אל תהיה רק צודק: סיכום מחזור ליגת העל

בתקציר: ה-2:2 של מכבי תל אביב בקרית שמונה

קרבות התחתית לא מיטיבים עם הבעות הפנים ובכלל עם המראה החיצוני של יוסי אבוקסיס. מי שסובל מתדמית של בכיין זוכה העונה ללא מעט פריימים שמנציחים את הסטיגמה. התחינות לשופט, המצבים באזור השער של איינוגבה, ההחמצות במהלך המשחק, דפיקות הלב בסיום המשחק – כולם משתקפים בשפת הגוף והפנים של מאמן בני יהודה.

אבל מעבר להלצה התדמיתית הזו, יוסי אבוקסיס צריך להגיד תודה רבה על כל יום שהוא חווה זאת. בדרך נס, אבוקסיס נזרק למסלול הנכון ביותר לפיו מאמן עם כישרון כמו שלו צריך לעבור כדי לצמוח: המסלול הארוך. הכי רחוק מהיד השומרת של אלי גוטמן. במקום לעלות על המסלול המהיר, מסלול האינסטנט, של אימון הפועל תל אביב, אבוקסיס עובר את ההכשרה הנכונה, במטרה שרוב האיכויות שלו כמאמן ייצאו החוצה בדרך הנכונה בעתיד.

אבוקסיס עושה זאת בדרך הכי קשה, בקבוצה הכי לוזרית שהיתה כאן מזה שנים רבות. אבל על כל כאב לב הוא ירוויח תובנה שתהפוך אותו למאמן שלם יותר, מאמן רציני יותר, ולא איזה גימיק מהעבר. העובדה שבני יהודה קפצה השבוע מעל הקו האדום, אחרי כל כך הרבה זמן, אחרי שנדמה שהעליונות שלה בתחתית לא שווה יותר מתיקו, נזקפת קודם כל לזכותו.

קשה שלא לשים לב לדמיון לקריירת המשחק של אבוקסיס. מי שהיה ילד פלא בהפועל תל אביב, לא הצליח לרשת את אגדות שנות ה-80 ומצא את עצמו בקבוצות קטנות, רק כדי להינצל בסופו של דבר בזכות אלי כהן השריף ובית"ר ירושלים. במקרה של אבוקסיס השחקן, המסלול הזה התגלה לטובה. אם אבוקסיס המאמן יידע לנהל את עצמו נכון, ייתכן מאוד שאנו חוזים בשחזור.

מכבי תל אביב מציעה חוזה עתק לערן זהבי

הפועל באר שבע רוצה את שלומי ארבייטמן

אדריאן רוצ'ט מרוצה: "הוכחנו שאנחנו קבוצת צמרת"

תובע ההתאחדות ידרוש: לבטל הפחתת שני המשחקים מראיוס

טואטחה לא נענש: "מבקש סליחה"

העובדה שטאלב טואטחה לא נענש על זריקת מושב הכיסא על אוהדי מכבי חיפה היא פשוט בלתי נתפשת. קודם כל, טואטחה היה חייב להיעצר על ידי השוטרים שנכחו במקום על זריקת החפץ. שוטר לא צריך להגיד לו שהוא יודע שהוא כדורגלן. הוא צריך לפעול כמו במקרה של כל אזרח שבוחר לזרוק מושב כיסא על אנשים שמקללים אותו: לעצור אותו. במדינה מתוקנת, במלחמה מתוקנת באלימות, אין דין אחד לכדורגלן ודין אחר לאדם מהשורה.

מילא. אולי השוטר התרגש. אולי שמע קללות מצד האוהדים שעוררו אצלו היגיון אחר בנוגע לטואטחה (למרות שלמחרת עדיין היה מקום לזמן אותו לחקירה). אבל בהתאחדות לא ראו את הווידאו שבו נראה מגן מכבי חיפה זורק כיסא כמו אחרון הבריונים? האם המסר שעולה מתוך האירוע הזה – אם מקללים אותך או מרגיזים אותך אתה רשאי לפעול באלימות; דוגמה אישית היא ממך והלאה; אתה מקבל משכורת של מנכ"ל אבל יכול להתנהג כמו פרחח – לא מציק להם? אפילו ברמת הדיון המשמעתי?

אבל מה שהכי מדהים זה האין תגובה של מכבי חיפה. היעדר העונש. טואטחה היה צריך לסיים את תפקידו כשחקן מכבי חיפה חמש דקות אחרי המקרה, ובטח שלא לחזור להתאמן עם הקבוצה. קשה שלא להריח כאן את השיקול הכלכלי, את חוסר הרצון לפגוע במוצר שאתה אמור למכור אחר כך. כמו בהתמהמהות עם גולסה. כמו בחיבוק המוגזם מדי לראיוס. את יעקב שחר, כך נראה, מעניין קודם כל האלמנט הכספי. הוא רוצה למכור את השחקן, כנראה, וכל עונש שיכתים את טואטחה בתור שחקן שחצה את כל הגבולות פוגע לו בכך.

בין אם זה נכון ובין אם לא, יש כאן אלמנט עמוק יותר שחוזר על עצמו הן במקרה ראיוס והן במקרה טואטחה. מכבי חיפה ממשיכה להתנהל בתחושת צדק, תחושה ששום דבר לא מפר אותה. הם בסדר. הכול בסדר. לא צריך לפעול כמו בתקופת משבר. שום כתובת על הקיר לא נראית להם כמו משהו שצריך לקרוא, כמו משהו שיעיר אותם ויגרום להם להרגיש כמו מישהו שטועה. כמו מישהו שמבין שהוא חייב להשתנות.

תחזרו שנייה לראיון של יעקב שחר – אביר הגישה הזו – בערוץ הספורט, ותראו שם הכול. תראו שם אדם שמתייחס למשבר במכבי חיפה בתור משהו רגעי שתכף מסתיים. לכן, הוא גם לא מבין כמה ראיוס לא צודק, וכמה טואטחה לא צודק, לא משנה מה עשו להם קודם, וכמה מכבי חיפה לא צודקת. וכמה כסף הוא שיקול לא מרכזי בסיטואציה שבה מכבי חיפה נמצאת. מבחינתו מכבי חיפה היא עדיין הצודקת. האוהדים, הפרשנים, קרויף, גולדהאר – אף אחד מהם לא הוכיח אחרת. ועם צורת חשיבה כזו יהיה קשה לרפא את מכבי חיפה.

אחת הבעיות המרכזיות בספורט הישראלי היא בלבולי המוח. אי אפשר להתקדם לשום מקום מבלי שלכל אחד יהיה מה לומר על כל דבר. מינויים של דמויות מפתח זו הדוגמה הפחות קיצונית והפחות מוזרה מדיוני אולפן על זורקי מצתים למיניהם ומי התקשר למי ראשון: מאמן הנבחרת או הקפטן. אבל גם במקרה של מינוים כולם ממהרים להכתיר, להכריע, לקבוע ולנחש האם איקס יצליח עם ווי, ולמה ויי טעתה עם איקס. מאוסקר גרסיה ועד מיכאל ניס – זה רק הופך גרוע יותר.

דווקא המינוי של הפרסומאי יורם באומן ליו"ר מנהלת הליגה עבר בשקט יחסי. הסיבה לכך היא ברורה: מנהלת הליגה היא עדיין שדה לא מוכר לנו, ומטרותיו של הגוף החדש בעולמנו רק יילמדו עם הזמן. ובכל זאת, ולמרות כל מה שנאמר קודם, חשוב עדיין לשים לב למקום ממנו מגיע יו"ר המנהלת: פרסום. באומן הוא פרסומאי, כמו שיו"ר מנהלת ליגת הכדורסל הוא פרסומאי. מה שאומר שמטרת הממנים הייתה לא מעט פרסום. שיווק. עטיפה יפה יותר למוצר לא לגמרי יפה.

האם עטיפה חדשה זה מה שהכדורגל הישראלי צריך, או טיפול שורשי בתוכן אותו עוטפים – זו שאלה שתרחף לא מעט מעל המינוי הזמני של באומן. אם יתמקד יותר מדי בצד של העטיפה, ספק אם מישהו יקנה את המוצר המשומש שהוא ינסה למכור. מנהלת הליגה צריכה להתעסק קודם כל בחיזוק היסודות המקצועיים והארגוניים עליהם מושתתת הליגה השכונתית שלנו. רק אחרי זה בעטיפה שלה. יש לקוות שבאומן מבין זאת טוב יותר מאלו שבחרו בו.

גם אחרי המשחק הנהדר שלו מול קרית שמונה, שחיזק עוד יותר את הכוח והמעמד העליון של ערן זהבי בליגה, מומלץ למלך החדש של הכדורגל הישראלי להסתכל במחזור הבא על יניב קטן. על הסמל של מכבי חיפה. על מה שקורה לשחקן שלא מגשים עד הסוף את הפוטנציאל שלו, מסתפק בשליטה מוחלטת בכדורגל הישראלי ונתקע כאן יותר מדי שנים. שנייה לפני שהוא חותם על חוזה חדש שקושר אותו למכבי תל אביב באופן חזק מדי, הוא חייב לחשוב גם על המשל של קטן.

זהבי, כך מספרים, הולך לקבל חוזה שמעט מאוד ישראלים קיבלו לפניו, ובכך לקשור את עתידו עם מכבי תל אביב לחמש שנים ולהגדיל את מחיר אופציית היציאה לחו"ל. כל חובב כדורגל טהור, לא אוהד, כזה שמתרגש מהגאונות הלא שגרתית בימינו של זהבי, חייב לקוות שלא כך הם פני הדברים. שיש מישהו שלוחש הבוקר לזהבי: אל תמהר אל הכסף. אל תסכים לסעיף יציאה מוגזם שיפריע לך לצאת שוב לאירופה. כדורגלן צריך להתפרנס ולהבטיח את עתידו, אבל לפני כן הוא צריך להגשים את עצמו. זהבי בדרך למצות את עצמו בליגת העל. עוד אליפות, עוד שתיים, עוד ניצחון בדרבי, עוד עשרה – כמה ריגוש ופסגות עוד נותרו לו כאן.

לזהבי יש חוב למכבי תל אביב. עליו לנסות עוד פעם אחת להביא את מכבי תל אביב לליגת האלופות. אבל אחר כך לעזוב. בין אם זה אחרי העלייה או בסיום העונה הבאה. בקיץ זהבי יהיה בן 27 – הגיל בו בדרך כלל כדורגלן מגיע לשיאו. זה הגיל שבו זהבי צריך לנסות שוב את אירופה. להמתין עם החתימה במכבי תל אביב, לראות אילו הצעות הוא יכול לקבל בחו"ל ובכל מקרה לדאוג שבשנה הקרובה תהיה לו אופציית יציאה שפויה.

כי אגדת ערן זהבי צריכה גם לחשוב מה יהיה הפרק הבא בסיפור, והאם נותר מספיק חומר לכך מליגת העל הישראלית. זהבי הוא כדורגלן שצריך לחשוב גם על המיצוי המקצועי. עוד ניסיון בחו"ל לא יפגע בו כלכלית באמת. אחרי הכול, הוא יוכל לחזור לארץ תוך שנה ולקבל לא פחות כסף, אם לא יותר, ממה שג'ורדי קרויף מציע לו היום. במקרה כזה, הוא ישוב עם אתגר מחודש כמו אחרי האפיזודה בפאלרמו, ועם הידיעה שאת הכישרון הנפלא שלו הוא סחט עד הסוף.