בוידאו: תקציר הניצחון של מכבי תל אביב על נהריה
1.
גם מול נהריה, המשיך בריאן רנדל להיראות כמו האיש-שקשה-להבין-איך-לא-הגיע-למכבי-עד-העונה-הזאת. אין הרי תקדים לזר שחתם במכבי אחרי שהסתובב בארבע קבוצות ליגה שונות. ועוד יותר חסרת תקדים היא מידת הדומיננטיות שלו. אז אתמול זה נגמר עם מדד איכות 18 ב-18 דקות; עם 4 חטיפות, 3 הטבעות, 2 עבירות שסחט ואפילו שלשה אחת. ובסה"כ, אם ננתח את המספרים של רנדל עד כה בליגה פר דקה, נגלה שדווקא במכבי מספק בוגר אוניברסיטת אילינוי את הסטטיסטיקה הטובה בקריירה שלו. לשם המחשה, קולע רנדל העונה כמעט 0.6 נקודות לכל דקת משחק. שזה 24 נקודות תאורטיות על 40 דקות משחק.
ועדיין, יש כאן אבל. אלו לא רק תרגילי הבידוד הגרשוניים לרנדל שמזכירים לנו פאוור פורווארד היסטורי. זאת גם התחושה שמתחילה לחלחל שמכבי תל אביב מודל 2014/15 לא יכולה בלי רנדל. כפי שלא יכלה משך שנים ללא נדב הנפלד. הבעיה עם הנפלד, מגדולי השחקנים בצהוב אי פעם (והפייבוריט של כותב שורות אלה), שאט אט הגיעו למסקנה שגם אי אפשר איתו. כלומר, אי אפשר לעשות צעד קדימה כשה-4 שלך, מוכשר, חכם ומוצלח ככל שיהיה, חשוף לכל כך הרבה מגבלות. ימים יגידו אם זה המצב גם לגבי רנדל. כבר עכשיו אפשר לזהות את ההתאמות הטקטיות שגודס מנסה לבצע כדי להתאים את מכבי אליו. למשל, ההזזה של פניני לעמדה 3, אשר משמעותה המרכזית ציוות הגנתי לא נוח עבורו בשמירה אישית (אמש, למשל, התקשה מול נייט מילר) או הגנות מתוחכמות ואגרסיביות פחות. ושאלה השאלות, כמובן, היא מידת ההתאמה לביג סופו.
עניין אחר: שאלנו ביום חמישי האחרון מי יהיה הגארד הנוסף במכבי שיתן את הגיבוי הדרוש לפארגו. מרקז היינס המשיך אתמול להיראות כמי שמחפש את עצמו. יוגב אוחיון, המועמד השני לתפקיד, נראה דווקא טוב מאוד. לאור ההתפתחויות האחרונות בדאלאס, יכול מאוד להיות שפעולה מהירה של הפדרמנים בגזרת גל מקל תהיה הבינגו שמכבי צריכה.
2.
האמת צריכה להיאמר. מרבית אוהדי הכדורסל ודרי השלולית ציפו וקיוו שמכבי חיפה תחזור ממסע הטיולים של ג'ף רוזן בניכר, ותחטוף בראש. לא רק שזה לא קרה, אלה שלפחות ברמת האפקט המיידי, נראה היה שמשהו טוב קרה לירוקים בארה"ב. ויכול להיות, ברמה המיידית, שדווקא הבחירה של ברודי אנגלי להישאר עוד כמה ימים בבית ולהחמיץ את משחקה של חיפה מול הפועל תל אביב, היא שסייעה לקבוצה של רמי הדר. בהיעדרו של הקלע הנמוך, קפצו דקות המשחק של רנה רוג'ו מ-12.5 בממוצע למשחק, עד ל-29 מול האדומים. ויובהר, רנה רוג'ו הוא לא שחקן גדול. אם היו ממנו ציפיות מוקדמות, אי שם בימי UNLV העליזים, להפוך לתואם "פלסטיק מן" (סטייסי אוגמון) או גרסה דומה לטיישון פרינס, הרי שהן נגנזו מזמן.
ובכל זאת, הסווינגמן ארוך הגפיים מצליח לייצר, ביחד עם דמונטז סטיט, פאנץ' הגנתי שלמעשה הכניע את כל מה שהיה לעודד קטש להציב מולם. כדורסל גדול קשה יהיה לצפות לראות מסגנית האלופה העונה, אבל ציוותים הגנתיים כאלה, נתמכים בג'ף אלן מאחור ומחויבות קבוצתית רחבה, יכולים להפוך את חיפה לסיוט עבור כל יריבה בליגה.
והפועל תל אביב? תוצאת משחקה הבא, בבית מול גלבוע, עשויה לתת אינדיקציה לאן פניה מועדות. ובכל מקרה, הפסד או ניצחון, קשה לראות איך האדומים מסיימים את העונה בסגל הנוכחי.
3.
עיון בדפי הסטטיסטיקה לא נותן תשובה חד משמעית לגבי הסיבה לפתיחת העונה הרעה של הפועל אילת. הקבוצה של דן שמיר מדורגת במקומות סבירים ברוב הקטגוריות המספריות. בקטגוריה אחת היא מדורגת במקום סביר מדי, והיא נושא כמות השלשות למשחק. אילת מוליכה את הליגה עם 24.5 כאלה. רגע, אבל מצד שני היא מוליכה את הליגה גם בכמות העבירות שסחטה ובמספר זריקות העונשין. אז כנראה שהתשובה לא נעוצה רק במספרים. קשה גם לייצר תאוריות לגבי ההגנה של אילת בהמשך למשחק רע (במיוחד) אחד בצד שבו אמורים לשמור.
בניגוד להפועל תל אביב למשל, קשה קצת יותר במקרה של אילת לשים את האצבע על הבעיה. לתהות האם צריך שינוי בסגל, ואם כן היכן בדיוק. יכול להיות שזאת בדיוק הבעיה של דן שמיר.
*** ובינתיים ביקום מקביל הגיעו 1,600 באר שבעים, על פי פרסומים זרים, כדי לעודד את הקבוצה המקומית מול מעלה אדומים במסגרת הליגה הארצית.
