לפני כחודשיים חצה מאיר טפירו את רף 5,000 הנקודות בקריירה, במהלך העונה ה-19 שלו. ההישג של טפירו היה נחשב ליוצא מן הכלל בספורט הישראלי היום, ויגרום למספרים של אמיר כץ - אולי הצלף הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי - להיראות מפלצתיים. ב-12 עונות בליגת העל קלע כץ 4,128 נקודות, קצב של 344 נקודות בעונה, כולל שנתיים בהם היה סוג של נער פוסטר, שחקן משלים במכבי ראשון לציון ועוד עונה בה סבל מאוד מפציעה בגב שגרמה לו לפרוש לפני גיל 30. אם היה משחק 19 עונות, כמו טפירו, היה מגיע ליותר מ-6,500 נקודות, ומתייצב במקום השישי בקלעי כל הזמנים.
כץ בן ה-43, כיום עורך דין שבין היתר זכה בתביעה גדולה שניהל נגד איגוד הכדורסל, מחזיק בכמה שיאים שעד היום לא נשברו. השיא המרשים ביותר שלו הוא 53 נקודות במדי בני הרצליה נגד פרטיזן בלגרד בינואר 1996, שיא הנקודות הרשמי לשחקן ישראלי בגביעי אירופה השונים. בליגה קלע כץ 48 נקודות בשיאו. הידית הנהדרת שלו הובילה אותו למשחק עם 9 שלשות בעונת 1996/7 במדי הפועל אילת, והוא הישראלי היחיד שעשה זאת לצד כמה שחקנים זרים. הוא החזיק ברצף של 57 קליעות עונשין, כשרק עדי גורדון קלע יותר ממנו, 61 זריקות רצופות. כץ מחזיק באחוזי העונשין הטובים ביותר בעונה אחת, 114 מ-121 בעונת 1995/6, והיה למלך הסלים הישראלי האחרון בליגת העל עם 20.7 נקודות בממוצע בעונת 1998/9.
1. מתי שמת לב לרמת הדיוק שלך בענף?
"כבר מגיל צעיר, כשהתחלתי לשחק, מבחינת כמות הנקודות שקלעתי הייתי מאוד דומיננטי. הבנתי שיש לי משהו ביד שאפשר להתקדם איתו".
2. ממה זה מגיע - יותר מכישרון או יותר מעבודה קשה?
"יד ברמה כזאת זה שילוב בין שניהם. גם כישרון מולד, אבל גם עבודה קשה והתמדה לאורך כל השנים".
3. מהי ה?צליפה? הכי טובה שלך בקריירה? הישג השיא הספורטיבי האישי שלך?
"היה את המשחק נגד פרטיזן בלגרד, שזה עד היום השיא של שחקן ישראלי לנקודות למשחק בגביע אירופה. לפני 18 שנה, בעונת 1995/6, שיא של שחקן ישראלי בגביע אירופה שלא נשבר עד היום".
4. ספר על אירוע שהכישרון הזה שלך אכזב אותך, על יום שדווקא היית ממש לא מפוקס.
"באותה עונה, באירופה היו לי הרבה משחקים שקלעתי המון וכל הקבוצות התחילו לשים עליי עין בצורה משמעותית מאוד, שמרו עליי בוקס אנד וואן. הגענו למשחק נגד טאו ויטוריה בחוץ, שמרו עליי כמו משוגעים, והיו לי שם אחוזים חלשים מאוד (1 מ-10 מהשדה, 1 מ-6 מהשלוש), וקלעתי 2 או 4 נקודות, אחרי עונה שלא ירדתי באף משחק כמעט מ-20 נקודות".
5. האם יש לך טקס או מנטרה שעוזרים לך להתרכז לפני הביצוע?
"היו לי מספר אמונות תפלות, הייתי עולה למגרש ברגל ימין, כשהייתי עושה את האימוני קליעות לפני המשחקים, אז עד שלא הייתי מגיע לאחוז מספיק טוב לא הייתי הולך הביתה".
6. מי היה המודל לחיקוי שלך בתחומך?
"אין ספק שזה היה מיקי ברקוביץ'".
7. האם לדעתך קיבלת מספיק הכרה על ההתמחות שלך?
"לא קיבלתי מספיק הכרה, לפחות לדעתי. ברמות הקליעה שאני הגעתי היו שחקנים שעשו פחות ממני וקיבלו הכרה יותר גדולה. זה תלוי בהרבה דברים - אם אתה מקורב לעיתונאים או לא, ובעוד גורמים. לא זכור לי שהיו הרבה שחקנים ישראלים שקלעו כמה פעמים בגביעי אירופה 30 נקודות באותה עונה, אבל התאפקתי ולא התעסקתי בלמה לא מעריכים אותי, זה לא הטריד אותי יותר מדי. לפעמים אכלתי את הלב, היו שחקנים שקלעו 7-8 נקודות ופתאום התייחסו אליו כאילו הוא מג'יק ג'ונסון, ואני אם קלעתי 20 נקודות אז היו מתאכזבים. חלק מהכדורסל זה פסיכולוגיה, וצריך לדעת להתמודד עם מצבים, ואתה לומד מזה עם השנים".
