וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המבוגר האחראי

14.2.2014 / 15:40

ההחתמה של אנדראה ז'יז'יץ' מלמדת על שני דברים חשובים במכבי תל אביב: על כמה באמת בונים שם על סופו ועל כוחו ההולך וגובר של ניקולה וויציץ', שמסע השכנועים שלו מול הסנטר לא לגמרי שימח את מחלקת הסקאוטינג. הבלוג של גרינוולד על המסר מהבאת הסנטר המבוגר

עריכת וידאו: מתן חדד

אולי אתמול חזינו באחת הקונספירציות המקצועיות המתוחכמות בהיסטוריה. משום שההחתמה של אנדריאה ז'יז'יץ' הכעיסה אנשים מסוימים במכבי (בשביל מה צריך מחלקת סקאוטינג אם ברגע האמת מחתימים סנטר בן 34?), אכזבה את האוהדים (שציפו לשם יותר מרגש) והפתיעה אנשי מקצוע באירופה (ששכחו מקיומו של ז'יז'יץ').

וכאילו בתזמון מושלם נפקדו מהמגרש סופו שחורציאניטיס ואלכס טיוס, הותירו את הקבוצה עירומה מתחת לטבעות - והוכיחו, לכאורה, שמה שמכבי צריכה כרגע זה בדיוק סנטר אגרסיבי, חזק, מנוסה; מישהו שאפשר לסמוך עליו שיחזיק את הצבע במשך 10-12-15 דקות, גם ברגעים של לחץ. או במלים אחרות, שמכבי צריכה דווקא את אנדריאה ז'יז'יץ'.

שחקן מכבי תל אביב, אלכס טיוס. ברני ארדוב
פציעה שהוכיחה, לכאורה, שמה שמכבי צריכה כרגע זה בדיוק סנטר אגרסיבי, חזק, מנוסה. טיוס/ברני ארדוב

משחק הפוסט-אפ הוא דבר שהולך ונכחד בכדורסל האירופאי. במשך עשרות שנים - מייסוד הכדורסל באירופה ועד לשנים האחרונות, למעשה - התרחש רוב האקשן מתחת לסלים. אם ה-NBA נחשב למשחק מהיר של גארדים, היה הכדורסל האירופאי האיטי משחק מובהק של ביג-מנים. בתחילת שנות ה-90' הכירו האמריקאים במומחיות האירופאית מתחת לסלים וייבאו לליגה גבוהים שהפכו אייקונים: סאבוניס, גאסול, דיבאץ', אילגאוסקאס, שרמפף; כולם הותירו חותם על ה-NBA.

אבל אם בתחילה נעשה מעבר הגבוהים מאירופה ל-NBA בטפטוף, בשנות האלפיים החל השיטפון. כמעט כל גבוה אירופאי סביר מצא את עצמו, בשלב זה או אחר, עם חוזה של מיליונים בארה"ב. מאריו קאסון, ברונו שונדוב, דאמיר מרקוטה, ניקולה פקוביץ', פרדראג דרובניאק, ז'ליקו רבראצה, ויקטור חריאפה, ננאד קרסטיץ', קוסטה פרוביץ' ואחרים - ובכן, הבנתם את העניין. כ-75% מסך ייצוא השחקנים הכולל מאירופה ל-NBA היה בעמדות 4-5. ניקולה וויצ'יץ', שבחר להישאר באירופה ולא לעבור לארה"ב, היה מקרה נדיר ויוצא דופן.

המציאות הזו העלימה מהנוף האירופאי אפילו גבוהים ברמת כישרון בינונית, מה שחייב את אירופה לייבא בעצמה תחליפים מארה"ב. כל זה השפיע עמוקות על סגנון המשחק באירופה - משום שבניגוד לגבוהים האירופאים, שקיבלו חינוך כדורסל אירופאי-קלאסי (בעיקר האמור בהקניית יסודות של משחק גב-לסל, או פוסט-אפ בעגה המקצועית), הביאו איתם הגבוהים האמריקאים סגנון שונה בתכלית - שנגזר מאתוס כדורסל שונה ומחוקי הכדורסל השונים בארה"ב.

הגבוהים האמריקאים היו אתלטיים יותר, זריזים יותר, ניידים יותר - מה שממילא השתלב עם קיצור שעון ההתקפה באירופה מ-30 ל-24 שניות, חלוקת המשחק לארבעה רבעים במקום שתי מחציות והאצת קצב המשחק. כך למדה אירופה לשחק פיק אנד רול ועברה להעיף שלשות במקום לשחק פנימה - כי כבר לא היה עם מי לשחק בפנים, וממילא כולם שכחו איך.

