"הלחץ במכבי תל אביב היה עצום ולא מובן. אני מבין את הזוהר של קבוצה שמצפה לתואר בכל שנה, אבל הלחץ הזה פגע בנו על הפרקט. במיוחד לא הבנתי את הלחץ שמגיע מהתקשורת. הם רצו לדעת הכל על חיי הפרטיים, וזה קו אדום מבחינתי. המשפחה שלי היא המשפחה שלי. קיבלתי טלפונים הביתה ב-12:30 בלילה, שאלו אותי מדוע באתי למשחק לבוש בחליפה. זה בלט, כי שחקנים אחרים הגיעו למשחקים עם נעלי בית. אני חושב שהביקורת כלפיי הייתה שלילית. גם ההשעיה שלי מהקבוצה נופחה מכל פרופורציות. כתבו שאין לי לב כי לא הסכמתי לשחק עם זריקה. זה מטורף לגמרי".
(קרלוס ארויו, יוני 2009, בראיון בפורטו ריקו)
***
כדי להמחיש בצורה הטובה ביותר את המייקאובר שעבר קרלוס ארויו בטורקיה, יש לחזור לעונה ההיא, עונת 2008-2009, אותה בילה (או שלא) במכבי תל אביב. גלוי וידוע כי ארויו לא נהנה, בתקופות מסוימות אפילו סבל, משהותו ביד אליהו. את העונה ההיא היה מעדיף למחוק מהרזומה. הוא הגיע לצהובים עם רף ציפיות גבוה במיוחד, כשעל גבו מתנוסס דרך קבע תג המחיר שלו: 2.5 מיליון דולר לעונה החוזה היקר בתולדות מכבי תל אביב עד היום. זאת ועוד. התקשורת בישראל ירדה לחייו, ניתחה בזכוכית מגדלת כל צעד שלו ולא הניחה לו ולו לרגע. כל דפוסי המחשבה שפיתח ב-NBA השתנו באחת: לפתע, בעגלה הנוסעת-אין-עצור של מכבי תל אביב, כאבים קלים בברך היוו תירוץ עלוב כדי להיעדר ממשחק, קריטי ככל שיהיה. להיפך בבוץ התובעני של מכבי תל אביב זו הייתה כמעט עילה לתביעה. ארויו לא היה מוכן לזה. במידה מסוימת של צדק, הוא תויג מיד בישראל כפרימדונה. הוא זוהה אצל האוהדים כמנוכר, כמי שחש עצמו מורם מעם. עד היום הוא נחשב בתוככי מכבי תל אביב לסמל לבזבזנות.
קרלוס ארויו מספר בראיון על גלא, גרשון ומכבי תל אביב
דייויד בלו בראיון על האגואיזם של שחקני מכבי תל אביב
כל הדרכים של מכבי תל אביב להצלבה
בלאט: "אין לנו את הלוקסוס להסתכל יותר מדי קדימה"
בטורקיה שומעים על זה, ופורצים בצחוק. כי שם ארויו עבר מהפך, שעיקרו תדמיתי. תשכחו מהפרימדונה המפונק שמת מגעגועים ל-NBA , שמרגיש כמו נטע זר באירופה. תגידו שלום לקרלוס ארויו החדש: בגיל 34, הוא מחובר יותר, נינוח יותר, אהוב יותר ומוערך הרבה, הרבה יותר. תוך זמן קצר, ארויו הטביע חותם עמוק בכדורסל הטורקי. שם הוא גם נחשב לווינר האולטימטיבי, בניגוד לתדמית שדבקה בו בעונה בינונית אחת בצהוב-כחול. ואם במכבי תל אביב הוא היה השקעה כושלת, שם הוא העסקה המשתלמת מכולן. אחוזי ההצלחה שלו בטורקיה לא פחות ממדהימים.
את בשיקטאש סחף לאליפות ראשונה זה 37 שנה, והוסיף לארון שלה גם זכייה בגביע וביורוצ'אלנג'. את גלאטסראיי הנהיג בעונה שעברה בדרך לשבירת בצורת בת 23 שנים ללא אליפות. או כפי שמגדיר זאת פרשן הכדורסל הטורקי קאן קוראל, "אפשר להשוות את מה שהוא עשה כאן רק למה שעשה פטאר נאומוסקי הגדול. הוא שינה לגמרי תרבות של שני מועדונים. הוא אליל כאן".
כשארויו יעלה על הפרקט באבדי איפקצ'י של גלאטסראיי, נחזה בשחקן כדורסל זהה לזה שהכרנו, עם מראה דומה לזה שזכרנו, אך תשתקף לנגד עינינו דמות שונה לחלוטין.
