אחד-עשר משחקים הם מספיק זמן כדי לגבש מסקנות ראשוניות ולסמן תופעות שכבר חורגות משבוע ראשון מוצלח. שתי התופעות המרשימות ביותר ב-NBA עד כה הן ההתקפה של דאלאס ואנתוני דייויס. הכוכב של ניו אורלינס הצליח להתעלות מעל לציפיות גבוהות במיוחד ולהפוך כבר עכשיו, בגיל 21 ובפתיחת העונה השלישית שלו בליגה, לשחקן שנראה כמו מועמד אמיתי ל-MVP.
המספרים האישיים יוצאי דופן מכל בחינה. לאחר עשרת המשחקים הראשונים שלו (לפני המשחק הלילה בדנבר), דייויס דורג שלישי ברשימת הקלעים בליגה עם 25.5 נקודות למשחק, רביעי בריבאונדים עם 11.4 למשחק וראשון גם בחטיפות עם 2.3 למשחק (יחד עם ג'ון וול וסטף קרי) וגם בחסימות עם 3.9. את הנקודות הוא השיג ב-57.9 אחוזים מהשדה ו-76.6 אחוזים מהעונשין, הוא מוסיף שני אסיסטים ומאבד רק כדור אחד במשחק.
כל המספרים האלה ביחד מובילים לנתון האישי המרשים ביותר ב-NBA עד כה: מדד היעילות של דייויס, מדד ה-PER, עומד כרגע על 36.1. כדי להסביר כמה המדד הזה מרשים, אציין שבעשור האחרון אף אחד לא עבר את מחסום ה-32, לברון הוא היחיד שעבר 31 ורק עוד שני שחקנים (דוויין וייד וכריס פול) השיגו בעונה בודדת מדד PER גבוה מ-30. ויותר מזה - לפי האתר basketball reference, אף שחקן בהיסטוריה לא חצה את גבול ה-32 במדד היעילות של עונה בודדת. לא ברור איך חישבו את מדד ה-PER בתקופת ווילט צ'מברליין (שמחזיק בשני המקומות הראשונים) בה לא ספרו חטיפות, חסימות ואיבודים, אך גם אם נסתפק ב-40 השנים בהן הנתונים האלה קיימים ניתן בקלות לדבר על פוטנציאל לעונה היסטורית של דייויס בכל הקשור ליעילות סטטיסטית. אם הוא יצליח לשמור על מספרים שקרובים למה שהוא עשה עד כה, הוא ינפץ לא מעט מסגרות.
ראש עיריית אקרון לוואלה! ספורט: "לברון הוא אדם טוב יותר מאשר שחקן כדורסל"
שנה וחצי אחרי שיצא מהארון: ג'ייסון קולינס פורש מכדורסל
הקשר הטלפתי שהופך את התקפת דאלאס לקטלנית
מלך החטיפות לשעבר ב-NBA חשוד בחטיפת בת 14
המשטרה חידשה את החקירה נגד דווייט הווארד
דייויס לא משיג את המספרים ההתקפיים שלו באופן שגרתי, הוא לא הסקורר הסטנדרטי שיודע להחזיק בכדור וליצור לעצמו מצבי קליעה. כמות הנגיעות שלו בכדור קטנה משמעותית משחקני פנים מובילים אחרים: בעוד שדייויס נוגע בכדור בממוצע 56.7 פעמים במשחק, בלייק גריפין נוגע 84 פעמים, קווין לאב 77.2, ג'ואקים נואה 74.6, מארק גאסול 72 וניתן להמשיך הלאה. גם הזמן המצטבר בו הכדור נמצא בידיים של דייויס נמוך משמעותית מכל אלה ומשחקני פנים נוספים. הוא לא מנהל משחק, הוא מקבל מעט מאוד כדורים בפוסט והוא כמעט לא מחזיק בכדור יותר משתי שניות.
איך שחקן כזה מגיע ל-25.5 נקודות למשחק? בעיקר דרך תפקיד החוסם בפיק נ' רול. הוא קטלני כשהוא מתגלגל פנימה וקולע 1.2 האלי-הופים למשחק (לעומת 0.6 בעונה שעברה), הוא קטלני גם כשהוא מתגלגל החוצה עם 50 אחוזים בקאץ' אנד שוט מחצי מרחק (לעומת 38.6 בעונה שעברה). הוא מסיים נהדר בטבעת גם בדרכים מגוונות יותר מדאנק ועלה באזור הזה מ-67.6 אחוזים בעונה שעבר ל-73.8 אחוזים השנה, בין היתר בזכות שיפור בניצול ריבאונד ההתקפה (עוד דרך בה הוא משיג לא מעט נקודות קלות). אך העלייה המשמעותית ביותר היא בצבע באזור שמחוץ לקשת שמתחת לסל (non-restricted), שם דייויס קפץ מ-38.9 אחוזים בעונה שעברה ל-57.7 אחוזים השנה שהופכים אותו לאחד השחקנים היעילים בליגה בטווח הזה.
