ממריא: מונס דאבור (גראסהופרס)
את משחק הבית הראשון שלו במדי גראסהופרס מונס דאבור ראה מהיציע. רק ביום חמישי חתם רשמית על החוזה ומלכתחילה לא תוכנן להתלבש. אז לפני המפגש עם אראו מהתחתית הוא הוצג רשמית בפני הקהל ועלה לראות מהצד את החברים החדשים. מעניין מה עבר לו בראש אחרי 18 דקות של משחק, כשהאורחים עלו ל-2:0. ייתכן וכבר הבין נקודה חשובה: לטוב ולרע, גראסהופרס אינה מכבי תל אביב. המשחק הסתיים בהפסד 2:1 והכתבים התעניינו דווקא באיש שכבר לא נמצא שם, הבוסני איזט חאירוביץ': "ברור שאני מתגעגע אליו", ענה בחיוך המאמן מיכאל סקיבה. "לפעמים אני בודק אם החולצה שלו עדיין בחדר ההלבשה".
חאירוביץ' הוא האיש שבמקומו הובא דאבור. חלוץ שוויצרי ממוצא בוסני שבחר לייצג את מולדת הוריו שמבוגר מדאבור בכמה חודשים. אחרי שכבש 28 שערים ב-109 הופעות במדי גראסהופרס, החליטה גלאטסראיי הטורקית לשים עליו יד וגם שילמה עליו 3.5 מיליון יורו. בשבועות האחרונים חיפשו בקבוצה השוויצרית למלא את החלל. מדיניות המועדון הייתה ברורה: רצו שם חלוץ צעיר בעלות נמוכה עם פוטנציאל רווח גדול. דאבור התאים להם בול. "עם מונס אנחנו מחזקים את הקבוצה שלנו בחלוץ מוכשר ומבטיח", אמר המנהל הספורטיבי דרגאן ראפיץ'.
חאירוביץ' היה הכלי ההתקפי העיקרי של גראסהופרס העונה. בהיעדרו, נותרו לה שני מבקיעים: קאיו הברזילאי ושקלזן גאשי האלבני. השלושה חתומים על 19 מ-30 שערי הליגה של הקבוצה. קאיו וגאשי אינם חלוצים טבעיים כך שהדרך של דאבור למשבצת החלוץ המרכזי נראית סלולה. התחרות העיקרית שלו תהיה עם נאסים בן חליפה, המושאל מוולפסבורג הגרמנית. "לגראסהופרס יש קבוצה טובה, אבל רק 11 שחקנים טובים. כששניים או שלושה לא מופיעים למשחק, פער האיכות ברור", נכתב בתקשורת המקומית לאחר ההפסד לאראו.
על הנייר, גראסהופרס מתאימה מאוד לדאבור. מדובר בקבוצה צעירה מאוד עם שני שחקנים בלבד מעל גיל 30, אחד מהם, הבלם סאנל יאחיץ', חתם והוצג יחד עם דאבור. כך שהישראלי ימצא בה כל מה שהיה חסר לו במכבי תל אביב: מועדון שמאמין בו ובונה עליו לטווח הארוך. לא עוד הרוטציה שכל כך הפריעה לו אצל פאולו סוזה ומאבק עם שחקנים בכירים ומנוסים ממנו. למרות שהוא רק בן 21, הוא בא להיות שחקן מוביל בגראסהופרס.
בשנות ה-90 גראסהופרס שלטה בכדורגל השוויצרי וגם עלתה לשלב הבתים של ליגת האלופות על חשבון מכבי תל אביב. אחר הגיעו השנים השחונות. ב-2003 חגג המועדון אליפות אחרונה ומאז איבד את ההגמוניה לטובת הכסף הגדול של באזל. בעונה שעברה, אחרי 10 שנים ללא תואר, חגגו בקבוצה מציריך זכייה בגביע שהצטרפה לזכייה במקום השני. הקמפיין האירופי בקיץ היה קצר וחסר מזל. הפסד כפול לליון בסיבוב המוקדמות של ליגת האלופות (לקבוצות לא אלופות) והדחה מול פיורנטינה בשערי חוץ בפלייאוף מוקדמות הליגה האירופית.
בשנים הרעות שלה, גראסהופרס הפכה לחממה עבור שחקנים צעירים ומכרה את השמות הבולטים שלה תמורת כסף גדול. על ראול בובאדיז'ה, למשל, קיבלה למעלה מארבעה מיליון יורו ממנשנגלאדבך. בקיץ הכניסה סכום דומה ממכירת המגן השמאלי סטיבן זובר לצסק"א מוסקבה והרשימה עוד ארוכה. מבחינת דאבור, המשמעות ברורה. לא רק שהוא מגיע למקום שמאמין בצעירים, אלא למועדון ששילוב צעירים הפך לדרך החיים שלו.
כך שמבחינת דאבור, המעבר הוא הרבה מעבר לשדרוג כלכלי, גחמה או הגשמת חלום לשחק בחו"ל. נכון שהוא עדיין לא השלים את הפריצה, אבל המספרים שלו מדברים בעד עצמם 22 שערים ב-66 משחקים בליגת העל ועוד 12 ב-19 הופעות בנבחרת הצעירה. מבחינת תנועה, חדות, הבנת המשחק ופוטנציאל, דאבור הוא אחד החלוצים המבטיחים בכדורגל הישראלי. חסר לו לשחק בקביעות ולצבור מומנטום. במכבי תל אביב הנוכחית זה לא יכול לקרות ולכן החלוץ בחר להקדים את המאוחר לעבור לאירופה על פני הארכת חוזה וכניסה לתכנית ההשאלות של ג'ורדי קרויף.
