העבירו את הנקודה: שי האוזמן על השינוי של הפועל ירושלים ומכבי תל אביב

התפקוד של אינגלס כפוינט פורוורד צריך לעודד את מכבי תל אביב, המהפך של הפועל ירושלים רשום בעיקר על שמו של דרוין קיצ'ן. שי האוזמן מסכם מחזור ומסמן את הזר הטוב בישראל

שי האוזמן
לא מספיק טוב בנישת השוטר. ג'ו אינגלס (צילום: אדריאן הרבשטיין)

1. עם כל הכבוד לניצחון החוץ הגדול ביום חמישי האחרון בקובאן, אין ספק שמד הלחץ במכבי תל אביב לקראת משחק החוץ אמש בגן נר הרקיע שחקים. בטח ובטח כשדווין סמית' וביג סופו מחוץ לסגל. מצד שני, כנראה שהקבוצה של שרון דרוקר הייתה בדיוק מה שהצהובים היו צריכים כדי לחזור הביתה בשלום. מיד נדבר (ונחמיא) למכבי, אבל אי אפשר בלי כמה מילים על החבורה הרופסת מהגלבוע. דיברנו לא מעט על ההפסדים של מכבי בליגה לחולון ולנס ציונה ועל כך שיריבותיה של מכבי לא הפגינו נגדה משחקים יוצאי דופן, בלשון המעטה. אבל גם חולון וגם נס ציונה הסתכלו למכבי בלבן של העיניים ולא חששו ללכלך את הידיים, לפוצץ ולהילחם. משם, במעבר חד באופן קיצוני, עצוב היה לראות איך מרשה לעצמה קבוצת כדורסל להגיע נטולת רגשות, כבוד עצמי או מוטיבציה למשחק בית נגד הקבוצה של המדינה. טוב נו, יכול להיות שהבחורים שמרו את האנרגיות למשחקים חשובים יותר.

כפי שעשינו לאחר המשחק הביתי מול הכוכב האדום, נתעלם גם הפעם מירידת המתח של מכבי ברבע הרביעי, ונדבר על הדברים הטובים. וזה קודם כל ג'ו אינגלס. לאחר משחק יורוליג מצוין ברוסיה, נראה האוסטרלי של בלאט כמי שמתחיל להתאים עצמו לתפקיד המשמעותי שייעדו לו במכבי. לכן, מעבר לנתונים המרשימים מאוד של 11 נקודות, 8 אסיסטים ו-19 נקודות מדד, כדאי לשים לב דווקא לנתון סחיטת העבירות. אינגלס סחט 9 עבירות מהאין הגנה של דרוקר וזה נתון קריטי להמשך העונה של מכבי. כל עוד אינגלס מקבע עצמו בנישת השוטר, בקבוצה שכבר יש לה את דווין סמית' ודייויד בלו, זה פשוט לא מספיק טוב. ברגע שהוא מגלה סימנים של פוינט פורוורד (בקבוצה נטולת פוינט גארד מוביל, כידוע), שמנהל את העניינים על המגרש ומשחק גם לעומק – זה כבר מתחיל להיות מעניין. ועדיין, כדאי לסגנית האלופה לתת את הדעת על הבעיה בריבאונד. גליל גלבוע, קבוצת ריבאונד ההתקפה הגרועה בליגה, לקחה אתמול 13 כדורים חוזרים כאלו נגד מכבי, וזה הרבה יותר מדי.

מבצעים מיוחדים

נובמבר סייל: ההזדמנות שלכם לנצח את הכאב

לכתבה המלאה
ירושלים תלך לאן שהוא ייקח אותה. דרווין קיצ'ן (צילום: מגד גוזני)

2. שתי הקבוצות ששיחקו אתמול במלחה ראויות לכל המחמאות. נתחיל גם הפעם במפסידה. הפועל חולון מחזיקה בסט כלים בלתי מרשים, לשון המעטה, ובסגל קצר עם בעיות מבניות שזועקות לשמיים. לחובת ליאור ליובין נזקפה העונה הרעה האחרונה של גליל גלבוע, אבל גם אז אי אפשר היה להתעלם מהגישה נטולת הציניות שלו למשחק, גם ברמת ההתנהלות וגם בהיבטים המקצועיים. וכפי שקרה גם לדן שמיר ודני פרנקו לפניו, כנראה שהשילוב בין מאמן יסודי ואיכותי עם הרוח הגבית העצומה שהוא מקבל מרוחה של חולוניה מייצר דברים מיוחדים. הפועל חולון נראית כרגע כמו קבוצה שמוציאה מעצמה קרוב למקסימום חרף הסגל המוגבל. ואגב, לא בטוח שהחסרון של גוני יזרעאלי, מעבר למחסור של שחקן ברוטציה, פוגע בהם דווקא. יתכן שדווקא בהיעדרו קל יותר לשחק כדורסל של 5 על 5 ולא של 2 על 2, עם התקפת פיק אנד רול חד גונית ומסרסת.

