ברנדט אדאמס מתעוררת בכל בוקר בסביבות השעה 7:00 ומאכילה את בעלה בדייסת שיבולת שועל בכפית. אחר כך היא משאירה את הטיפול בו לאחות סיעודית ובהמשך היום שבה כדי לבצע איתו תרגילי פיזיותרפיה. בסופי שבוע היא לפעמים מכינה לו תבשילים שכוללים בשר או דגים. גם אותם היא טוחנת, הוא לא יכול לאכול בצורה אחרת.
ברנדט נמצאת איתו כ-16 שעות ביממה, מאכילה אותו שלוש פעמים ביום. כשהיא עוזבת את הבית לסידורים, היא מתקשרת מדי זמן קצר לאחות שנשארה עם בעלה כדי לבדוק מה שלומו. "הוא משתעמם בלעדיי", היא הסבירה בראיון לפני כמה שנים. בעוד שבוע וחצי היא תציין בדיוק 32 שנים של שגרה שהיא הגדירה בספר שכתבה כ"מתישה", אבל כזו שהיא לא זנחה מעולם.
ב-17 במרץ 1982, בעלה של ברנדט, ז'אן פייר אדאמס, נכנס לניתוח ברך בבית החולים אדוארד הריו בליון. יותר מדי כדורגלנים סבלו ועוד יסבלו מפציעות ברצועות ואדאמס שחגג שבוע לפני כן את יום הולדתו ה-34, היה אחד מהם. הוא הורדם לקראת הגעת המנתח, ומאז לא התעורר.
ז'אן פייר אדאמס נשכח מזמן, אבל חזר למודעות בשבועות האחרונים. התאונה המצערת של נהג המרוצים מיכאל שומאכר, שלחה את העיתונאים לחפש מקרים מפורסמים של ידוענים שנמצאו במצב של תרדמת ארוכת שנים, והם מצאו אותו (וגם את אריאל שרון). אחר כך הגיעה כתבה אודותיו, שפורסמה בספר הרבעוני the blizzard וקיבלה במה בשבוע שעבר מכובדת ב"גרדיאן" הבריטי. פתאום הוא שוב הגיח לתודעה משום מקום, בדיוק כפי שעשה בתחילת שנות ה-70.
ז'אן פייר אדאמס נולד בבירת סנגל, דקאר, וגודל על ידי סבתו הקתולית האדוקה. היא לימדה אותו להעלים את הדיאלקט המקומי והכריחה אותו לשהות בסביבת האזרחים הצרפתים הרבים שהתגוררו אז בסנגל - כדי שילמד לדבר צרפתית של צרפתים. כשהיה בן 10, התכנית שלה עברה שלב. ז'אן פייר וסבתו הפליגו לצרפת למסע בעל אופי דתי והיא רשמה אותו לבית ספר קתולי, חזרה למולדתם והשאירה אותו ביבשת הישנה. מבחינתה, במעשה הזה היא הבטיחה לו עתיד טוב יותר.
לבדו במדינה חדשה, בבית ספר קפדני, ז'אן פייר הצעיר התקשה למצוא את עצמו וכעבור כמה שנים הוא נשר מהלימודים. למזלו, זוג מכפר סמוך למחוז לוארה, אימץ אותו והוא זכה לקבל משפחה חדשה שכללה גם אח ואחות חורגים. עד שהורדם לעד, הוא היה מנצל כל חופשה כדי לשוב לכפר, למשפחתו המאמצת.
הכדורגל היה בדמו של הנער המתבגר, אבל קריירה אמתית לא הייתה אז יותר מחלום בלתי ניתן להשגה. הוא עבד במפעלי תעשייה כבדה ובמקביל התחיל לשחק כחלוץ בקבוצה החובבנית ראסינג פונטנבלו. ב-1968 הקבוצה הגיעה לגמר המפעל המנוח "אליפות צרפת לקבוצות חובבים" והפסידה, אבל החלוץ החסון בכל זאת ניצח. מאמן נים מהליגה הראשונה, קאדר פירוד, סיפר שנים לאחר מכן: "אני זוכר שראיתי את אדאמס על גבי מסך טלוויזיה קטן איפשהו. הוא תופקד כחלוץ ולא ממש התלהבתי מהיכולת שלו, אבל התרשמתי מאוד מהפיזיות שלו".
פירוד הזמין את ז'אן פייר להתאמן עם הקבוצה ובמקביל האחרון המשיך לשחק בפונטנבלו. אחרי כמה חודשים, הגיע המפנה. נים התכוננה למשחק אימון נגד רואן בסגל חסר ופירוד ביקש מאדאמס להגיע. השאר היסטוריה. הסנגלי-צרפתי הרשים ובגיל 22 חתם על חוזה מקצועני ראשון בקריירה. סיפור סינדרלה של ממש, אבל השיא היה עוד לפניו.
פירוד שנבחר למאמן השנה בצרפת ב-1971, לא אהב את התפקוד של אדאמס כחלוץ והסיט אותו למרכז הקישור. "התקדמנו צעד אחרי צעד והוא צבר ביטחון", סיפר המאמן, "עבדנו על החזקת כדור, על טכניקה בנגיחה, על שימוש נכון בכוח שלו. לימדתי אותו לשנות קצב והנחלתי לו יסודות של הבנה טקטית. בסופו של דבר הוא הפך לשחקן שרציתי שהוא יהיה".
בשלוש השנים שלו בנים, אדאמס הפך למטאור בשמי הכדורגל הצרפתי. הוא היה חלק בלתי נפרד מהקבוצה שסיימה כסגנית אלופה ב-1971-72, ביסס את מעמדו כשחקן מפתח והזימון לנבחרת צרפת לא איחר להגיע. בקיץ 1972, שלוש שנים בלבד אחרי שעוד שיחק בקבוצת חובבים ועבד למחייתו בתעשיית הגומי, ז'אן פייר יצא עם הטריקולור לטורניר ידידות רב משתתפות בברזיל. בראיון שערך מאוחר יותר, הוא ידע למי להודות: "קאדר פירוד הוא האדם לו אני חייב הכול. הוא לקח אותי בידיו, עיצב אותי ונתן לי ביטחון".
ב-1973 אדאמס עבר מנים לניס, ובאותה עונה הוא וקבוצתו החדשה הדיחו את ברצלונה של ריינוס מיכלס בסיבוב הראשון של גביע אופ"א בעונת 1973-74. בארסה הזו אגב, זכתה מאוחר יותר באותה עונה באליפות ספרד. בשנה הבאה ולטקו מרקוביץ' היוגוסלבי מונה למאמן ניס והוא הסיט את ז'אן פייר ממרכז המגרש למרכז ההגנה. גם כאן הוא הצטיין חיפה על גובהו (1.78 מטר) בעזרת עוצמות פיזיות ואגרסיביות. אדאמס ומריוס טרזור שנולד בגוואדלופ וכיכב במארסיי, תופקדו באותן שנים בהגנה של נבחרת צרפת וכונו la garde noire, ההגנה השחורה.
ז'אן פייר שיחק ארבע עונות בניס ושנתיים נוספות בפ.ס.ז' הצעירה. ב-1979 חתם במילוז' מליגת המשנה וב-1981 פרש במדי שאלון מהליגה השלישית. בסך הכול שיחק 251 פעמים בליגה הבכירה בצרפת ורשם 22 הופעות במדי נבחרת צרפת. הוא תלה את הנעליים 11 שנים אחרי שפצח בקריירה מפתיעה עליה לא העז לחלום. בצרפת כתבו: "אדאמס תמיד התייחס לקריירת הכדורגל שלו כאל תאונה משמחת. הוא ניצל כל יום כדי ליהנות ממנה והיה אסיר תודה".
ברנדט פגשה את ז'אן פייר במסיבה בלוארה ב-1968 והתחתנה איתו כעבור שנה. בספר שכתבה, היא סיפרה שאמה התנגדה נחרצות לכך שהיא תתחתן עם שחום עור, אלא שהיא הלכה בעקבות ליבה. היא ליוותה אותו לכל אורך הקריירה שלו ושיחת הטלפון האחרונה שלו הייתה איתה.
אחרי שפרש, אדאמס התחיל קורס מאמנים ובמהלכו הוא נפצע בברך. הרופאים המליצו לו לעבור ניתוח והוא קבע אחד כזה בבית חולים בליון. "הכול בסדר, הגוף שלי במצב מצוין", הוא אמר לברנדט בטלפון, שנשארה בבית עם שני ילדיהם, פרדריק בן השבע ולורן בן ה-12. אחר כך הוסיף: "הניתוח יתחיל ב-23:00 ואחרי כמה שעות כבר אהיה בחדר ההתאוששות. כשתבואי בעוד כמה ימים, אל תשכחי להביא קביים".
רופא מרדים ומתלמד נוסף, הופקדו באותו לילה על אלחושם של שמונה אנשים שממתינים לניתוח, ז'אן פייר היה אחד מהם. הוא הושכב על מיטה שלא מתאימה להרדמה ובתוך זמן קצר החמצן הפסיק לזרום למוחו. כששניהם שמו לב סוף סוף, זה היה מאוחר מדי. ב-17 במרץ 1982 אדאמס נכנס לניתוח ברך שגרתי ואת הלילה סיים במצב של צמח. ב-1989 בית המשפט גזר על הרופא המרדים ועל המתלמד חודש מאסר על תנאי וקנס אותם בסכום שווה ערך ל-800 יורו.
ז'אן פייר נותר כמה שנים בבית החולים ובהמשך הועבר לטיפולה של אשתו בביתם, שהוכן לצרכיו המיוחדים. הוא לא זכה לראות את ילדיו גדלים או להכיר את ארבעת נכדיו. ברנדט תמיד סירבה לדון באפשרות של ניתוק מהמכשירים. "זה לא יעלה על הדעת", אמרה לא פעם, "הוא לא יכול לדבר וזה לא מקומי להחליט בשבילו. אם ז'אן פייר היה רוצה למות, הוא היה גורם לי להבין".
לאורך השנים קבוצות ספורט שונות בצרפת קראו למתקנים שלהן על שמו של ז'אן פייר ובניו זכו לכבוד והכרה בכל מקום. בחגים וימי הולדת משפחת אדאמס מתכנסת ונכדיו של כדורגלן העבר פוגשים את סבם במצב היחיד בו הם מכירים אותו, צמח.
ביום שני הקרוב ברנדט תציין את יום הולדתו ה-66 של בעלה ובדיוק שבוע לאחר מכן תספור בעצב 32 שנה מאז אותו ניתוח ארור. "הוא לא מזדקן, אולי צמחו לו כמה שערות לבנות", אמרה לפני כמה שנים, "לפעמים יש לי הרגשה שהזמן עצר מלכת ב-17 במרץ 1982".