הנתון האחרון מצביע על כמה מהשיפורים ההתקפיים שדייויס ביצע בדיוק במקומות בהם היה חלש יחסית בשנה שעברה. כאשר שחקן הגנה יוצא לקליעה שלו, הוא יודע השנה לעבור אותו בכדרור ולסיים במגוון קליעות עם טאץ' רך באזורים שונים בצבע. הוא גם שיפר את משחק הפוסט שלו למרות השימוש המועט שלו בו, זה בולט בעיקר כאשר שומר עליו שחקן איטי מולו הוא יכול להסתובב ולנצל את יתרון הזריזות. כאשר דיוויס משחק ביחד עם מומחה השלשות ראיין אנדרסון אין ליריבה דרך להחביא שחקני הגנה כבדים.
בהגנה השיפור של דייויס בולט אפילו יותר. בעונה שעברה הוא סיפק מספרים נהדרים אך ניכר שהוא עוד לומד את רזי ההגנה הקבוצתית, השנה הוא כבר הפך למכונה משומנת. מספרי החסימות והחטיפות מעידים על שחקן שבכל רגע נתון יכול לפרק מהלך התקפי, ואפילו הם לא מספיקים כדי להדגיש את כמות ההתקפות שדייויס מחסל במו ידיו הלא נגמרות. הוא חוסם זריקות במקומות לא צפויים ובמצבים בהם שחקנים לא מצפים שהוא יגיע אליהם, ההרתעה שלו כל כך משמעותית שהוא משנה זריקות אפילו כשהוא לא באזור. הוא מסוגל לחטוף כדור לפוינט גארד מכדרר ולהפריע לכל מסירה בסביבה שלו. הוא כופה איבודים והחטאות בכמות שמכפילה את מה שהסטטיסטיקה מראה.
התחום בו הוא מרשים במיוחד הוא הגנת הפיק נ' רול. הוא יוצא באגרסיביות ופעמים רבות מצליח להלחיץ את מוביל הכדור, ותוך כדי כך הוא למד לחסום את זווית המסירה לשחקן אותו עזב. כאשר השחקן שלו כן מקבל כדור, הוא חוזר כל כך מהר שלשחקן שלו אין כמעט סיכוי לנצל את החופש הרגעי. זה בלט במיוחד מול הפיק נ' רול הקטלני בדרך כלל של דמיאן לילארד ולמרקוס אולדרידג', שברוב המקרים נוטרל על ידי הגנת הפליקנס בראשות דייויס.
הגנת הפוסט של דייויס השתפרה מול שחקנים בעובי שלו, אך הוא עדיין מתקשה מול סנטרים פיזיים. ההצטרפות של עומר אשיק חשובה במיוחד בתחום הזה, כי הוא זה שמקבל את משימות ההגנה מול שחקנים כמו אל ג'פרסון ודמרקוס קאזינס. בשני המקרים המאמן מונטי וויליאמס נמנע מלהשאיר את דייויס על מומחה הפוסט היריב, מול הקינגס הוא אפילו העדיף לתת לאנדרסון לשמור על קאזינס ולהשתמש ביכולת העזרה של דייויס.
מכל זה אפשר להבין שאנתוני דייויס הוא לא פרנצ'ייז פלייר שגרתי, אבל הוא לגמרי פרנצ'ייז פלייר. הוא עוגן הגנתי ושחקן התקפה ייחודי ויעיל מאוד בדרכו, היכולת שלו להימנע כמעט לחלוטין מאיבודים מקפיצה אותו מעל לסקוררים הסטנדרטיים. למרות זאת, שלוש תהיות עומדות כרגע בין דיוויס לבין התהילה העתידית שנראית וודאית. הראשונה היא הבריאותית. ברנדון רוי ודרק רוז מהווים תזכורות טריות וכואבות לכך שלפני שקושרים לשחקן כתרים כדאי לוודא שהגוף שלו מסוגל לעמוד בעומס של סופרסטאר ב-NBA. דייויס כבר החמיץ 18 משחקים בעונת הרוקי ו-15 בעונה שעברה, לפני שיוכיח שהוא מסוגל לשחק בעקביות כ-90 משחקים בעונה הוא לא יוכל להיכנס לרשימת המגה-סטארים של ה-NBA.
