לאחר הניצחון המרשים על מכבי חיפה בשבוע שעבר, היה מעניין לראות כיצד הפועל באר שבע תדע להתמודד עם משחק חוץ קשה כמו זה שעמד בפניה היום (שבת), מול עירוני קרית שמונה. היא התמודדה היטב עם האתגר. באר שבע של השנה בנויה מחומר שחקנים שיודע לעשות את העבודה כמו שצריך, במקומות בהם אותה קבוצה נכשלה בעבר.
כבר בפתיחה האדומים השתמשו בכלי החזק ביותר שלהם העונה, המצבים הנייחים כמובן, מה שהעניק להם יתרון בדקה השמינית, כאשר דובב גבאי נגח לרשת את ההגבהה של מאור בוזגלו. הקבוצה של אלישע לוי לא הבריקה אומנם, אבל ידעה איך לעבור את המשוכה הגבוהה שניצבה בפניה ולצבור פעם נוספת את מלוא שלוש הנקודות, כדי להמשיך את מאבק האליפות שלה מול מכבי תל אביב. מצד שני, למרות התוצאה היפה, באר שבע לא הייתה רחוקה מלאבד את המשחק הזה.
אלישע לוי ביצע שינוי קל בחוליית הקישור והציב בה את קובי דג'אני. במיוחד במחצית הראשונה, ראינו את באר שבע פגיעה מאוד במרכז השדה, בעוד קרית שמונה לא הייתה רחוקה מהשגת שער שוויון והרבתה להביך את הגנת האורחים. דג'אני, בסגנונו, מרבה להיצמד לחוליית ההגנה, שם הוא מקבל את הכדורים ומנהל את משחקה של הקבוצה, אבל כאשר הוא נסוג, גל אראל מוצא את עצמו בודד במרכז. קשרי הקו, גבאי ובוזגלו, היו אמורים להיכנס פנימה, אל חוליית הקישור, לתמוך באראל ולעבות את מרכז השדה ומשלא עשו זאת, באר שבע נותרה פעמים רבות חשופה.
במחצית השנייה כבר אפשר היה לראות את הדרישה מצמד הקשרים הזה לעזור יותר בפעולות ההגנה. השינוי החיובי בלט ואלישע לוי עוד הספיק לחזק לקראת הסיום את הקישור עם שחקן נוסף וכך מנע מקרית שמונה לסכן את אוסטין אג'ידה ברגעי ההכרעה. נכון שלוי נותן חופש להתקפה שלו, אבל החזרה היום של אותם שחקנים התקפיים לעמדות אחוריות יותר לא הייתה טובה כאשר הם נדרשו לעשות זאת ולכן, מרכז השדה הבאר שבעי נראה חדיר ביותר מדי מקרים. רק יכולת טובה של מרכז ההגנה, עם וויליאם סוארס ואג'ידה, נתנה את השקט ללוי ואת הנקודות לקבוצה.
באר שבע נכנסת כעת לשלבים החשובים והמכריעים של העונה, כאשר לחץ המשחקים, בתוספת משחקי הגביע, בפתח. אם בכוונתה להמשיך ולהילחם על האליפות, הקבוצה מהדרום חייבת לחזק את עצמה. יהיה לא נכון מבחינתה להסתמך אך ורק על ההתקפה שלה, לאורך העונה כולה. השלבים האלה קשים יותר, העומס יהיה גדול יותר ובאר שבע לא יכולה להרשות לעצמה לאבד, בין אם מדובר בפציעה או בהרחקה, את אחד משחקני החלק הקדמי שלה. היא צריכה לקבל עוד עזרה וכוח דרך הבאת שחקנים, גם לקישור. אם מכבי תל אביב, שמחזיקה בסגל שחקנים רחב, מדברת על חיזוק, על אחת כמה וכמה גם באר שבע זקוקה לעוד אופציות.
כאן גם המקום לומר כמה מילים על אליניב ברדה. למרות שבתקופה האחרונה, כולל היום, הוא לא מוצא את הרשת, אני עדיין חושב שהערך המוסף שיש לבאר שבע העונה טמון בשחקן הזה. הנחישות שלו והרצון להשיג כל כדור ולהכביד על הגנת היריב בכל פעולה, משפיעים על השחקנים הסובבים אותו. ההשפעה שלו גדולה וחיובית ואין ספק שלקפטן יש חלק נכבד באותם מבחנים שבאר שבע יודעת להתמודד איתם כיום.
ומה לגבי מכבי תל אביב? גם אם האלופה עלתה למשחק שלה בתחושה לא כל כך נעימה, לאחר שהדולקת אחריה הצליחה לסגור זמנית את הפער, עדיין ראינו את הצהובים במיטבם. מהר מאוד מכבי השתלטה על מרכז המגרש, הייתה דומיננטית והפעילה את הלחץ שלה. בצורה מאוד משכנעת, הקבוצה של פאולו סוזה ביטלה את רמת השרון ומנעה ממנה כל אפשרות לסכן את השער. יכולנו לראות את השיפור היום במכבי תל אביב לעומת המחזורים הקודמים בכך שסוזה הציב את שלושת הקשרים הטובים והמשפיעים ביותר שלו בהרכב. חוליית הקישור של הצהובים מציגה שילוב מאוזן בין כוח, איום וחוכמה.
מכבי לא הייתה רחוקה גם מלהגדיל את התוצאה. מלבד הקישור האיכותי, שוב אפשר לראות עד כמה ראדה פריצה משפיע על המהלכים של הצהובים בחלק ההתקפי. מדובר בשחקן פיבוט, שעוזר ללא הרף לשחקני הקישור להפגין את יכולותיהם. פריצה מסייע לשחקנים שמצטרפים מאחור ומבצע את תפקידו בצורה מושלמת.