1. אנחת הרווחה שהשתחררה אתמול (שני) מהכיוון הכללי של ספסל מכבי תל אביב בהיכל נוקיה היא הסיפור האמיתי של המשחק. מדהים איך קבוצה מסוגלת לתמרן עצמה למצב של פאניקה משתקת כבר במחזור הליגה השני, אבל אי אפשר לטעות בסימפטומים המוכרים לנו היטב. שפת הגוף הלחוצה והשלילית של דיוויד בלאט, ניהול החילופים הנרגן, השחקנים ההמומים וחסרי הביטחון. מרגיש כמו חודש ינואר טיפוסי, אבל קיבלנו אותו כבר באוקטובר. וכך מוצא עצמו ריקי היקמן, השחקן המוביל של מכבי ביום חמישי האחרון, כשהוא מקבל 13 דקות. וכך אנחנו מקבלים עוד גרסה די מביכה של קבלת החלטות בדקות האחרונות. החפץ הכתום והעגול מושלך לכיוון הכללי של מי שמוכן לקבל, ואז מתחיל מופע כדרורים בחסותו של מי שמעז ולא חושש לטעות. היום זה הספיק. לא בטוח שבפעמים הבאות.
ועדיין, הניצחון הוא הדבר המשמעותי היחידי כאן. חרף כל מגבלותיה הרבות, מכבי תל אביב בגרסה הנוכחית חייבת להיות קבוצה אקספלוסיבית. בעלת יכולת התפוצצות. אם וכשהיא תתחיל להרגיש קצת יותר בנוח עם עצמה, אפשר לצפות לקבוצה שמסוגלת לייצר קצב אש משמעותי בדקות קצובות ולסגור משחקים. בטח במשחקי הבית ובטח ובטח שבליגה. ואולי כבר ביום חמישי הקרוב.
והייתה גם יריבה, האלופה מחיפה. משונה לשמוע את המחמאות שהורעפו על הקבוצה בירוק נוכח יכולתה לתת פייט למכבי. זוהי שטות גמורה. מכבי חיפה הייתה חייבת לנצח את המשחק הזה והיא בהחלט רשאית להרגיש פראיירית. כי זה לא רק האובדן הקל של ההפרש שהיא השיגה במחצית השנייה, ואלה לא רק החטאות הלייאפ המביכות או ריבאונד ההתקפה של שון ג'יימס אחרי שתי החטאות העונשין שלו עצמו. גם אם ניתן לה את ההנחה של משחק ראשון בחוק רוסי או סיפורי ג'טלג אחרי המסע של ג'ף רוזן מסביב לעולם, את המשחק הזה היא הפסידה בכישרון רב לקבוצה שעשתה כל מאמץ להכניס עצמה למשבר עמוק. ואחרי שאמרנו את כל זה, חייבים לתהות בקול רם על מידת ההיגיון אשר בבסיס הבנייה של חיפה. חמישה גבוהים כשאלכס צ'וברוביץ' לא חלק מהרוטציה, דונטה סמית אחד שיכול לשחק 3 ו-4, שני גארדים ישראלים שלא יכולים לעזור בהובלת הכדור (רייס ויבזורי) ושני פוינט גארדים (רוט ו-קוביאן) שיושבים אחד לשני על האצבעות. בלי שום שחקן נוסף שיכול להעביר את החצי בכדרור. ולא דיברנו על שרווד בראון. לא בטוח שאי אפשר היה לבנות שם קבוצה מאוזנת יותר.
2. הפועל ירושלים הקדימה את הקבוצה של הפדרמנים וקפצה קפיצת ראש מפוארת היישר לבריכת הפאניקה. בבירה, כבר ברור, המצב לא יהיה כפי שהיה אם קטש וחבורתו יגיעו למלחה וישאירו את המקומיים במאזן 3:0. מצד שני, אם ההפסד לאשדוד במחזור הקודם התקבל בתחושת תדהמה, קשה להגיד את אותם הדברים אחרי התבוסה להרצליה. כן, התבוסה. כי נכון לעכשיו וחרף החיסרון הבולט בלפחות ישראלי אחד לרוטציה, הקבוצה של אפי בירנבוים פשוט יותר טובה. עמוקה הרבה פחות, זה נכון, אבל מוכשרת יותר, אתלטית יותר, מסודרת יותר. וזה כשכריס וורן מנפק משחק אימים של מדד איכות מינוס 3 (ואפס נקודות). ואם אפשר עוד להתווכח על היתרון ברמת הסגל, קשה יותר לעשות זאת בכל הקשור למאצ' אפ של המאמנים, לעניות דעתי. ולא לטובתו של האלוף גרינברג.
