הכי ניתן להסבר: סיכום המחזור בליגת העל

זו היתה אחת הגניבות הכי גדולות בתולדות הדרבי, אי אפשר באמת להסביר את מה שקרה – אלו היו שניים מטיעוני הסיכום הפופולאריים ביותר אחרי שער הצמרמורת של ערן זהבי. האומנם? לא בטוח. ייתכן מאוד דווקא שזה היה אחד הניצחונות הכי צודקים של קבוצה כלשהי בדרבי, ניצחון שאפשר וצריך להסביר אותו – אם מסתכלים לא רק על חמש הדקות האחרונות. אחד הדברים הכי יפים בספורט בכלל ובכדורגל בפרט, הוא יכולתם לספק משל אמתי והגיוני למשהו שבני אדם לא נוטים להאמין בו: צדק. בני אדם נוטים ברוב המקרים להסתכל על הפעולה האחרונה ולתהות לגבי הקשר לסיום החיובי או השלילי. כדורגל וספורט מספקים מסגרת זמן ברורה מאוד שמכילה את סך הפעולות המלא שאותו באמת עליך לבחון. לכן, זה גם היה אחד הדרבים הכי צודקים בהיסטוריה.

זה היה אחד הדרבים הכי צודקים בהיסטוריה, קודם כל בגלל פאולו סוזה. טיפוס לא קל הסוזה הזה, אבל ספק אם היה כאן גאון טקטי ברמתו. סוזה הוא מאמן הגנתי, ולמאמנים הגנתיים יש מעט מאוד תהילה. הנה, מכבי שלו קורעת את הליגה עם מספרים בלתי נתפסים, תוך שהיא עושה עונה אירופית מכובדת וארוכה, ועדיין – אנשים לא מתרשמים. הילת הנצח לא יורקת לכיוון של מכבי שלו. אם סוזה היה מאמן יותר התקפי, הוא היה דורס את הליגה ומשאיר הרבה יותר זיכרונות שיכתירו באופן מדויק יותר את העבודה הנהדרת שהוא עושה. המהפך בדרבי היה קודם כל בשבילו. כי אם הפועל היתה מנצחת את הדרבי הזה, הפרשנים והאוהדים הרצחניים שיש בישראל היו מנתצים כל דבר שהוא השיג העונה. הדרבי הזה, כנראה המשחק הכי גדול של מכבי תל אביב בעידן גולדהאר, הוא רגע התהילה שמאמן ברמה אחרת ראוי לו.

כל המספרים: הערב שהכניס את ערן זהבי להיסטוריה של הדרבים בתל אביב

זה היה אחד הדרבים הכי צודקים בהיסטוריה בעיקר בגלל רן בן שמעון. מבחינת בן שמעון, הדבר הכי נוח הוא להציג את הדרבי בתור משהו שהוא בלתי ניתן להסבר. אבל אם בן שמעון יחזור וינתח את האופן שבו הוא טיפל בסוגיית השוערים בהפועל תל אביב, הוא ימצא הסבר טוב מאוד מדוע השוער של הפועל תל אביב קרס ברגע האמת. הכי קל לדבר הבוקר על קלייימן ועל ההזדמנות שהוא לא לקח, אבל זה גם הכי לא הגון. האופן שבו הפועל תל אביב טיפלה העונה בקלייימן ובן שמעון בפרט, זו פשוט פרסומות לחובבנות ברמה הנמוכה ביותר. לזרוק שוער כזה לתוך דרבי חשוב כל כך, זה לגמור לילד את הקריירה. להפיל תיק מראש על מישהו שהכי נוח להפיל עליו את התיק. אבל המישהו הזה לא צריך להיות קליימן, אלא אלה שניהלו אותו ברשלנות פושעת. אחד מאותם אנשים הוא גם אותו אחד שהיה צריך להבריג לאוראל דגני את הבורג האחרון שלא מחובר לכלום בראש, הבורג שבועט בדלי עם פנדל מטומטם והרחקה מלאה בפאניקה. האיש הזה הוא מאמן הפועל תל אביב, ואת הדייסה שהוא אכל אתמול הוא בישל לעצמו לאורך כל העונה.

זה היה אחד הדרבים הכי צודקים כמובן בזכות ערן זהבי. כי אלו שמקללים את זהבי, ואלו ששונאים אותו, ומטנפים עליו, הם אלון שחיים עדיין את הדאבל הגדול של הפועל תל אביב, בזמן שזהבי שכח אותו מזמן. זהבי הוא שחקן שחוגג שיאים לרגע אחד ולמחרת בבוקר מתייצב כדי לשבור אותם. הוא השחקן שזוכה להכי הרבה הערצה והערכה בשנים האחרונות, אבל זה משפיע עליו הכי פחות, כאילו היה שחקן שרק עלה מהנוער. החברים שלו לשעבר עדיין מחפשים לשחזר את נוסחת הדאבל ההוא, אבל זהבי יודע שמי שחי את העבר נתקע בעבר. וכמו שהוא כל הזמן משחק קדימה, זהבי תמיד מביט לעתיד. לכן הוא גם כל כך מעצבן את אלו שנשארו מאחור. לכן, בין היתר, הוא הפך אמש לשחקן הליגה הכי טוב שצמח כאן מאז אבי נמני וג'ובאני רוסו. ספק אפילו אם אותו נמני סחב באופן כל כך בולט את מכבי לאליפות כמו זהבי 2013/14, שבשעריו ובהתעלויות שלו מאז שחלוצי מכבי נפצעו או נמכרו, מביא למכבי את הצלחת כמעט לבד.

זה היה אחד הדרבים צודקים גם בגלל הנהלת הפועל תל אביב וחיים רמון. תוך שנתיים חבורת המושיעים בגרוש הזו הצליחו לשנות אופי של מועדון. מקבוצה הישגית, רצחנית, נושכת, רצינית, הפועל תל אביב הפכה להפועל קומבינה. להפועל ספין. להפועל טריק, רק כדי לעבור את החודש. מקבוצה שהדבר הכי חשוב אצלה מתרחש על המגרש, הפועל הפכה לקבוצה שהדברים הכי חשובים שלה מתרחשים במוחו הקודח של הפוליטיקאי שמנהל אותה כאילו הוא רוקח מזימה זמנית בפריימריז. מזימה רגעית אחרי מזימה רגעית. מאמן אחרי מאמן. שחרור אחרי שחרור. פלא שהפועל שיחקה בחמש בדקות האחרונות כמו קבוצה שמחכה לאסון הבא שלה? מישהו הרגיל אותה לזה.

זה היה אחד הדרבים הכי צודקים בהיסטוריה בזכות הרבה דברים אחרים, שאם נרחיב ונציג גם אותם, נחמיץ בסופו של דבר את הרגע הטהור שחווינו. למה המסר הזה היה צריך לעבור בצורה כל כך מיוחדת ומשונה, ולא דרך איזה 0:3 מוחץ וברור? זה באמת בלתי ניתן להסבר.

רגע אחרי הדרבי הסוער

אופוריה במכבי תל אביב: "אלוהים יושב לזהבי על הכתף"

בהפועל אבלים: "מהטראומות הגדולות בהיסטוריה"

דו"ח משקיף חמור, הפועל ומכבי תל אביב לדין

תקווה: הסיום המדהים של הדרבי שווה משחק בינוני

רכישתו של החלוץ הצעיר שחר הירש מהפועל חיפה רק העצימה שאלה מרתקת שמרחפת מעל העתיד של מכבי חיפה: לקבוצה יש גלריה מרהיבה של שחקני התקפה צעירים נהדרים. גוזלן, ריאן, ויסמן, חוגי (שכבש רביעייה לא מזמן) מהנוער, ולצידם גם אלון תורג'מן, שמתפתח בימים אלו לחלוץ מוביל במכבי חיפה. את מי להשאיר בעונה הבאה? את מי להשאיל? מי יוכל להרכיב חוליית התקפה אימתנית - צו השעה במועדון - יחד עם חלוץ בכיר שאמור וצריך להגיע?

הרכש החדש העלה שאלה נוספת: למה בכלל צריך לרכוש את שחר הירש? מהן התכניות העתידיות לגביו ואיך הן לא מתנגשות עם אלו שאמורות לפתח את היהלומים הצעירים שכבר הזכרנו? אלו צרות של עשירים אמנם, אבל עדיין צרות. בשנתיים האחרונות מכבי חיפה לא ידעה לטפל מספיק טוב בכמות הגדולה של הסמי-כישרונות שהסתובבו אצלה. כיצד תנהג בכישרונות הבית המשובחים, בגיל שבו מסוכן מהרגיל לטעות לגביהם?

מכל השמות שהוזכרו, זה של איסמעיל ריאן היה פחות זועק עד לא מזמן. הקיצוני הנפלא, שקרע קצת פחות רשתות משובל גוזלן בנוער (אבל בישל לו לא מעט), יצא בשקט, כמעט מבלי שמישהו ירגיש, לחצי שנת השאלה בעכו הקטנה. הפחות מדוברת. אלא שריאן הופך את עצמו משבוע לשבוע לסיפור של ממש במכבי חיפה. סיפור שאי אפשר להתעלם ממנו. סיפור שאוטוטו יתחילו לדבר עליו במסדרונות ובברזיות. ריאן כובש שערים בצבע. שערים מרהיבים באמת. שערים שמלמדים על שחקן מגוון, על שחקן עם חזון, על שחקן עם אופק. האם במכבי חיפה הוא היה מתפתח באותה צורה? ספק רב. שובל גוזלן, הפרטנר המיתולוגי, כבש אמנם יותר ממנו (חמישה מול שניים) וגם שיחק יותר העונה (636 דקות לעומת 442). אלא שגוזלן עושה זאת ב-15 הופעות מול חמש של ריאן, כולן בהרכב, עם משחקים של למעלה מ-80 דקות.

מה טוב יותר לכישרון צעיר? מי טוב יותר? לא רציני לשאול בגיל הזה, בשלב הזה. רק דבר אחד חשוב אפשר וצריך לומר: ריאן מבסס את עצמו כסיפור לא פחות חשוב מגוזלן, למרות שהוא בקבוצה לא נוצצת. עוד כמה שערים נפלאים והישגים נאים עם הקבוצה שעדיין נלחמת על חייה, וגם אוהדי ומנהלי מכבי חיפה יבינו זאת. כל התמודדות עם השאלה הקשה בדבר מצבת החלוצים של מכבי חיפה בעונה הבאה, ואיך בוחרים נכון מכל הטוב הזה בהתקפה, חייבת לכלול את ריאן. הוא הרוויח את זה ביושר.

שער הניצחון של לידור כהן אמור לספק שמחה כפולה למכבי פתח תקוה. לא רק שהוא סידר למלאבסים מרווח ביטחון חשוב מאוד לקראת פתיחת הפלייאוף התחתון, הוא גם הפך שמועה לבשורה: במכבי פתח תקוה שוב גדלים מספר ילדים מוכשרים, הם-הם הבסיס לתקומה של המועדון המיוחד הזה. את השנים הכי יפות של המועדון סיפקו הרי אלברמן וגולן, ולצידם מאמן שעלה מהנוער ומכיר את המערכת ואת צרכיה – גיא לוזון. הפעם מכבי פתח תקווה הימרה על קובי רפואה, שעשה עבודה טובה בנוער, ומבין היטב את הפילוסופיה עליה מושתת המועדון. אם לידור כהן, גידי קניוק ואחרים יצמחו באמת להיות עמודי תווך, לא ממש משנה אם הקבוצה תישאר בליגה או לא. היא תבטיח בכך את עתידה הרבה שנים קדימה.

אלא שלצד התקווה הזו חייבים לציין סיפור דומה שהתרחש באמצע. גם עומר דמארי וטל בן חיים עברו לא מזמן במכבי פתח תקווה. ברוב הזמן לא אימן אותם מאמן שגדל איתם, אבל יחד עם שני הכישרונות הנהדרים האלה מכבי פתח תקוה כמעט ירדה ליגה. המסר שמחבר בין שני המקרים הוא חשוב: דמארי ובן חיים צמחו כבר בעידן אחר, העידן שלנו, עידן השגרירים נכנה אותו. עידן בו כל שחקן יוצא מהחממה הרבה יותר מוקדם, והרבה יותר קשה לשמור על הראש של הכישרונות הצעירים מחשיבה אגואיסטית ועל הזכויות עליהם. הלוזונים הם אלופי העולם בבניית חוזים שמשרתים אותם ופותרים בעיות כאלה. רק שאסור לשכוח שהכוח הכלכלי שלהם הלך ונחלש עם השנים, והם ממהרים למכור את הכישרונות שהם מטפחים. כיצד ינהגו בכהן וקניוק, ביום שהם באמת יהפכו לעמודי תווך? זאת שאלה שתקבע את עתיד מכבי פתח תקוה לא פחות ממאבק ההישארות הנוכחי.

לפני קצת יותר משבוע התייצב אלישע לוי לראיון ב"יציע" של ערוץ הספורט. הליגה הייתה כבר ערב הפלייאוף, הפועל באר שבע נראתה לכל אחד כמו מועמדת לאליפות אחרי עוד ניצחון מרשים, אבל את מאמן הפועל באר שבע זה לא עניין. הוא סירב להגיד אליפות. הוא מיאן לומר מאבק אליפות, כאילו אנחנו בספטמבר ולא במרץ. לא שזה היה חדש. אלישע לוי מדבר כך כל העונה, אחר כל משחק, והשבוע הוא בא על שכרו בהפסד לרעננה. אי אפשר להתנהל כל השנה כמו קבוצה שמנסה לגנוב את האליפות מבלי לומר זאת. באיזשהו שלב אלישע לוי היה חייב לשנות פאזה ולחדד את המסר. להעביר הילוך. מי שמתחבא במשך יותר מדי זמן, עלול לחשוב שהמחבוא הוא הבית שלו ולהירדם שם לרגע אחד יותר מדי.

יכול להיות שאלישע לוי פחד מהשלכות של הכרזה כזו על באר שבע, אבל כעת אין לו ברירה. באופן שבו הוא וראשי המועדון יתנהלו מעתה הם יקבעו האם באר שבע היא סיפור יפה אבל זמני, או סיפור שאנחנו עדים רק להתחלה שלו: לשמור על אחוזי הצלחה דומים בפלייאוף ולא להתפרק פתאום. להחתים את המאמן ולהבטיח את הישארות כוכבי עונת השיא הזו, כדי שהם יהיו שם כדי לקטוף את הפירות בסופו של תהליך. וכן, גם לזכות בגביע. באר שבע חייבת להבין שמבחנים של קבוצה גדולה אף פעם לא נגמרים, ושום דבר לא יכפר על אי זכיה בגביע. במידה רבה, מאבק האליפות של הפועל באר שבע רחוק מלהסתיים. הוא רק התחיל.