הצעה שאסור לפספס

תתחדשו לחג עם סדרת tami4edge וקבלו סחלב חגיגי מתנה

לכתבה המלאה
ניקולה פקוביץ', מינסוטה וולבס. AP
כמעט כל גבוה אירופאי סביר מצא את עצמו, בשלב זה או אחר, עם חוזה של מיליונים בארה"ב. פקוביץ'/AP

מכבי משלמת הרבה כסף לסופו שחורציאניטיס משום שהוא שחקן הפוסט-אפ הטוב ביבשת. משחק פוסט-אפ הוא כלי נשק התקפי קטלני שאין לו תשובה הגנתית אמיתית. הוא מחייב את ההגנה לבחור את הרעל שלה: אם לא תביא עזרה על שחקן כמו סופו, המהלך יסתיים, בדרך כלל, בנקודות, או בעבירה של המגן האומלל, או בשילוב של שניהם. אם תביא עזרה, לפחות שחקן התקפה אחד יישאר פנוי. ומשם הדרך לזריקה חופשית קצרה.

אבל כדי שמהלך פוסט-אפ יסתיים בצורה חיובית צריכים לקרות מספר דברים. הגבוה צריך לתפוס עמדה ולנעול את המגן מאחוריו; ויתר המתקיפים צריכים להיפרש בריווח מתאים - גם כדי שמשימת הכנסת הכדור תהיה קלה יותר וגם כדי שההגנה תתקשה להביא עזרה בזמן אחרי שהכדור נכנס פנימה (וגם כדי שבמקרה שהכדור יצא בחזרה החוצה לקלעים, המגן שהגיע לעזור כבר לא יספיק לחזור בזמן כדי להפריע לקליעה). פיני גרשון תמיד אמר שהיכולת להכניס כדור לצבע היא עבודה בפני עצמה. גיא פניני הוא השחקן שיודע להזין באופן הטוב ביותר את סופו. לכן הם בדרך כלל משחקים יחד. ובימים שהיד של פניני מאופסת והוא צובר ביטחון, ההתקפה של מכבי מסבה נזקים קשים ליריבות.

זה משהו שלא היה אתמול, למשל, לבאיירן מינכן. היה לה יתרון מוחלט על מכבי בצבע אבל הגרמנים פשוט לא הצליחו להכניס כדור פנימה לאורך כל הרבע האחרון. גם משום שדיוויד בלו נתן גוף והקרבה יוצאי דופן מתחת לסלים (שיחק כסנטר!) וגם משום שאין לבאיירן שחקן שיודע להכניס כדור פנימה. ולכן במקום לטחון את מכבי כל הדרך לניצחון, באיירן נאלצה גם כשסופו וטיוס לא משחקים להפגיז שלשות ברגעים המכריעים. ושלשות, כמו שלשות, הן עניין ריסקי; בסוף חסרה לגרמנים שלשה אחת כדי לנצח.

דיוויד בלאט מאמין בכדורסל הקלאסי הזה. הבעיה היא שמשחק פוסט-אפ מאט את הקצב ומקשה על שחקנים אחרים שחיים מטמפו גבוה להיכנס לעניינים. והבעיה האחרת היא שסופו מגיע לעבודה בממוצע אחת לשני משחקים (וגם כשכבר מגיע לעבודה, הוא לא משחק יותר מ-18-20 דקות). ובגלל שאי-אפשר לסמוך על סופו, ובגלל שאלכס טיוס - טוב ככל שיהיה - לא מגוון ולא בשל מספיק כדי למלא את תפקיד הסנטר באותם שלושה רבעים מהזמן שסופו לא טוב/לא כשיר, ההחתמה של שחקן מסוגו של ז'יז'יץ' מתבקשת.

סופוקליס שחורציאניטיס, שחקן מכבי תל אביב. ברני ארדוב
שחקן הפוסט-אפ הטוב באירופה, אבל מגיע לעבודה בממוצע אחת לשני משחקים. שחורציאניטיס/ברני ארדוב

כי ז'יז'יץ', אומר דראזן בריידיץ' מהיומון הקרואטי "וצ'רני ליסט", "הוא אחד משחקי הלואו-פוסט הטובים שיש באירופה. הוא אולי לא גבוה מאוד (2.06, א.ג.), אבל יש לו מהלכים. הוא גם יכול לצאת החוצה ל'פיק אנד פאפ' ולזרוק מארבעה-חמישה מטר. והוא קשוח וחזק. הבעיה הגדולה שלו היא שהוא 5 בגוף של 4".

