בגיל 33 הוא ניסה לבצע קאמבק, ניסה לשים את העבר המסובך מאחוריו, ניסה להשכיח את מה שהיה עם מה שיש כעת. זה לא לגמרי הצליח: הרגליים כבר לא היו אותן רגליים, הידיים לא אותן ידיים, ומי שידעו זאת הכי טוב היו אלה שפגשו אותו פעם, כשהיה אחד השחקנים הטובים בליגה.
אחד כזה היה מייקל ג'ורדן.
ב-7 בנובמבר, 1995, שיקגו של הוד אווירותו פגשה את טורונטו של אלווין רוברטסון המזדקן. ג'ורדן לא ירחם על חברו, ויסיים עם 38 נקודות באחוזים מצוינים. זה לא יפריע לו להלל את מי שהיה, לדעתו, אחד השומרים הטובים בהיסטוריה. "אני שמח שהוא חזר", אמר MJ. "הוא עבר דרך לא פשוטה. מעולם לא לקחתי את הכישורים שלו כמובנים מאליהם. תמיד חשבתי שהוא אחד השומרים הכי טובים בהם נתקלתי".
היום, אחד השומרים הכי טובים בתולדות ה-NBA, שחקן שרשום טוב-טוב בספרי ההיסטוריה של הליגה הגדולה בתבל, בצרות. היום, אלווין רוברטסון כבר לא יכול לשמור. עבודת השמירה שייכת כעת לעורכי הדין שלו, שינסו להצילו מעונש מאסר מאוד, מאוד ארוך.
הוא נולד ב-22 ביוני 1962 באוהיו, ואחרי ילדות נטולת אירועים מיוחדים החל את קריירת המשחק שלו בקראודר קולג' הצנוע. משם המשיך למכללת ארקנסו, ובעונתו השלישית והאחרונה הראה קמצוץ מיכולתו המגוונת בשני צדי המגרש, בדרך לממוצעים טיפוסיים של 15.5 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-2.9 חטיפות לערב. דארל ווקר, שותפו לקו האחורי האולטרה-הגנתי דאז, סיפר ל'בליצ'ר ריפורט': "היו פעמים שגארדים לא הצליחו לחצות את קו האמצע". ועם כל הכבוד לדארל ווקר, זה היה בעיקר בזכות אלווין רוברטסון, שהבין מוקדם מאוד שאם אתה רוצה שמשהו טוב יקרה, אתה צריך לעשות אותו בעצמך. "אלווין היה תחרותי בצורה בלתי רגילה", אמר ווקר. "הוא ניצח את כל הקרבות שלו. היה איזה בחור בשם רוברט ברנון, שחקן פוטבול מצוין, שבא ללכת איתו מכות ואלווין פשוט שיתק אותו. אני חושב שהוא התאגרף קצת בבית. הוא היה רעב".
רעב, אגרסיביות ותחרותיות היה בדיוק מה שבובי נייט חיפש כשהרכיב את הסגל של נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה של 1984 בלוס אנג'לס. היתה זו הפעם האחרונה שארצות הברית שלחה למשחקים האולימפיים נבחרת על טהרת הקולג'ים, וב-1984 עיטרו את הסגל ההוא גם שמות כגון כריס מאלין, פטריק יואינג, ואיזה מייקל ג'ורדן אחד. האמריקאים דרסו כל מה שזז - ב-32 הפרש בממוצע, ליתר דיוק - כולל 31 הפרש על ספרד בגמר. רוברטסון סיים עם ממוצעים של 7.8 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים ו-2.1 חטיפות לערב, והוכיח שהוא מוכן, ועוד איך מוכן לתחילת קריירת ה-NBA שלו.
בדראפט של 1984 - אחד הטובים אי פעם, עם ג'ורדן וסם בואי, האקים אולג'וואן וצ'ארלס בארקלי וג'ון סטוקטון - רוברטסון נבחר שביעי על ידי סן אנטוניו. תחילה שימש כמחליפו של ג'ורג' גרווין האגדי, אולם כש'אייס מן' נשלח לשיקגו בקיץ של 1985, הקומבו גארד (1.91 מ') הצעיר הוקפץ לחמישייה והפך ל"אוצר מקומי", "כמו מתוך סרט של סטיבן ספילברג", כפי שנכתב ב-1986 ב'דיילי ניוז'. בפברואר של אותה שנה נכנס עמוק אל תוך ספרי ההיסטוריה של הליגה, כשהפך לשחקן השני בלבד שרושם קוואדרופל-דאבל. את הניצחון על פיניקס הוא סיים עם שורה סטטיסטית נדירה של 20 נקודות, 11 ריבאונדים, 10 אסיסטים ו-10 חטיפות. מאז הספיקו גם האקים אולג'וואן (18 נקודות, 16 ריבאונדים, 11 חסימות, 10 אסיסטים ב-1990) ודייויד רובינסון (34 נקודות, 10 ריבאונדים, 10 אסיסטים, 10 חסימות ב-1994) להצטרף למועדון האקסקלוסיבי שכולל כעת ארבעה שחקנים בלבד.
בניגוד לטריפל דאבלים, שמגיעים כמה וכמה פעמים בשנה, קוואדרפל דאבלים זה סיפור אחר לגמרי. נייט ת'ורמונד, הראשון שעשה זאת (22 נקודות, 14 ריבאונדים, 13 אסיסטים ו-12 חסימות ב-1974), הסביר ל-ESPN מדוע מדובר בהישג כה נדיר, שלא קרה מאז 1990: "הסיבה שזה דבר כל כך קשה היא שזה דורש משחקן להיות דומיננטי בשני צידי המגרש בלי להיות אנוכי - כדי שיוכל להשיג אסיסטים - ובלי לבצע עבירות בזמן שהוא מנסה לחסום כל זריקה או לקחת ריבאונדים. הרבה שחקנים יכולים להשיג את הנקודות, הריבאונדים והאסיסטים, אבל אלה הסטטיסטיקות ההגנתיות שמסבכות את הכל. אתה חייב לאהוב הגנה כדי להשיג קוואדרופל דאבל. אין דרך אחרת". אגב, בניגוד לת'ורמונד והאקים ודייויד רובינסון, אלווין רוברטסון נמצא בקלאסה משל עצמו, רשימה יוקרתית בה נותר עדיין לבדו: היחיד שעשה קוואדרופל-דאבל עם חטיפות, ולא עם חסימות.
צפו בתקציר הקוואדרופל דאבל
לצד הקוואדרופל-דאבל ההוא היה עוד שלל שורות סטטיסטיות עילאיות בעונת 1985/86, השנייה של אלווין רוברטסון בליגה: 41 נקודות, 8 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 4 חטיפות מול דנבר, 34 נקודות, 5 ריבאונדים, 8 אסיסטים, 4 חטיפות מול גולדן סטייט, 30 נקודות, 8 ריבאונדים, 10 אסיסטים מול יוסטון, 25 נקודות, 7 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 7 חטיפות מול גולדן סטייט, 24 נקודות, 8 ריבאונדים, 11 אסיסטים, 5 חטיפות מול הקליפרס, וכן הלאה. "אלווין רוברטסון הוא הסופרסטאר הבא בליגה", אמר במהלך העונה היא מאמן דנבר, דאג מו, בעוד עוזר מאמן סקרמנטו הוסיף: "ג'ורג' גרווין מעולם לא עשה חלק מהדברים שרוברטסון עושה. אלווין מזכיר לי גרסה צעירה של וולט פרייז'ר". רוברטסון סיים את עונתו השנייה בליגה עם 16 דאבל-דאבלים, שלושה טריפל-דאבלים, קווארדופל-דאבל אחד וממוצעים של 17 נקודות (51 אחוז מהשדה), 6.3 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים ו-3.7 חטיפות לערב.
מכל המספרים הללו, החטיפות מרשימות ביותר. אף אחד, בתולדות הליגה, לא רשם עונה עם ממוצע חטיפות גבוה יותר. שיא החטיפות למשחק בודד עומד על 11 ושייך אמנם לקנדל גיל, אבל אלווין רוברטסון במקום השני, ביחד עם שחקנים רבים אחרים, עם עשר למשחק. בניגוד לרבים האחרים, הוא רשם ארבעה משחקים שונים של עשר חטיפות: הראשון, מול פיניקס, הסתיים בקוואדרופל דאבל, השני, מול הקליפרס, ב-30 נקודות, 5 ריבאונדים, 6 אסיסטים ו-10 חטיפות, השלישי, מול יוסטון, עם 20 נקודות, 5 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו-10 חטיפות והאחרון, במדי מילווקי נגד יוטה, עם 16 נקודות, 3 ריבאונדים, 9 אסיסטים ו-10 חטיפות. לא תופתעו, בוודאי, לגלות שגם ממוצע החטיפות של רוברטסון לאורך הקריירה - 2.71 למשחק - הוא הגבוה אי פעם, ושמלבדו ומלבד מייקל ג'ורדן ומייקל ריי ריצ'ארדסון, אף שחקן אחר לא הוליך את הליגה בחטיפות למשך שלוש עונות שונות.
