פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פותח את כל צירי הגישה: המניות החמות והקרות ב-NBA

        ההגנה של מארק גאסול היא שם דבר, אבל הסיבה לכך שממפיס לא עוצרת היא השדרוג ההתקפי המרשים של שחקן הציר שלה, שדרוג שהופך את הכדורסל של הגריזליס לחכם ומענג. וגם: המספרים הגרועים של לברון והנזק שהם גורמים, והאכזבה מסטן ואן גנדי. שגיא רפאל עם מדור המניות

        מארק גאסול שחקן ממפיס גריזליס מול דיאנדרה ג'ורדן שחקן לוס אנג'לס קליפרס (AP)
        הופך למפלצת התקפית. מארק גאסול (צילום: AP)

        מניות חמות

        מארק גאסול

        ממפיס לא עוצרת, הרבה בזכות הספרדי הגדול באמצע. יש לו את כל הכלים להיות בלתי עציר בהתקפה, והשבוע הוא ניצל אותם היטב. יד רכה מחצי מרחק, משחק היי פוסט משובח, משחק לואו פוסט משובח, הוצאת כדור מהדאבל טים. דיאנדרה ג'ורדן עדיין מחפש אותו אחרי שגאסול ניצח את הקליפרס כמעט לבדו, עם 30 נקודות ו-12 ריבאונדים. משחק לפני זה הוא עשה אותו דבר לסלטיקס עם 32 נקודות ו-8 ריבאונדים. גאסול יהיה שחקן חופשי בקיץ, ולא ידוע עדיין איפה יחתום, אבל השכר שלו כבר נקבע. ההגנה שלו הופכת אותו לשחקן מקס, ההתקפה שלו היא רק סימן קריאה.

        עיתונאי הספורט ביל סימונס התחיל לדבר עליו בהקשר של סן אנטוניו כיוון שגאסול גאון התקפי שינוצל היטב בהתקפה של הספרס. ממפיס לא יוותרו בקלות, בטח אם העונה שלהם תמשיך כמו שהיא התחילה. גאסול הוא הציר ההתקפי וההגנתי, והעונה זה בא לידי ביטוי גם במספרים. אחרי כמה עונות שעמד על 14 נקודות למשחק, גאסול מתקרב לרף ה-20 נקודות למשחק. יותר חשוב מזה, הוא הופך את ממפיס לקבוצה שמשחקת כדורסל התקפי חכם שכיף לראות. ההגנה שלו היא כבר שם דבר בליגה (זכה בתואר שחקן ההגנה ב-2013), ההתקפה מתחילה לזוז לאותו כיוון.

        כוכבי ה-NBA מצטרפים למאבק השחורים בפרגוסון: "גועל נפש"
        לברון חייב לקחת את עצמו בידיים: בלוג המעקב אחרי קליבלנד
        שחקני קליבלנד מחמיאים לקור הרוח של בלאט, המאמן מחניף ללברון
        אודי הירש על הבלוף שדיוויד בלאט מכר לאמריקאים

        סנטר ממפיס גריזליס מארק גאסול (רויטרס)
        ממפיס לא תוותר עליו בקלות. גאסול (צילום: רויטרס)

        מריו צ'אלמרס

        לברון ג'יימס עזב, ודוויין וייד כבר החסיר חמישה משחקים, טוב שיש להיט את סופר מריו. השחקן שהיה חסר מאוד בפלייאוף האחרון (נוכח פיזית, אבל לא תרם) מוציא מעצמו את המיטב נוכח המצב, ומוכיח שוב שאין ואקום ב-NBA. בתחילת העונה הוא עלה מהספסל, ורק הפציעות של וייד וקול שלחו אותו לחמישייה. קשה לראות משהו שיוציא אותו ממנה בזמן הקרוב. קצת מספרים: 20 נקודות ו-10 אסיסטים בניצחון על שארלוט, 24 נקודות ו-8 אסיסטים בניצחון על אורלנדו, 22 ו-5 בניצחון על ברוקלין, 23 ו-11 בהפסד לאטלנטה. מעבר למספרים צ'אלמרס מתפקד כמו הרכז שאף פעם לא ידענו שהוא יכול להיות. הוא מנהל את משחק ההתקפה של ההיט, ומפנק את החברים באסיסטים לזריקות פנויות. הוא חודר עד הטבעת, ולוקח אחריות ברגעים החשובים. האם אפשר לומר שצ'אלמרס עשה שיפור ענקי בקיץ? אני בספק. עם לברון ווייד היה לו פשוט תפקיד אחר. ההיט היו צריכים ממנו בעיקר הגנה ושלשות.

