הכול קורה מהר למונס דאבור. רק לפני חודשיים הוא עבר לגראסהופרס ומאז הפך לסנסציה. הוא כבש שמונה שערים בתשעה משחקים, גרם למועדון שלם לחלום על הבלתי אפשרי ובציריך יש מי שמשווה אותו לגדולים בהיסטוריה של גראסהופרס. המדור "המראות ונחיתות" עם הצצה לבשורה הכי גדולה שיצאה העונה בגזרת השגרירים והלקח שצריך ללמוד מכך חלוץ שלא מוצא את עצמו, בן שהר.
ממריא: מונס דאבור (גראסהופרס)
אוהדי גראסהופרס מניפים במחזורים האחרונים שלט עם הכיתוב: "זה לא חלום, אנחנו מאמינים". הכוונה ברורה. מה שהיה נראה כה דמיוני הפך פתאום מוחשי. פתאום מעיזים שם להישיר מבט בפניה של באזל העשירה והמפלצתית. "הדרך עוד מאוד מאוד ארוכה", אמר בסוף השבוע המאמן מיכאל סקיבה, אבל גם הוא יודע שהמטרה ברורה. אליפות ראשונה מאז 2003.
תחילת העונה לא בישרה על העתיד לבוא. גראסהופרס נראתה רע במשחקי ההכנה ומיעטה לכבוש. סקיבה דיבר אז על חוסר מזל. בסיבוב השני של הליגה, נקלעה הקבוצה למשבר והחלה לאבד גובה עם רצף תוצאות רעות. סקיבה צוטט אז כמדבר על הסגל הצר והמחסור בשחקן דומיננטי. האכזבה והתסכול מהתוצאות הביאו דווקא למהפך ניהולי והנשיא אנדרה דוסה שילם את המחיר לפני פגרת החורף ופינה את מקומו.
דאבור הוא בין האחראים למהפך וזו נקודה שחייבת להיאמר לזכותו. מעבר להצלחה האישית, הוא שינה לחלוטין את פני הקבוצה. הישראלי הגיע במקומו של איזט חאירוביץ' שנמכר לגלאטסראיי, אבל עוד לפני כן הקבוצה התקשתה בכיבוש וממוצע ההבקעה של עמד על 1.5 שערים למשחק. בתשעה משחקים עם דאבור הממוצע קפץ ל-2.66 שערים והקבוצה ניצחה שבעה משחקים כולל שישה ברציפות וצימקה את הפער מבאזל לנקודה בלבד.
הפרשנים בשוויץ מצביעים על שער הניצחון ב-1:2 על לוזאן כמשמעותי ביותר. גראסהופרס אירחה את נועלת הטבלה אחרי שנוצחה בדרבי 3:1 ובדקה ה-90 דאבור הגיע ראשון לכדור שנהדף מהשוער וירה לרשת העליונה. "הייתה תחושת הקלה יותר מאשר אושר", אמר אז סקיבה. אלא שמאז, משהו השתחרר. דאבור וחבריו לא איבדו נקודות ועד תום העונה נותרו שבעה משחקים בלבד. אחד מהם, ב-27 באפריל, יהיה משחק העונה בבאזל.
"הוא מבקש את הכדור, עומד היכן שחלוץ צריך לעמוד והוא רגוע מול השער. האיכויות של דאבור הוסיפו טאצ' למשחק של גראסהופרס, שמתגעגעת לתואר 'אלופה'. הקבוצה סופסוף מצאה את החתיכה האחרונה בפאזל", נכתב על החלוץ. "הוא ערמומי ויש לו חוש להיות במקום הנכון", אמר סקיבה והוסיף שהעקשנות של השחקן גורמת אי נוחות לשחקני ההגנה של היריב ומלחיצה את השוערים. ההצלחה של דאבור מגיעה גם בזכות שני שותפים שעוזרים לו במלאכת הכיבוש ומכינים לו את המצבים. שקלזן גאשי האלבני (25) שמשחק מאחורי החלוץ ושחקן הכנף הברזילאי קאיו (27). כל אחד משניהם כבש 12 שערים ויחד עם דאבור הם מהווים שלישייה קטלנית. "הם משלימים אחד את השני", טוענים בשוויץ ויש מי שמשווה אותם לשלישיות גדולות בעבר. למשל זו של נונייס, באריחיו ופטריץ' שאחראית על האליפות האחרונה או טורקילמאז, סוביאט ומולדובן שהובילה את גראסהופרס הגדולה בשלהי שנות ה-90.
קאיו מביא לשלישייה את הטכניקה, גאשי את ראיית המשחק ודאבור את המיקום והסיומת. מבט אל השערים שלו מספר את הסיפור. ארבעה שערים מכדור שנהדף אליו מהשוער או ההגנה וארבעה נוספים מדחיקות מקרוב. כלומר, כולם שערים של מיקום. והמיקום המושלם הופך את דאבור לגולר טהור. בגראסהופרס הוא מבקיע כל 95 דקות ובסך הכול יש לו העונה 19 שערים ב-34 בכל המסגרות (כולל מכבי תל אביב והנבחרת הצעירה) עם ממוצע של שער כל 116 דקות, טוב יותר משל עומר דמארי וערן זהבי.
דאבור הוא הבשורה הכי גדולה שסיפקה העונה גזרת השגרירים, אבל לא צריך להסתכל עליו כהפתעה. יש לו את זה. את כל הנתונים להיות אחד החלוצים המובילים בישראל. כוח הפריצה, הפיזיות, החדות והיכולת המנטאלית. הוא תמיד היה שחקן של מספרים ולכן כשהוא משחק בקביעות הוא גם כובש. אלא שהגיע הזמן להפסיק לדבר עליו כפספוס של מכבי תל אביב ולהסתכל קדימה. אין שום סיבה שדאבור לא יהיה שחקן מוביל בנבחרת הבוגרת כבר בקמפיין הקרוב. יחד עם בן בסט, דמארי וחמד ושחקני כנף כמו רפאלוב ומליקסון, לאלי גוטמן יהיו מספיק כלים התקפיים וגיוון בחלק הקדמי. עכשיו רק צריך למצוא שחקני הגנה...
ובחזרה לדאבור. הבחירה בגראסהופרס הייתה מושלמת מבחינתו, אבל עכשיו הוא צריך לקבל עוד החלטה נכונה. משוויץ, ובמיוחד ממועדון כמו גראסהופרס ששם לעצמו כמדיניות לקנות צעירים בזול ולמוכרם ביוקר, קל להתקדם. הבונדסליגה הגרמנית, למשל, נמצאת רק מעבר לפינה. במצבו של דאבור, קל להסתחרר. ככל הידוע, העניין סביבו רק הולך וגובר ולא מן הנמנע שבקיץ יגיעו גם הצעות רשמיות. דאבור עוד לא בן 22 וטוב יעשה אם יחכה עם הצעד עוד עונה, יתחשל עוד קצת בחממה הנהדרת בשוויץ ולא ימהר. עדיף לו ליהנות מעוד עונה כשחקן מוביל לפני שיחזור להתמודד בליגה בכירה יותר עם הדברים בגללם ברח מישראל: רוטציה ומאבק על מקום בהרכב.
נוחת: בן שהר (ארמיניה בילפלד)
כשמדברים על החלטות פחות טובות לאורך הקריירה, שם אחד קופץ מיד לראש: בן שהר. כשמדברים על כישרון ענק שלא מימש את הפוטנציאל שלו, השם הזה קופץ שוב. שהר היה ילד פלא, אבל משהו בדרך השתבש. הרבה חוסר מזל, בחירות שהתבררו כלא מועילות לקריירה ובעיקר הרבה לחץ ששהר מפעיל על עצמו. הוא רוצה, אולי יותר מדי, לפרוץ, להוכיח, להגשים את הציפיות, להראות שהוא מסוגל. אבל כל מה שהוא מנסה, לא מצליח. גם לא בארמיניה בילפלד.
אחרי חצי עונה בה לא שיחק כלל במדי הרטה ברלין במסגרת הליגה, שהר עשה את המהלך המתבקש ועבר בהשאלה לקבוצה קטנה יותר - לארמיניה בילפלד מתחתית ליגת המשנה. הדקות אכן הגיעו, אבל השערים לא. בששת המשחקים הראשונים הוא פתח בהרכב, אחר כך ירד לספסל ובארבעת המשחקים האחרונים שיחק רק פעם אחת - 18 דקות כמחליף. בתווך, ארמיניה החליפה מאמן, אבל נותרה תקועה מתחת לקו האדום וכנראה לא תצליח לשרוד ללא מבחנים.