הפועל ירושלים חייבת להיראות טוב יותר, אבל דווקא בליגת השלולית הטקטית קשה מאוד יהיה לה להסתיר את הבלוף. בימים בהם היא לא תצליח להתפוצץ, יהרגו אותה ההגנות הנסוגות פעם אחר פעם. לפחות עד שהיא תעשה את החילוף והשדרוג המתבקש בקו האחורי.
3. הרבה רעש וכעס מתנקז בימים האחרונים בפרשת יובל נעימי-מכבי תל אביב-גליל גלבוע. האמת היא שהסיפור פשוט מכפי שנדמה. טוב עשתה מכבי תל אביב שהחליטה לשחרר את השחקן. בשבילה ובשבילו. זאת גם זכותה המלאה לשלם לו פיצוי כספי כדי שיתאפשר למעסיקה הנוכחית שלו לעמוד (בחלק מסוים) בחוזה שלו. אבל להשאיל אותו היא לא יכולה. לא בהשאלה רשמית ולא בהשאלה מוסווית. כשמסביב רוחשות השמועות (הבלתי מוכחשות) בדבר סיכום או הבטחה בעל פה שניתנו על ידי הצהובים לנעימי לגבי העונה הבאה, צריך מי שמקבל את ההחלטות לעשות כאן סדר. אם זה איגוד הכדורסל, מנהלת הליגה או הבקרה התקציבית. לא ניתן לקבל מצב שבו קיים חוזה (בכתב או בעל פה) שאיננו מוגש לאישורה של הבקרה. לזה קוראים חוזה כפול, וזה, ילדים, אסור. לאור המצב הרגיש, יואילו השחקנים המרכזיים בסיפור הזה, קרי מכבי ונעימי, להגיש תצהיר משפטי קצר ולהבהיר שאין ביניהם כל סיכום. עליהם להצהיר, לעניות דעתי, לאחר שהושמעו באזניהם כל האזהרות המשפטיות המקובלות ולרבות העונשים הפליליים אליהם חשוף מי שיפר את האזהרות, שבסופה של עונת המשחקים 2013/14 יהיה נעימי שחקן חופשי ופנוי וכי אין כל הבנה, הבטחה, התחייבות ושאר ירקות בין הקבוצה לבינו. זה הכל. יצהירו? ככל שנעימי יחתום במכבי בעונה הבאה, ייבדק העניין על ידי הגורמים המורשים. לא יצהירו? לא תאושר ההעברה לגליל גלבוע.
ועוד כמה מילים לסיום. ההתנגדות של קבוצות הליגה השונות למהלך הבעייתי של מכבי ונעימי הגיונית ומקובלת. סביר בהחלט גם שיו"ר הפועל תל אביב יאמר את דברו בסוגיה זאת. עם זאת, אפשר גם להגיד לרמי כהן שלא הכול סובב סביב הפועל תל אביב ולא תמיד היא חלק אינטגרלי מהעניין. הטענה כאילו הפועל שלו היא שנפגעה מעסקת נעימי היא טענה מיותרת. והאמת? משקפת גישה שמשדרת יהירות. הפועל תל אביב היא לא חלק מהסיפור הזה ולא יזיק לראשיה להבין שלא הכול זה צהוב או אדום. הוויכוח הזה הוא מכבי לבין שאר קבוצות הליגה או בין מכבי לבין התקנון. ועד כמה שאתם נהנים לריב ולזנק לפוזיציית הקורבן המחבקת והמוכרת, זה לא המקרה כאן. לא לדאוג, יהיו עוד מספיק מריבות בהמשך.