אחרי חמש תבוסות לשני הצדדים, בסדרה הכי חד צדדית שהיא דו-צדדית, משחק 6 הבטיח וקיים. סוף סוף משחק צמוד לכל האורך, כשהיתרון עובר מקבוצה לקבוצה, גם בשניות הסיום, הארכה - הרי לא יכול להיות יותר צמוד מזה - ובפעם הראשונה והאחרונה בסדרה היה גם ניצחון חוץ.
הדרך שבא גרג פופוביץ' מנצל את הסגל שלו זה שיעור נפלא למאמנים ב-NBA. אני בספק אם מאט בונר היה מקבל דקות באיזושהי קבוצת NBA, לפופוביץ' אין בעיה לפתוח איתו במשחקים מכריעים. הוא יודע בדיוק מה בונר נותן ומה החולשות שלו, וזה לא מפריע לו. הלילה הוא קיבל ממנו שתי שלשות חשובות. טוני פארקר פצוע ולא יכול לעלות לחצי השני? אין בעיה, נזרוק למים את הרכז השלישי ששיחק עד כה רק בגארבג' טיים. משחק צמוד ברבע הרביעי? זה לא אומר שאי אפשר לתת דקות מנוחה לטים דאנקן, ולשחק עם בוריס דיאו בתור סנטר.
צריך להבין שלתת לשחקן דקות זה לא רק עניין של כישרון ויכולת. אם מישהו קיבל חוזה ב-NBA, סביר להניח שיש לו כישרון שמצדיק את זה. זה ביטחון להחזיק שחקן כמו קורי ג'וזף מוכן לשחק, מוכן להיכנס בכל רגע, להיות אגרסיבי מצד אחד, ועדיין לא לפגוע במשחק הקבוצתי, זאת עבודה של צוות אימון, וזה מה שפופוביץ' עושה לשחקנים שלו. היכולת הזאת למצות את הכישרון של הנידחים בשחקני הספסל, בזמן שאיש לא מצפה לו, הוא אחד ההבדלים בין קבוצה שעולה לגמר ה-NBA ואחת שלא. וזאת גם אחת הסיבות לכך שהמכונה הזאת רוקדת בטופ של ה-NBA פחות או יותר 15 שנה. יש, כמובן, עוד סיבות רבות להצלחה העקבית של הספרס, אבל אין ספק שמשחק 6 בסדרה יכול ללמד את דור המאמנים הצעירים בליגה איך שומרים סגל שלם חד ואפקטיבי במאני-טיים של משחק ושל עונה, איך משתמשים בו בצורה נבונה ואיך כל זה יוצר בסוף רגעים קסומים והצלחה.
סן אנטוניו ניצחה באוקלהומה סיטי ועלתה לגמר ה-NBA
הספרס מתכננים לנקום בהיט: "עדיין יש טעם רע בפה"
אריק ספולסטרה הוא הכוכב האמיתי של מיאמי בגמר המזרח
איך תיגמר סדרת גמר ה-NBA?
המטרה של הספרס בחצי הראשון הייתה בעיקר להישאר במשחק. הסדרה התאפיינה ברבע ראשון של גישושים, ורבע שני של בריחה מצד הקבוצה הביתית, בריחה שסגרה את המשחק. הספרס רצו להישאר צמודים, לא לתת לקהל להיכנס למשחק, ומצד שני לא לשחוק את הכוכבים. זה כמעט הצליח בצורה מושלמת, למעט הכאבים של טוני פארקר בקרסול, שהשאירו אותו על הספסל בחצי השני. הם הצליחו לכפות תוצאה נמוכה, ולרדת למחצית במינוס 7 בלבד.
ברבע השלישי, השלשות התחילו להיכנס, ו-2:30 דקות טובות של מאנו ודיאו הובילו את הספרס ליתרון 10 בכניסה לרבע האחרון. יתרון שהיה יכול להספיק בסן אנטוניו, אבל לא באוקלהומה סיטי עם הקהל הביתי של הת'אנדר. 10:45 דקות לסיום הרבע הרביעי, דוראנט בכניסה לסל, דורך על קוואי לאונרד ונוקע את הקרסול. זה לא מה שיעצור אותו במשחק כזה, הוא ממשיך לשחק, אבל זה רודף אותו בסיום. ביתרון נקודה לספרס, פחות מחצי דקה לסוף, הת'אנדר עושים בידוד לדוראנט. הוא מנסה לעשות קרוס אובר, לצאת מהר וחזק מהמקום, אבל הקרסול הפגוע פשוט קורס ודוראנט נופל ומאבד את הכדור. מהרגעים האלה שאיש לא יזכור את הנסיבות, אבל כולם יזכרו את התוצאה.