לארמיניה יש בעיות חמורות בהתקפה. יש לה חמישה שערים ב-2014 ובשבעה מ-11 המשחקים מאז פגרת החורף היא לא כבשה כלל. הקישור לא קיים, יש מחסור בשחקנים יצירתיים והקבוצה מתקשה בייצור מצבים. כששהר משחק, הוא בדרך כלל מתופקד על קו ימין ונדרש ממנו לעשות המון עבודה שחורה וגם לייצר לעצמו את המצבים. הוא נלחם, רץ, משקיע בהגנה, אבל קשה לו לייצר לעצמו מצבים לבד בליגה כל כך אגרסיבית ובקבוצה שרחוקה מסגנון המשחק שלו. הבעיה היא שמשחקן מסוגו מצפים למספרים וכשאלה לא מגיעים, אוטומוטית יש ביקורת. "הוא לא עונה על הציפיות", נכתב עליו השבוע בגרמניה.
התקשורת הישראלית הפכה את שהר למושא ללעג ולמרות שהוא מנסה להתנתק, אי אפשר לומר שזה לא משפיע עליו (ואולי גם גרם לסלידה שלו מהמחשבה לחזור לליגת העל). המציאות היא שמדובר במקצוען אמיתי, פייטר שלא מוכן להרים ידיים ולוותר על החלום. אפשר לצחוק על המעברים התכופים שלו, או להעריך את הרצון שלו להוכיח את עצמו. הוא עובד ומתאמן גם באופן עצמאי, נעזר במאמן כושר ופסיכולוג, אין אחד שרוצה יותר ממנו להצליח וזה פשוט לא קורה לו.
שהר בן 24 עם קורות חיים של בן 34 ורזומה שמעלה קצת חשש בקרב קבוצות, אבל הוא לא שחקן עבר וייתכן והפתרון הנכון מבחינתו הוא שינוי גישה. לעשות צעד אחורה, להפסיק לחשוב על מה היה או לא היה בצ'לסי ולכוון לגרמניה, צרפת, ספרד ואנגליה. שהר צריך ליגה ידידותית, ליגה של כדורגל וגולים ולא של פיזיות, קבוצה קטנה, מעט לחץ, בית חם, מועדון שייקח אותו כפרויקט להרבה שנים ויאמין בו גם כשהכדור לא ייכנס בחודשיים הראשונים. אולי במצבו, ולאור הסטיגמה והציפיות שיהיו בשמיים, ישראל היא לא הפתרון המושלם לטווח הקצר. שהר צריך משהו אחר. מקום שיאפשר לו מקסימום הנאה מכדורגל ויגרום לו לצאת מהסחרור אליו נקלע, לחזור להתחלה, לנקות את הראש מהמחשבות השליליות ולהבין שיש לו מה להציל ולאן להגיע. איפה נמצא המקום הזה? הולנד ואוסטריה הן אופציות לא רעות ויש עוד אופציה אחת. לפרטים: דאבור.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: שני שערים (יוסי בניון ומונס דאבור) ובישול אחד (יוסי בניון).
מוכנים לקמפיין הבא: יוסי בניון, מאור מליקסון, אבי ריקן, רמי גרשון וגל שיש הם שחקני הסגל המורחב היחידים שהשלימו 90 דקות. יובל שפונגין (80 דקות), ליאור רפאלוב, תומר חמד (73 כל אחד) ואיתי שכטר (64) פתחו בהרכב, טל בן חיים (38) עלה מהספסל.
מתאוששים: טל בן חיים שיחק לראשונה מאז דצמבר, יובל שפונגין חזר למגרשים לאחר חודש וחצי של פציעה. עמית בן שושן שב לסגל אנורתוזיס לאחר תקופה ארוכה.
צל"ש השבוע: יוסי בניון. נמצא בכושר מצוין ברגע הנכון של העונה או כמו שהוא מתכנן: "ליברפול תזכה באליפות, צ'לסי בליגת האלופות, ארסנל בגביע האנגלי וק.פ.ר תחזור לפרמיירליג. שנה מושלמת בשבילי".
ביזאר השבוע: גיא לוזון שומר על פער שתי הנקודות בפסגה למרות משחק שני ללא ניצחון, אבל מאבק האליפות בבלגיה הופך למרובע בזכות הניצחונות של וארחם ואנדרלכט. ליגה משוגעת.
שימו לב ש: כצפוי, מונס ירדה רשמית לליגה השנייה בבלגיה ואוטומטית השמות של שלומי ארבייטמן ויובל שפונגין הולכים לככב בהקשר של קבוצות שונות בליגת העל.