לא מעט ביקורת נשמעה בישראל על כך שכישרונות צעירים הולכים כאן לאיבוד, שהגדולות לא ממהרות להמר על שחקן מקומי בן 19-20. הגדלת הליגה שיפרה את המצב רק במעט. מבט אל מצב שחקני הצעירה חצי שנה אחרי היורו מספר את הסיפור: מעטים עשו צעד קדימה (ביטון, זגורי, בן הרוש, תורג'מן, כליבאת, דוידזאדה), אבל רבים נתקעו או הלכו אחורה. ברוך נפצע, גולסה מושבת, אלטמן לא רואה מגרש, דסה נעלם, סלליך קיבל החלטה שגויה, עזאם, והבה וקליימן נאבקים על מקומם. אז דאבור החליט שאם כבר להיאבק אז מעבר לים. האמת, אפשר להבין אותו.
נוחת: גיא אסולין (הרקולס)
בדירוג דקות המשחק של השגרירים, גיא אסולין נמצא בצמרת הגבוהה. 23 הופעות, 14 בהרכב, 1,248 דקות, שני שערים ובישול במדי הרקולס מתחתית הליגה השנייה בספרד. וכרטיס השחקן שלו בכלל שייך לגרנאדה מהליגה הבכירה, במדיה הוא מחזיק בחוזה לשנתיים נוספות. בכלל, אסולין עובר תהליך חיובי בשנתיים האחרונות. תהליך של הבנה וירידה מהאולימפוס. הוא מנהל את עצמו נכון יותר, הוא מנותק מהביצה המקומית וממש לא אכפת לו מה חושבים לו. וגם לא מזיז לו שהוא הפך לאחת התעלומות הגדולות של הכדורגל הישראלי.
אחד הטרנדים הכי מעצבנים בכדורגל העולמי הוא לכנות שחקן צעיר ממדינת כדורגל נידחת "מסי ה...". למעשה, לכל מדינה יש מסי משלה ואסולין זכה לכבוד המפוקפק להיות מסי הישראלי, זכר לימיו המוצלחים בברצלונה. אבל כידוע לא כל כישרון יכול להגיע לרמתו של מסי ולא כל פרוספקט מבטיח שמגיע עד ברצלונה ב' הופך להיות שחקן מוביל בכדורגל האירופי. אסולין הבין את זה לפני שנתיים. הוא הפנים שההיסטוריה לא משנה, שהוא צריך לעבוד קשה ולא להתפרק על העבר ושהוא כנראה לא כוכב כזה גדול כמו שאנשים אומרים. אז הוא הפשיל שרוולים והחל לנדוד. ברייטון. סנטאנדר. הרקולס. הכול חוץ מליגת העל.
לא מעט אנשי מקצוע אמרו לאסולין שכדאי לו לחזור, לעשות כאן שנה מול עיני אנשי המקצוע ולהיכנס לתודעה. הוא סירב בכל תוקף. ספרד הפכה ביתו והליגה השנייה שם עדיפה מבחינתו על פני מכבי תל אביב ומכבי חיפה. בשנה שעברה הוא ירד ליגה עם סנטאנדר ולא זכה להיכלל בסגל הצעירה ליורו להפתעתם של לא מעט אנשי מקצוע בספרד. הירידה לא מנעה ממנו לקבל את החוזה בגרנאדה, אבל העובדה שלוזון השאיר אותו בבית הרחיקה את הקשר עוד יותר מהתודעה במולדתו.
השנה, כאמור, הפכפכה מבחינת אסולין. דקות המשחק שלו סבירות, אבל הוא שוב מוצא עצמו במאבק נגד הירידה וקשה להצביע על ניצנים של פריצה. אסולין הוא חידה. הוא בן 22, רק 22, עם רזומה של שחקן ותיק, אבל בסך הכול בעונה השנייה בה הוא שחקן בוגרים משמעותי. הוא שייך למועדון בליגה הבכירה בספרד, אבל שחקנים כישרוניים בני גילו כבר נמצאים בשלב בו הם צריכים להראות קבלות. אז האם אסולין לקח החלטות נכונות בקריירה? האם גם המקרה שלו מלמד על היחס הלקוי של הכדורגל הישראלי לצעירים או שההתעקשות של הקשר לברוח רק פוגעת בו? ובכלל, מי מפספס כאן את מי: אסולין אותנו או אנחנו אותו? תשפטו בעצמכם.
השבוע שהיה
המאזן הכולל: אפס שערים ובישול אחד (ליאור רפאלוב).
מוכנים לקמפיין הבא: ביברס נאתכו, רמי גרשון, מאור מליקסון, יובל שפונגין, אבי ריקן ואלמוג כהן הם שחקן הסגל המורחב היחיד שהשלימו 90 דקות. ליאור רפאלוב (71 דקות), בן שהר (65) ואלירן עטר (63) פתחו בהרכב. איתי שכטר (20), עדן בן בסט (19) ותומר חמד (17) עלו מהספסל.
מתאוששים: בן שהר עם הופעת בכורה העונה במשחק ליגה, איתי שכטר רשם בכורה בנאנט, רמי גרשון השלים 90 דקות לראשונה מאז הפציעה.
צל"ש השבוע: ציון צמח ופראלימני חזרו לחיים במאבק ההישרדות בליגה הקפריסאית עם 0:4 ענק על אנורתוזיס מהצמרת.
ביזאר השבוע: אלמוג כהן ראה אדום שני העונה באינגולשטאט. שוב בתוספת הזמן ושוב אחרי עימות עם שחקן יריב. בפעם הקודמת זה נגמר בהשעייה משלושה משחקים.
שימו לב ש: גיא לוזון מוביל את הליגה הבלגית בפער של 10 נקודות, כשהקיזוז מחכה מעבר לפינה. מעניין מה חושב על כך הדוד אבי.