מחמאות גדולות גם לירושלים כמובן. זה ממש לא מובן מאליו להשלים רצף משחקים מתיש (כפי שסידרו לה אנשי המינהלת) בצורה חלקה. גם לא נכון יהיה להמעיט מהכדורסל המצוין שמפגין יותם הלפרין במשחקים האחרונים, מהעוגן ג'וש דאנקן או מהאקס פקטור (צירוף מילים שהפך פופולרי מדי לאחרונה) אלישי כדיר. כך או כך, עושה רושם שאת מרבית השינוי כדאי לנכס ולרשום על שמו של דרווין קיצ'ן. בשלושת הניצחונות האחרונים של ירושלים בליגה הציג הרכז מדד פלוס מינוס של 21 ומעלה והראה שהקבוצה הזאת תלך, ככל הנראה, לאן שהוא ייקח אותה. כרגע זה נראה טוב.

אי אפשר שלא לומר מילה על השופטים. זהו משחק הבית השני ברציפות בו מעניקים השופטים שריקות מתנה משמעותיות ולא מוצדקות כנגד יריבותיה של ירושלים. אולי זו רק תחושת בטן (ואולי לא), אבל מתקבל הרושם שהשופטים מקבלים הכוונה לקחת דווקא את השריקות הגדולות והדרמטיות, בעניינים טכניים וברגעים החשובים של המשחק. את השריקות שמקדשות צדדים טכניים (תרתי משמע) בחוקה, במקום את האלמנטים החשובים. שופט, למשל, שמתעסק דווקא בסוגיית העמידה של דרור כהן על הספסל של בני הרצליה ומחליט לעשות מזה עניין, ואחר כך נאלץ לשרוק כמה שריקות הפוכות לצורך האיזון. אין שום הגיון, כדוגמא נוספת, בשריקה של השופט שמואלי לעבירה הטכנית של שלומי הרוש, בשלב כזה של המשחק. יכול להיות שהוא יקבל מחמאות מהבוסים שלו באיגוד השופטים, אבל למשחק אמש הוא הפריע – ולא תרם.

ההחלטה להבליג הצדיקה את עצמה. דונטה סמית' (צילום: ניב אהרונסון)

3. אחרי תקרית הטוויטר, הצבענו כאן על מידת הצביעות המסוימת של אנשי מכבי חיפה בכל הנוגע לטיפול הרופס בעבירת המשמעת החמורה של דונטה סמית' – וקראנו להם להיעתר לבקשתו ולשלוח אותו הביתה. זאת, בין היתר, נוכח השיח הציבורי הרדוד בסוגיית הקנס. אינני יודע אם התקנון בעניין זה השתנה בשנה האחרונה, אבל לעניות דעתי ואם זכרוני אינו מטעני – הפתעה הפתעה – לא ניתן לקנוס שחקני כדורסל בישראל. כן כן. תקנון המשמעת שנחתם ביחד עם ארגון השחקנים מאפשר לקנוס שחקנים אך ורק מתוך הבונוסים הכספיים להם הם זכאים. ובניגוד לכדורגל, לשחקני ליגת העל בכדורסל יש בונוסים תוצאתיים בלבד – בסוף העונה. כלומר, בונוסים על מיקום סופי (ולא על צבירת ניצחונות). המשמעות? לא ניתן לקנוס, אלא אם ממתינים עד לסוף העונה ואז בודקים אם יש בונוסים מהם ניתן "לחתוך".

בכל מקרה, אנשי חיפה בחרו להבליג, ולפחות בטווח הקצר – אין ספק שצדקו. דונטה סמית' נכון לעכשיו נראה כמו הזר הטוב ביותר בליגת העל. אחד שברמת הכשרון הטהור עדיף גם על סמית' אחר, זה שלובש את המדים הצהובים. וכשמצוותים לצידו סגל עמוק בכלל ואת מורן רוט, בכושרו ההתקפי הטוב ביותר בקריירה, בפרט, מקבלים קבוצה קשוחה ומרשימה. לא בטוח שזהו הסגל הטוב ביותר שניתן היה לבנות בכסף של ג'ף רוזן ובטח בכל הנוגע להחלטות בעניין החתמת הזרים, וזאת אמירה מעודנת למדי. אבל ההתקדמות המקצועית והמנטלית של מכבי חיפה במחזורים האחרונים מעידה שלקבוצה של דני פרנקו יהיה מה להגיד גם השנה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully