1. אז בכל זאת הגענו למרות הכל. מכבי תל אביב הצליחה לסיים את הליגה הסדירה, בהנחה שהסיבוב השלישי הזה עדיין נחשב לליגה סדירה, במקום ששייך לה ורשום על שמה בטאבו. הדומיננטיות שלה אמש (שני) מול מכבי חיפה באה לידי ביטוי דווקא בשתי סטטיסטיקות פחות נפוצות. הספסל של מכבי קלע אתמול 48 נקודות. החמישיה של פרנקו 41. הישראלים של מכבי קלעו אתמול 35 נקודות. הזרים של חיפה 30. וכך, במצב שבו השחקן היחידי שמגיע לספרות כפולות במדיה של מכבי חיפה, וגם הוא (דונטה סמית') עושה זאת בהילוך נמוך וללא השפעה של ממש על המשחק, המשחק הפך חיש קל ללא כוחות.
קרדיט גדול מגיע להגנה של מכבי ששמה לעצמה למטרה לאמלל את מורן רוט ודונטה סמית' ולרסן את הקליעה מבחוץ של יבזורי, ועמדה ביעדים אלה בהצטיינות יתרה. את רוט סימנה מכבי גם בהתקפה שלה, כשהיא מכריחה אותו לשמור במצבי פוסט אפ (כולל על אוחיון), עם יבזורי היא הייתה ערנית ואגרסיבית במיוחד ולמעשה איבדה אותו רק פעם אחת ולגבי דונטה סמית'? קרדיט גדול צריך לתת כאן גם ליכולת האחד על אחד ההגנתית של הפורוורדים הצהובים וגם לטקטיקה מהספסל שצמצמה עבורו נתיבי חדירה לטבעת, אבל ברור לכולם שגם לפרנצ'ייז פלייר המשועמם וחסר האכפתיות של חיפה היה חלק לא קטן באי הופעתו לנוקיה.
2. בהיעדרו של ביג סופו, מעניין היה לעקוב אתמול אחרי גיא פניני ולזהות את הרול העדכני שלו בקבוצה. הקפטן, שהשעייתו של היווני התקיף והמתקיף ביטלה את אחת הנישות המשמעותיות ביותר שלו במשחק ההתקפה, אכן נראה בדקות מסוימות כמי שמנסה לאתר לעצמו איזה פרויקט לביצוע. סביר להניח שהתחושה הזו מגיעה בעיקר לאור שלוש החטאות בלתי שגרתיות שלו ל-3.
בכל מקרה, כוח האש המרכזי של בלאט בקו האחורי ממשיך להגיע מהספסל, כאשר טייריס רייס משנה לחלוטין את המשחק וסילבן לנדסברג, לפחות בגרסת ליגת ווינר, ממשיך לתת אינסטנט אופנס מהרגע שהוא נכנס. לגבי רייס (אתמול סיים במדד פלוס מינוס חיובי של 23. אוחיון, אגב, סיים עם מדד של מינוס 6), עושה רושם שטענת השטאנץ של דיוויד בלאט והפרשנים המגבים, לפיה ההתאמה של שחקן חדש למכבי תל אביב קשה, איננה מדויקת הפעם, או לפחות איננה שלמה. עושה רושם שדווקא המאמן שלו התקשה (ועדיין מתקשה, למען האמת) לבצע את ההתאמה המתאימה במשחק ההתקפה שלו לגארד שהגיע מבאיירן מינכן, ולאפשר לו ולקבוצה לשחק כדורסל מהיר וקצבי כשיטה ובאופן שיטתי.
ככל שבלאט משחרר את החבל, כך פורח לו טייריס רייס. ברגע שחוזרים לקצב הכתבה, כך מאבדים את התכונות הטובות (והלא מעטות) שיש לגרסת 2013/14 של וויל ביינום. ולגבי לנדסברג, נשאלת השאלה: אחרי כמעט שנתיים במכבי תל אביב, האם יכול להיות שהחייל האמיץ (והמוכשר) סילבן עדיין שווה דקות משחק רק במשחקים לא חשובים?
3. מעניין היה לגלות בסיומו של משחק הניצחון מול חיפה, בניגוד לחגיגות מיום הרביעי האחרון מול מילאנו, שהקלישאה לפיה במכבי חוגגים רק תארים תקפה כנראה רק לליגה של שמואל פרנקל. ועוד דבר קטן: שיטת שני המשחקים של גמר הפלייאוף העונה מיותרת גם בעינינו, אבל מעניין אם דיוויד בלאט היה חוסך מאתנו את היבבות הקבועות עם סיום המשחק גם אם קבוצתו הייתה מסיימת במקום השני. סתם תהיה.
4. מבט עד כה מגלה שליגת העל העונה הייתה מהמעניינות ביותר בשנים האחרונות. לא מעט בגלל כמות המשחקים הצמודים שהסתיימו בבאזר ביטרס ושאר ירקות. לא מעט בגלל שמכבי השילה מעצמה נקודות לא פעם ואפשרה לאחרות לחגוג. יש שאומרים שגם החוק הרוסי תרם לעניין. כך או אחרת, כל זה לא אומר שהליגה הייתה איכותית יותר מהשנים הקודמות. כי היא לא הייתה.
ניתן להמחיש את הטענה בקלות: אלופת המדינה מכבי חיפה מחזיקה בסגל פחות איכותי מאשר בעונה שעברה. הפועל אילת של העונה פחות טובה מאשר בעונה שעברה. גם נתניה, גליל/גלבוע, הרצליה, ראשון ואשדוד. סביר להניח שאין אף אחד בנמצא שיחשוב שחולון של העונה טובה יותר מהקבוצה של דן שמיר, ג'רום דייסון ופרנק האסל. ומה עם הפועל של אדלשטיין? רביב לימונד הוסיף לקבוצה הזאת המון השנה, אבל לפחות שני זרים מהעונה שעברה (קלי וסטיט) עולים בהרבה על המחליפים שלהם. אז מי נשאר לנו? מכבי תל אביב התחזקה. גם סגניתה המיועדת מירושלים. ונס ציונה, שהוסיפה את הברק של עולה חדשה והציגה לראווה את טפירו, האניקאט וטל דן. ועד כאן שבת הגדול.
נסכם: בליגה שבה רק שלוש (מתוך 12, כן?) קבוצות מחזיקות מודלים משופרים לעומת העבר הקרוב, לא ניתן לדבר על ליגה איכותית. מעניין מאוד היה אמנם בשלולית העונה, אבל המים בה עדיין עכורים.