"לאלווין היו את הידיים הטובות והמהירות ביותר. הוא ראה מסירות לפני שהן נמסרו", אמר ל'בליצ'ר ריפורט' דארל ווקר, ודוק ריברס הוסיף: "אלווין היה לוקח לך את הכדור ושובר לך את הרוח". שלל שיאי החטיפות הקנו לרוברטסון את תואר שחקן ההגנה של העונה ב-1985/86, תוך שהוא מקדים את מנוט בול וסידני מונקריף. כמו כן, הקדים את חברו לדראפט של 1984 צ'ארלס בארקלי וזכה גם בתואר השחקן המשתפר של העונה (שחולק אז בפעם הראשונה בהיסטוריה). אף שחקן אחר בהיסטוריה לא זכה בשני התארים הנ"ל גם יחד באותה עונה.
את עונתו השלישית בליגה המשיך באותו קצב בדיוק, וסיים עם ממוצעים מצוינים של 17.7 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים ו-3.2 חטיפות. זו הבאה היתה הטובה בקריירה שלו, לפחות מבחינה סטטיסטית: 19.6 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים ו-3 חטיפות לערב, כולל 25 דאבל-דאבלים, שני טריפל דאבלים וייצור שם של בנזונה שכדאי להתרחק ממנו. רג'י מילר, מגדולי הטראש-טוקרים שהיה ל-NBA להציע בשנות התשעים, סיפר פעם שבעונת הרוקי שלו - 1987/88 - חבר לקבוצה באינדיאנה הזהיר אותו לא להגיד כלום לאלווין רוברטסון. כלום. נאדה. לא טראש-טוק, לא בדיחות על אמא שלו, אפילו לא שלום. כי אלווין רוברטסון ידע להפוך את הטראש-טוק על פיהו, ולהפוך את הבריון לקורבן.
ואז החלו הצרות.
ב-1989 התעמת רוברטסון עם מאמן סן אנטוניו החדש, לארי בראון. על פי התקשורת בטקסס השניים נקלעו לקרב צרחות שכמעט גלש למכות של ממש, לפני שהופרדו, והופרדו בגדול: הקומבו-גארד המצטיין נשלח לחוף המזרחי, למילווקי. "אלווין היה בחור טוב", אמר ל'בליצ'ר ריפורט' פרנק בריקובסקי, שהועבר אז עם רוברטסון לבאקס תמורת טרי קאמינגס. "אולי חלק מהאנשים לא יגידו את זה עליו, אבל יש לו לב טוב. הוא פשוט לא יכול לשלוט בכעס שלו". מי שלמדה זאת על בשרה היתה אשתו, ג'קי. בקיץ של 1990 רוברטסון שב לדירתם עם אישה אחרת, וג'קי סירבה להכניסו הביתה. שחקן ה-NBA זעם, הלך לדלת האחורית, שבר חלון, פרץ פנימה, רדף אחרי אשתו למוסך, הטיח את ידה ברצפה ונכנס לכלא לראשונה בחייו. כעבור חודש שוחרר, ומיד תקף גבר זר בבר בסן אנטוניו באמצעות מוט ברזל. "אני חושבת שמה שמפתיע אותי זה כמה טיפש צריך להיות כדי להיות מעורב באקט שכזה", אמרה השופטת שדנה בעניינו אז ל'סן אנטוניו אקספרס ניוז'.
על הפרקט הכל היה בסדר, לכאורה: את עונתו הראשונה בבאקס סיים עם ממוצעים של 14.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 5.5 אסיסטים ו-2.6 חטיפות לערב, אך כמו במקרה של הספרס, גם מילווקי התקשתה ללכת רחוק בפלייאוף. בעונתו הראשונה בקבוצתו החדשה אמנם סיפק יופי של סדרה מול שיקגו וג'ורדן (23.5 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים, 2.3 חטיפות), ובזו השנייה סיפק מספרים דומים מול פילדלפיה (23.7 נקודות, 6 ריבאונדים, 5 אסיסטים, 2.7 חטיפות), אך בשני המקרים קבוצתו הודחה בסיבוב הראשון, וזה המאוחר יותר היווה את ביקורו האחרון בקריירה בפלייאוף.
במהלך עונת 1992/93 נשלח רוברטסון לדטרויט תמורת אורלנדו וולרידג', וראה כיצד הקריירה המפוארת שלו דועכת בקצב מהיר. למעשה, הרגע הזכור ביותר שלו מתקופתו הקצרה בפיסטונס היה במהלך משחק מול אורלנדו, כשקיבל חתיכת כאפה משאקיל אוניל:
רוברטסון טען שבסך הכל ניסה להפריד בין שאק וביל ליימביר. סנטר המג'יק חשב אחרת, והתעקש שהגארד המזדקן שיחק מלוכלך: "אני לא יכול לתת לאנשים להכות אותי במפשעה. רק הגבתי. הוא היכה אותי מתחת לחגורה, אז נתתי לו אגרוף לפרצוף".
את המכה הבאה בקריירה רוברטסון דאג לחלק ולא לחטוף, אלא שמהצד השני לא עמד שחקן יריב בנובמבר 1993, אפילו לא שחקן מהקבוצה שלו, אלא איש צוות של הפיסטונס. על פי התקשורת במישיגן, שחקן ההגנה הנפלא חנק את בילי מקיני כל כך חזק שאנשי המועדון היו צריכים להפריד, ומהר. "איבדתי את קור הרוח שלי לשניה", אמר רוברטסון לתקשורת לאחר שהושעה מהקבוצה, "והשנייה הזאת הולכת לעלות לי ביותר תשומת לב משקיבלתי כל השנתיים האחרונות". שנה חלפה, הגארד נשלח לדנבר, הטריד מינית אישה בשם ניקול בארבר, וב-1995 לקח את נושא ההטרדה צעד אחד קדימה. לאחר שמאהבת איתה בגד באשתו סירבה לענות לו לטלפון בשלוש בלילה ואז לפתוח את דלת דירתה - רוברטסון פרץ לביתה, שבר את שתי הטלוויזיות שלה, חתך את הספה, ניסה להצית את המקום, תקף אותה, וגנב ממנה ארנק, שעון יד ושתי טבעות. הוא הואשם בפריצה, תקיפה והתנגדות למעצר, הורשע בפריצה בכוונת שוד בלבד וקיבל, בפעם השלישית תוך ארבע שנים, עונש מאסר על תנאי.
בקיץ של 1995 הוחתם על ידי טורונטו והמשיך בשלו. "אלווין נעצר בלילה שלפני המשחק הראשון שלנו ב-NBA לאחר שבעט החוצה מהמלון זונה עירומה, בגלל שלא רצה לשלם לה", אמר ג'ון סאלי ל'דדספין'. "שחררו אותו למחרת בסביבות שעה 15:00, כשהמשחק היה ב-19:00. הוא הגיע, הוליך אותנו בנקודות, וניצחנו את המשחק הראשון. ברגע ההוא ידעתי שהעונה שלנו הולכת להיות מוזרה". למען הדיוק, רוברטסון לא סתם הוליך את הראפטורס בנקודות במשחק הבכורה שלהם בליגה: הוא סיים ערב אדיר של 30 נקודות ב-11 מ-14 מהשדה, אליהן הוסיף 7 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-5 חטיפות. בגיל 33. בשבועיים הראשונים נכנס לספרי ההיסטוריה של המועדון, כשחקן הראשון שזורק מהשדה, שקולע מהשדה, שזורק לשלוש, שקולע משלוש, שמבצע עבירת תוקף, שמגיע לעשרים נקודות, שמגיע לשלושים נקודות, שמבצע עבירה טכנית. כאן יש לציין שה-NBA - הספורט האמריקאי כולו, למען האמת - היה אחר באמצע שנות התשעים: כיום, אם שחקן יכה את אשתו או יבעט בזונה עירומה, הוא קודם כל יושעה מקבוצתו; אלווין רוברטסון היה צריך לחנוק איש צוות כדי לקבל השעיה.
העונה ההזויה ההיא בטורונטו היתה האחרונה בקריירה של אלווין רוברטסון. אבל רגע לפני שניכנס לשלב הבא בחייו, זה העצוב יותר, נציין שבתולדות ה-NBA היו רק שש עונות אישיות של לפחות 15 נקודות, 5 ריבאונדים, 5 אסיסטים ו-3 חטיפות למשחק. מייקל ג'ורדן עשה זאת פעם אחת (1987/88), מג'יק ג'ונסון עשה זאת פעם אחת (1980/81), מייקל ריי ריצ'רדסון עשה זאת פעם אחת (1979/80).
ואלווין רוברטסון עשה זאת שלוש פעמים ברציפות (1985/86, 1986/87, 1988/89).
ב-1997 נזרק לכלא לשנה כעונש על ארבעה עימותים שונים עם חברתו לשעבר בין 1995-1996. ב-2002 נגזרו עליו שלוש שנות מאסר נוספות, הפעם על תקיפה מינית, אולם האישה שאנס החליטה לבטל את אישומיה, ורוברטסון נהנה מההפקר ובילה רק שנה בכלא. בין כניסה ויציאה מבית סוהר גם מצבו הכלכלי התערער, ולטענתו, לא הצליח למצוא עבודה בשל שלל התקריות הפליליות. צמיד מעקב שהושם על רגלו לא אפשר לו להתרחק יתר על המידה.
ואז, ב-26 בפברואר, 2010, אלווין רוברטסון נעצר על הפשע הגדול ביותר שלו - לפחות עד כה: תקיפה, חטיפה וסחר בנערה בת 14. על פי רשויות החוק, כוכב ה-NBA לשעבר נמנה על חוליה בת שבעה אנשים שחטפה את הנערה ממעון לחסרי בית בסן אנטוניו, אילצה אותה לרקוד במועדון חשפנות בקורפוס כריסטי, טקסס, ושידלה אותה לקיים יחסי מין עם לקוחות שונים ברחבי העיר. רוברטסון נעצר בארקנסו, לא רחוק מהאולם בו עלה לגדולה בתקופת הקולג'ים, רגע לפני מחנה כדורסל שאמור היה להעביר. "ההאשמות הללו הן הגרועות מכל", אמר לאחרונה ל'בליצ'ר ריפורט'. "באמת שאין לי שום קשר לזה. זה פשוט הורג אותי. אני חף מפשע". אלא שהשאלה אם אלווין רוברטסון באמת חף מפשע - זה כבר משהו שבית המשפט יצטרך לקבוע, ויצטרך לקבוע בקרוב. אם יימצא אשם בכל הסעיפים שעומדים כנגדו ונגד שאר חברי החוליה, עלול להישלח לכלא ל-99 שנה.
כנגד התדמית הנקייה והמקצועית כל כך של קבוצת הכדורסל של סן אנטוניו ב-15 השנים האחרונות, סיפורו של רוברטסון בולט עוד יותר, וגם הוא יודע זאת. מה היה קורה אילו היה מתחיל את הקריירה עשר או עשרים שנים מאוחר יותר? אם היה זוכה לחלוק חדר הלבשה עם דמויות כגון טים דאנקן וטוני פארקר, עם מאמן כגון גרג פופוביץ', עם ארגון כה מקצועני? אין לדעת, אבל זה לא אומר שרוברטסון לא שאל את עצמו את השאלות הללו שוב ושוב. "אני שחקן הספרס היחיד ב-15 השנים האחרונות שהסתבך עם המשטרה", אמר ל'בליצ'ר ריפורט'. "הספרס לא מסתבכים. הם חבר'ה נהדרים, והם לא צריכים שיזכירו את השם שלי עם שמם". כשנשאל האם מישהו מהמועדון שוחח איתו בתקופה האחרונה השיב בשלילה: "הם רוצים להגן על התדמית שלהם".
כעת, לאלווין רוברטסון נותרה עוד מטרה אחת בחייו, והיא כנראה תהיה מסובכת יותר מכל קווארדופל-דאבל: לטהר את שמו, על אחת כמה וכמה כששניים מבניו - טיירל ג'ונסון, שחקן NFL במינסוטה, ואלג'ין קוק, שחקן כדורסל במכללות אורגון - מנסים לפתח לעצמם קריירה משלהם. "אני מקווה שהבעיות שלי לא יפגעו בהם", אמר רוברטסון לאחרונה. "אני גאה בקריירה שהיתה לי. יש לי כמה הישגים בספרי ההיסטוריה, הישגים שאף אחד לא יוכל לקחת ממני. החלום שלי הוא לטהר את שמי, ולשקם את היחסים שלי עם סן אנטוניו".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il