בוידאו: כל שערי השבת האחרונה בליגת העל
4: להיות ערן זהבי
היום לפני שנתיים, ב-13 באפריל 2012, הודיעה מכבי תל אביב רשמית על מינויו של ג'ורדי קרויף לתפקיד המנהל הספורטיבי. הכתובת הייתה על הקיר. במשך שבועות ארוכים עסקו בתקשורת במהפכה שבדרך. תחילה דווח על המודל שיכלול מנג'ר זר שיביא עמו צוות מקצועי מורחב ובהמשך דלף גם שמו של קרויף. על הרקע הדיבורים, הקבוצה קרטעה על כר הדשא. הימים היו ימי גארבג' טיים. ניר לוין כמאמן זמני על הקווים, מקום שישי, 48 נקודות, 19 פחות מהאלופה הטרייה עירוני קרית שמונה, וגם המאבק על הכרטיס לאירופה לא הצליח לעורר את הקבוצה מהתחושה הכללית של עוד עונה מאכזבת והרבה אי ודאות לגבי העתיד. מהשילוב הזה של אכזבה, ייאוש, חמיצות וחשש סובלת גם מכבי חיפה הנוכחית.
התסמינים זהים. לקבוצה ששמה לעצמה למטרה להיאבק על כל התארים קשה למצוא את האנרגיות להילחם על שאריות כמו המקום הרביעי. המהפכה כבר באוויר ולא מן הנמנע שהמאמן הבא יהיה זר. וכרגע על הדשא אפשר למצוא שילוב בין שחקנים לא מספיק בשלים, ותיקים שעבר זמנם וזרים שברובם מאכזבים. כולם נראים כמחכים שהסיוט ייגמר, רוצים כבר לדעת מה יהיה בעונה הבאה, מצפים לבואו של המאמן הבא שיחליט מי ימשיך ומי לא. בדיוק כמו מכבי תל אביב של לפני שנתיים, מכבי חיפה זקוקה למהפכה. ולא סתם זקוקה, היא משוועת למהפכה. לפני שנתיים, אוהדי הצהובים מאסו בשנים ללא מאבק על התואר, בקבוצה רופסת שקורסת תחת הלחץ ובשחקנים זרים חסרי אכפתיות. גם לירוקים נמאס מגולסה וטואטחה שעושים מה שהם רוצים, משחקני רכש וזרים לא מספיק טובים וממועדון שאיבד דרך.
מהפכה היא מילה גדולה. קל לצעוק אותה וקצת יותר קשה לבצע אותה. קרויף הבין זאת היטב. המהפכה שלו כללה צוות מקצועי ולוגיסטי מורחב, שדרוג התנאים לשחקן וסטנדרטים חדשים בכל הקשור לתכני אימון וציוד, אבל בפן המקצועי, 13 שחקנים (כולל ברגים מרכזיים כמו: אלברמן, עטר, דאבור, ייני ומיכה) שסיימו את עונת 2011/12 פתחו את העונה אצל אוסקר ורק שמונה שחקנים חדשים הגיעו בקיץ. גם במכבי חיפה קיימות לא מעט דילמות ללא קשר לזהות המאמן הבא. הסגל זקוק לחיזוק, אבל לא הכול בו שחור. אלון תורג'מן הבקיע העונה 11 שערים, אבל האם הוא מתאים להוביל את ההתקפה? האם יימצא מקום לשובל גוזלן? ומה עושים עם שחקן כישרוני, אך שכונתי כמו חן עזרא? דקל קינן צריך להמשיך? ואייל משומר? ואביחי ידין?
שוק השחקנים הישראלים לא רווי במציאות, ולכן ברור שמכבי חיפה לא תוכל להרשות לעצמה להחליף 60 או 70 אחוז מהסגל, מה גם שבקבוצה הנוכחית כישרון ושחקנים שראויים להמשיך ויכולים לתרום. הירוקים יקומו וייפלו על פגיעה בזרים ובשחקני הרכש ועבודה נכונה בבחירת הצעירים והמושאלים. כשאוסקר נחת בישראל, הוא העניק צ'אנס באימונים כמעט לכל שחקן שכרטיסו שייך למכבי תל אביב. בחן את כולם מאפס במבט נטול סטיגמות. כך יצטרך לעשות המאמן הבא של חיפה. להביא רכש, אבל גם למצוא את הכישרון המפתיע שיחזיר את החיבור עם הקהל. כי בניית קבוצה לא בהכרח אומרת שצריך להרוס את מה שהיה קודם, אבל בנייה נכונה חייבת נוכחות של מנהיג שייקח את העסק על הכתפיים שלו. אחד שמכיר את המערכת מבפנים או לפחות ממזר ווינר וקר רוח. מכבי תל אביב למשל הייתה טובה, אבל ערן זהבי לקח אותה צעד קדימה והרחיק אותה משאר הליגה. יש כמה אופציות למילוי הפונקציה בחיפה. שם ענק כמו יוסי בניון, שחקן אופי בסגנון של בירם כיאל או שאולי הקבוצה תיבנה סביב זר כמו בימי ג'ובאני רוסו, אבל בלי מנהיג דומיננטי, זה ממש לא משנה מי יאמן ואם המהפכה תהיה גדולה או קטנה. דינה יהיה כישלון.