8. מי כרגע הצלף הכי טוב בתחום שלך, מבין הישראלים הפעילים?
"היום יש את דגן יבזורי שהוא קלע, אבל הבעיה אצלו שהוא לא יציב. כדי להיות קלע, סקורר ברמות שהיו בזמנו אור גורן ודורון ג'מצ'י צריך עקביות ולא אחד לכמה זמן. קלע לא יכול לסיים משחק עם 5 נקודות, אולי פעם בעונה ולא שמונה פעמים בעונה. סקורר זה שחקן שאתה יודע מה אתה מקבל ממנו בכל משחק. יש את רביב לימונד שנתן עונה מדהימה בעיניי, לדעתי הייתי מלך הסלים הישראלי האחרון, והוא נתן עונה מדהימה כי הוא היה רכז עם אחוזים מדהימים ולא כמו דייויד אנקראם שזרק 20 זריקות. קלעים טבעיים היום כמעט ואין, אני לא רואה את זה. המערכת אשמה בזה, כי יש הרבה שחקנים מוכשרים אבל כשהפוליטיקה שולטת בספורט אז קשה להם לבוא לידי ביטוי".
9. מה הקושי הכי גדול בלהיות ספורטאי במדינת ישראל? מה הכי דחוף לשנות?
"יש כל כך הרבה דברים לשנות בספורט ובכדורסל הישראלי. בכל שנה ב-14 השנים האחרונות אני נוסע בכריסמס לראות כדורגל באנגליה. בארץ אין מסורת, אתה מגיע לאנגליה ומחכך את הידיים בהנאה. אתה רואה את המסורת, האוהדים - לא מעניין אותם איפה הקבוצה. ווסטהאם בליגה השנייה ממלאת את האיצטדיון עם 30 אלף אוהדים. מה שמשך את תשומת לבי באנגליה היה משחק בין ארסנל לוולבס. וולבס היו מקום אחרון וארסנל הובילו 0:3 שתי דקות לסיום, והמאמן של וולבס עשה חילוף. אתה רואה 3,000-4,000 אוהדים של וולבס, שעשו את כל הדרך לשם, עומדים ומוחאים כפיים, הבן אדם הולך אליהם ומוחא אליהם כפיים בחזרה, הם מקום אחרון בפיגור 3:0. בישראל במצב הזה מכמות היריקות שהוא היה מקבל בפרצוף במצב של המשחק והקבוצה הוא יכל לפתוח בר. זו תרבות של ספורט. כשאתה רואה שלידס סוחבת 40 אלף אוהדים בליגה השלישית אתה רואה איך ספורט צריך להיראות. פה אף קבוצה, חוץ ממכבי תל אביב, וקצת הפועל ירושלים והפועל תל אביב בקטנה, לא מצליחים לבנות מסורת. קח את בני הרצליה, קבוצה ששיחקתי בה לפני 20 שנה, לא יכול להיות שקבוצה כזאת לא תוכל להביא בתשלום יותר מ-200 איש, איזה זכות קיום יש לקבוצה כזאת? גם מבחינת עבודה עם ילדים, כל היום אני עסוק עם ילדים שקבוצות לא רוצות לשחרר אותם, בעיקר בחודשי הקיץ. אתה רואה שכל מה שמעניין את הקבוצות זה איך לקחת את הכסף מההורים, חוץ מזה כלום. אתה רואה איזה מאמנים עוסקים בתחום. אתה יודע מי אימן אותי בנוער? במכבי תל אביב אימן אותי אריק בריילובסקי שהיה מאמן של ליגת העל, וגם יהושע רוזין, ובמכבי ראשון לציון אימן אותי גם יהושע רוזין. היום בנוער אתה רואה מי מאמן ושואל מה זה? אותי בנוער אימן מר כדורסל. זה חלק מהבעיה".
10. לכבוד יום העצמאות ה-66 - מה הדבר הכי ישראלי שיש, מה אתה הכי אוהב או הכי פחות אוהב בתרבות הישראלית?
"הכי יפה להיות בישראלי זה בזמנים הקשים, כשהעם הזה יודע להתאחד. רואים את זה בדרך כלל במלחמות או באירועים קשים. בצד השני של המטבע, חוסר האדיבות בכבישים. למשל, אתה מנסה לצאת ברוורס מחניה אז לא נותנים לך לצאת, יאיצו ולא יתנו לך לעבור, חוסר אדיבות והאלימות הנוראית שאני רואה אותה בכבישים. לפעמים רוצחים פה על מאה שקל".