פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        נוסא לא גיבור: מדוע פאקו אייסטרן מתעקש על נוסא איגייבור?

        ההתעקשות של פאקו אייסטרן על נוסא איגייבור בהרכב מכבי תל אביב לא מובנת, במיוחד כשהחלופות על הספסל נראות טובות יותר. בטטת הכורסה לא מתרשמת מהאלופה, עצובה עם מכבי נתניה וערן לוי וסבורה שקרית שמונה חייבת לקבל יותר מאחמד עאבד

        נוסא לא גיבור: מדוע פאקו אייסטרן מתעקש על נוסא איגייבור?

        בצעירותי הזדמן לי להתלוות לקבוצה מליגת העל (אז הליגה הלאומית – הו, כמה שאני זקן), שיצאה למשחק חוץ קשה. באותו בוקר אפשר היה לזהות את הדריכות. אף שריר על פני השחקנים לא זע במהלך הנסיעה, שארכה קצת יותר משעה, כבר בכניסה לאצטדיון ניתן היה להבין שנקודות לא ייצאו מפה. כל הקבוצה הייתה חרדה והמחשבה ייצרה מציאות. היריבה, העדיפה בהרבה על הנייר, הכתה ללא רחם וההתמודדות הסתיימה בתוצאה חד צדדית, שאך בנס לא הוכפלה. בדרך חזרה השתלטה דממה חותכת. לא שקט של הקלה, אלא מועקה אמתית של אנשים שהיו שמחים להיות בכל מקום אחר על הפלנטה, רק לא על האוטובוס הזה שמוביל אותם בחזרה למרכז.

        נזכרתי באפיזודה הזו אתמול בדקה ה-15, רגע אחרי שוויליאם סוארס העלה את הפועל באר שבע ליתרון 0:2 על מכבי נתניה. כמה גדולה הייתה תחושת הייאוש של שחקני נתניה המובסים, שכבר בנקודת הזמן הזו היו צריכים להתמודד עם פיגור בן שני שערים? כמה מדכדך עבור שחקן כדורגל לחשוב במשך 75 דקות רק כיצד למזער נזקים ולא לרדת חבוט עוד יותר מהמגרש? כמה נוגה המחשבה על שחקנים שצריכים לנסוע קרוב לשעתיים בלי לדעת מה יהיה מחר – מי יישאר, מי יילך, מתי יקבלו את הכספים המגיעים להם והאם תבוא הכרזה על פירוק שתשמש גרזן סופי עבורם?

        לא, לא כיף להיות היום מכבי נתניה, פעם אחד מחמשת המועדונים הכי חשובים בישראל והיום אסופת שחקנים שנלחמת על קיומה בליגה הבכירה. אולי אפילו על עתידה כמועדון.

        עוד מליגת העל:

        מכבי נתניה: עימות בין קאיודה לשמעון הרוש במחצית
        זהבי מרוצה: "מקווה שאשבור את שיא השערים"
        ברק בכר הודה: "הפועל רעננה הייתה טובה מאיתנו"
        עידן בר און מקדיש את ניצחון הפועל פתח תקוה לעופר צברי: "התקשיתי לשמוח"

        שחקן הפועל באר שבע, וויליאם סוארס, כובש בנגיחה מול מכבי נתניה (רוני לבנה)
        כמה מדכדך להתמודד עם תוצאה כזו כבר בדקה ה-15? סוארס מרשית את השני לבאר שבע (צילום: רוני לבנה)

        מקום 3: ערן לוי

        ערן לוי יצא אתמול בדקה ה-60, קצת לאחר השער הנפלא של ג'ון אוגו שחיסל סופית את המשחק. בשבוע שעבר, ב-0:1 על הפועל רעננה, הוא הוחלף בדקה ה-65. לפני שבועיים, בהפסד למכבי תל אביב, יצא בדקה ה-66. שלושה משחקים רצופים שלוי לא סוגר 70 דקות, ועדיין לא עברנו אפילו שליש מהעונה.

        זה לא מקרי. הנטייה הטבעית היא לחשוב שערן לוי פרובלמט. שגם יוסי מזרחי, כמו מאמנים קודמים, מעביר אותו סוג של סדרת חינוך. האמת פשוטה בהרבה ומשתייכת למישור המקצועי: לוי לא בכושר ומשחק ההגנה שלו מחריד. הוא עומד על המגרש, אפילו לא מטאפורית. מכיוון שהוא עדיין ערן לוי - עם הכישרון, עם הרגל החזקה, עם הפאסים המדויקים - המאמן ממשיך לתת לו קרדיט בכל משחק ורק כשהאוויר נגמר מונף שלט החילוף. לליגה הלאומית זה מספיק, בליגת העל קשה לבנות על המודל הזה. ובאמת, הקבוצות של לוי בשנים האחרונות בקושי שרדו בליגה, אם בכלל.

        זו הבעיה הכי קשה של ערן לוי: הוא מיתג את עצמו כשחקן משמעותי ברגעים לא משמעותיים. תמיד זוכרים לו כמה הברקות, אבל אתה לא יכול להצביע על רגע עוצמתי אחד שלו. לכל אורך הקריירה כמעט הוא התהלך באזור הדמדומים שבין שתי הליגות הבכירות. על הלאומית הוא תמיד נראה גדול, לליגת העל לא תמיד התאים.

        בן 29 בסך הכול, ללוי אמורות להיות עוד שלוש או ארבע שנים לפחות למצות את כשרונו ברמות הגבוהות, לפני שיהפוך סופית לשחקן מן המניין בליגה השנייה. התהליך הזה עלול להתקצר, גם בגלל מכבי נתניה - מועדונים לא מסודרים מזקינים את השחקנים שלהם מהר - אבל גם בשל חוסר היכולת של לוי להתאים את עצמו לרמות שאליהן מצפים שיגיע. לכל הפחות, הוא צריך לתת למאמן שלו את האפשרות לחשוב שיוכל לסגור 90 דקות.

        ערן לוי שחקן מכבי נתניה (קובי אליהו)
        לכל הפחות, הוא צריך לתת למאמן את האפשרות לחשוב שהוא יכול לסגור 90 דקות. לוי (צילום: ברני ארדוב)

        מקום 2: אחמד עאבד

        הבחירה של צ'רלטון להוסיף ללוח השידורים את המשחק בין קרית שמונה לרעננה ראויה ומחמיאה לשני הצדדים – גם לגוף המשדר, שידע כבר בשלב זה של העונה שלמרות חוסר הרייטינג אי אפשר להתעלם ממוליכת הטבלה, וגם לקרית שמונה, שבניגוד לעונת האליפות גרמה לאוהדי הכדורגל להסיק מוקדם שכדאי לקחת אותה ברצינות.

        אבל למרות המחמאות והפתיחה המצוינת, למוליכה יש עדיין שתי בעיות עיקריות – אין לה קהל שיכול לדחוף אותה קדימה ויש לה מחסור בולט בחלוץ מוביל. עם העניין הראשון אין כל כך מה לעשות, לפחות כרגע. לגבי הנקודה השנייה, סביר להניח שאיזי שרצקי ינסה להתחזק בינואר, אבל עד אז הוא יהיה חייב תוצרת מהחלוצים שלו. במיוחד מאחמד עאבד.

        לעאבד יש פוטנציאל להיות אחד החלוצים הטובים בליגת העל. בכל שנה מדברים על כך שהפריצה בדרך, ולאחר שאשתקד הראה ניצוצות של שחקן גדול, נדמה היה שהפעם הכישרון הזה יתפוצץ. אלא שאז הגיעו הפציעות ועמן חוסר היציבות והתפוקה. להוציא את שער השוויון נגד בית"ר ירושלים, אותו כבש כמחליף, עאבד לא היה פקטור העונה, כשפתח בסך הכול בשלושה משחקים, בהם רשם 440 דקות (ותודה ל"דריבליסט"). במחצית הראשונה מול רעננה, קרית שמונה נראתה נורא, ברק בכר החליט על חילוף מקצועי מוקדם וכבר בדקה ה-37 הכניס את עאבד במקום פאנקה. החילוף הזה איזן את יחסי הכוחות והחלוץ הגיע במחצית השנייה לשני מצבים טובים שיורטו על ידי דניאל ליפשיץ.

        זה הסיפור של עאבד העונה – הוא מביא מדי פעם שינוי, אבל לא ניצחונות. לא נכון, כמובן, להפיל עליו את התיק בתיקו הזה, בסך הכול השלישי העונה של קבוצה ללא הפסד ששיחקה רע וסבלה מנפילת מתח מובנת אחרי הניצחון על מכבי תל אביב, אבל בהמשך הוא יצטרך להיות חד יותר, ובעיקר להוכיח לבכר שהוא שווה הרבה יותר מסתם שינוי קצב. מבחינת שניהם, עדיף שהקבלה הראשונה תנופק כבר ביום שלישי, נגד הפועל באר שבע.

        אחמד עאבד שחקן עירוני קרית שמונה (ברני ארדוב)
        הגיע הזמן גם להבקיע. עאבד אחרי החמצה גדולה, אתמול (צילום: ברני ארדוב)

        אנשי השבת: פאקו אייסטרן ונוסא איגייבור

        ככותב טורים, אתה אמור להיות מחונך לצניעות, במיוחד אם לא היית מימיך איש מקצוע (בדרך כלל גם אם כן). עליך להיזהר במה שפולטת מקלדתך, אף שלא אחת גם הזהירות המרבית ביותר לא תספק, שכן ספורט הוא עסק הפכפך ומה שלא ראית קודם עלול להתפוצץ לך בפנים. זה תקף שבעתיים לגבי מאמנים זרים, במיוחד בקליבר של פאקו אייסטרן, אחד שכבר עמד על הפודיום באיסטנבול והניף את גביע האלופות.

        ובכל זאת, לפעמים התחושה היא שמותר וצריך להביע תהייה גלויה, להציב סימן שאלה, במיוחד כשכל כך הרבה אנשים מציבים אותו בעצמם. יש בעיה עקרונית להסכים לביקורות מצד אבי נמני ומוטי איוניר, שני המאמנים הישראלים האחרונים שדרכו במכבי תל אביב ובעצמם לא ממש הצליחו בה, אבל במקרה ספציפי אחד הם פשוט מבטאים את מה שכולנו רואים ומרגישים ופאקו, משום מה, לא: שמערך שלושת הקשרים האחוריים, כשאחד מהקשרים הללו הוא נוסא איגייבור, פשוט לא עובד.

        45 הדקות הטובות של איגייבור בצהוב נרשמו במחצית השנייה בקרית שמונה, בה הרגיש חופשי יותר ואף סיכן את השער. זה קרה לאחר שגל אלברמן יצא ולצד הניגרי נותר רק ניקולה מיטרוביץ'. איגייבור לא מוצא את מקומו במגרש בקישור המעובה, בורח לאגף השמאלי ומכבי תל אביב נחשפת למתפרצות קטלניות. מצד שני, העובדה שהצטיין לפרקים ביום שני ואמש בישל את השער השני לזהבי מעידה על כך שאינו רע כל כך – הוא פשוט לא מתופקד נכון. במקרה דנן, נראה שפאקו צריך לעשות את הבחירה: או איגייבור, או המערך הזה. כל עוד הוא בוחר לשלב בין שניהם, מכבי תל אביב תמשיך להציג את אותו כדורגל אנמי, חסר השראה וחדיר שהראתה מול מכבי נתניה, בקרית שמונה וגם אמש נגד הפועל חיפה.

        המשחק אתמול היה עשוי להסתיים בתוצאה הרבה פחות טובה עבור האלופה, אלמלא חוסר היכולת של שחקני האורחים להבקיע ופריצת הדרך שהשיגה בזכות הטאץ' של דור מיכה. לא היה קשה להבחין בפני ה"אין לי עם מי לשחק" של ערן זהבי ביום שני, לעומת הביטחון שהוא מרגיש בביצוע דאבל פס עם מיכה, שילוב שהוכיח את עצמו היטב גם בעונה שעברה. ומדוע מהראן ראדי, שחקן שמורגל בהרבה למערך הזה, אינו מקבל את ההזדמנות? האם ראדי ומיכה (ועכשיו גם צריך להוסיף את דן איינבינדר שחוזר מפציעה) טובים פחות מאיגייבור? ייתכן שמורת הרוח שהגיעה מהשחקנים ביום שני ומהיציעים בנתניה אתמול תכריח את פאקו לבחון שוב את העניין לעומק.

        פאקו אייסטרן מאמן מכבי תל אביב עם נוסא איגייבור (ברני ארדוב)
        מה הם יודעים שאנחנו לא? איגייבור ופאקו (צילום: ברני ארדוב)

        בין השורות

        מאמן בני סכנין גיא לוי: "יכול להיות שהייתה נפילת מתח אחרי בית"ר.

        רוצה לומר: או שאנחנו סתם נפילה.

        קשר מכבי תל אביב ערן זהבי: "ככה אנחנו צריכים להיראות כקבוצה".

        רוצה לומר: תנו לי את הכדור וזוזו מהדרך.

        שחקן במכבי נתניה: "נראינו כמו קבוצת ילדים".

        רוצה לומר: וגם בליגה של הילדים לא בטוח שהיינו מנצחים.