        עכשיו ההיט צריכים רכז, וצ'אלמרס מראה שיש לו את זה. יש יתרונות וחסרונות לשחק ליד הכוכבים הגדולים. לבוש ולצ'אלמרס יש 2 טבעות אליפות, וספק אם הם יצליחו לזכות בטבעת נוספת בלי לברון. מצד שני בלי לברון הם מראים יכולות שלא חשבנו שיש להם. איך זה יעבוד כשדוויין וייד יחזור? תלוי בעיקר בוייד. אין ספק שהוא הבכיר מבין השניים, אבל בגילו ומצבו, אולי עדיף לו לנוח יותר ולתת לצ'אלמרס לקחת על עצמו יותר אחריות.

        מריו צ'אלמרס, מיאמי היט (AP)
        מתפקד כמו הרכז שאף פעם לא ידענו שהוא יכול להיות. מריו צ'אלמרס (צילום: AP)

        לו וויליאמס

        אי אפשר להתעלם מההצגה של לו וויליאמס נגד הקאבלירס. 36 נקודות, 47% מהשדה, 15 מ-15 מהקו. עוד? הוא נכנס כשהקאבס הובילו 5:20, והחזיר את טורונטו למשחק בכוחות עצמו. את המשחק הוא סיים במדד פלוס מינוס של +37. זאת אומרת שכשהוא היה על המגרש, טורונטו קלעו 37 נקודות יותר מקליבלנד. מדד הפלוס מינוס הוא מדד מבלבל. גם פטריק פטרסון סיים עם +20, אבל הוא נהנה בעיקר מהפירות של וויליאמס. וויליאמס לא משאיר מקום לבלבול. הגארד בן ה-28 פותח את עונתו העשירית בליגה, וידוע בעיקר ביכולת שלו לעשות נקודות, הרבה ומהר. גם בעונות הפחות טובות שלו הוא לא ירד מספרות כפולות בנקודות. את העונה הזו הוא פותח בריא ומספק לטורונטו אינסטנט סקורינג מהספסל. הוא שחקן שישי קלאסי, שכן כשהוא על המגרש הוא רואה רק את הטבעת. ב-19 דקות הוא קולע 13.4 נקודות. מעבר לנקודות הוא סוחט עבירות מצוין ומגיע לקו 4.5 פעמים למשחק. כשהוא עולה לפרקט הוא משנה את המשחק, כמו שראינו נגד קליבלנד. אם ימשיך בקצב הנוכחי הוא יהיה אחד המועמדים המובילים לפרס השחקן השישי.

        ואם תהיתם למה אנתוני דייויס לא פה, אז הסיבה היחידה היא הטור המצוין של אסף רביץ עליו. מניה לוהטת, אבל מה עוד אפשר לומר?

        לו וויליאמס שחקן טורונטו ראפטורס מול וויל צ'רי שחקן קליבלנד קאבלירס (AP)
        גיים צ'יינג'ר. לו וויליאמס (צילום: AP)

        מניות קרות

        סטן ואן גנדי

        לא הצלחתי לבחור בין ג'וש סמית', גרג מונרו ואנדרה דראמונד, אז עשיתי 3 במחיר של 1, ולקחתי את מי שאמור היה לפתור את הפלונטר בדטרויט. גרג מונרו לא באמת שייך למניות הקרות. הוא את שלו עושה ומספק כמו שעון דאבל-דאבל חסר השפעה. זה לא משנה אם מפסידים או מנצחים, העיקר שיש בסוף מישהו שישלם את הכסף הגדול. החלק העצוב הוא שמונרו כנראה לא יהיה שנה הבאה בדטרויט. החלק היותר עצוב הוא איך שאנדרה דראמונד נראה. פחות דקות, פחות ריבאונדים, פחות נקודות, ו-40% מהשדה לשחקן שרוב הזריקות שלו מגיעות רבע מטר מהטבעת. סמית' מצדו מצא דרך להיות פחות יעיל מבדרך כלל עם 19% משלוש, 45% מהעונשין, ו-37% מהשדה. גם הוא קולע רק 41% מתחת לטבעת. בקיץ דיברו על כך שואן גנדי יביא איתו את השינוי. דיברו על טריידים למונרו וסמית'. בסוף שניהם נשארו בנסיבות נעימות (סמית') ונעימות פחות (מונרו). אמרו שאחד מהם יעלה מהספסל, וזה תפס משחק אחד בלבד. כבר במשחק השני שהשלישייה הייתה זמינה (מונרו פתח את העונה עם השעיה) הם עלו בחמישייה בטענה שזה לצרכי מאץ' אפ (כדי שסמית' ישמור על כרמלו). אלא שמאז עברו 9 משחקים והחמישייה לא השתנתה. דטרויט עם 3 ניצחונות בלבד במקום האחרון במזרח (פילדלפיה? זה לא ב-NBA)ובדרך לעוד עונה רעה והמון כאב לב לאוהדים.