התחזית לראשון: יעקב שחר מסרב בינתיים לחשוף את הקלפים לקראת העונה הבאה. מעניין יהיה לראות מה תהיה נקודת השבירה שלו והאם תגיע לפני סוף הפלייאוף.
שימו לב: על פי אתר דריבליסט, הפסד רביעי ברציפות של מכבי חיפה ישווה עבורה שיא בן 40 שנה.
4: להיות אבי נמני
ברשתות החברתיות מסתובבת לאחרונה תמונה עם הכיתוב: "ערן זה אבי". חצי פנים זהבי, חצי פנים נמני. הקונוטציה ברורה. מאז מספר 8, לא היה שחקן שהתקרב לאותם מימדי ההערצה. לא רק מנהיג על הדשא, אלא אליל. שחקן שמטיל צל על המועדון. זהבי כמעט שם. השערים, התארים, האופי, השחצנות, קור הרוח, הקלילות, השנאה לאדומים וכל אלה מלווים בפסקול הטירוף של שי סידי ו/או אסי ישראלוף. זהבי מתקרב לנמני בכך שאתה לא יכול להישאר אדיש אליו. אתה מתעב אותו או תולה פוסטרים שלו בחדר, אבל אין אמצע. ובשבוע שעבר, זהבי עשה עוד צעד קטן בדרך לקרוא תיגר על המורשת של נמני. מכבי תל אביב העניקה לו חוזה חדש לחמש שנים ושמה חותמת על מה שבעצם ידוע לכל. יש שריף חדש בקרית שלום.
פתיחת חוזה לשחקן מוביל היא מהלך מקובל בכדורגל העולמי, במיוחד כשמדובר בשחקן עם סעיף שחרור נמוך יחסית. השחקן בא לקראת הקבוצה שמקבלת סעף שחרור שיום אחד ייטיב עמה כלכלית ואילו בתמורה הקבוצה משדרגת את שכרו משמעותית. זהבי ישתכר כ-600 אלף יורו לעונה, סכום כמעט דמיוני במונחים של הכדורגל הישראלי שגם מעט קבוצות מהדרג הבינוני באירופה יהיו מוכנות לשלם. סעיף השחרור שעמד על מיליון יורו, קפץ ל-1.6. לא סכום שיפחיד את אותן קבוצות מהדרג הבינוני באירופה, אבל מצד שני, אם זהבי היה רוצה אירופה בקיץ, הוא לא היה חותם על חוזה חדש ומוותר על הסעיף הישן.
זהבי כבר עשה סיבוב אירופי אחד. עונה וחצי בבית המשוגעים של פאלרמו. הוא הגיע עם ציפיות אדירות, עשה דברים יפים בעונה הראשונה, אבל סבל מפציעות וחילופי המאמנים התכופים, חזר והפך למפלצת תוך זמן קצר. גם כאן אפשר לזהות דמיון קל לנמני. מספר 8 שלט בליגה בשנות ה-90 ושתי הגיחות הקצרות שלו - לאתלטיקו מדריד ודרבי קאונטי - לא עשו לו את זה. הוא לא התאקלם, התגעגע למעמד העל וכס המלכות בארץ וחזר במהרה. זהבי, שאמנם יצא אחרי עונות השיא בהפועל תל אביב, נהנה עכשיו מאוויר פסגות של ממש. ממעמד שלא היה לו גם בימים הגדולים באדום. הוא הפאקינג מלך, על פיו יישק דבר ומי בכלל יכול עליו בליגה הזאת. זהבי התאהב בנוחות. התאהב בלהיות נמני. אז למה לעזוב?
אפשר להבין את זהבי. הרי גם מקצועית, מכבי תל אביב עשתה לו רק טוב. הוא נמצא בשיא היכולת, עושה דברים מדהימים על המגרש מדי שבת והוא יותר מראוי לחוזה החדש. אבל בשלב מסוים יתעוררו השאלות הקשות. האם הוא לא צריך לכוון גבוה יותר? האם הוא לא עושה לעצמו הנחות? זהבי כבר בן 27 ומה שלא יקרה בשנה-שנתיים הקרובות לא בטוח שיקרה כלל ואז השאלות הללו יישאלו בזמן עבר וסימן הקריאה יהפוך לסימן שאלה. בכל הקשור לנמני, יש לזהבי לאן לשאוף. מספר 8 לקח ארבע אליפויות וארבעה גביעים, כבש 193 שערי ליגה (מקום שלישי בכל הזמנים), רשם 80 הופעות בנבחרת (שביעי בכל הזמנים) והבקיע 17 שערים (תשיעי בכל הזמנים). אבל כוכבים בני דורו כמו חיים רביבו ואיל ברקוביץ' ייזכרו כגדולים יותר כי הם עשו קריירה אירופית מרשימה. אם זהבי יוותר לחלוטין על אירופה, הוא יצטרך לספק עוד כמה עונות כאלה כדי להיזכר כאחד הגדולים. ועוד נקודה. בעצם החוזה המליכה מכבי תל אביב רשמית את זהבי וקשרה את עתידה בעתידו לשנים הבאות. במילים אחרות, אחרי שבמשך שנים ניסו בקרית שלום להתנתק מהצל של נמני והשלכותיו על הדשא, בחדר ההלבשה וביציע, הם הכתירו נמני חדש. איך הסיפור הזה ייגמר?
התחזית לראשון: מכבי חיפה היא אחת משלוש קבוצות מולן זהבי לא הבקיע השנה לצד הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים. כמה כאלה יישארו בסוף העונה?
שימו לב: ימי מלכות נמני הותירו אחריהם לא מעט הרס בקרית שלום. זהבי ענק, אבל גם לדומיננטיות שלו יש ויהיה מחיר.
2: להיות מהראן ראדי
עובדה 1: מהראן ראדי לא שיחק דקה בארבעת המשחקים האחרונים (הראשון, יש לציין, בגלל כאבי גב). עובדה 2: במשחקים הללו פאולו סוזה שיתף 16 שחקנים ומלבד ראדי, רק עומרי אלטמן, גאל מרגוליס והשוער המחליף ברק לוי לא שותפו באותם משחקים. עובדה 3: הרצף זה החל מיד לאחר שראדי סיכם רשמית לעונה נוספת. העובדות הללו מספרות את סיפורו של שחקן שנמצא במצב בעייתי. אם ראדי, ששותף ב-22 מ-25 משחקי הליגה שקדמו לדרבי שפתח את הרצף השלילי, ירד למעמד של שחקן 17-18 ברוטציה מסיבות מקצועיות, מדוע מיהרו במועדון להחתימו לעונה נוספת? או שלחלופין מדובר במיני מרד של סוזה עצמו להחלטה הניהולית מקצועית של קרויף? ההימור שלנו: האופציה השנייה.
ראדי הוא הנפגע העיקרי משיטת הרוטציה של סוזה ומהדומיננטיות ומעמד העל של זהבי. דקות המשחק בליגה שלו ירדו מ-2,836 אשתקד ל-1,642 בלבד העונה וכמות השערים משמונה לשניים. הוא גם אחד השחקנים הבודדים שהעבירו ביקורת מרומזת על השיטה והפגינו חוסר שביעות רצון פומבי. המציאות היא שהחיבור בין ראדי וסוזה לא טוב ובלי קשר, לראדי עצמו לא טוב. הוא לא רוצה לנגן כינור שני ולא מתאים לו להיות שחקן משלים או שחקן רוטציה. הוא מרגיש שמגיע לו להיות במעמד אחר, לשחק 90 דקות ולהיות חלק מרכזי מקבוצה שבונה עליו ובנויה גם סביבו. כיאה לשחקן נבחרת. אם סוזה ימשיך במכבי תל אביב, קשה לראות את השידוך הזה ממשיך לעבוד. גם אם לא, יכול להיות שראדי צריך לחשוב על העתיד. הרי אם ייצא לשוק יהיו על לא מעט קופצות שיוכלו להציע לו את מה שהוא מחפש. מכבי חיפה למשל.
