מדד לנגפורד
דקות ספורות לפני פתיחת המשחק, דייויד בלאט ולוקה באנקי לחצו ידיים. חדי האבחנה בוודאי ראו את הנולד, ויכלו לנשום לרווחה עוד לפני יריית הפתיחה לערב. כי הרגע הזה, יותר משהיה אקט דיפלומטי מאולץ, לכד את סיפור הסדרה כולה. הררי מילים נשפכו לקראת המשחק, ואוהדי מכבי תל אביב קרוב לוודאי מרטו את שערותיהם מרוב לחץ ביממה שקדמה למשחק, אך התמונה הזו, של שני המאמנים שינהלו את ההצגה מאחורי הקווים, שמה הכל בפרופורציות. עוד באותו רגע, ניתן היה להכריז על מכבי תל אביב כמי שעלתה לפיינל פור ולשלוח הביתה את רבבת הצופים ביד אליהו שמחים וטובי לב, מבלי שיצטרכו לשאת עוד את המתח. בשנייה אחת, הקרב בין מכבי תל אביב למילאנו הצטמצם לכדי דייויד בלאט מול לוקה באנקי, והכל הפך לכרונולוגיה ידועה מראש.
נדמה שמעולם לא הזדמן לנו לצפות בקרב מאמנים שמשקף בצורה כה מדויקת את הלך הרוח בשני המועדונים. מצד אחד באנקי, מאמן איטלקי שאמנם מראה כישרון ולוקח יוזמה, אך חסר נסיון וחמור מכך, משדר לחץ שגורם לשחקניו לקמול ברגעי האמת. אמרתם לוקה באנקי של משחק 4, אמרתם אמפוריום ארמאני מילאנו. ומנגד דייויד בלאט. ווינר, שליו, שועל קרבות וותיק ומנוסה, מהסוג שקבוצות כמו מילאנו נושאות אליו עיניים בהערצה.
אלה אותם רגשי נחיתות שגרמו למילאנו להתרפס ולהתרסק באופן בלתי מוסבר, פעם אחר פעם ברגעים קריטיים בסדרה: בשתי הדקות האחרונות של משחק 1, במחצית השנייה במשחק 3, וכמובון, לאורך כל הרבע האחרון אמש. זה אותו חוסר נסיון שגרם לבאנקי לעצור במו ידיו את לנגפורד הלוהט, לא רק בגלל הדקות בהן הושיב אותו על הספסל ברבע האחרון, אלא גם בעקבות ההחלטה הלא משתלמת לפתוח עם דניאל האקט על הספסל, להוציא אותו מהעניינים, ולהשאיר את אקס מכבי תל אביב עם נטל עצום על הכתפיים כגארד המתפקד היחיד במילאנו.
מכבי ת"א עלתה לפיינל פור, סיקור מיוחד:
מכבי תל אביב בפיינל פור אחרי 66:86 על מילאנו
בלאט: "הישג מדהים. עשינו דבר גדול"
ההבדל בין סתם קבוצה לאימפריה: האומן מסכם
מכבי תל אביב בפיינל פור: ציוני השחקנים והמאמן
מכבי תל אביב בפיינל פור: סיכום סטטיסטי של העונה
מכבי תל אביב בפיינל פור: הרגעים המכריעים העונה
כמה יעלה לכם לטוס לפיינל פור במילאנו?
ההישג הגדול של דייויד בלאט בסדרה הזו טמון בכך שהצליח לגרום לשחקניו, שרחוקים ממנו שנות אור, להיראות כמוהו: לפתע הפך ריקי היקמן הבינוני לרוצח עם קרח בורידים, פתאום אלכס טיוס הרכרוכי חשף שיניים. בתוך כמה ימים בודדים, דייויד בלאט הפך את מכבי תל אביב מקבוצה נמהרת ומשולחת רסן למצעד של שיבוטים שלו. במילים אחרות, ואת הטענה הזו נמחיש בהמשך הבלוג - הם הפכו לשחקנים אחראים ושקולים.