אז איך זה קרה?
***
כשארויו הגיע למכבי תל אביב, הוא זנח קריירת NBA. אומנם, השנים בליגה הטובה בעולם היו בינוניות-משהו, ובאף אחת מהן ארויו לא הפך לשחקן מפתח באחת מהקבוצות אליהן הגיח, אך בכל זאת הצליח לקנות מעמד של קבע. הוא המשיך לקבל הצעות, ואם רק היה רוצה, היה ממשיך את הטיול מחוף-לחוף בארצות הברית במשך שנים, עד הפרישה. לכן, בעצם ההגעה למכבי תל אביב היה גם ממד של וויתור. ישראל הייתה תחנת מעבר. ארויו מצא באירופה הזדמנות מקצועית, שבמקרה הזה הייתה גם כדאית למדי מבחינה כלכלית, אך הרצון לחזור ולממש את עצמו ב-NBA המשיך לקנן בו. ואם כבר עורכים השוואות, הרי שבמובן הזה ארויו הגיע לטורקיה במצב צבירה שונה לחלוטין: הוא נחת בבשיקטאש בגיל 32, אחרי כמה עונות בקבוצות צמרת ב-NBA ובעיקר עם ההבנה שהפריצה המיוחלת בליגה הטובה בעולם כבר כנראה לא תגיע לעולם.
בזכות הניסיון שצבר, סוף סוף התיישבה דעתו. המעבר לאירופה כבר לא היה פשרה, אלא פסגה שיש לכבוש. מכאן, הדרך להצלחה כבר הייתה הרבה יותר קלה. ארויו שינה גישה, אולם יותר מכל הייתה זו הסיטואציה שהשתנתה. כמו במכבי תל אביב, גם בטורקיה נחת ארויו למועדונים עם עבר מפואר, אך ההבדל היה נעוץ בהווה שלהן. בעוד שמכבי תל אביב הייתה ועודנה מפלצת תארים דו-ראשית, בשיקטאש וגם גלאטסראיי היו אימפריות בדעיכה בהגיעו אליהן. ובהתאם לזאת, מערכת הציפיות הייתה אחרת לגמרי. דווקא ממקום בו התארים היו רק בגדר בונוס, ארויו פרח. דווקא אז היה במיטבו. דווקא שם, מתוך מציאות קלה יותר לעיכול, מצא בית והשתקע. היום גם הוא מעיד על עצמו שהוא "מאוהב בטורקיה, באנשים ובתרבות". ארויו, מוזיקאי בזמנו הפנוי (הוא אף הקליט בשנה שעברה אלבום שלם בפורטו ריקו), השמיע לאחרונה שיר שכתב והקדיש לטורקים. עד כדי כך הוא מאוהב.
"ארויו מרגיש כמו מלך פה. הוא התבגר, הוא השתנה. יש לו קשר מיוחד עם גלאטסראיי, כי כאן להיות טוב זה מספיק. במכבי תל אביב הוא היה צריך להיות מצוין כל הזמן. בבשיקטאש ובגלאטסראיי סולחים בקלות על משחק לא טוב. אלה שני מועדונים שהגיעו לשפל בעשורים האחרונים ורק רצו לחזור לפסגה. גם הפסדים באים אצלם בחשבון. ארויו מתחבר הרבה יותר בקלות למנטליות כזאת", מסביר פרשן הטלוויזיה הטורקי קאן קוראל.
***
בטורקיה מצא ארויו לא רק סביבה תומכת, אלא גם מאמן עימו היה לו קליק מיידי: ארגין עתמאן. המאמן הטורקי היה זה שהביא אותו לבשיקטאש, מיד לאחר עזיבתו של דרון וויליאמס, שהגיע בעקבות שביתת השחקנים ב-NBA. כשעתמאן חצה את הכביש ועבר ליריבה השנואה והמושבעת, גלאטסראיי, הוא לקח את ארויו חביבו יחד איתו. השניים, כך מספרים בטורקיה, מנהלים יחסי אהבה-שנאה: רבים, מתווכחים, מתפייסים, ומתחבקים. "מין מצא את מינו. ממש ככה. שניהם אמוציונאליים, שניהם אוהבים להיות דומיננטיים. החיבור הזה עבד מהרגע הראשון", אומר העיתונאי הטורקי גוקאן טורה. "עתמאן הוא מסוג המאמנים מהזן הישן. לשחקנים שהוא אוהב הוא נותן קרדיט בלתי מוגבל, ובגלל זה ארויו והוא עובדים טוב ביחד. עתמאן נותן לו חופש בהתקפה, ולא מעניש אותו ביד קשה בגלל ההגנה החלשה שלו".
בקיץ האחרון ניסתה גלאטסראיי להחתים את ואסיליס ספאנוליס, ולשם כך השהתה את מימוש האופציה על ארויו לעונה הקרובה. כשספאנוליס נמלך בדעתו והחליט להישאר באולימפיאקוס, עתמאן התייצב לימינו של ארויו: "ספאנוליס? אנחנו לא צריכים אותו. יש לנו את קרלוס ארויו. הוא אפילו טוב יותר ממנו", הצהיר.
גם כשהאמוציות משתלטות על אחד מהם, שניהם כבר יודעים לכבות את השריפות ולהמשיך הלאה. במשחק מול סיינה בסיבוב הראשון של שלב הבתים, לדוגמא, השניים הגיעו לנקודת רתיחה: עתמאן לא אהב את היכולת של ארויו, והוציא אותו שתי דקות לסיום, כשהתוצאה צמודה. ארויו הכעוס ירד בזעם מהפרקט ונטש הישר לחדר ההלבשה, מה שהרתיח את מאמנו. בסיום דווח בטורקיה על ריב קולני בין השניים בחדר ההלבשה, שכמעט וגלש לאלימות פיסית, אך למחרת שניהם כבר התייצבו מול המצלמות מחויכים והבהירו שליבנו את העניינים ביניהם. "זה כמעט הגיע לנקודת קיצון. זה לא היה רחוק ממכות. במקרים כאלה בדרך כלל אין דרך חזרה, במיוחד אצל עתמאן, שכבר התעמת פעם אחת עם איגור ראקוצ'ביץ' לעיני כולם ביד אליהו ומאז נמחק. אבל דווקא כאן הוכח עד כמה הם מחוברים. זה הראה שהם קשורים עד כדי כך שהם מוכנים להתעמת אחד עם השני. זה לא היה סימן רע, זה היה סימן טוב", מסביר קאן קוראל.
***
יש שיגידו שאלה הן בדיוק הסיבות שבגינן ארויו לא הטביע חותם על היורוליג. שטיפול בכפפות משי, כמו זה שארויו נזקק לו, לא יכול להתקיים בקבוצה בעלת שאיפות אמיתיות במפעל האירופי הבכיר, אם זו מכבי תל אביב או כל קבוצה אחרת בטופ האירופי. יש בכך לא מעט מן האמת. העובדות מדברות בעד עצמן: גם בקיץ 2011 וקיץ בזה שעבר הייתה לאחת הגדולות באירופה הזדמנות להניח את ידה על ארויו. ביורוליג, רכזים איכותיים הם מצרך נדיר, אולם למרות ההיצע הדל, לא נמצאה אף קופצת. אולי זה גילו המתקדם, אולי חוזהו השמן בגלאטסראיי (על פי הערכות, שכרו העונה הוכפל ועומד על 1.7 מיליון יורו), אבל אולי זו האמת המרה: ארויו לא בנוי, מבחינה מנטלית, להיות כוכב בקבוצות גדולות.
"ז'ליקו אוברדוביץ' הפך עולמות בקיץ האחרון כדי להחתים רכז טוב בפנרבחצ'ה אולקר, אבל קרלוס ארויו אפילו לא עלה בדעתו. יש לזה הרבה סיבות, אבל זה נובע בעיקר בגלל השאיפות של פנר להצליח ביורוליג. בליגה הטורקית, ארויו הוא לצורך העניין שאראס או דיאן בודירוגה. יש לו השפעה עצומה. אבל ביורוליג הוא חוזר להיות קרלוס ארויו שחקן עם יתרונות, ולא מעט חסרונות", מנתח קאן קוראל.
על הפרקט, ארויו כמעט שלא השתנה. הוא עדיין מניב תצוגות יחיד לצד משחקי נפל שמגיעים בתדירות גבוהה מדי. הוא אומנם מוביל את גלאטסראיי בדקות (29 לערב) ובנקודות (10.7 לערב), אך עדיין לא מהווה פקטור בהגנה. יחס האסיסטים-איבודים שלו השתפר פלאים (מוביל את היורוליג בקטגוריה זו), אך קבלת ההחלטות ובחירת הזריקות בעייתית כשהייתה (40% משתיים, 31% משלוש).
כדי להיות המנהיג של גלאטסראיי זה מספיק. ובימים שהכל מתחבר, זה מספיק כדי לנצח כל קבוצה ביורוליג. כן, גם את מכבי תל אביב.
