הבחירה של סוזה: סיכום מחזור ליגת העל

הביקורות שטענו שההרכב איתו עלה פאולו סוזה בבאר שבע פגע ביעילות של הקבוצה מול השער הן נכונות וצודקות, אבל הן שוכחות דבר אחד מרכזי: למכבי תל אביב יש ביום חמישי הקרוב משחק חשוב יותר בליגה האירופית. רמז לקו המחשבה שלו סיפק מאמן מכבי תל אביב במסיבת העיתונאים שקדמה למשחק בבאר שבע, בה תקף את ראשי הליגה על שקבעו לקבוצה שלו משחק שלושה ימים לפני מאבק חשוב באירופה. כשזה היה הפוך, סוזה לא הלין כאשר משחק ליגה (אשדוד) נחת עליו שלושה ימים אחרי משחק קשה באירופה (בורדו). הרבה יותר הציק לו שזה פוגע בהכנות למשחק בינלאומי. סוזה מבין דבר אחד שמבקריו בישראל לא: המסגרת האירופית, בשלב הזה של העונה, הרבה יותר חשובה למכבי תל אביב מהליגה. בליגה סוזה כבר הבין מזמן, בדיוק כמו שחקניו, שהוא רמה מעל כולם. כרגע זה לא משנה מי מנצח בווסרמיל. כרגע יותר משנות למכבי תל אביב נקודות הדירוג באירופה לקראת הניסיון הבא להעפיל לליגת האלופות, כרגע יותר משנה למכבי תל אביב לבנות מסורת אמיתית ביבשת ולסיים לראשונה שלב בתים עם כרטיס לשלב הבא. למועדון כמו מכבי תל אביב שהוא הרבה יותר נטוע בישראליות במאבקים מול היריבות מבית, לסגנון החשיבה האוניברסלי הזה יש ערך רב, בטח כשהוא נעשה בצניעות ופאסון שמלווים את אגדת הכדורגל שמדריכה את מכבי תל אביב.

סוזה, למשל, בניגוד לאריק בנאדו (למטה הרחבה בנוגע לצרות של מאמן מכבי חיפה באירופה), עולה עם ההרכב החזק יותר שלו באירופה. בזמן שבנאדו מלקט הרכבים מוזרים בלא מעט משחקים בינלאומיים, האוריינטציה של סוזה היא קודם כל אירופית. סוזה מספיק מנוסה ומספיק בטוח בקבוצה שלו, שהיא תטפל בליגה בזמן הנכון ובמקום הנכון. אתם אולי מתרגשים מהמשחק בווסרמיל, אבל סוזה רואה זאת אחרת. הרוטציה שלו היא לא רק בגזרת ההרכבים, הרוטציה שלו היא גם שכלית: כרגע האתגר שבו מכבי תל אביב צריכה להתרכז יותר זו הליגה האירופית, בחורף נחזור הביתה בשלום וניתן לכולם בראש. זוהי בחירה נבונה, והרבה יותר חשובה למכבי תל אביב בבניית העתיד שלה וביסוס העליונות שלה על יריבותיה בישראל, מאשר איזה ניצחון בבאר שבע. בסופו של דבר, שיטת ההרכבים השונה של סוזה תמשיך לספק לו מאזן נקודות דומה בישראל, ואם לא יפסיד לפרנקפורט זה יהיה משמעותי יותר ממניעת הפסד חסר ערך אמיתי בבאר שבע.

אליפות? בבאר שבע רק רוצים כרטיס לאירופה

במכבי תל אביב יוצאים נגד הביקורות: "ביום חמישי נשתיק את כולם"

סוזה "לא מוכן לדבר על שופטים"

ההבדל הגדול בין אליניב ברדה ליתר שחקני ליגת העל

1. אלי טביב עלה ביום חמישי האחרון מיוזמתו הפרטית לראיון מרתק בתכנית יציע העיתונות. הרקע היה הדיון הנוסף במשפטו בהכאת הנער אוהד הפועל תל אביב מחוץ לביתו והפרשנות שלא נעמה לאוזניו של עורך הדין שהתארח באולפן. המסר של טביב, אדם שלא אוהבים להקשיב לו, היה לא פחות חשוב מהצורך להעניש את מי שמרים יד על אדם, כל אדם. למרות ניסיונותיו המחשידים והלא מכובדים להזכיר שוב ושוב את הרימון האחרון שהונח מחוץ לביתו, והקישור הלא מוכח שעשה בין המקרה לאוהדי הפועל תל אביב, טביב שאל שאלה שאסור להתעלם ממנה: האם לנער מותר להגיע לביתו של אדם פרטי בשעה מאוחרת בלילה ולהטריד את מנוחתו בדרך לא דרך. האם למחאת אוהדים, לגיטימית ככל שתהיה, אין גבולות? אין כבוד ואין חוקים? אין פה חלילה הסכמה לתגובה של טביב ו/או מאבטחו על האופן שבו פרק את תסכולו הרב כנגד נציגי המועדון שרק לפני כמה שנים הציל מאסון כלכלי. אבל האם במסגרת המשפט הלא הוגן שהתקשורת עושה לאלי טביב בימים אלה אין מקום לתקוף גם את אלו ששברו באותה צורה את הכללים. מדוע מגנים על אלימות מסוג אחד ומגנים אלימות מסוג אחר?

