת התופת בצ'צ'ניה ועל כך שהוא ממש לא מתרגש, אך קשה היה להאמין שכל מה שחווה בירושלים עובר לידו.

        20:00, ספורט1: בית"ר ירושלים - הפועל רעננה
        מכבי חיפה רוצה את עדן בן בסט
        עטר בדרך החוצה מהפועל חיפה?
        מחמוד קנדיל ייעדר מבני סכנין בין שבועיים לחודש

        ג'יבראיל קאדייב שחקן בית"ר ירושלים (ברני ארדוב)
        יש הרבה דברים שהוא מתגעגע אליהם פה. קאדייב בדקות המועטות ששיחק פה (צילום: ברני ארדוב)

        בעוד סדאייב עוד הותיר רושם של המבוגר האחראי, קאדייב, שהיה אז בן 19, שידר משהו אחר. הוא נראה כילד שלוקח קצת יותר ללב ולא בדיוק מוצא את עצמו בתוך הסיטואציה. השבוע הגענו אליו. הצ'צ'ני הצעיר, שבינואר ימלאו לו 21, רק סיים אז את חלקו בקבוצת הנוער של טרק גרוזני וביום בהיר אחד עלה עם סדאייב על מטוס בדרך לישראל.

        כאשר קדאייב ענה לטלפון הוא שמח לשמוע מישהו מישראל. בניגוד לסדאייב, היה קצת קשה למצוא היכן משחק הבלם-קשר. אין לו משחקים רשמיים בליגה אירופית מאז עזב את בית"ר והוא משתייך לסגל המורחב של טרק גרוזני.

        "אני חזק, עובד קשה ובטוח שאני שחקן טוב יותר מאשר הייתי לפני שנה ושנתיים", אומר קאדייב בראיון לוואלה! ספורט. " עדיין לא מצאתי את הדרך הנכונה להגיע לקבוצה הראשונה בתקופה הזאת, אך אני מאמין שזה יקרה, אם לא העונה אז בעונה הבאה".


        היה קשה למצוא אותך.

        "למה? אני עדיין בצ'צ'ניה. חזרתי לטרק גרוזני והיום אני בקבוצת המילואים. יש סגל רחב ותחרות גדולה".

        היו דיבורים על כך שהכריחו אתכם לבוא לישראל.

        "מה פתאום?! בית"ר ירושלים הגיעו לביקור בצ'צ'ניה ושיחקנו במשחק נגדם. אחרי המשחק אמרו לנו שהמאמן התלהב מאיתנו ורוצה שנעבור לשחק בליגה בישראל. בשבילי זה היה מעולה, כי זאת אפשרות לשחק בקבוצת בוגרים וגם עבור זאור זה היה טוב, הוא לא שיחק הרבה בטרק גרוזני. באתי בשביל הקריירה ולהצליח בכדורגל ולא כי אמרו לי. אם הייתי חושב שזה לא טוב עבורי לא הייתי בא. אמרו לנו שיש קצת בעיות עם אוהדים ובהתחלה אולי לא יהיה קל, אבל היינו מוכנים וזה ממש לא הלחיץ אותנו. מההתחלה ידענו לאן אנחנו באים והיינו מאוד חזקים".

        איך אתה זוכר את התקופה בבית"ר ירושלים?

        "אני זוכר שהיה הרבה רעש. זה כבר עבר ממקום של שחקנים לניסיון לחיזוק היחסים בין המדינות, היה כאן משהו גדול מאוד שלא קשור לכדורגל. אני באופן אישי לא התעסקתי בכל הנושא של מוסלמים, יהודים או נוצרים. אלה דברים שאף פעם לא העסיקו אותי וגם בישראל התרכזתי בכדורגל. בתוך בית"ר כיבדו את הדת שלנו ועזרו לנו. עיקר הרעש היה בחודש הראשון שהיינו שם, אחרי זה הכול נרגע, אבל הייתי מאוכזב כי לא שיחקתי".

        יש לך טראומה מהתקופה בישראל?

        "ממש לא. אנחנו הצ'צ'נים עם חזק, הרבה יותר ממה שאתה חושב. אז היו קצת אוהדים שהשתוללו והתנהגו לא בסדר, אבל יש את זה בכל העולם. הם בסך הכול היו ילדים שחיפשו בלאגן ולא יותר מזה, לכל מועדון בעולם יש סוג כזה של אוהדים. עשו מזה הרבה רעש אבל אנחנו הסתדרו טוב מאוד. אפילו הרווחנו את זה, כי כל כך דאגו שיהיה לנו טוב שבאמת עברנו תקופה מאוד יפה בישראל".

        היית מסתובב עם מאבטח צמוד. לשירותים הוא היה מלווה אותך.

        "כן, זה היה משהו חדש. זה אף פעם לא נעים, אבל זה היה רק ליתר ביטחון והיה ברור שלא יקרה כלום. המאבטחים הפכו לחברים שלנו ובילינו ביחד, הם עשו לנו את התקופה בישראל ליותר יפה. אף פעם לא היינו מאוימים או שהיה מסוכן, להיפך, ברחוב בירושלים תמיד קיבלנו אהבה והסבירו לנו שזה לא קשור אלינו בכלל, זה סכסוך בין האוהדים להנהלה".

        ג'יבראיל קאדייב שחקן בית"ר ירושלים עם אלי כהן (קובי אליהו)
        "אחרי המשחק אמרו לנו שהמאמן התלהב מאיתנו ורוצה שנעבור לשחק בליגה בישראל. בשבילי זה היה מעולה, כי זאת אפשרות לשחק בקבוצת בוגרים". קאדייב עם אלי כהן (צילום: קובי אליהו)

        איך הרגשת כשהקהל יצא מהאיצטדיון בגול של זאור?

        "במגרש לא שמתי לב לזה בכלל. אחר כך סיפרו לי על זה. חבל בשביל האוהדים, כי בכדורגל צריך להתעסק בכדורגל וליהנות ממנו. כשמתעסקים בדברים אחרים זה מוציא את כל הכיף מהמשחק. על זאור זה לא השפיע, הוא חייך כשדיברו על זה באותו הערב".

        אני זוכר שהגעת למגרש האימונים של בית"ר (בית וגן, א.ס) בבוקר ששרפו אותו. היית בהלם.

        "כל אחד יהיה בהלם אחרי ששורפים את מגרש האימונים שלו. לא הבנתי בדיוק למה, אבל גם לא התייחסתי יותר מדי. ממשיכים הלאה. אני אגיד לך משהו, הטראומה היחידה שיש לי היא שלא זכיתי לקבל דקות משחק. כל כך רציתי והאמנתי שאני יכול לשחק בליגה הישראלית ולא נתנו לי. זה הדבר היחיד שעד היום מפריע לי".

        למה תמיד אתם מדגישים "אנחנו הצ'צ'נים עם חזק"?

        "כי זאת ההיסטוריה שלנו וכל מה שעברנו. אני לא רוצה לחזור למה שהיה אצלנו, אבל כולם יודעים וזוכרים, מדברים כאלה כל בן אדם נהיה חזק יותר , יודע לקחת דברים בקלות ולא להתייחס לשטויות. זה אופי של אנשים".

        אתה יודע, מישהו ששומע אותך מהצד מתקשה להאמין שלא סבלתם בישראל.

        "כי היה הרבה רעש, תקשורת וכל מה שהיה מסביב. אנחנו בכלל לא התעסקנו בזה. רצינו להצליח במקצוע שלנו ולהתפתח כשחקני כדורגל. מחוץ למגרש נהנינו, זאת האמת. כל האנשים שהיו סביבנו התייחסו אלינו כמו משפחה, אז למה שנסבול?"

        ג'יבראיל קאדייב, זאור סדאייב שחקני בית"ר ירושלים נמלטים ממתחם האימונים (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
        "כל אחד יהיה בהלם אחרי ששורפים את מגרש האימונים שלו. לא הבנתי בדיוק למה, אבל גם לא התייחסתי יותר מדי. ממשיכים הלאה". סדאייב וקאדייב מוברחים מאימון בית"ר (צילום: נועם מושקוביץ)

        אולי עוד תקבל הזדמנות לחזור לישראל. תסכים לבוא?

        "כן, למה לא? אמרתי לך, יש לי זיכרון טוב מישראל, אני לא מתעסק בדברים הקטנים או בדברים השליליים, אני וזאור עברנו כאן חוויה וזוכרים רק את הדברים הטובים. טיפלו בנו טוב, יותר מדי טוב. דאגו לנו וכל הזמן לקחו אותנו למסעדות ומקומות שאירחו אותנו כדי שנרגיש טוב. זאור אמר פעם שאת מה שהיה לנו בישראל אין לנו בבית".

        אתה בקשר איתו?

        "לעתים רחוקות אנחנו מדברים. הוא בשנתיים האחרונות משחק בפולין כך שקשה לשמור על קשר, אבל החוויה בישראל ובירושלים הפכה אותנו לחברים. לפני כן לא היינו בקשר".

        מעניין אותך מה קורה עם בית"ר?

        "כן, אני מאוד רוצה שהקבוצה תצליח. אני עוקב אחריה באינטרנט. שמתי לב שבעונה שעברה כבר החליפו כמעט את כל הקבוצה חוץ מאופיר קריאף והשנה השוער אריאל הרוש עזב. ברגע ששיחקתי בקבוצה היא תמיד תהיה חלק ממני ואעקוב אחריה". לא הכרתי את מדינת ישראל לפני שבאנו לכאן, היום אני כבר מכיר ומתעניין מה שקורה שם. קראתי על המלחמה האחרונה וכל מה שעבר עליכם. כמו בצ'צ'ניה, אף פעם לא יהיה אצלכם פשוט".