נבדל: על אליניב ברדה, השחקן הכי משפיע בישראל

לרווחת הצופה: ישראל, כנראה המקום היחיד בעולם שבו להזמין מראש כרטיס למשחק כדורגל זו פעולה טיפשית יותר מאשר לקנות בקופות במועד המשחק. עשרות אוהדי מכבי תל אביב עמדו יותר משעה בתור לאיסוף הכרטיסים, בדוחק וביותר מגעיל מזה. עשרות אוהדים נכנסו לאחר השריקה, עשרות נכנסו לאחר הגול של מונס דאבור ועשרות, לפי הדיווחים, התייאשו ופרססו הביתה. וסרמיל זה אצטדיון מיושן שלא צריך לשחק בו כדורגל, זה נכון, אבל זה לא תירוץ לאומללות גדולה כל כך בכניסה למגרש. כך לא מרוויחים כסף, כך כן מבריחים אוהדים מהענף. חבל.

קופות: ילד/חייל 44, מבוגר 88.

קהל הפועל באר שבע: 9,000 איש של מניה דיפרסיה אחת גדולה. שנייה בשמיים, שנייה מתחת לבטון. לא מפסיקים לקלל את סיראז' נאסר, ואז הבום שלו, ואז הוא המלך שלהם. ובסוף, "כל היציע עכשיו משתולל". במרכז האוהדים החוגגים היה אידול (כך כותבים, הוא התעקש). "לא סתם ניצחנו", אמר, "תפסתי גם בווינר". 250 שקל שהפכו ל-970 שקל. לא רע ל-90 דקות של המשחק הכי טוב של העונה. ציון: 9

קהל מכבי תל אביב: למרות הברדק בכניסה, נתנו מופע תפאורה נהדר, ורפרטואר השירים גרם לכמה אוהדי באר שבע להודות ש"קהל גדול יש למכבי". כמה דקות לאחר הגול של בן חיים, לא שמעו אותם יותר מדי. בין אם זה האקוסטיקה או הם, זו העובדה. ציון: 8

בפינת האנקדוטה: בפעמיים האחרונות שמכבי תל אביב הפסידה בווסרמיל, ב-2002/02 וב-2012/13, היא זכתה באליפות באותה העונה.


הפועל באר שבע גברה 2:3 על מכבי תל אביב

בבאר שבע מעדכנים ציפיות: "חייבים להגיע לאירופה"

במכבי ת"א בטוחים: "ביום חמישי נשתיק את כולם"

אלישע לוי, שמח עד שאפילו השיניים חייכו, רץ מיציע ליציע. בין ציטוט לציטוט חשף המאמן את הסוד האמיתי של הערב. "אין מה לעשות", אמר ונגע בחולצתו. "רק עם השחורות אני מנצח משחקים כאלה".


***

קצת פחות משעתיים לפני כן, גל אראל תפס את הראש ולא הצליח להתקדם אפילו צעד. הוא ראה חושך בעיניים, אם היה יכול היה משגר עצמו בטלפורט לכל מקום אחר על הגלובוס. החבר'ה באו לנחם, לחבק, לרכך. לא אליניב ברדה. חלוץ הפועל באר שבע פשוט גרר את כולם לעיגול האמצע, כאומר 'ילדים, די לבכות. יש לי עוד משחק לנצח הערב'.

גם וויליאם סוארס ביצע טעות של רוקי, וטל בן חיים עשה 2:2. הפועל באר שבע נראתה מרוסקת, די, חלאס, יש גבול, זה קשה מדי. עם הגישה הנוקשה מהקהל שלהם, והלחץ וחוסר הניסיון במעמדים כאלה, היה אפשר לסיים את המשחק כבר שם. היה ברור שבאר שבע לא תשרוד את המשחק הזה. אבל ברדה שוב משך את כולם לאמצע, פלוס זריקת רעל וביטחון. "טעויות כאלה קורות", אמר בסיום, בלי כעס. "פשוט היינו צריכים להמשיך לשחק".

בדקה ה-68 שלט החילוף הראה 11. מאור בוזגלו, וכל אדם בעולם שלא קוראים לו אלישע לוי, לא האמינו. בוזגלו השתגע מבפנים. הוא געש, אכל את עצמו. זה היה המשחק הכי טוב שלו מאז שחזר לארץ, הוא היה חד, ונראה שגם בכושר למשוך עוד ועוד. הוא הטריף את ההגנה הצהובה, בישל שער והיה מסוכן בכל כדור רוחב. ודווקא כשהיה נראה שהוא חד מתמיד, אמרו לו לצאת החוצה. הוא הלך אט אט לכיוון הקווים, מרגיע עצמו עם נשימות ארוכות. ואז ברדה רץ לעברו, זרק יד וזרק מילה, והעסק נהיה נוח יותר.

אבל הדקה ה-52. הו, הדקה ה-52. זה היה רגע שבו באר שבע, הקבוצה והעיר, היו יכולות להפסיק להתקיים. לפרוש לגמלאות, לעבור לפלורידה, לכתוב ספר. יותר טוב מזה לא מוצאים ולא מחפשים.

בדקה ה-52 בוזגלו הרים, ברדה עבר קו יורים, הוריד עם הראש והכניס למיקרוגל את הלב הכי גדול בישראל. ואז הרים יד לעבר היציע האדום, ואולי לא ניתן היה לקלוט זאת בעין בלתי מזוינת, אבל היד של ברדה ליטפה כל אוהד וכל ראש. זה בשבילכם, כאילו אמר, זה בשבילכם. זו הסיבה שחזרתי, בשביל כל אחד ואחד מכם.

אחרי החמצת הפנדל בקרית אליעזר ברדה אמר שהוא ידאג לפצות. "אז הנה, החזרתי", אמר אתמול. הוא לא יודע עד כמה.

"לחשו לי שהיה אופסייד", אמר, "אבל אני רוצה לבדוק את זה". זה אמנם נראה כמו נבדל, אף מצלמה בזווית הגיונית לא מוכיחה זאת בבירור. וממילא, הביצוע הזה של ברדה הופך כל אופסייד לפסיבי. אם כבר, הנבדל האמיתי הוא ברדה עצמו. כדורגלן אחר, רול מודל, קפטן, סמל, דגל, רוח, מה שתרצו. הוא כל ההבדל בין הפועל באר שבע שנשארת בליגה במחזור האחרון, להפועל באר שבע שרצה לאליפות, בועטת, נלחמת, ווינרית. יש כבוד רב לכל אחד במערכת הענפה הזו, והרשימה קצרה מלהכיל, אבל מעל כולם ניצב הסיפור הכי גדול של העונה הזו. אדם אחד שהצליח לשנות DNA של אזור גיאוגרפי שלם, פנטזיה שהתגשמה, השחקן המשמעותי ביותר בישראל. מגיע לאלונה, מגיע לאלישע, מגיע לעיר הזו ולאוהדיה. מגיע לו. אליניב ברדה, נבדל.

***

ב-2:3 של דובב גבאי, וסרמיל כל כך רעד, עד שחרא של ציפורים נפל מהמאווררים שבתקרת היציע. באמת, זו לא מטאפורה, כך בדיוק קרה.

וזה היה חתיכת גול. שילוב של הגנה חדירה ולא אופיינית של מכבי, וחדות מרשימה של החלוץ. קרלוס, טיבי וייני הרכיבו את הרגע ההגנתי הכי גרוע בעידן ג'ורדי, וגבאי עקץ ורץ לפרוק ערימה של תסכול. חצי שנה בדיוק עברה מאז שער הליגה האחרון שלו, חלק מצמד שהשאיר את האדומים בליגה. גם בשנה שלפני כן, צמד של גבאי השאיר את באר שבע. ועדיין, זה כנראה היה הגול המהותי בקריירה.

