בשבוע הבא ייפגשו בספרד ולנסיה וקאזאן למשחק הראשון מבין שניים בגמר היורוקאפ. זו תהיה הפעם הרביעית ברציפות שבמעמד הגמר נפגשות קבוצות מספרד ורוסיה בגמר המפעל השני בחשיבותו ביבשת. מאז הקמתו זכו בו כמה מאריות הכדורסל האירופי: ולנסיה (פעמיים), ריטאס וילנה (פעמיים), ריאל מדריד, חובנטוד בדאלונה, חימקי ודינמו מוסקבה ולוקומוטיב קובאן. לרשימה המכובדת הזאת הצטרפה לפני 10 שנים, ב-13 באפריל 2004, הפועל ירושלים, כשארז כץ הניף את גביע היול"ב. זו הייתה אחת הזוכות המפתיעות בהיסטוריה של גביעי אירופה.
הזכייה ההיא בשרלרואה, שהייתה זוכה אף לכבוד גדול יותר אם חודש לאחר מכן לא הייתה מכבי תל אביב מוכתרת כאלופת היורוליג, מיצבה את האדומים כאחת הקבוצות המכובדות ביורוקאפ. מאז ירושלים הגיעה פעמיים לרבע הגמר (כולל אחת העונה), פעם נוספת לחצי הגמר ב-2006, ומלחה היה לאחד האולמות שזכה לשידורים ישירים הרבים ביותר במפעל הזה.
לא רק הממדים הקטנים יחסית של המועדון הבדילו את ירושלים מכל הזוכות האחרות במפעל הזה. הקבוצה של דני קליין הייתה היחידה שהחליטה לא לקחת את הכרטיס ליורוליג בעונה שלאחר מכן. עשור להנפה ההיא, שוחחנו עם גיבורי אותה עונה וניסינו לראות האם באמת מדובר בפספוס של הזדמנות שיכלה לשנות את ההיסטוריה.
גוש דאנקן נפצע באגודל ולא ישחק מול מכבי תא
רייס: "חשוב לי לנצח, לא מעניין אותי שנלחמנו"
הפועל ירושלים של שנת 2004 הייתה קבוצה שלא הייתה אמורה להגיע כל כך רחוק, אלא שאחרי נפילה עם שני זרים, הגיעה ההזדמנות לצרף את קלי מקארתי ממכבי ראשון לציון. ההימור הזה השתלם כבר במשחק הבכורה, עם ניצחון על פפינסטר שהעלה את ירושלים לסיבוב השני. החיבור שנוצר, במיוחד עם המגה סטאר של הקבוצה וויל סולומון, הוביל להדחה של פרוקום סופוט בשמינית הגמר, של ריטאס וילנה החזקה ברבע, של ז'לז'ניק הסרבית בחצי הגמר ולניצחון הבלתי נשכח על ריאל מדריד 72:83 במשחק הגמר באולם בבלגיה, שהוצף ביותר מ-5,000 אדומים.
"אנחנו לא היינו מהמועמדים. היו ריטאס וילנה, ריאל מדריד, אסטודיאנטס וחובנטוד, אריות אירופאיות. אנחנו באנו די קטנים", נזכר המאמן שרון דרוקר, "כל הזמן עברנו שלב אחרי שלב עם השיניים. בסופוט יצאנו בפיגור 18, בריטאס מפיגור 8, ושאבנו אמונה מכל שלב שעלינו. ראינו שאנחנו מסתכלים לכולם בעיניים, וכשאתה מסתכל היום על החמישייה שהייתה לנו אז בתולדות הפועל ירושלים אתה רואה שהיא הייתה אחת הגדולות. היחידה שיכולה להשתוות אליה היא זו עם צ'ורצ'יץ', קני וויליאמס, דרק המילטון, פפי ו-וולדמן".
גם הסנטר עידו קוז'יקרו, שהפך באותה עונה לשחקן מוביל בקבוצה, מהלל: "כל המסע שהיה לנו באירופה היה סוג של נס, אבל כשאתה מפרק את הנס הזה לגורמים אתה רואה קבוצה מדהימה. וויל סולומון, שהיה אחד משלושת הגארדים הטובים באירופה, דורון שפר, אחד הגארדים האירופאיים הכי טובים באותה תקופה, קלי מקארתי שהדביק אותנו כקבוצה ולא היה כוכב אבל עשה קריירה גדולה עם חוזה של מעל מיליון דולר, טונג'י אווג'ובי שהיה שחקן NBA לכל דבר ועניין. לכל אלה תוסיף אותי, באתי אחרי שהייתי הישראלי המצטיין בליגה, עם ממוצע של כמעט דאבל דאבל, והיינו החמישייה הכי גדולה בתולדות הפועל ירושלים. מהספסל היה לנו הרבה ניסיון, עם משה מזרחי, מוכתרי וארז כץ. אסור לשכוח שבאותה עונה נכשלנו בליגה וכל האנרגיה שלנו הייתה ביול"ב קאפ. לא היה לנו סגל מספיק עמוק כדי להחזיק את אותה אינטנסיביות בליגה".
בפרספקטיבה של זמן, נראה הזוי כיצד קבוצה כמו ירושלים, עם תקציב שאז הוערך בפחות מ-10 מיליון שקלים, הצליחה לגבור במשחק הגמר על ריאל מדריד, עם סגל מפואר. "אם להיות הוגנים, ריאל מדריד לא הייתה גדולה כמו היום", אומר כץ, האיש שהניף את הגביע, "היינו קבוצה טובה שניצחה קבוצות טובות. הדבר שהטה את הכף היה האמונה בקרב כולם, בקרב הקהל שלנו שהצביע ברגליים והגיע לשם, וכשמתחבר אחד ועוד אחד אנשים מתחילים להאמין בסיפורים שמספרים להם, וזה מצליח".
לעומתו, דווקא היו"ר דני קליין נזכר באותו משחק בצורה קצת אחרת. "מה שקרה בשרלרואה זה אירוע לנצור לכל החיים" הוא פותח ומדבר דווקא על חוסר אמונה של חלק מהאנשים, "בדיעבד, 10 שנים אחורה, קל לכולם להגיד את זה. במהלך היומיים לפני המשחק השתכנו באותו בית המלון כמו ריאל, וכשהם הגיעו עם חליפות של ארבעה חלקים, צחקנו שהתקציב של החליפות שלהם יותר גדול מהתקציב שלנו, שעמד אז על 8 מיליון שקל בערך. כל סוכנויות ההימורים לא דיבר על מי ינצח או יפסיד, אלא על התוצאה, 30 או 40 הפרש. אני זוכר את הספונסר הראשי שלנו אומר לשרון דרוקר בדרך למשחק שישתדל שזאת לא תהיה תבוסה. אם ייגמר ב-15-20 הפרש, זה יהיה בסדר. שלא יהיה יותר. הוא חזר על זה כל הזמן. באנו לשם עם ההרגשה שיש לנו רק מה להרוויח מזה. עצם ההגעה לגמר הייתה בשבילנו ההישג".
אחרי הזכייה ביול"ב קאפ, וההדחה המאכזבת ברבע גמר הפלייאוף בליגת העל, עמדו אנשי הפועל ירושלים בפני אחת ההחלטות הקשות שלהן באותן השנים. חוקי היורוליג לא אפשרו לאדומים לארח במלחה, ואם יממשו את האפשרות לשחק במפעל הבכיר, זה יקרה רק ביד אליהו. בירושלים החליטו שלא לצאת למסע כלכלי מסוכן, וכאמור הפכו לקבוצה היחידה בהיסטוריה שוויתרה על הכרטיס שלה.