כשגור שלף חווה דבר דומה, לתקשורת היה הרבה יותר קל להציג תמונה הגונה יותר של המקרה. אחרי הכול, אלו שלא מוכנים להתייחס לטענות של טביב, הם אלו שמאשרים לאותו נער גס לב שצעק לגור שלף מהיציע "אבא מת" להמשיך לאבד צלם אנוש רק כי מותר לו. רק כי זו מחאה לגיטימית. גור שלף, שכמו אלי טביב לא מחזיק בעבר אלים, בחר לא לציית יותר לכללי העולם הדו פרצופי הזה. למזלו, עמד מאחוריו גוף חזק כמו מכבי תל אביב. למזלו, הוא נחלץ מהטעות שלו ללא כתם אמיתי ומכבי תל אביב אף בחרה בו כמה שנים אחר כך למנהל הקבוצה. העולם הצבוע הזה מחכה כעת לקורבנות אחרים ושגרירי חופש הביטוי ימשיכו לעשות כרצונם, רק כי מותר להם. מותר להם לחכות לתמיר כהן מחוץ לאוטו ולקלל אותו בצורה נטולת רחמים. מותר להם לקלל את שחקני מכבי חיפה לצד המשפחות שלהם, באזור שכבר הופך להיות פרטי. זו תורת גמול נוראית שלא נלחמת באלימות, אלא מעודדת אותה וגורמת לה להתפרץ.

2. עם המטען הזה, בין היתר, אלי טביב מנהל את בית"ר ירושלים. מאז שקנה את הקבוצה, טביב מוכן לתת לקהל הצהוב כל מה שהוא רוצה. הוא מתעלם מהדברים הדוחים שהתרחשו בטדי בעונה שעברה, הוא לא מתקומם יותר מדי כנגד מעשי אלימות חריגים ומכוערים. טביב מתעסק רק בצד היפה של אוהדי בית"ר, ויש צד כזה, לא קטן בכלל.

במשחק האחרון מול בני יהודה הגיע החשבון על הגישה הזו. אוהדי בית"ר שכחו שרק לפני כמה חודשים המועדון היה במוות קליני, והם שרקו בוז כמעט לכל פרט בקבוצה, כולל קללות מכוערות למאמן אלי כהן. אם טביב לא היה משדר לאוהדים שהם אלו שמנהלים את המועדון, ספק רב אם כל זה היה מתרחש. רק דבר אחד נזכיר לטביב – כל אלו שהצליחו בבית"ר לאורך השנים היו אלו שידעו להתעלם מדרישות הקהל ולא התפשרו על האמת המקצועית שלהם. בטווח הקצר, טביב מופתע לגלות את בית"ר בצמרת. בטווח הארוך, הגישה שלו יכולה לזרוק את כל ההשקעה לפח.

1. כל אחד רשאי לחשוב בצורה אחרת על תמיר כהן הכדורגלן. יש שיאמרו שהוא קשר אחורי אדיר שיכול היה להוביל את מכבי חיפה. יש כאלו שיכולים לטעון שהוא עוד כדורגלן טוב שלא באמת היה מתאים לדרישות של מכבי חיפה. לגיטימי. מבחינת איכות הכדורגלן שהוא, תמיר כהן הוא עדיין שאלה לא פתורה. אבל כספורטאי הוא ענק. הוא כביר. הוא הרבה מעבר למה שאנחנו רגילים לו בכדורגל הישראלי. היינו צריכים את העונה הזו ברעננה כדי להבין כמה. פעם אחת כבר תמיר כהן ידע לאסוף את הגאווה האישית וללכת לשקם את עצמו בקבוצה קטנה יותר, כשעבר ממכבי תל אביב למכבי נתניה. הפעם השנייה מוכיחה שזה לא היה חד פעמי או מקרי. הפעם השנייה שמתרחשת העונה היא אפילו מדהימה יותר. הרי תמיר כהן כבר שיחק באנגליה, הוא כבר הוכיח את עצמו כשחקן, להבדיל מימיו במכבי תל אביב בהם היה נתון תחת סימן שאלה. ועדיין, הוא הלך לרעננה הקטנה. והוא משחק ברעננה הקטנה עם אותה תשוקה כאילו הוא במכבי חיפה הגדולה. הספורט קודם אצלו לאגו. היצירה חשובה מהתמורה. החינוך חזק מההרגלים הסביבתיים. ככדורגלן תמיר כהן כבר לא יהיה אבי כהן, אבל כספורטאי הוא מתעלה לאותן פסגות אליהן הגיע אביו.

2. אשר אלון הרבה יותר מתאים להפועל רעננה מאשר למכבי נתניה. היום, אחרי כמה שנים בפוזיציה, אפשר לראות שמה שהיה קטן ולא מספק במועדון הפאר שנמצא כעת בליגה השנייה, הפך ברעננה לסיפור סינדרלה שתואם את מידת הנעליים של האיש. מה שבנתניה נראה כמו בעלים עממי ופשוט מדי שכל הזמן מתרסק על רקע הציפיות הגדולות של הקהל שזוכר את ההיסטוריה של המועדון, הפך ברעננה ליחידה קטנה ולוחמת שיכולה לפעול היטב בהתאם לסיטואציה השונה. הבניין הקטן והנעים שהקבלן בונה ברעננה הרבה יותר מתאים ליכולות שלו. המוח הערמומי שלו מוצג באור הרבה יותר חיובי. זה לא שנתניה פספסה בעלים שהיה לוקח אותה אל הנצח, זו פשוט רעננה שתפורה למידותיו. זו קבוצה שיש לה זכות קיום אמיתית בליגת העל, בניגוד למשל לעירוני רמת השרון. לשתיהן אמנם אין קהל, אבל מקורות הקיום אחרים לגמרי. רעננה היא אובססיה אישית של בעלים לגיטימי, רמת השרון היא שיגעון של ראש עיר מפוקפק. ברעננה הכסף הוא פרטי, הוא אישי, ברמת השרון ציבורי ולא הגיוני. ברמת השרון זה איציק רוכברגר שאיש לא מבין מאיפה נחת עלינו, ברעננה זה אשר אלון שהוכיח לנו לאורך השנים שאהבתו לכדורגל אינה תלויה בתוצאות הבחירות או חקירות המשטרה.

1. אפשר למצוא כמובן לא מעט קווי הדמיון בין תקופת ראובן עטר במכבי חיפה לזו הנוכחית של אריק בנאדו, אבל יש הבדל אחד, קטן אמנם, שחשוב להתייחס אליו. מכבי חיפה של בנאדו סובלת לא מעט בגלל האתגר האירופי איתו היא מתמודדת במקביל לאתגר הישראלי. את ההסבר לכך אפשר למצוא לא מעט בהפועל תל אביב. הקבוצה של רן בן שמעון אמנם היתה זקוקה לכסף של שלב הבתים בליגה האירופית, אבל השקט שקיבלה לבנות את עצמה בקצב הנכון אחרי ההדחה בקיץ עוזר לה מאוד לבנות ביטחון. ספק רב אם האדומים היו מתחברים כבר עכשיו, אם היו חוטפים הפסדים לא קלים במסגרת האירופית. לקבוצה שצריכה זמן, בטח קבוצה גדולה, הרבה יותר נוח לגדול כאשר יש לה יותר זמן אימונים והיא עוברת בין משחק אימון ברמת השרון למשחק קליל מול עכו. אין שום דבר שיפגע באמונה בדרך, יש הרבה יותר זמן לתרגל ולדבר. למכבי חיפה אין את האוויר הזה, ואין גם סגל עמוק ואיכותי מספיק לתמרן כמו שצריך במצב הזה בין אירופה לליגה, להבדיל למשל ממכבי תל אביב. אם לבנאדו היה שבוע שלם להכין את הקבוצה שלו למשחק מול בית"ר ירושלים, הסיכוי שלו לצאת מהמשבר היה יותר גבוה.

2. קשה עדיין לדעת כיצד יסתיים סיפור בנאדו במכבי חיפה. כל שבוע מגיע משחק, כמו זה המתקרב מול בית"ר, שבו אתה בטוח שהירוקים ינצחו ויתאוששו, רק כדי לראות בסיום המחזור את החבל הענק איתו התחיל בנאדו את העונה מתקצר וקטן לרמה של חוט תפירה. ייתכן מאוד, למרות שזו תהיה טעות חמורה מצד מכבי חיפה, שבנאדו יישב בבית בעוד מספר שבועות ויחשוב מה קרה כאן בעצם. שאלה אחת זועקת ועצובה מחכה לו כבר עכשיו: איך ייתכן שמאמן קבוצת הנוער של מכבי חיפה כמעט ולא משתף את השחקנים שהוא אימן והדריך לפני כמה שנים. זה שמכבי חיפה זורקת לפח את כל העבודה הטובה שהיא עושה בנוער ידוע כבר שנים רבות. אבל זה עדיין צריך לצרום לבנאדו מבחינה אישית. אם גם אתה נגרר לאותו סרט נע של לחץ והחלטות של רגע, מה יגידו אזובי הקיר. אם הגעת להיות מאמן מכבי חיפה ובסוף אתה מתנהג כמו כולם, כיצד תסתכל במראה כשתבחן את עצמך בבוא היום.