ואחרי שנהלל את בלאט, ואחרי שיתפוגגו אדי האופוריה, ניזכר שלפעמים הכל עניין של מזל. בסופו של דבר, מכבי תל אביב גברה בהצלבה על יריבה בינונית ונעדרת כל יכולת מנטאלית לגנוב משחק חוץ ביד אליהו (מה גם שהיא חסרה את השחקן הכי טוב שלה בתקופה האחרונה, אלסנדרו ג'נטילה). לא רק שמכבי תל אביב הוגרלה לשחק כבר בטופ 16 מול ריאל מדריד וצסק"א מוסקבה, שתיים מהקבוצות החזקות במפעל (העבר מלמד שמפגש מוקדם מול יריבות חזקות, שלא בשלב נוק-אאוט, הוא עניין מבורך ביורוליג). היא אפילו הצליחה להימנע ממפגש עם קבוצות כמו אולימפיאקוס או פנאתינייקוס, שאמנם נחלשו אך כבר צברו נסיון רב במעמדים הללו. במובנים רבים, מילאנו הייתה יריבה בהזמנה. אין בכך כדי לגרוע מההישג של בלאט וחבורתו, אך כדאי להעמיד דברים על דיוקם: הוא התאפשר לא מעט בזכות גורמים חיצוניים. אז מי אמר שרוחו של שמעון מזרחי כבר לא מפעמת במסדרונות היורוליג?
מה אומרים המספרים
נתחיל עם השורה התחתונה: הסדרה של מכבי תל אביב מול מילאנו הייתה, ביותר ממובן אחד, הכי מרשימה של הצהובים מאז הוחל מחדש פורמט ההצלבה באמצע העשור הקודם. יהיו כאלה שבמידה רבה של צדק יקראו להעפלה של מכבי תל אביב הבינונית לפיינל פור 'התגנבות', יהיו שייזכרו את הקבוצה הנוכחית כחלשה ביותר שהצליחה להגיע כה רחוק ביורוליג, אך אם לשפוט על הנתונים היבשים בסדרה, זו רחוקה מלהיות האמת. אם כבר, לפי סדרה זו, מכבי תל אביב הנוכחית דווקא קרובה הרבה יותר לקבוצות חזקות וזכורות לטובה, כאלה ששמן הולך לפניהן עד עצם היום הזה.
לצורך העניין, בדקנו את כל סדרות ההצלבה שמכבי תל אביב ניצחה בהן מאז תחילת המילניום, על פי ארבעה פרמטרים: מספר הנקודות, אחוזי הקליעה לשתיים, לשלוש ומהקו. את הנתונים הללו השוונו למספרים שהשיגו הקבוצות השונות של מכבי תל אביב במשך העונה כולה. לבסוף, בדקנו את אותם פרמטרים אצל היריבה בהצלבה וגם אותם השוונו לממוצע העונתי שלהן.
התוצאות מפתיעות, ומראות שזו אולי הסדרה בה מכבי תל אביב הפגינה ווינריות גדולה יותר מאי פעם בהצלבה. לכל הפחות, זו הסדרה בה השיגה מכבי תל אביב את השיפור הגדול ביחס לשאר העונה. ובכל מקרה, בניגוד למה שנראה היה על פניו, היא הכריעה את הסדרה דווקא באמצעות ההתקפה. בצד ההתקפי, מכבי תל אביב רשמה מול מילאנו שיפור כמעט בכל ארבעת הפרמטרים שהצגנו קודם לכן.
ממוצע הנקודות גדל מ-79.2 במשך העונה ל-84.7, וכך גם אחוזי הקליעה משלוש (39.7% לעומת 38.8% במשך העונה) ומהקו (79.5% בסדרה לעומת 71% בעונה). רק באחוזי הקליעה לשתיים נרשמה נסיגה מסוימת, אך גם היא זניחה לחלוטין (55.5% בעונה ו-55.4% בסדרה). דווקא בהגנה הצהובים לא גרמו לבעיות בצד המילאנזי, שרשמו עלייה בממוצע הנקודות (76.9 בעונה כולה לעומת 79.5 בסדרה) ובאחוזי השלשות (36.5% בעונה לעומת 39% בסדרה).
