כחמש וחצי דקות לסוף הרבע השני אמש (חמישי) במשחק מול באיירן מינכן, נפל דבר במכבי תל אביב. לראשונה העונה, אם זכרוני איננו מטעני, קרו שני דברים: דיוויד בלאט העלה הרכב ובו שני גבוהים שמשחקים יחדיו (ביג סופו ועלם החמודות ז'יז'יץ') + מכבי שיחקה לראשונה ללא אף פורוורד. לא סמית', לא בלו, לא פניני, לא אינגלס ואפילו לא לנדסברג. רק היקמן, רייס ואוחיון. גם אם בלאט הגיע עם ההרכב הזה מהבית, התוצאה נראתה כלא יותר משליפה, והחמישיה הזו אכן מיצתה ימיה בתוך פחות מדקה ועשרים שניות. בכל מקרה, האלתור הזה סימל את המחצית הראשונה הבעייתית של מכבי, בה היא נראתה בצעד אחד אחרי היריבה הגרמנית שלה.
צפו במכבי תל אביב מנצחת 92:94 במינכן ועולה להצלבה
הכירו את מילאנו, יריבתה של מכבי ת"א בשלב ההצלבה
בלאט בסיום: "אני אוהב את הסיכויים שלנו מול מילאנו"
פנר של אוברדוביץ' הושפלה והודחה, פנאתינייקוס בהצלבה
שמונה דקות לסיום הרבע הרביעי, כשעבר בלאט לעוד מהלך בלתי קונבנציונלי (אך מוכר הרבה יותר), במקרה זה הרכב הסופר-מגה סמול בול שלו, ללא אף גבוה, זה נראה הגיוני הרבה יותר. פסיץ' בדיוק עבר להרכב סמול בול משלו עם תומפסון ובנזינג בעמדות 4-5, ליינאפ שעשה לא מעט צרות לכל מיני יריבות ביורוליג. בלאט ניטרל את הפצצה הזאת הרבה לפני שניתנה לה הזדמנות להתפוצץ, והשאיר את הקבוצה שלו בשליטה וביתרון.
כך או אחרת, הכנה התקפית יסודית למשחק ניצלה את החולשות ההגנתיות של באיירן, כולל הנטייה שלה להגזים עם עזרות מהצד החלש, כולל בעיות הכיסוי מאחור כשיש נסיונות להפעיל לחץ על הכדור וכולל הרגליים הבעייתיות של חלק מהשחקנים, ובמיוחד של ג'ון בריאנט, ומכבי רכבה על הבעיות הללו לאורך 40 דקות. אה, וגם לא החטיאה.
הגנתית, מכבי הייתה חכמה ורעבה מספיק בחצי השני על מנת לתקן מספר דברים בסיסיים. אחד מהם נוגע למלקולם דילייני. לאחר מחצית ראשונה מטורפת של כוכב באיירן, היא הצליחה להכריח אותו במחצית השניה לשחק בשביל האחרים. אז הוא אמנם סיים עם 10 אסיסטים (ו-7 ריבאונדים, אגב), אבל לא הצליח לייצר בעצמו ולעצמו נקודות. קרדיט בעניין זה מגיע גם להגנות המתחלפות אבל גם לשומרים המתחלפים של דילייני, כולל ג'ו אינגלס המושמץ שהצליח להחזיק מולו מעמד פעם-פעמיים. אה, וגם לכך שדילייני החטיא כמה זריקות שפשוט נכנסו לו בחצי הראשון.
בסופו של יום ועם כל הכבוד לטקטיקות ומאמנים, את המשחק הזה ניצחו ארבעה שחקנים. שניים נאסטי בויז, בלו את פניני, במופע ווינריות מרהיב, טייריס רייס שהראה שוב מה יכל היה להיות לו רק המאמן שלו היה מאפשר לשחק בקצב של מכונת ירייה ולא בקצב של הכתבה, ואלכס טיוס אחד שהיה פשוט רמה אחת מעל המשחק. ולא בפעם הראשונה העונה.
מכבי תל אביב הפסידה מספר משחקים צמודים ורצופים לאחרונה, אשר הביאו להדבקת תווית של משבר על השבועות האחרונים. גם את המשחק הזה, מן הסתם, היא לא הייתה רחוקה מדי מלהפסיד ולהעלות עוד מספר תהיות בדבר החלטות על הסגל, ניהול החילופים וניהול הרוטציה של בלאט. אבל קצת עזרה מאלוהי שלוש הנקודות, והכל הסתדר.
בכל מקרה, בסיומו של המשחק אמש, עמד מאמנה של מכבי מול המיקרופונים ופלט, באירוניה מהולה בלעג, שכאשר אתה קולע 13 מ-18 לשלוש ואתה לא מחטיא עונשין, הקבוצה נראית טוב והמאמן נראה טוב, וכמובן שצדק. וכך, בחלוף לא מעט שנים בהן הוגדר בלאט כמעין מאמן זר בארצנו הקטנטונת, אימץ ללבו סופית את הישראליות תוך שהוא מדקלם מדף המסרים של שלמה שרף, אבי אבות תורת השפיץ של הנעל.
בלאט אומר לנו, ילדים, את מה שאנחנו אמורים לדעת בעצמנו. שמה שחשוב זו היד שדוחקת את הכדור לסל. והכול, כולל הכול, לא יותר מרעש לבן. וגם כאן צדק, כמובן. הבעיה היחידה היא שהתיאוריה הזו פועלת לשני הכיוונים. מכבי תל אביב ניצלה עד תום את שיבוצה לבית הנכון מבחינתה, באופן אשר איפשר לה לחמוק ממפגש עם שלושת הקבוצות היחידות מולה אין לה שום סיכוי להעפיל בסדרה. ריאל מדריד, צסק"א מוסקבה וברצלונה. על הדרך, נוכח התמוטטותן של מספר יריבות פוטנציאליות מאיימות, היא מקבלת לידיים את מילאנו, אומנם יריבה מוכשרת ושאפתנית, אבל נטולת מסורת, עם תו של לוזרית על המצח ועם לא מעט קשיי התמודדות ומאצ'אפ פוטנציאליים בעייתיים נגד הצהובים.
החשבון כאן פשוט לחלוטין: העפלה לפיינל פור, משימה אפשרית בהחלט, יהפוך את העונה (לפחות האירופית) להצלחה. אי העפלה = אי הצלחה. וכל השאר, לא יותר מרעש לבן. לא יעזרו הסברים על דרך או תירוצים על שיטה. מי שעולה על קרון השורה התחתונה לא יוכל לברוח בהמשך מהרכבת עם סיפורי מעשיות.
עכשיו זה הכל או כלום. שלא תגיד שלא אמרנו לך, דיוויד. שלא תהיה מופתע. ואם כבר רעש לבן, הגיע הזמן (אומרת אמי), לסיים בציטוט של ברי סחרוף (ודן תורן):
אנ'לא יודע
אם זאת הדרך אל האושר
שלא תהיה מופתע
הנה תשמע: רעש לבן