הכי משחק עונה: סיכום מחזור ליגת העל

בין שלל התכונות הנהדרות שלו, כפי שאפשר היה לראות גם מול הפועל באר שבע, לאחמד עאבד יש ערך מוסף שמשייף כל כישרון: חוצפה. לשחקן ההתקפה של קרית שמונה יש חוצפה חיובית לשבור את המסגרות שאחרים קובעים עבורו. הוא לא מכיר בתקרה שאנשים הציבו לו בעבר, והנה, העונה, הוא הפך למועמד בכיר מאוד לתואר פריצת העונה, עם חיזורים של רוב הקבוצות הגדולות.

אלא שעאבד, לפני שהוא ממהר לתחנה הבאה, חייב לזכור כמה דברים: שקרית שמונה היא קבוצה גדולה מבחינת ארגון ותנאים להצלחה עבור שחקן, לא פחות מאף קבוצה בישראל, למעט מכבי תל אביב. עליו לזכור מה קרה לכל גיבורי עונת האליפות אחרי שבחרו לוותר על התנאים האלה להצלחה, למעט אלו שעברו למכבי תל אביב. עליו גם לדעת, בדומה לאותם גיבורים: עונה אחת לא בונה שחקנים גדולים. צריך כמה כאלה. רצוי עם תואר. נכון לעכשיו, עבד עוד לא הוביל את קרית שמונה לתארים.

בעוד מספר שבועות עאבד יכול להפוך להיות שחקן שלוקח את קרית שמונה לגביע, למרות שגם כאן אפשר לזהות חיסרון: חסרים לו עדיין מספרים. שחקן שכבש העונה שלושה שערים ובישל ארבעה, לא צריך למהר לשום מקום. בטח כשהוא נמצא במקום הטוב ביותר עבורו להשלים את מבחני הבגרות. גם זכיה בגביע תתקשה לשנות זאת. החוצפה של עאבד אולי תשכנע אותו לא לפחד ולצאת מקרית שמונה כבר בעונה הבאה. אבל לא בטוח שבקבוצות אחרות יהיו לו את התנאים כדי לסתור שוב את התחזיות המוקדמות.

גם איזי שירצקי, הבעלים החכם והמנוסה של קרית שמונה, צריך לחשוב פעמיים על סוגיית עבד. מצד אחד, קשה לבוא אליו בטענות אם ימכור את עאבד. אין סיפוק גדול יותר למנהל מאשר לקנות שחקן בזול יחסית מאחי נצרת ולמכור אותו במחיר מופקע לאחת הקבוצות הגדולות. אלא ששירצקי צריך לחשוב גם על האפשרות שקרית שמונה תשוב ותתמודד על האליפות במהרה בימינו. מאחת הקבוצות הכי סימפטיות ורציניות בישראל, מותר לדרוש שלא תהפוך כעת לכזו שרק מוכרת שחקנים כדי לעשות כסף והופכת לתחנת רכבת של השבחה.

ביום שבו מכבי תל אביב תיפול – בעוד שנה, בעוד שנתיים – לקרית שמונה יש סיכוי לא רע להיות זו שתזכה בשלל. בפעם הקודמת שהזדמנות כזו התרחשה, קרית שמונה היתה מוכנה עם קבוצה מגובשת ומחוברת ובשלה. מכירה של שחקנים כמו עבד תשמש עדות לכך ששירצקי פחות מאמין ביכולתו לנצל את ההזדמנות הבאה.

עוד מליגת העל

קרלוס גרסיה מסביר: "אנחנו טובים יותר משנה שעברה"

ובמכבי חיפה מרוצים, יחסית, מהתוצאה: "שחר ביקש שלא נושפל"

תקוה: מי יביא שקט למכבי חיפה?

בעקבות תחקיר וואלה! ספורט: ויצמן-יער תבדוק את מקרה לאופר

בהפועל באר שבע לא יאהבו לשמוע זאת, אבל ביום רביעי מחכה להם משחק עונה. עוד משחק עונה. ה-משחק של העונה. יותר מכל משחק שהיה להם מול מכבי תל אביב. קרית שמונה זה הרף הנכון עבור באר שבע. זהו משחק על התואר שבאר שבע עומדת לשמוט: הקבוצה השנייה בטיבה בישראל העונה. באר שבע החזיקה בתואר הזה בצדק רב לאורך רוב העונה, אלא שבמאני טיים היא מגלה קבוצה מאורגנת וטקטית ממנה – קרית שמונה.

לבאר שבע אין מה להיעלב מההגדרות האלה. קרית שמונה בנתה את מה שבאר שבע השיגה העונה לאורך הרבה מאוד שנים: היא מנוהלת טוב יותר. היא חושבת מתקדם יותר. היסודות שלה עמוקים יותר, ובשנים האחרונות היא נעה בין אליפות, גמר גביע לסתם קרבות צמרת. העובדה שפתאום אנשים חושבים שהיא הקבוצה השנייה בישראל היא לאו דווקא בזכות עבודה האימון הנהדרת של ברק בכר. היא חלק מזיכרון רחב יותר של מועדון שמצליח לאורך זמן. אם באר שבע תבין זאת, ותראה כאן אתגר של לנצח מועדון שאתה עדיין לא עקפת – הסיכוי שלה לנצח יהיה רחב יותר.

