אם השם גיא מצקין נשמע לכם מוכר, זה או כי אתם חובבים מושבעים של ספורט אולימפי בכלל ושל ענף הקשתות בפרט, או בזכות העובדה שלפני קצת פחות מחודשיים הייתם מעורים מאוד בנעשה בתקשורת הספורט הישראלית. במאי 2012 מצקין סיים במקום הראשון בטורניר הקדם אולימפי האירופי שנערך באמסטרדם, הישג שהיה אמור להבטיח לו את ההשתתפות במשחקים האולימפיים בלונדון, אבל הקריטריון של הוועד האולימפי הישראלי - שקבע כי היה צריך לסיים עוד קודם לכן בין שמונה הראשונים באליפות אירופה (סיים במקום ה-17) - הרס את חלומו והחל מאבק בעד השתתפותו.
11 ימים אחרי שהודיע הוועד האולימפי באופן רשמי כי הקשת בן ה-24 לא יוכל להתחרות באולימפיאדה, גם לאחר דיונים בוועדות השונות, זכה במקום הראשון בגרנד פרי בבולגריה, מה שעורר מחדש את השאלה האם היה צריך לשלוח אותו ללונדון. בשיאו דורג במקום ה-44 בעולם, וכיום מדורג במקום ה-98. אנחנו לא נשבור לו את החלום, והוא יהיה חלק מפרויקט העצמאות של וואלה! ספורט. רואים 6/6, גרסת הקשתות.
1. מתי שמת לב לרמת הדיוק שלך בענף?
"התחלתי לירות בגיל 14 וכשנתיים לאחר מכן שמתי לב שקצב ההתקדמות שלי מאוד יפה בארץ. שמתי לב שאני מתחיל לירות טוב ונכנס לזה, אהבתי את זה והיה לי נחמד שאני מצליח במשהו שאני אוהב. לקראת גיל 17 התחלתי להצליח גם בתחרויות בוגרים. בגיל 18 השתתפתי בתחרות בצרפת, שהיא התחרות הכי גדולה בעולם, בקטגוריית נוער, וסיימתי במקום השישי מתוך 120. שם הבנתי שאני לא פראייר ברמה בינלאומית, וששווה להמשיך".
2. ממה הדיוק מגיע - מכישרון או יותר מעבודה קשה?
"לגמרי מעבודה קשה. זה ענף ספורט שקשה מאוד להצליח בו ויש הרבה תסכול בדרך, ואין גרף ליניארי של הצלחה. יש המון קריסות בדרך, כי זה ענף טכני ויש הרבה אנשים מוכשרים שמגיעים לנפילה אחרי חצי שנה או שנתיים ומאבדים את זה. היתרון הגדול שלי שהבנתי את זה מההתחלה - זה הרבה עבודה קשה, ובגלל זה הצלחתי".
3. מהי ה?צליפה? הכי טובה שלך בקריירה? הישג השיא הספורטיבי האישי שלך?
"כמובן שמדובר בתחרות הקדם אולימפית. ההישג הוא מעבר לזה שניצחתי בתחרות, בה היו חבר'ה ברמה מטורפת שהיום בעשירייה הראשונה בעולם. לקחתי את המקום הראשון. אתה מגיע ממדינה שכל כך חסרת תרבות ספורט, ולא היה מגרש להתאמן בו, התאמנתי במגרש ל-18 מטר והתחרות הייתה ל-70 מטר, והייתה לי הרגשה שלא רק ניצחתי את התחרות ולא רק שהשגתי את הכרטיס לאולימפיאדה בפעם הראשונה, אלא גם שזחלתי מהבור הכי עמוק שיש כדי להצליח".
4. ספר על אירוע שהכישרון הזה שלך אכזב אותך, על יום שדווקא היית ממש לא מפוקס.
"זה היה באותה השנה, בתחרות בצרפת. יש בקטגוריה שלי כמעט 300 מתחרים, וזה היה ל-18 מטר. יריתי מאוד טוב, העונה הכי טובה בחיים שלי, ופתאום אני מגיע לתחרות ופתאום כל הדברים הרעים עוברים לי בראש, ופחדים, והכל מסתבך. סיימתי על הפרצוף והייתי לבד, אז זה הכניס אותי למצב מסוים, אבל יומיים אחרי זה יצאתי מזה ואמרתי שאני מתעשת כי יש אולימפיאדה השנה, יצאתי משם כמו מלוע של תותח".
5. האם יש לך טקס או מנטרה שעוזרים לך להתרכז לפני הביצוע?
"יש לי כל מני אמונות תפלות קטנות, כמו למשל שאני מתגלח ביום שאני מגיע לחו"ל, ואחרי זה אני לא מתגלח. אבל חוץ מזה אין לי עוד טקסים, רק אמונות תפלות".
6. מי היה המודל לחיקוי שלך בתחומך?
"המאמן הראשון שלי ירון קולז'ניק. היה אלוף הארץ, גם הוא השיג כרטיס לאולימפיאדה ולא נתנו לו לנסוע אבל אצלו הסיפור היה שונה. הוא לא היה יכול לצאת לאליפות העולם באינדונזיה אז הוא קיבל כרטיס חופשי. עדיין לא עשיתי תוצאות יותר טובות ממה שהוא עשה מבחינת ניקוד. טיפוס מדהים, אבל לצערנו הוא נפטר בגיל 33 מסרטן המעי, והוא מאוד השפיע עליי בתקופה ההיא".
7. האם לדעתך קיבלת מספיק הכרה על ההתמחות שלך?
"כל ענפי הספורט האולימפיים שהם לא כדורגל, כדורסל וקצת כדוריד לא מקבלים את ההכרה והכבוד שמגיעים להם. זה חבל, תמיד אומרים שזה הביצה והתרנגולת, שאם מתחילים לכתוב אז אנשים מתחילים לקרוא. אני מרגיש דווקא מהחברים שלי, מהסביבה הקרובה וממי שמתאמן איתי שכן יש הערכה. פה באוניברסיטה מאוד מתלהבים מזה, אבל באוכלוסיה הכללית זה לא מאוד נפוץ".
8. מי כרגע הצלף הכי טוב בתחום שלך, מבין הישראלים הפעילים?
"אחד הדברים הכי טובים אצלנו בענף הוא שאין דבר כזה להיות הכי טוב. הענף הזה מאוד סנסציוני. באליפות ישראל האחרונה בחורף הפסדתי בחצי גמר וסיימתי רק עם הארד, זה ענף פתוח להפתעות. באולימפיאדה האחרונה, השלישייה שלקחה זהב-כסף-ארד בקטגוריה שלי, היו במקומות 9, 32 ו-41 בהתאמה בעולם לפני האולימפיאדה. אין אצלנו רוג'ר פדרר שהוא הכי טוב. יש שלושה ארבעה אנשים היום בארץ שיכולים להפתיע אותי בכל תחרות בארץ בשלב כלשהו. דותן אלקולומוברה שהוא הכוכב העולה, ספורטאי מצטיין כיום, קונסטנטין דרוקמן, הלל קליינר גם יכול, כל אחד ניצח אותי השנה בתחרויות בארץ".
9. מה הקושי הכי גדול בלהיות ספורטאי במדינת ישראל? מה הכי דחוף לשנות?
"אני מאוד אוהב את ישראל, אבל יש לנו מעלות לא טובות כעם. חלק מזה נובע שאנחנו אוהבים להמליך מלכים ולקרוע אותם יום אחרי זה, אפשר לראות את זה על אולגה לנסקי, אני מסתכל על הטוקבקים כדי לראות מה האדם ברחוב חושב. אני חושב שאם הייתה תמיכה כוללת ופרגון זה היה עושה הרבה יותר טוב לספורטאים פה".
10. לכבוד יום העצמאות ה-66 - מה הדבר הכי ישראלי שיש, מה אתה הכי אוהב או הכי פחות אוהב בתרבות הישראלית?
"אני הכי אוהב את הפטריוטיות שלנו. יש איזה משהו, שאני מנסה להסביר אותו כל הזמן שאני בחו"ל, אני מנסה לעשות הסברה ולהראות את הצדדים היותר יפים של ישראל, וכששואלים אותי למה אנחנו לא מנומסים, אז אני אומר שיש לנו את הפאלטות שלנו, אבל אני בטוח שאם הייתי מתחרה בבלומפילד והייתי נגד קשת מחו"ל, אז הקהל היה שואג 'ישראל ישראל'. אנחנו מאוד אוהבים לתמוך אחד בשני ברגעים הקשים והיפים. מה אני לא אוהב? יש פה יותר מדי אלימות, אנשים דוקרים פה בגלל שטויות".