גבאי כנראה חייב הרבה לבוזגלו. אתמול נכתב פה שכשמאור ראה שהחלוץ ממורמר, מתוסכל, הוא נתן לו את הספר "כוחו של התת מודע". בוזגלו חשב שגבאי כבר בשלב מתקדם של הספר, אבל החלוץ אמר אתמול שאמנם לא נעים לו ממאור, אבל הוא נאלץ להתוודות שעדיין לא החל לקרוא את הספר והסתפק בתצלומי עמודים בודדים שבוזגלו שלח לו.

זה בסדר, כי העזרה של בוזגלו לגבאי היתה גדולה יותר מסתם ספר. בוזי הצהיב שלושה שחקני הגנה שונים במכבי, שחקנים שפחדו לגעת בחלוץ בדרך אל השער, רק לא לקבל אדום. בוזגלו כבר היה בחוץ כשגבאי קטף את הפירות, אבל על כוחו של התת מודע כבר בטח קראתם. בקרוב גם גבאי יקרא.

האוטובוס של מכבי ניסה להסתובב במקום על מסלול הריצה של וסרמיל, כדי לצאת סוף סוף לתל אביב. קדימה, אחורה, קדימה, אחורה. כמו באוסטין פאוורס, זה היה מצחיק. וכמו באוסטין פאוורס, זה לא ממש הלך. ברק יצחקי כיוון מקדימה, ראדה פריצה ודן איינבינדר כיוונו מאחור – רוטציה או לא?

אגב רוטציה, הציפייה היתה שפאולו סוזה יתפוצץ. המאמן הפורטוגלי, שגם אחרי ניצחונות מרשימים מגיע לראיונות עם עשן מהאוזניים, כרגע הפסיד את המשחק הראשון בליגה, עם חשש לטעות שיפוט וכשהוא גם כך טעון על הקירבה בין המשחקים מול באר שבע ופרנקפורט. באופן מפתיע, הוא היה הכי נחמד ונינוח מאז שדרך בישראל.

הוא לא האשים את השופטים, הוא בירך את היריבה, ובכלל, ענה בנועם ולא הפסיק לחייך. כשנשאל האם הרכיב את ה-11 הכי טובים שמצא, ענה/שיקר: "תמיד, אופ-קורס, אופ-קורס, אופ-קורס. אני תמיד מרכיב את ה-11 הכי טובים שלי, והשחקנים שלי הם תמיד הכי טובים".

ואז הוא רדף בצחוק אחר ילד - עידן, בן תשע וחצי, אוהד באר שבע - שבתחילה נבהל ואז קצת פחות. ואחרי שראינו את פאולו סוזה מרים באוויר ילד בן תשע וחצי, באמת שראינו הכול. אצטדיון מפוצץ, טעויות, מהפכים, סיפורים, וולה, דחיקה, ועוד בעיטה חופשית מושחזת של SN7 (שאפילו הוא חשב שפגעה בחומה אך פשוט היתה טובה מדי). יותר מכול, קיבלנו דחייה בקבורת הליגה, קיבלנו צמרת צפופה ועוד כמה שבועות של מתח (לפחות). מכבי תל אביב אולי פייבוריטית מוחצת לאליפות שנייה ברציפות, אבל היא לא תזכה בה בחנוכה. ואם הפועל באר שבע הצליחה להביך את ההגנה הצהובה, יהיו עוד כמה שאולי יצליחו.

בעיקר, סוף סוף קיבלנו משחק שהתעלה על ההייפ של עצמו; ערב שהתחיל כמו משחק צמרת ונגמר כמו משחק עונה.

***

בצומת בית קמה, בדוכן שווארמה, התחכם צלם מכביסט על חשבון השף התורן: "תגיד, איפה יש פה שווארמה טובה?".

השף לא התרגש מהבדיחה, וענה: "איפה שהשארתם את הנקודות".

לתגובות: orenjos@walla.co.il