לשם ההשוואה, בעונת 2007-2008, בה החזיקה מכבי תל אביב סגל שנחשב לבינוני ביותר והגיעה עד לגמר, היא רשמה סדרת הצלבה הרבה פחות מרשימה, שמצדיקה את החשדנות שהותירה הקבוצה. הקבוצה ההיא הונהגה בידי טרנס מוריס, וויל ביינום ויותם הלפרין, וניצחה בהצלבה 1:2 את ברצלונה, למרות שירדה ביחס לממוצע העונתי בנקודות למשחק, אחוז קליעות לשתיים ולשלוש, ואפשרה לקטלאנים לשפר את הממוצעים בנקודות, אחוזי עונשין ושלשות. אם כזו קבוצה הגיעה לגמר, לאן מכבי תל אביב הנוכחית, שהגיעה לרגע האמת של העונה חדה בהרבה, צריכה לכוון?
כשהולכים עוד אחורה, מגלים שאפילו אנתוני פארקר, שאראס וניקולה וויצ'יץ' בשעתם לא רשמו התעלות כה מרשימה בהצלבה, כמו זו שביצעה מכבי תל אביב הנוכחית. בעונת הריפיט ב-2004-2005 התמודדה מכבי תל אביב הגדולה מול פזארו בשלב ההצלבה, ואמנם שיפרה את ממוצעיה בנקודות, אחוזי שלשות ועונשין, אך גם אפשרה לאיטלקים לרשום עלייה באחוזי השלשות, העונשין ובמספר הנקודות למשחק. רק מכבי תל אביב מודל 2010-2011, גם היא תחת דייויד בלאט, רשמה קפיצה דומה בהצלבה מול קאחה לבוראל, אך גם היא לא הייתה כה מוחצת ומובהקת.
אגב, נתון נוסף שממחיש עד כמה מכבי תל אביב שמרה על קור רוח הוא אחוז קליעות העונשין, בו מכבי תל אביב קפצה ל-79.5. שיפור בקליעות העונשין היה לאורך השנים מפתח עבור הצהובים בהצלבה: בכל ארבע סדרות ההצלבה שהם הפסידו במילניום הנוכחי, הם רשמו נסיגה באחוזי הקליעה מהקו. ב-4 מתוך 5 שהיא ניצחה, נרשמה דווקא עלייה באחוזים מהקו. למעט גלאטסראיי, שלא הייתה קרובה לדגדג את ברצלונה בסדרת ההצלבה שלה, אין קבוצה ברבע הגמר שקולעת עונשין באחוזים גבוהים יותר מאלה שהשיגה מכבי תל אביב מול מילאנו. בלאט רצה קור רוח? הוא קיבל אותו בדיוק ברגע הנכון, ובגדול.
ובסדרות אחרות
גבירותיי ורבותיי, מהפך: אולימפיאקוס ופנאתינייקוס אולי נמצאות בדרך לעשות היסטוריה, אחרי שהשוו ל-2:2 את הסדרות מול ריאל מדריד וצסק"א בזכות שני ניצחונות ביתיים. שתי הסדרות יילכו למשחק חמישי לוהט, ואחת מהיווניות, שכבר נראו בדרך הבטוחה להדחה, עשויות לחולל סנסציה. על כל פנים, ההתפחויות האחרונות צריכות לעודד את מכבי תל אביב, שכבר הבטיחה את מקומה במילאנו.
שני המשחקים האחרונים הביאו בשורה: ריאל וצסק"א, שתי הטוענות המרכזיות לכתר, לא ביצעו את הקפיצה הנדרשת בהצלבה, ונראות עבירות לחלוטין במשחק אחד על כל הקופה. לשתיהן יש סגלים מוכשרים פי כמה וכמה מיתר הקבוצות באירופה, אך אם בשלב כל כך עמוק בעונה הן עוד חורקות ונראות רע, סימן שמצפה לנו פיינל פור מהפתוחים שנראו בשנים האחרונות. למרות הכישרון העדיף של שתיהן, הכוכבים הקפריזיים בשורותיהן לא שומרים על יציבות מספקת. בין אם תהיה זו צסק"א או פנאתינייקוס, למכבי תל אביב יש בהחלט סיבה לשאוף לגמר. ומי יודע? אולי אפילו על יותר מזה.
