זה לא פשוט להיות מכבי תל אביב. בפרט בטורנירים אכזריים כמו גביע המדינה. לא בגלל הקלישאה שרק למכבי יש מה להפסיד במעמדים כאלו - בעוד שהיריבה, לכאורה, מגיעה משוחררת; זה בהחלט לא נכון: כאשר הגביע מונח על הפודיום וביציע יושבים הנשיא ואלפי אוהדים כל הקבוצות משחקות תחת לחץ. במאני-טיים של גמר הגביע אשתקד קרסה מנטאלית אפילו מכבי חיפה - אולי קבוצת הכדורסל (שאינה מכבי) העמידה ביותר מבחינה פסיכולוגית שנראתה בישראל בשנים האחרונות - אחרי שלקחה את ההובלה לקראת הסיום.
אבל לגודל התקציב יש בהחלט השפעה על מפלס הלחץ הפנימי. שהרי מכבי עולה למשחקים מול יריבות מקומיות עם מזוודה של 20 מיליון דולר שקשורה לה לרגליים. אפשר לנסח את הנקודה כך: אומנם, גם קבוצות כמו הפועל אילת - שמגלגלות בעונה טובה מיליון דולר וחצי, לעומת ה-20 מיליון של מכבי - רוצות מאוד לזכות בתואר, מקום שניצבות ממנו בטווח נגיעה; אבל מכבי תל אביב פשוט חייבת לזכות בו.
***
גמר הגביע מורכב מארבעים דקות של כדורסל שלכאורה הכול יכול לקרות בהן. אולם גם זו קלישאה שאינה עומדת במבחן ההיסטוריה, הסטטיסטיקה והמציאות: אם היה מדובר בסתם סיבוב של רולטה, שיכול, תיאורטית, להיעצר על הצבע צהוב ובאותה המידה על הצבע האחר - לא ניתן היה להסביר כיצד בפועל נעצר הכדור ב-91.1% מהמקרים דווקא על הצבע הצהוב; שהרי בפועל זכתה אתמול מכבי בגביע ה-41 שלה מתוך 45 הופעות בגמר, וזה נתון שאין לו אח ורע בספורט העולמי (ונזכיר שמאז 1997 הפסידה מכבי רק פעם אחת במעמד גביע הגביע, בשנת 2008 מול הפועל ירושלים, בזכות קאמבק מדהים וחסר-תקדים, מה שמגביר את תחושת נדירות המאורע).
מצד שני, בשמונה השנים האחרונות מוכרעת גם ליגת העל במשחק גמר. בסיבוב של רולטה. ושם עומדת מכבי רק על 62.5% הצלחה (חמש זכיות מתוך שמונה - כאשר את גמר 2007 ניצחה רק בזכות סל בשנייה האחרונה. ואלמלא אותו אופנסיב ריבאונד של ג'יימי ארנולד מול הפועל ירושלים היו עומדים אחוזי ההצלחה של מכבי במעמד הזה על 50% בלבד).
אם כך, מה בין גמר הליגה לגמר הגביע? מדוע כמעט בלתי-אפשרי לנצח את מכבי במעמדי גמר גביע, בעוד שבגמר הליגה (פיינל פור) מכבי ניגפת בממוצע של כמעט אחד לשניים?
אחרי הרהורים מרובים ושיחות עם לשעברים, ההסבר הטוב ביותר שעליתי איתו קשור לטיימינג של האירועים. בכדורסל, בניגוד לכדורגל, נערך גמר הגביע באמצע העונה - וגמר הפיינל פור מתקיים, כידוע, בסיומה. ובאמצע העונה, בתחילת חודש פברואר, הפערים הכלכליים נראים כבעלי משמעות רבה יותר מאשר בסוף חודש מאי.
נסביר: אם לכל הקבוצות, בכלל ללא קשר לשאלת גודל התקציב, לוקח בממוצע אותו פרק זמן להגיע לשיא - והרי הליגות והקבוצות והשחקנים והמאמנים בנויים מבחינה מקצועית ונפשית כך שיגיעו לשיאם לקראת סיום העונה - אזי שבחודש פברואר לא אמורה אף קבוצה להגיע לשיא. וכדי לנצח את מכבי תל אביב (או לצורך העניין, כדי לנצח כל קבוצה שתקציבה גבוה בממוצע פי 20 מיריבתה) - בכל משחק, בכל זמן - היריבה מחויבת גם להגיע לסוג של שיא וגם לעשות במשחק עצמו, ברמה המקצועית, דבר שהוא באמת יוצא דופן.