למזלה של באר שבע, במשחקי גביע שאין מהם דרך חזרה הארגון והטקטיקה הם רק חלק אחד מהסיפור: לשחקני הכרעה יש משמעת לא פחות גדולה, ולבאר שבע יש יתרון בחלק הזה. גם בלי ברדה. זהו משחק עונה למאור בוזגלו. המשחק בו מאור בוזגלו צריך להראות שהוא מסוגל לקחת קבוצה במשחקי הכרעה, ולא רק להביא את הדברים היפים שאנחנו רגילים אליהם במשחק שלו. לנשוך, לשרוט, לשנות כיוון של רוח, להוביל. כמו באר שבע, גם במקרה שלו הזיכרון הקצר אורב בפינה. הנה, רק בשבת גילי ורמוט אמר שעומר דמארי הוא שחקן העונה אחרי ערן זהבי. זאת ההזדמנות האחרונה של בוזגלו להזכיר לו ולכולנו שיש רק שחקן אחד שהתקרב העונה לעליונות של זהבי, והוא גם שילב עם זה זכיה בתארים ויכולת מנהיגות במאני טיים.

אפילו שהוא מכעיס מספר גורמים במערכת, מכבי תל אביב צריכה לעשות הכול כדי להשאיר את פאולו סוזה, מכמה סיבות: הראשונה – שהוא מאמן כדורגל מצוין, אולי הטקטיקן הכי גדול שעבר בכדורגל הישראלי, אדם עם לב ענק שלא יודע לנוח, והצליח עם התשוקה והחשיבה המתקדמת שלו לנצח את הגזרה שאף אחד לא ניצח לפניו: לשלב בין הצלחה באירופה לבין הצלחה בליגה, בעונה אותה התחיל כאלוף.

אבל יש כאן גם מסר שגם ג'ורדי קרויף חייב לקחת בחשבון, לא משנה מה מערכת היחסים שלו עם סוזה. מכבי תל אביב, כפרויקט מקצועי, לא יכולה להרשות לעצמה להחליף מאמן כל עונה. להברקות כמו גרסיה וסוזה, עליהן חתום קרויף, יש ערך פחות משמעותי אם הם עוזבים אחרי שנה אחת.

מי אנחנו בכלל שנלמד אדם כמו קרויף, אחרי שהביא לכאן אנשים כאלה, ועדיין קשה לפספס את המסר שיכול לעלות מעזיבה עתידית של סוזה. הרי כל מאמן זר שירצה לבוא למכבי תל אביב יכול לומר לעצמו אחרי עזיבה של סוזה: אבוא לשם לעונה ואברח. מכבי תל אביב צריכה לדרוש מעט יותר מהגיבורים שלה. היא לא קבוצה בכירה באירופה ועליה להשלים עם זה שתהיה תחנת מעבר לאנשי כדורגל בהתפתחות. אבל לא לעונה אחת. קבוצה מצליחה כמו מכבי תל אביב צריכה לרוץ עם מאמן לאורך זמן.

את התגובה הקרה של מרקו בלבול לשאלה האם ימשיך בסכנין ניתן לפרש בכמה דרכים. ההגיונית שבהן – בלבול קורץ לקבוצות ששוקלות את המועמדות שלו, כמו בית"ר ירושלים. ייתכן שהחיזורים של סכנין לא מספיק מושקעים לדעתו. אולי בכלל נמאס לו מהבלגן במועדון. ואולי הוא רוצה העלאה במשכורת. אבל בכל מקרה – בלבול טעה בתגובה שלו.

בלבול חייב לקחת בחשבון מה קורה למאמנים שקופצים מג'וב לגו'ב. מאמנים רציניים, ברוב המקרים, לוקחים פרויקט ורצים איתו שלוש שנים לפחות. זה גם מה שמצופה מאדם בתפקיד שאמור לשמש דוגמה כמו מאמן. כיצד תשכנע שחקן לא לנהוג אחרת אם אתה כל הזמן פוזל לג'וב הבא?

אומרים שבלבול הוא מאמן מוכשר, עם כישורים שחייבים לקחת בחשבון, אבל כדי לתת לזה חותמת לא מספיקה עונה אחת טובה עם סכנין. בלבול כל הזמן מתעקש לספר כמה מעט כסף היה לו בתחילת העונה, וזה נכון, וכמה הרבה הוא השיג עם המעט הזה, וזה הגיוני. אבל הדרך היחידה של בלבול להוכיח שההצלחה של סכנין היא לא פועל יוצא של חולשת הליגה היא להראות שלפרויקט שלו בסכנין יש כוח להמשיך. שזה לא היה רק לעונה אחת. מי כמוהו יודע שאיש לא זוכר את ההצלחה הקודמת שלו עם סכנין, אותה עזב בטרם עת. אם לא קרה משהו חריג בין הצדדים, בלבול חייב ללמוד את הלקח ולא למהר לשום מקום.