בשנות ה-80 אורגן בליגה הלאומית מדי פעם אירוע שכונה "מרתון" - שלושה משחקים בכרטיס אחד בזה אחר זה באצטדיון בלומפילד. היתרון הגדול היה שיכולת לראות כמעט חצי מהליגה בתקופה נטולת שידורים ישירים. החיסרון היה בילוי של יותר משבע שעות החל מ-12 בצהריים בשמש קופחת או תחת גשם שוטף. אם אחד המשחקים, במיוחד זה שבאמצע, נפל ברמתו יכולת להשתגע. למה דווקא המשחק הזה? כי מנפילה בראשון עוד אפשר להתאושש ובשלישי אפשר ללכת הביתה. המשחק השני הוא זה שבו אתה אנוס לשבת בכסא, תהא רמתו אשר תהא.
בשבת האחרונה, באופן די נדיר, היה לנו מרתון דומה. לא באצטדיון, בטלוויזיה, אבל העיקרון היה אותו עיקרון המשחק הראשון היה מצוין, השלישי היה סביר. השני הוא זה שדאג להשאיר אותנו רדומים ומרוקנים מאנרגיה. די אופייני לכל העונות האחרונות של מכבי חיפה.
מכל ההפסדים של מכבי חיפה השנה, ה-3:1 ביום שני בבאר שבע היה המייאש ביותר. במשחק הזה נחשפו כל החולשות של הקבוצה: חוסר היכולת להתמודד עם מצבים נייחים, רפיסות מנטאלית, קריסה תחץ לחץ מתון ובכלל, ההכרה הציבורית בכך שהיא פשוט הפכה לעוד קבוצה בליגת העל. נשמע ומרגיש כל כך לא נכון, אבל כשאחרי ניצחון חלש על סכנין מגיע הפסד לבאר שבע ואז 0:1 דלוח על מכבי פתח תקווה, זו המציאות.
לעיתונאי מאור זכריה, פריק של כדורגל ישראלי, יש תאוריה לפיה מכבי חיפה סיימה את דרכה כקבוצה המובילה של הפריפריה. הייתה הפועל פתח תקווה, הייתה מכבי נתניה, בית"ר ירושלים הסתובבה שם לפרקי זמן שונים (אם כי התופעה שלה קצת פחות ברורה). בטווח הארוך, סבור זכריה, מכבי והפועל תל אביב תמיד יישארו קבועות בצמרת הכדורגל שלנו, בעוד שמחוץ למרכז יעשו תורנויות. התורנות של מכבי חיפה, הוא טוען, הסתיימה.
לאמירה כל כך נועזת דרוש מבחן זמן רציני. פריפריה או לא, מכבי חיפה שולטת 30 שנה בכדורגל הישראלי ו-30 שנה הם לא תקופה שאפשר לבטל בהינף יד. ועדיין, הנורה האדומה דולקת בעוצמה גדולה מאי פעם.
הבעיה המרכזית של יעקב שחר היא לא הצורך להשוות את עצמו לארקדי גאידמק, למיטש גולדהאר או לכל בעלים אחר, אלא ליעקב שחר עצמו פעם לזה ששילם הון עתק כדי להביא את חיים רביבו וקבע תקרת שיא חדשה בכדורגל הישראלי, פעם לזה שהנחית את יוסי בניון הצעיר, פעם לזה שהשביח תותח כמו איגביני יעקובו ופעם לזה שהחליט על מדיניות תקרת השכר לשחקנים כחול-לבן. בניגוד לדעה הרווחת, שחר כן שינה והשתנה עם הזמן, ידע איפה לרוץ והיכן לעצור. בשנות ה-90 הוא היה צריך שבע שנים כדי לארגן מחדש את המערכת ולקחת אליפות. אחר כך חיכה לקריסה הצפויה של גאידמק והשתלט שוב על הליגה. הפעם, כך נראה, הוא יצטרך למצוא פיתרון חדש, ומהר. והפיתרון הזה יכול לבוא רק דרך מהפכה גדולה מבפנים.
מכבי חיפה דורשת שינוי בחשיבה הארגונית. היא צריכה סמכות מקצועית מעל למאמן, יחד עם מאמן שישים את האגו בצד ויקשיב לסמכות הזו. היא צריכה סקאוט אמתי ולא מישהו שרק יישא בתואר בלי ליצוק לתוכו משמעות. היא חייבת להפסיק עם השיטה, שלא הוכיחה את עצמה, של קניית זרים צעירים במשקל ולהתחיל להביא זרים ותיקים ומוכחים.
כולם מחכים למעבר לאצטדיון החדש, אבל אצטדיונים חדשים לא מביאים נקודות, התאמה למציאות הקיימת כן. רק שלוש שנים עברו מאז האליפות האחרונה של מכבי חיפה, שלוש שנים שבהן לא הייתה פקטור ממשי במירוץ האליפות. אם זה לא ישתנה בשנה-שנתיים הקרובות, מכבי חיפה תסבול, כמו בשנות ה-90, מרצף ארוך ללא תואר. רצף שמי יודע מתי יסתיים הפעם.
לא סוד הוא שהפועל באר שבע מנסה ומצליחה להכריע משחקים ממצבים נייחים. חמישה מששת השערים האחרונים של הקבוצה הובקעו במהלך שהחל מכדור עומד, ואם מורידים את שער הניצחון מול בני יהודה, באר שבע צברה בשלושת השבועות האחרונים שבע נקודות בזכות כדורים סטטיים. קצת מזכיר את נבחרת הראגבי של אנגליה, שזכתה ב-2003 באליפות העולם בעיקר בזכות היכולות הפנומנליות של ג'וני וילקינסון בבעיטות העונשין.
אם חוזרים למשחק אתמול בקרית שמונה, מתבקש לנתח את השער של דובב גבאי, אבל שני האירועים שמסבירים יותר מכל את הנןסחה של אלישע לוי נרשמו בדקות 65 ו-66. באר שבע זכתה בבעיטות חופשיות סמוך למרכז השדה, וכמו בשער השלישי נגד מכבי חיפה, שחררה כדורים מהירים, בעוד שחקני היריבה מצפים לשריקה של השופט, במקום לגונן על הכדור ולעצור את המומנטום. התוצאה הייתה שתי התקפות בזק שהסתיימו בהחמצות גדולות של גליינור פלט.
בחמשת השערים האחרונים של באר שבע מכדורים חופשיים התחלקו ארבעה שחקנים. גבאי הוא היחיד שכבש פעמיים, אתמול בזכות מיקום מצוין ברחבה וביום שני כתוצאה ממהלך כמעט זהה לשניים שפלט החמיץ. העיקרון של באר שבע ברור: לנסות למקסם כל כדור, אבל כל כדור חופשי בחלק המגרש של היריבה. התפישה הזו מזכירה כדורסל: גם אם אין לך קלעים של 100 אחוז, כשהשחקנים שלך סוחטים עבירות הם הולכים יותר לקו. בבאר שבע לא רואים בכדור חופשי הזדמנות לקחת אוויר או לארגן את השורות, הם רואים רק את השער, מאמינים שכל שריקה לטובתם תגדיל את הסיכוי להבקיע.
כפי שאנחנו יכולים לראות בכל שבוע מחדש, זה עובד להם לא רע.
בעוד טל בן חיים לא ממש מצליח לחזור לעצמו לאחר פתיחת עונה טובה, דור מיכה שוב פורח במכבי תל אביב. הפציעות והרוטציה של פאולו סוזה הגבילו את מיכה, שלא קיבל הרבה הזדמנויות בסיבוב הראשון. המשחק המצוין שלו ברמת השרון, שכלל בישול חכם ושער גדול (שער שהזכיר את גול האליפות שלו מול אותה רמת השרון), מחזק את מעמדו בהרכב. לפחות כרגע, נראה שמיכה ב-11 הפותחים כדי להישאר.
מיכה הוא אולי הטאלנט הכי גדול שייצרה מחלקת הנוער של מכבי תל אביב מאז אבי נמני, אבל בחוסר העקביות שלו יש עדיין משהו שמעורר חוסר אמון אצל מאמנים. אוסקר גרסיה השתמש בו כשחקן רוטציה, גיא לוזון ויתר עליו בקמפיין היורו. המהלך של לוזון זכה להרבה ביקורת, כי באמת נראה היה מוזר שאחד הקשרים הכישרוניים של האלופה לא מוזמן, אבל העובדה שגם סוזה לא נתן לו מספיק קרדיט בתחילת העונה מלמדת על כך שכל המאמנים הללו חושבים שלמיכה יש עדיין מקום להתפתח, ושההתפתחות הזו לא תהיה מהירה בהכרח.
עוד לא בן 22, מיכה יודע שהוא צריך לעבוד קשה עד שיהפוך למוביל במכבי תל אביב. הוא מבין שלאף אחד אין זמן לחכות שיהפוך לשחקן שלם, שיש מירוץ לאליפות וגם פנקס צ'קים שעליו נרשמים סכומים גבוהים עבור שחקני רכש שייאבקו על המקום שלו. לזכותו ייאמר שהוא לא מראה סימני ייאוש. כשהוא מעיף מבט על הליגות העליונות הוא רואה בתפוצות את רועי קהת, אלירן ג'ורג', בן בן יאיר, משה לוגסי וכל אותם שחקנים שעברו בשנים האחרונות בנוער מפוזרים בקבוצות אחרות, ומבין שהוא היחיד שעליו מכבי תל אביב באמת בונה.
עם התובנה הזו מיכה ממשיך קדימה, אבל אסור לו להסתפק בה. כי מתישהו מכבי תל אביב לא תרצה את דור מיכה כדור מיכה. היא תרצה למצוא בו את ערן זהבי.
בין השורות
מאמן בני יהודה יוסי אבוקסיס: "יש לנו בעיה מנטאלית קשה, אין מה לעשות יותר מדי בקשר לזה".
רוצה לומר: אלוהים שישמור, לא באמת ידעתי לאן אני נכנס.
מאמן הפועל חיפה שלומי דורה: "הייתי צריך לגרד את השחקנים עם שפכטל במחצית".
רוצה לומר: איזה מזל שההגנה של בני יהודה מתפרקת כמו קיר גבס.
בלם מכבי תל אביב קרלוס גרסיה: "השער האחרון שלי היה השבוע באימון, לפני זה? כבשתי בספרד לפני שלוש שנים".
רוצה לומר: אל תפריעו לי, אני בזון.
מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "זו קבוצה רעבה שכיף לראות, היא חיה ובועטת".
רוצה לומר: בעיקר ממצבים נייחים.
חלוץ הפועל באר שבע אליניב ברדה: "אנחנו מסתכלים על עצמנו, לא על מכבי תל אביב".
רוצים לומר לך: חכה, חכה, מר ברדה, לא שכחנו שאמרתם לדבר אתכם על אליפות במחזור ה-20. מהשבוע הבא חוזרים להציף אתכם בשאלות בנאליות.
לא ייאמן ש...
הקריסות הבזיוניות של בני יהודה כבר לא מעוררות אפילו אמפתיה קלה.
יואב זיו הוא האופציה ההתקפית הכי טובה בין כל שחקני ההגנה של מכבי תל אביב.
מכבי חיפה עלתה עם הרכב של 11 ישראלים בשבת.
אצטדיון גרונדמן הופך את כל מי שמגיע אליו לטיפוס עצבני.