אם מותחים קו בין כל מעמדי הגמר שמכבי הפסידה בשנים האחרונות זה בדיוק מה שעשו היריבות: ירושלים בגמר הגביע ב-2008, וחולון שניצחה את מכבי בגמר הפיינל פור באותה שנה, וגליל שגברה על מכבי בגמר הפיינל פור 2010 ומכבי חיפה בגמר הפיינל פור אשתקד; או שהן קיבלו משחק שיא משחקני המפתח שלהן (ירושלים, חיפה), או שהן קלעו באחוזים יוצאים-מן-הכלל מחוץ לקשת (גליל עם 63%), או שהן הציגו משחק הגנתי נדיר (חולון עצרה את מכבי על 72 נקודות בלבד). ואלו דברים שסביר יותר שיתרחשו בשלב מתקדם של העונה, ברגע שבו הקבוצות אמורות להגיע לשיא מקצועי ומנטאלי.
ללא משחק שיא אין אפשרות לנצח את מכבי. בוודאי שלא בהיכל. כי מכבי לא צריכה להגיע לשיא מסוים כדי לנצח: אותם 20 מיליון דולר שקשורים לה לרגליים גם קונים עבורה בכל קיץ תריסר שחקנים מעולים. וכשמנגד מציבות היריבות, בדרך כלל, לא יותר משלושה, ארבעה או חמישה שחקנים איכותיים - שזה מה שהמיליון-ומשהו-דולר שלהן מאפשר להן לקנות - ברור שהסיכוי שאחד או יותר משחקני מכבי יתעלה במשחק ספציפי גבוה הרבה יותר מהסיכוי שאחד או יותר מכוכבי היריבה יתעלה דווקא באותו ערב.
ולכן אין זה מפתיע שאתמול הצטיינו במכבי דווקא שחקנים כמו דיוויד בלו וסילבן לנדסברג, שחוו עד כה חודשים קשים. כפי שבעונה שעברה התעלו בגמר ריקי היקמן ויוגב אוחיון (המושמצים עד לאותה עת), וכפי שהתעלה טל בורשטיין בגמר 2011.
ובאותה מידה זה לא מפתיע שברוב המקרים פגשה מכבי בגמר קבוצות קטנות יותר, שניצלו את התזמון הטריקי של טורניר הגביע כאמור כדי להפתיע קבוצות גדולות מהן שטרם הגיעו לשיאן ועדיין מצויות בתהליכי התחברות כדי לחלוף על פניהן בדרך לפודיום (אין כאן סתירה עם מה שנאמר קודם: ברור שהפערים הטבעיים בין כל קבוצות הליגה האחרות קטנים הרבה יותר, ולכן מתחדדים בשלב מאוחר יותר, מאשר ההבדלים התהומיים הקיימים מן הרגע הראשון בין מכבי לבין שאר הקבוצות): ב-2010 שיחקה מכבי בגמר הגביע מול בני השרון, ב-2011 מול נתניה, ב-2012 מול ראשון לציון. רק בעונה שעברה פגשה מכבי בגמר הגביע את מי שהייתה עתידה לפגוש גם בגמר הפיינל פור (ובפעם הקודמת זה קרה למכבי ב-2008 עם הפועל ירושלים).
***
הכול טוב ויפה, אך השורה התחתונה היא אותה שורה תחתונה: יש למכבי עוד גביע בארון. גם העובדה שבדרך לגמר עברה מכבי, בסה"כ, את אשדוד, הרצליה וראשון לציון - במקרה, שלוש הקבוצות היחידות שלא הקשו עליה אפילו במשחקי הליגה, ואת כולן עוד אירחה ביד אליהו - איננה חשובה. כפי שגם העובדה שבגמר מול אילת מכבי (שוב) לא הרשימה איננה רלוונטית: אין טעם בניתוח מקצועי אמיתי של משחק על תואר, שהרי מה שחשוב בו הם לא האחוזים מהשדה אלא התוצאה על הלוח בסיומו. וזה לגיטימי לקחת גביע בזכות 20 אופנסיב ריבאונד כפי שזה לגיטימי לזכות באליפות (שמוכרעת במשחק אחד) בזכות 60 ומשהו אחוז מ-3.
בגלל התזמון של משחקי הגביע בכדורסל, בבטן הרכה של העונה, משמעות הזכייה עבור מכבי (או האחרון) היא בעיקר מוראלית. מפעל גביע אירופה למחזיקות גביע מת מזמן, ולכן המאבק הוא בעיקר על הכבוד. זו סיבה נוספת שבגינה רק למכבי, בדרך כלל, יש מה להפסיד בטורניר הזה.
ואולי לכן ראינו בכל השנים האחרונות שההופעות של מכבי בגביע חוזות, במידה רבה, את הישגיה בהמשך העונה: ב-2008 הפסידה בגמר לירושלים כפי שהפסידה בגמר הליגה לחולון; ב-2009 הודחה עוד בשמינית הגמר, בדרך לעונה חלשה במיוחד שהסתיימה בהדחה מהיורוליג בטופ-16; ובקדנציה הנוכחית של דיוויד בלאט מכבי הייתה דומיננטית בגביע באותה מידה שהייתה דומיננטית בליגה (ההפסד לחיפה בגמר העונה שעברה היה היוצא-מן-הכלל).