"בתקופה ההיא, ללכת ליורוליג לעונה אחת, כשאין לך אולם ואמצעים כלכליים, יכול היה לגרום לכך שבעונה לאחר מכן היינו מגיעים או לספורטה או בכלל מחוץ לאירופה. בשביל מה זה היה טוב? בשביל עונה אחת ביורוליג? להגיד שהיינו שם? רק היום אנשים מפנימים את מה שאנחנו אומרים", מנסה קליין להסביר את ההחלטה של ההנהלה, "באותה תקופה שאלו אותנו למה אנחנו לא לוקחים. לא היה שם היגיון כלכלי או מקצועי לשחק בנוקיה עם מערכות של שינוע שילוט ופיצוי מנויים. ואם היינו מפסידים שני משחקים? היינו משחקים מול 700 צופים בנוקיה. היום זה כן יהיה נכון בשבילם לשחק ביורוליג ולנסות להשיג קביעות. היום הקבוצה מספיק מבוססת וחזקה, ועם הארנה זה ייראה אחרת"
"קשה לבחון את זה באמת", מוסיף דרוקר. "לצערי ולצערו של דני קליין היה קשה להשאיר את הקבוצה הזאת, וזה מה שאהרון פוגל (יו"ר מגדל דאז, הספונסר הראשי של המועדון, א.ש) טען לכל אורך השנים. לא יכולנו להגיע ליורוליג ולא יכולנו להשאיר את השחקנים שלנו, כולם קיבלו חוזים פי ארבעה וחמישה. שפר קיבל חוזה מחימקי על 400 אלף יורו ולא לקח אותו. כעיקרון, קשה לבחון את זה, אבל תיאורטית, עם עוד שניים-שלושה שחקנים בסגל הזה היינו יכולים להראות מה אנחנו שווים ביורוליג. היה פוטנציאל לקבוצה הזאת, אבל קשה למדוד את זה בפרספקטיבה של זמן".
אם קליין או דרוקר חששו מחוסר הצלחה ביורוליג, או מחזרה ליול"ב קאפ כעבור שנה, ההיסטוריה הוכיחה אחרת. תשע זוכות שונות ניצלו את הכרטיס ליורוליג - שש מהן הופיעו לפחות עוד פעמיים במפעל בשנים שלאחר מכן. קאזאן יכולה לחזור השנה, דינמו מוסקבה התרסקה כלכלית ולוקומוטיב קובאן הגיעה לראשונה רק העונה. מבחינה מקצועית, שבע קבוצות הצליחו בשנה העוקבת להגיע לפחות לטופ 16, כששלוש הגיעו עד לשלב ההצלבה, כולל אותה קאזאן.
"לקבוצות האחרות היה יתרון שלנו לא היה, וזה מתקן. היום ירושלים בסיפור אחר עם הארנה", מגיב דרוקר להצלחה של הקבוצות האחרות, "ישבתי עם דני קליין אחרי הזכייה והיינו אובדי עצות איך לשלם את הבונוסים. אנשים לקחו 50-60 אלף דולר בונוסים. לא הצלחנו להשתדרג כי לא הייתה ארנה שבה היינו מוכרים 8,000 מנויים ויכולים להשאיר את השחקנים. לשחק ביורוליג יכולנו רק בנוקיה, והפועל ירושלים לא תשחק שם, בבית של מכבי תל אביב. היו תנאי פתיחה מאוד קשים. ריטאס שבה אימנתי הלכה ליורוליג עם אולם של 10 אלפים מקומות. המתקן משמעותי לכל התפתחות של מועדון".
כץ, שלא המשיך בקבוצה אחרי הזכייה, טוען שהבחירה לא ללכת ליד אליהו היא בעיה תפישתית: "עם הקטע הכלכלי אי אפשר להתווכח, היה מצב נתון. הבעיה עם נוקיה היא בעיה במונחים של מדינת ישראל. באירופה ובארצות הברית אנשים נוסעים 45-50 דקות כדי לראות את הקבוצה שלהם משחקת, זה שבארץ זה לא נהוג זה הגיוני, אבל לא סוף העולם. על הקטע הכלכלי אין לי ויכוח ואין לך הרבה ברירות. יכול להיות שהיה כאן פספוס. היום הבעלים של הפועל ירושלים שונים מהאנשים שתרמו בשנים האחרונות. אני לא מסכים שזה יכול היה להראות אחרת, בדיעבד כולם חכמים והכול ברור. אם היו נוסעים לנוקיה כל שבוע ומקבלים 40 הפרש בגלל בעיות תקציביות, אז אי אפשר להגדיר את זה כפספוס".
כאמור, הפועל ירושלים בחרה שלא ללכת ליורוליג. מבחינה מקצועית הקבוצה הצליחה באופן סביר באירופה, אבל מבחינה כלכלית, אלמנט שהיה משתפר בצורה משמעותי אם הייתה מצליחה להפוך לקבוצת יורוליג קבועה כמו חלק מזוכות היול"ב קאפ, היא ידעה שנים לא טובות. ארקדי גאידמק וגומא אגייאר, שהגיעו כדי להעלות את המועדון מדרגה, עזרו לתקופה קצרה,והותירו אחריהם שוקת שבורה. רק עכשיו, עם הגעת קבוצת הבעלות החדשה, נראה כי המצב של האדומים מהבירה מתייצב.
"הדבר המשמעותי ביותר בסיפור הזה הוא כסף", אמר אחד מאנשי הצוות בירושלים באותם השנים שהעדיף להעביר ביקורת בעילום שם, "הפועל ירושלים יכלה להפוך לקבוצה חזקה כלכלית, וככה להיאבק במכבי תל אביב לאורך 10 שנים. בסופו של דבר, רק עכשיו, עם בעלים חדשים, זה השתנה. לדעתי, בעולם לפעמים שווה לקחת סיכונים כדי לנסות לגדול. הוחלט להמשיך בקו של ניסיונות עם תקציב נמוך יותר, וזה לא הוכיח את עצמו למרות הזכייה בשני גביעים".
האם קבוצה ישראלית תוכל לחזור למעמד של אלופת היורוקאפ? רוב אנשי אותה עונה הסכימו כי הפועל ירושלים של אז הייתה קבוצה שקרובה יותר לטופ של אירופה, אבל שללו את הסברה שהיורוקאפ של 2014 חזק מהיול"ב קאפ של 2004. "ירושלים עשו מסע יפה מאוד השנה", מסכם דרוקר, "וראית כמה קשיים יש בלעבור אפילו קבוצה רוסית שהיא לא מהאריות של אירופה. אם היו עוברים היו פוגשים את ולנסיה, וזה מזכיר את הסיפור שאנחנו עברנו, קשה אבל לא בלתי אפשרי. יש סיכוי שקבוצה כמו חיפה או ירושלים תעשה את זה, צריך שיפלו אצלך שחקנים כמו סולומון או דונטה סמית'. ירושלים הגיעו לפני ואחריי לחצי גמר, זה דברים שיכולים לקרות".
קליין מצנן את ההתלהבות: "לא צריך לבדוק כמה הפערים מאירופה גדלו על הפועל ירושלים. אפשר להסתכל על מכבי תל אביב, שעד לפני מספר שנים הייתה בין ארבע הקבוצות עם התקציב הגדול ביותר, קבוצה שמגיעה לפיינל פורים וגמרים. הפערים גדלו באופן תהומי, הקבוצות הרוסיות והאוקראיניות, ספרד ואיטליה, גרמו לכך שהקבוצות הישראליות נדחקו אחורה מבחינת תקציב והשחקנים שמגיעים לפה הם לא אותם שחקנים. אז זאת הייתה משימה בלתי אפשרית וגם היום. הרבה מהקבוצות שמשחקות שם צריכות להיות ביורוליג".