ברבע הרביעי שני המאמנים עברו לחמישיות נמוכות. פופוביץ' שיחק דקות ארוכות עם דיאו בסנטר, וברוקס עם איבקה באמצע. דווקא הכניסה של דאנקן עזרה לת'אנדר, כי היא החזירה את איבקה לצבע, ואת הצבע לפנים של הת'אנדר. איבקה נאלץ לשמור על קלעי שלשות כל המשחק ולא יכול היה לבוא לעזרה. החזרה שלו לצבע בדקות הסיום אפשרה לו לחסום פעמיים (חסימה אחת לא חוקית), ולעזור לת'אנדר להחזיר את היתרון בדקות הסיום. דווקא כשנראה שהמשחק בידיים של הת'אנדר, הספרס החזירו לעצמם את היתרון, והיה להם כדור אחרון לניצחון, אבל מאנו החטיא.
אחרי שלשה של דרק פישר ברבע הרביעי, רג'י מילר קורא לו אולד רילייבל (הזקן שאפשר לסמוך עליו), אבל לספרס יש שחקן שראוי לשם הזה יותר, טים דאנקן. בהארכה הספרס ניצלו את היתרון שלו על איבקה ו-7 נקודות רצופות של טימי ניצחו עבורם את המשחק. החיסרון של טוני פארקר לא ממש הפריע, בעיקר כי פופוביץ' יודע למתוח את הסגל שיש לו כמו שצריך.
הספרס מגיעים לגמר שני ברציפות, ואחת הסיבות להחייאה שהם עברו בשנים האחרונות הוא קוואי לאונרד, שרשם חטיפה מכריעה בסיום וסיפק פלייאוף טוב מאוד עד כה. צריך להזכיר איך הוא הגיע לסן אנטוניו: בחירה 15 בדראפט, שהם רכשו מאינדיאנה עבור ג'ורג' היל. שתי הקבוצות הרוויחו מהטרייד, אבל אין ספק שהרווח של סן אנטוניו גדול בהרבה, ושני גמרים רצופים הם ההוכחה לכך.
גם לבוריס דיאו יש חלק בכך. השילוב שלו עם ג'ינובילי כשהם עולים מהספסל הוא כמעט בלתי עציר. בנוסף, דיאו יכול לשחק כמעט בכל עמדה במגרש, ולשמור כמעט על כל שחקן אצל היריבות. זה בונוס שאין לאף קבוצה אחרת בליגה.
אוקלהומה סיטי הולכת לקיץ של מחשבות. בעונה שעברה הם נהנו מהספק עקב הפציעה של ראסל ווסטברוק. הם היו יכולים ליהנות מאותו ספק אלמלא החזרה של סרג' איבקה. העובדה שהוא חזר לשחק נגד הספרס כנראה תכריח את הת'אנדר לעשות שינויים בקיץ. מלבד דוראנט, ווסטברוק ואיבקה יש להם רק שלושה שחקנים שתורמים בצד ההתקפי. רג'י ג'קסון הופך לשחקן חופשי מוגבל, לקרון באטלר (לא שותף הלילה) ולדרק פישר (פיל ג'קסון רוצה אותו בניו יורק) אין חוזה לעונה הבאה. הת'אנדר חייבים להשאיר את ג'קסון שהפך לבורג משמעותי בקבוצה, ולהביא שחקנים שיכולים לעשות נקודות מהספסל. יש להם שם את ג'רמי לאמב וסטיבן אדמס הצעירים. לאמב חייב לעבוד קשה כדי להתחיל לממש את הפוטנציאל שלו. אדמס חייב לפתח משחק התקפי, כדי להפוך לניק קוליסון משופר.
גם שאלת סקוט ברוקס עולה לסדר היום. ברוקס מאמן את הת'אנדר כבר שש עונות. הוא מביא את הקבוצה לשלבים מאוחרים עונה אחרי עונה, אבל איכשהו תמיד נראה ששם חסר לה מאמן טוב יותר. מאמן שמסוגל להגיב ולשנות, מאמן מנוסה יותר. פרסטי צריך להחליט האם הגיע הזמן לעשות שינוי בעמדת המאמן. זה לא קל אחרי גמר המערב, ודווקא אחרי סדרה שבה ברוקס הראה שהוא מסוגל לשנות. אבל הסדרה גם הבליטה את החיסרון של הת'אנדר בעמדה, מול עילית הליגה ע"ש פופוביץ'.
בהקשר של ברוקס עולה גם שאלת ראסל ווסטברוק. האם מאמן אחר יהיה מסוגל לרתום את הכישרון שלו טוב יותר לתועלת הקבוצה? אין ספק שווסטברוק הוא שחקן ששייך לעילית. המהירות והכוח שלו פשוט בלתי ניתנים לעצירה, רק שלעיתים קרובות קבלת ההחלטות שלו בעייתית. הוא משחק המון לידיים של היריבות עם הזריקות שהוא לוקח, ולא מבין מה לא בסדר בזה. אני לא חושב שיש טעם לפרק את הצמד ווסטברוק-דוראנט. בסך הכול שניהם מסתדרים היטב זה עם האגו של זה, ואוקלהומה סיטי לא תצליח לקבל בחזרה כישרון ברמה של ווסטברוק. הפתרון צריך להיות מאמן שיכול לנסות לרתום את האנרגיה של ווסטברוק בצורה טובה יותר.
