1. בחינת משחקה של מכבי תל אביב אמש (שני) ברוממה אמור להוביל למסקנה מתבקשת, לפיה מה שהיה נותר בעינו. בדומה למשחקים קודמים, גם הפעם איבדו הצהובים הפרש משמעותי והיו מרחק שתי החטאות קלות של בן רייס מלהסתבך מול קבוצה שאין לה רכז ושמשחקת עם יד אחת קשורה מאחורי הגב. גם הפעם חטפה מכבי על הראש בקטגוריית ריבאונד ההגנה שלה (17 ריבאונד התקפה לחיפה, ובסה"כ 58% מסכנים בניצול ריבאונד ההגנה של מכבי). גם הפעם נקלע ביג סופו לבעיית עבירות כרגיל ומכבי נראתה טוב יותר בלעדיו. גם הפעם המחיש הגו-טו-גאי של בלאט מיום חמישי האחרון, ריקי היקמן, שהוא מתאדה בקלות ממשחק למשחק וגם הפעם נשק ההתקפה המרכזי של סגנית האלופה היה הקליעה מבחוץ (41%, כשבמחצית הראשונה היא לא הצליחה להחטיא גם אם ניסתה).
מצד שני, למרות שהכל נראה דומה ומוכר, יש תחושה של שינוי באוויר. במשך דקות רבות נראתה מכבי תל אביב כמו קבוצה רגועה, בטוחה בעצמה ובעלת עוצמה, וזה מתחיל להיראות כמו מגמה. מכבי הגיעה להתקפה המסודרת הרבה יותר מהר מכפי שהתרגלנו עד כה, הריצה תרגילים בצורה אינטנסיבית (עם כמה וריאציות ששודרגו לאחרונה), הגיעה למצבי קליעה נוחים במשחק המעבר ובסט אופנס ובעיקר נראתה בליגה אחרת לגמרי מהיריבה שלה. השילוב של הביטחון והנוחות ההתקפית עם המשמעת וההקפדה על סגירת הנתיבים והצבע בהגנה (ברוב המשחק) והצבע הם סימן מאוד מעודד עבור בלאט וחבורתו.
מכבי תל אביב ניצחה 71:79 את מכבי חיפה ברוממה
בלאט: "לא שיחקנו נגד קונוסים, הם חזרו כי הם טובים"
2. מוליכת הטבלה מירושלים ניצחה בקלות את בני הרצליה, אבל כמעט ואף אחד לא מדבר על כך. כולם עסוקים בניתוח מערכת היחסים של אסתרון (ו-וורניק) מול בירנבוים ואקוניס. צריך להיות כנים ולהודות שהבלאגן התקשורתי זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות עבור הקבוצה של בירנבוים. הרצליה העונה יועדה להיות קבוצת צמרת. האמת, גם בעונה הקודמת, וגם בעונה שלפני כן. העניין הוא שלפני עונה היא סיימה במקום הלפני אחרון. ובעונה שלפני היא גם סיימה במקום הלפני אחרון. וגם העונה, חרף הציפיות המוקדמות, ההבטחות והסיפורים, היא מוצאת עצמה שוב בחבורת התחתית. אז במקום לדון במדיניות הרכש הייחודית, הבעייתית והכושלת של הקבוצה מהשרון לאורך השנים, עדיף להתעסק בשופטים, להסיט את האש ולייצר בובה של ספין. אז מה עם השופטים נתנו לה השנה לפחות משחק אחד או שניים?
אחרי שכתבנו את כל זה, אי אפשר להתעלם מענייני השיפוט. עומר אסתרון הוא שופט מוכשר. יכול מאוד להיות שהשופט הכי מוכשר, ידען ומשקיען שיש לנו בשלולית. כל עוד הוא מתעסק בשיפוט נטו, הוא בליגה של הגדולים. הבעיה היא שנדיר שהוא מצליח לשמר 40 דקות רצופות של שיפוט נטו. יותר מדי פעמים הוא נראה, במקרה הטוב, כחסיד שוטה של למוניקה האיטלקי, וכמו חמום מוח או חובב דרמות בכוח במקרה הרע.
אגב, לא יודע אם שמתם לב, אבל הפועל ירושלים, על הדרך, הציגה עוד משחק שוטף, נקי ואיכותי. עם שופט או בלי שופט, המשחק מול הרצליה היה נגמר בהפרש דו ספרתי. גם הפעם הבליטה הקבוצה של גרינברג את הצמד דאנקן את אליהו, שהם ללא ספק פאנץ' התקפי בעמדה 4 (וקצת 5) שאין לאף קבוצה אחרת בליגה. ואולי בדומה למכבי תל אביב, יכול להיות שקל להם יותר לשחק כשהביג מן בחוץ. אצל מכבי יש את ענייני ביג סופו. אצל מוליכת הטבלה, זה המשחק השני הרצוף (הקודם היה מול אילת בחוץ), בו היא נראית יוצא מן הכלל דווקא כשפרחוסקי פצוע ולא מתלבש.
3. ברק נתניה אמורה להיות הקבוצה שיורדת ליגה העונה. התקציב הכי נמוך, חומר שחקנים שנראה כחלש בליגה ואולי גם תחושה שדי כבר עם הקופסל המחורבן הזה. ניצחון הבית היפה על מכבי אשדוד (ביחד עם ניצחון החוץ המרשים על הרצליה) הזניק את המאזן של נתניה ל 6 נצחונות מול 8 הפסדים ושם אותה מרחק יריקה מהמקום השמיני. חשוב מכך, העניק הנצחון לנתניה פער של ארבעה וחצי נצחונות על הקבוצה שבמקום האחרון, עם 15 משחקים לסיום העונה.
קרדיט גדול מגיע כמובן ליהוא אורלנד ששדרג את הכדורסל שלו בשבועות האחרונים, לראשון פרימן ובמיוחד לדאוון רובינסון, שנראה כי החתמתו שינתה לנתניה את העונה. קרדיט נוסף מגיע ליניב בורגר שרושם 2 מ-2 ומעמיד קבוצה קשוחה ולוחמת, חרף הנחיתות בסגל. עם כל הכבוד לכולם, הזרקור חייב להיות על הקפטן אלירן גואטה. בגיל 39 רושם הנתנייתי מספרי שיא בקריירה, עם 19 דקות למשחק, מעל 5 נקודות למשחק, 43% לשלוש ובעיקר עבודת הגנה יוצאת מן הכלל. הפעם הקורבן שלו היה מרקוס דאב (וכל אחד אחר שמתקרב לצבע). סחטיין.
מילה לסיום על נועלת הטבלה. כנראה שנתי כהן לא היה הבעיה באשדוד.
* מפאת קוצר המקום לא נספיק לפרגן מספיק לשלומי הרוש, שאם היה מגן ימני אז סביר להניח שהפועל כפר סבא הייתה היום בליגת העל בכדורגל. הרוש משדרג עצמו מעונה לעונה, וחייב להיות הסמל של חולוניה לעוד המון שנים. קרדיט גדול על הנצחון מול נס ציונה מגיע גם לאייזק רוזפלט, ולא רק בגלל הנקודות אלא בעיקר בגלל הריבאונדים בסוף המשחק במושבה, שהבטיחו לסגולים נצחון חוץ נחוץ.
** ונמאס כבר לכתוב על הפועל תל אביב, רביב לימונד וארז אדלשטיין. כמה פעמים אפשר לכתוב תצוגה מופתית או משחק לפנתאון? חלאס, משעמם.