או בקיצור: הרווח של מכבי מהגביע הוא שלילי מעיקרו - כשמכבי מאבדת גביע, היא סוחבת משקולת מנטאלית להמשך העונה. וכשהיא זוכה בו היא יכולה בקושי לקפוץ איתו לערב קריוקי מעט מאולץ ב-206 ואז לדחוף אותו לארון ולהמשיך הלאה, שהרי היורוליג והליגה חשובים (עבורה, ובכלל) הרבה יותר.
אבל כן יש כמה נקודות עקרוניות יותר שניתן לשאוב מהמשחק מול אילת. בעיקר אפשר לדבר על ההגנה המצוינת של מכבי; כי הגנה, אומרים, איננה תלוית-יום - ובשבועות האחרונים הציגה מכבי כמה משחקים שמלמדים על הפוטנציאל ההגנתי שלה, לרבות בשבוע שעבר במדריד.
בזמן האחרון מרבה דיוויד בלאט לדבר בחדר ההלבשה על "התלכיד הקבוצתי", שבא לידי ביטוי בעיקר בהגנה. הרוטציה של מכבי לא מאפשרת לכל השחקנים לקלוע 20 נקודות, אבל היא מאפשרת לכל שחקן לתרום אנרגיות ורגליים בהגנה. אגרסיביות ואינטנסיביות גבוהים הביאו את מכבי לפתיחה טובה של הטופ-16 וכמעט עזרו לה לגנוב ניצחון מול ריאל. אומנם, בחודשיים האחרונים מכבי הוכיחה שהיא מסוגלת לקלוע 85 נקודות ומעלה למשחק, אבל אנו רואים שככל שחשיבות המשחק עולה חוזרת מכבי להכריע משחקים בזכות היסודות המקצועיים הטיפוסיים לבלאט: הגנות מתוחכמות, חילופים טובים, אגרסיביות ואינטנסיביות.
במובן הזה דומה שהשיפור הגדול ביותר חל אצל סופו שחורציאניטיס: במשך כל השנים נחשב לעקב האכילס של החלק הדפנסיבי - כול פיק אנד רול מול סופו הסתיים בהתמוטטות ההגנה כולה - אולם בשבועות האחרונים, אולי בהדרכתו של ניקולה וויצ'יץ', סופו מבצע "הלפ אנד ריקאבר" אחרי חסימה בצורה נהדרת (ונעזר גם בחברים שמחפים עליו). מעבר לכך הוא אינו מאפשר לגבוהי היריב לתפוס עמדה בצבע, חוטף להם כדורים ונמנע מעבירות מיותרות. ואפילו, שומו שמיים, עוזר פה ושם בריבאונד.
החומה שסופו המשופר מציב בצבע מאלצת את היריבות של מכבי, לפחות את אלה שנכנעות בקלות להגנה הנסוגה שלה ולא מתעקשות לקחת את הכדור לסל באגרסיביות, לנסות את מזלן מבחוץ. זה היה המפתח לשינוי משחקה ההתקפי השוטף-בדרך-כלל של ריאל, וזה היה המפתח לריצה הגדולה של מכבי אמש שגמרה את הסיפור של אילת (בחייאת עודד: כמה פעמים אפשר לשחק פיק אנד רול, בווריאציות שונות, אם זה פשוט לא עובד?).
כל עוד לא מוחתם מחליף לשון ג'יימס - ובשלב זה במכבי עדיין מתדיינים בנושא - זו עשויה להיות הנקודה שתכריע משחקים: היכולת של מכבי להרחיק את הסכנה מהצבע שלה ולשלוח את היריבות להתאבד מבחוץ.
וכאן בדיוק מגיעה הדילמה הגדולה של מכבי: מצד אחד, לסופו ולאלכס טיוס יש במשותף עשר עבירות ברוטו להקריב בכל ערב - וזה בהחלט לא מספיק (גם בהנחה, שאיננה אוטומטית, שסופו יהיה כשיר בכל המשחקים - ובהנחה שהשופטים מאפשרים למכבי להרביץ חופשי כפי שקרה במדריד). מצד שני, השחקנים של מכבי מתחילים להבין את ה"רול" שלהם, בהגנה ובהתקפה, ושחקן חדש שיאכל מחלקם דקות עלול לשבש את כל התלכיד הקבוצתי (וההגנתי) שנוצר בהיכל.
תבחר להתחזק או לא, עצם ההחלטה מהווה סוג של הימור על המשך העונה של מכבי. ואולי, במקרה הזה, אין אף תשובה שהיא נכונה בהכרח.
ohad@walla.net.il