ז'יז'יץ' התרחק בשנים האחרונות מצמרת הכדורסל באירופה. בין 2004 ל-2008 עבר בברצלונה, אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, אבל לא הותיר חותם באף אחת מהן ומ-2009 החל לרדת בגודל המועדונים. הוא עבר בגלאטסראיי, סראגוסה, וילרבאן, ואז חזר הביתה לזאגרב, שם שיחק במדי צ'דוויטה (2011) וציבונה (2011-13). אבל למרות הגיל המתקדם (לפני חודש מלאו לז'יז'יץ' 34) הוא שמר על רמה גבוהה של כדורסל. בשנתיים האחרונות בציבונה דאג להעמיד בין 13-14 נקודות ובין 4-5 ריבאונדים.

בקרואטיה טוענים שז'ז'יץ' חזר הביתה משום ש"הוא לא היה שאפתן מספיק". לפני מספר שנים התחתן והוא אב לשני ילדים. הוא העדיף להישאר בקרואטיה מאשר לנדוד בין קבוצות אירופאיות בינוניות, וציפה לסיים שם את הקריירה. ואולם בדצמבר האחרון עזב במפתיע לקבוצת אסטנה מקזחסטן. מדוע? משום שציבונה, שמצויה בקריסה כלכלית, הפסיקה לשלם משכורות. כשהחוב האישי לז'יז'יץ' תפח ללמעלה מ-100,000 דולר, אומרים בקרואטיה, מאס הסנטר בסיטואציה. "נכון שאנדראה העדיף להישאר בבית", טוען בריידיץ', "אבל הוא היה חייב להאכיל את הילדים".

שחקן ציבונה זאגרב לשעבר, אנדריאה ז'יז'יץ' (בלבן). GettyImages
העדיף להישאר בקרואטיה מאשר לנדוד בין קבוצות אירופאיות בינוניות. ז'יז'יץ' במדי ציבונה/GettyImages

מה שמוזר הוא שלפני שעלה השם של ז'יז'יץ' סגרה מכבי טנטטיבית עם ג'וליאן רייט. אין שום קשר מקצועי ביניהם. רייט הוא 4, ז'יז'יץ' 5. אבל ברגע האחרון החליטו בצוות המקצועי לבצע פניית פרסה וללכת על עוד עוצמה מתחת לסלים במקום ריבאונד ואתלטיות.

המהלך הזה נשמע הגיוני אם יוצאים מתוך נקודת הנחה שז'יז'יץ' מגיע כדי לסגור חור של 10-12 דקות בערב בעמדת הסנטר, ועוד יותר אם זוכרים שהניסיון של מכבי עם שחקנים צעירים לא הוכיח את עצמו - קל וחומר צעירים שהצטרפו במהלך העונה. הכוונה המרכזית של מכבי הייתה להביא שחקן בשל שיבין שהוא מגיע כגיבוי, לא ינסה לגנוב את ההצגה, לא ייפגע במרקם החברתי הטוב שנוצר, יהיה אחד מהחבר'ה בחדר ההלבשה ולא יעשה במכנסיים כשייקרא לדגל.

וזה תפקיד שניקולה וויצ'יץ' חשב שתפור על ז'יז'יץ' - איש משפחה שמעדיף להישאר בבית ולשמור על פרופיל נמוך. וויצ'יץ' וז'יז'יץ' הם כמעט בני אותו גיל (וויצ'יץ' מבוגר מז'יז'יץ' בשנתיים) וגדלו יחד בסוף שנות ה-90' בספליט. אלמלא השיחות מוויצ'יץ', משוכנעים בקרואטיה, ז'יז'יץ' לא היה מגיע למכבי, אפילו שהיא מחזירה אותו לקדמת הבמה האירופאית אחרי שבע שנים. "הלחץ בקבוצות הגדולות", אומר עיתונאי קרואטי אחר, "לא היה מתאים לז'יז'יץ'. הוא העדיף קבוצות קטנות עם פחות לחץ. זה קשור למקום שהוא נמצא בו בחיים. הוא לא מדמיין לפתוח בקריירה מאוחרת בתל אביב. ברור שזה סידור זמני. ובלי ניקולה הוא לא היה עושה את המאמץ".