התהייה השנייה היא כיצד היכולות שלו יתורגמו לזמן אמת: דקות מכריעות של משחקים ופלייאוף. בזמן שסקוררים מובילים אחרים הופכים לשחקנים שהכול עובר דרכם במאני טיים, דייויס הוא לא שחקן שניתן לתת לו את הכדור ולדעת שהוא ייצור משהו. הוא אמנם ניצח בשניות האחרונות את סן אנטוניו, אך ברוב הדקות האחרונות של משחקים צמודים השחקנים שיוצרים את מצבי הזריקה בניו אורלינס הם ג'רו הולידיי וטייריק אוונס. בפלייאוף, כאשר יריבות יתכוננו אליו במיוחד, לא בטוח שההאלי-הופים והנקודות הזולות בצבע יגיעו באותה תדירות כמו בעונה הרגילה. יכול להיות שדייויס זקוק לסקורר משמעותי נוסף וסטנדרטי יותר לידו בשביל המצבים האלה.
מה שמוביל לתהייה השלישית לגבי דייויס - הקבוצה שלו. הפליקנס שילמו מחירים יקרים כדי לבנות סגל שמסוגל להצליח עכשיו, אך הסגל הזה מוגבל ובעיקר קצר מאוד. אשיק ואנדרסון משלימים שלישיית גבוהים נהדרת, הולידיי הוא פוינט גארד איכותי בשני הצדדים, אוונס אמנם קולע באחוזים רעים אך שיפר מאוד את ניהול המשחק ובימים טובים שלו קשה מאוד לעצור אותו. אבל כאן זה נגמר. אריק גורדון שפותח בחמישייה הולך ודועך וקולע השנה באחוזים איומים, אוסטין ריברס מתפתח למחליף מתקבל על הדעת וזה כל מה שיש לספסל של הפליקנס להציע בגזרת שחקני החוץ.
עד כה הקבוצה נראתה לא רע, בעיקר בזכות דייויס, וניצחה שישה מאחד-עשר המשחקים הראשונים שלה. ארבעה הפסדים היו מול קבוצות בכירות (בהנחה שמתייחסים לקליבלנד ככזו, וצריך). הבעיה היא שהפליקנס לא רק נמצאים במערב, הם תקועים בבית הדרום מערבי בו 60 אחוזי הצלחה מספיקים למקום האחרון, מה שאומר שיהיו להם עוד הרבה מאוד משחקים מול יריבות בכירות. היכולת הנוכחית תספיק לניו אורלינס להיאבק חזק על מקום בפלייאוף, אך לא בטוח שהיא תישמר.
בשנה שעברה אנדרסון והולידיי נפצעו במהלך העונה, גם גורדון מועד לפציעה בכל רגע נתון, מספיקה פציעה אחת כדי לחסל את הסיכוי גם בעונה הנוכחית. הג'נרל מנג'ר דל דמפס ויתר על בחירת הסיבוב הראשון הבאה בטרייד של אשיק, כדי להשאיר את הטורקי הוא יצטרך לוותר על האפשרות להתחזק משמעותית בשוק החופשי. הנכס העיקרי שלו בקיץ יהיה החוזה הגמור של גורדון, אך לבד הוא יתקשה להספיק כדי להביא את החיזוק הנדרש כדי לקרב את ניו אורלינס לצמרת.
זה הזמן להזכיר שאנתוני דייויס בסך הכול בן 21. הוא עוד ישתפר, ובעיקר יכול לפתח משחק פוסט אפקטיבי, הוא נמצא בקבוצה עם בסיס טוב ואם לא יהיו הפתעות הוא יחתום בקיץ על חוזה מקסימום ל-5 שנים. גם לו וגם לקבוצה יש מספיק זמן להתפתח ולהגיע לליגה של הגדולים ביותר. בינתיים, דייויס ינסה לשמור על נתוני היעילות הנדירים ולהוביל את הפליקנס לפלייאוף בניגוד לסיכויים ולתחזיות. אם הוא יצליח, מקומו בדיוני ה-MVP מובטח.