        מאמן דטרויט פיסטונס סטן ואן גנדי (AP)
        לא חסרות לו סיבות לתפוס את הראש. ואן גנדי (צילום:AP)

        לברון ג'יימס

        גם קווין לאב קר אש, אז למה לא לתת את המקום לדייויד בלאט? בעיקר כי לברון ג'יימס זה לא ג'וש סמית'. סמית' היה לא יעיל ומצא דרכים להיות יעיל פחות. לברון אמור להיות השחקן הכי טוב בליגה, על אחת כמה וכמה כשקווין דוראנט פצוע. אין ספק שהבלגן בהתקפה של קליבלנד וסף השבירה הנמוך של הקבוצה קשורים.

        לברון אמור להביא את הדוגמה האישית ולעזור להוציא את הקבוצה מהמשבר. הוא לא. שפת הגוף שלו בזמן המשחק מראה שהוא לא מרוצה. הוא לא יורד להגנה, ומאבד יותר מדי כדורים בצורה שטותית. אחוזי השדה שלו ספגו מכה קשה, ובארבעת ההפסדים האחרונים הוא קולע ב41% מהשדה. נגד הספרס הוא הסתפק ב-6 מ-17 עם 5 איבודים. הוא הגיע לקו רק פעם אחת. נגד וושינגטון הוא קלע 8 מ-21 ואיבד 3 כדורים על 4 אסיסטים. זה רצף המשחקים הגרוע ביותר של המלך מאז עונת הרוקי שלו. בניגוד למיאמי אליה הוא הגיע ב-2010 עם כוכב בדמותו של דוויין וייד, לכולם (טוב, חוץ מקיירי) ברור מי הכוכב, מי המנהיג, מי האלפא דוג. הבעיה היא שלא ייתנו לו את זה על מגש. הוא צריך לקחת את זה. על המגרש, ולא בראיונות בתקשורת. בינתיים זה לא קורה.

        פורוורד קליבלנד קאבלירס לברון ג'יימס (AP)
        המספרים מספרים היטב את סיפור פתיחת העונה שלו והבלגן בהתקפה של קליבלנד. לברון (צילום: AP)

        גוראן דראגיץ'

        כבר בעונה שעברה נשאלה השאלה איך פיניקס תסתדר עם שני מוליכי כדור דומיננטיים. בלדסו ודראגיץ' מצאו את עמק השווה והגיעו לנקודת שיווי משקל שבא שניהם הצטיינו. בקיץ הגיע אייזיה תומאס והוא כנראה הפר את שיווי המשקל, וכרגע גם בלדסו וגם דראגיץ' משחקים פחות טוב. הנפגע העיקרי הוא הדרקון שירד בכל התחומים. פחות זריקות, מגיע פחות לקו, מוסר פחות אסיסטים. דווקא בעונת חוזה, דראגיץ' נראה לא טוב. קשה לראות את תומאס מדיח אותו מהחמישייה, אבל בשלושת המשחקים האחרונים הדרקון שיחק פחות מ-23 דקות. נגד פילדלפיה ואינדיאנה היו ניצחונות בהפרשים גדולים ככה שבהחלט אפשר להבין, אבל מה קרה נגד טורונטו? רבע רביעי צמוד, והורנסק מעדיף את בלדסו, תומאס, גרין וטאקר על המגרש. דראגיץ' לא קם מהספסל. לא ברור מה התוכנית של פיניקס לעתיד. בלדסו הוחתם על חוזה עצום, תומאס על חוזה סביר, ויש להם גם את טיילר אניס על הספסל, שמחכה להזדמנות. העונה הקודמת של דראגיץ' רשמה אותו בפנקסים של קבוצות רבות בליגה, וגם עם העונה הוא ישחק פחות טוב, עדיין יהיו לו המון מחזרות. אם המצב בפיניקס לא ישתפר, דראגיץ' לא יישאר.

        גוראן דראגיץ' שחקן פיניקס סאנס (AP)
        פחות זריקות, מגיע פחות לקו, מוסר פחות אסיסטים, ודווקא בעונת חוזה. גוראן דראגיץ' (צילום: AP)