אבל יש שתי שאלות מקצועיות גדולות שצריכות להישאל. מכבי חיפשה בעיקר מישהו שיעזור בריבאונד, וז'יז'יץ' נחשב לריבאונדר בינוני לאורך כל הקריירה. כיצד הדברים משתלבים? השנייה קשורה לסופו: ככל שסופו יקום יותר על צד שמאל, כך יצטרך ז'יז'יץ' לשחק יותר דקות. ייתכן שיידרש, לעתים, לשחק הרבה יותר מ-10 דקות; גם 20-25 דקות בערבים גרועים של סופו (או כשסופו פצוע, מה שקורה לעתים קרובות). וזה יכול לקרות גם ברגעים המכריעים. לכן השאלה השנייה היא: האם ז'יז'יץ' טוב מספיק כדי לסחוב את מכבי, אם וכאשר תתרחש הסיטואציה? בהתחשב בכך שמדובר בשחקן שהקריירה שלו מצויה בירידה בשנים האחרונות, התשובה אינה ברורה מאליה.

אנדריאה זיזיץ' במדי אולימפיאקוס מול שחקן מכבי תל אביב ניקולה וויצ'יץ'. AP
הם כמעט בני אותו גיל וגדלו יחד בסוף שנות ה-90' בספליט. אלמלא השיחות מוויצ'יץ', משוכנעים בקרואטיה, ז'יז'יץ' לא היה מגיע למכבי/AP

ולכן אפשר ללמוד שני דברים מההחתמה של ז'יז'יץ'. הראשונה היא שבמכבי לא בונים לגמרי על סופו. וזה ברור מעצם העובדה שמכבי החתימה בסופו של דבר סנטר "קלאסי" ולא ריבאונדר - מישהו שאמור לשחק במקום סופו, ולא לצידו. השנייה היא שכוחו של ניקולה וויצ'יץ' במכבי כמעט בלתי-מוגבל.

וויצ'יץ' קרוב במיוחד לדור הצעיר בהנהלה אבל אהוד גם על הדור הוותיק. הוא מעורב בכל פעולה שמתרחשת מאחורי הקלעים. הוא עורך שיחות אישיות עם שחקנים (גם מעל לראשם של המאמנים) ובזמנים קשים דואג לשמור על אחדות חדר ההלבשה. הוא מוציא לפועל את האסטרטגיה המקצועית של המועדון (בהיעדר דקות משחק תמך באחרונה בהשאלתו של ג'ייק כהן לראשל"צ, בניגוד לתפיסתו של בלאט). הוא מהווה חוליה מקשרת בין ההנהלה הצעירה למאמן (שלא מתקשרים) ובעתות הצורך בין המאמן לשחקנים. הוא שומר על קשר עם סוכנים ושחקנים ברחבי היבשת (במקביל למחלקת הסקאוטינג).

וויצ'יץ' הוא בערך מה שהיה מוני פנאן עליו השלום - מינוס מניות הבעלות במועדון (ומינוס מעטפות המזומנים). פנאן היה עסקן/מנהל/בעלים/אבא. וויצ'יץ' הוא ג'נרל מנג'ר שכיר.

הבעיה, כפי שניתן להבין מהנקודה האחרונה, היא שמדובר בפונקציה מקצועית חזקה שנוספה לקלחת גדולה ממילא. מצד אחד נמצא צוות האימון, מצד שני הדור הצעיר בהנהלה, מצד שלישי הדור הוותיק בהנהלה, מצד רביעי מחלקת הסקאוטינג, ומצד חמישי - וויצ'יץ'. ההחתמה של ז'יז'יץ' פוגעת, בלי ספק, ביוקרתה של מחלקת הסקאוטינג. היא הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בזמן החירום הזה. מחלקת הסקאוטינג סמכה את ידיה על ג'וליאן רייט, אבל בסופו של דבר הועדפה המילה של וויצ'יץ' לגבי ז'יז'יץ'.

ובמובן מסוים, זה היה סוג של קדימון לקראת מה שצפוי למכבי בקרוב, כשתחל לחשוב על העונה הבאה. במטבח הזה מסתובבים רק שפים - וכידוע, לכל השפים יש אגו גדול מאוד. אבל מישהו מהם יצטרך לשטוף בסוף את הכלים.


ohad@walla.net.il

ניקולה וויצ'יץ' מנהל מכבי תל אביב. ברני ארדוב
הכוח שלו במכבי כמעט אינו מוגבל. וויצ'יץ'/ברני ארדוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully