מטרות רווח: תופעות השוליים המסקרנות ביורוליג

עונת היורוליג בפתח, והיא מבטיחה להיות כזו שתטמון בחובה לא מעט שינויים. אולימפיאקוס, האלופה בשנתיים האחרונות, איבדה כמה מנכסיה החשובים ביותר, ותנסה להתמודד ביום שאחרי; צסק"א עיבתה את הסגל העמוק-ממילא ולא תסתפק בדבר מלבד הגביע; ברצלונה עברה מתיחת פנים; וריאל מדריד הוסיפה הרבה בשר מתחת לסלים.

מתחת לפני השטח, החלו כמה תהליכים מסקרנים – היורוליג זנחה כמעט לחלוטין את השווקים הקטנים באירופה, ולראשונה במתכונתו הנוכחית לא תשתתף אף קבוצה מסלובניה וקרואטיה עמוסות הכישרון וההיסטוריה. לא פחות משש קבוצות חדשות תשחקנה לראשונה במפעל הבכיר ביבשת. לראשונה קבוצה אוקראינית תשחק במפעל. צרפת וסרביה יהיו מיוצגות על ידי שתי קבוצות, ולא אחת כפי שהיה לפני כן. וזה רק על קצה המזלג.

ניסינו לקבץ עבורכם את ארבע תופעות השוליים הבולטות והמרעננות ביותר לקראת העונה ביורוליג. הנה מה שיצא.

פותחים עונה: דני פדרמן בראיון מיוחד על מכבי תל אביב

רשמי: יורם ארבל ישדר בערוץ 10 את משחקי מכבי ת"א ביורוליג

היתרון של מכבי ת”א בהשוואה לאשתקד

יורוליג: ריטאס וילנה עלתה לשלב הבתים

באיחור אופנתי של כמה עשורים, ביורוליג הבינו את מה שב-NBA מיישמים כבר מזמן: העולם הוא כפר גלובלי, ועל כן ניתן למתג את הליגה גם הרבה מחוץ לגבולותיה הטבעיים. את שינוי המגמה ניתן היה לחוש גם ברמת השיווק של הליגה, שהחלה להציע את מרכולתה ומכרה זכויות שידור ברחבי העולם, וגם ברמת הקבוצות, שהחלו לצאת למסעות משחקים, בעיקר באמריקה.

לאחרונה גילו ביורוליג גם את הפוטנציאל הגדול שטמון בשוק הסיני: מחד, הסינים משוגעים על כדורסל, ומאידך זנחו מעט את ה-NBA בעידן שלאחר פרישתו של יאו מינג (ועזיבתו של מי שסומן כסיני הגדול הבא ב-NBA - יי ז'יאנליאן). בשש השנים האחרונות פקדו קבוצות אירופאיות את סין למשחקי ראווה במהלך הפגרה, ביניהן אלבה ברלין, בנטון טרוויזו (עליה השלום) וצסק"א מוסקבה. בקיץ האחרון גם ריאל מדריד הגיעה לבייג'ינג והתמודדה מול קבוצה מקומית.

את התוצאות אפשר לראות בשטח - בעונה שעברה שודרו בסין משחקי הפיינל פור ונצפו על ידי מספר אסטרונומי של תשעה מיליון איש ברחבי המדינה. בקיץ האחרון הייתה מי שלקחה את צעד אחד קדימה: פנאתינייקוס, שהבינה כי מהשוק היווני הדועך מבחינה כלכלית לא תיצמח הישועה, והחלה לשווק את עצמה באופן אגרסיבי בסין.

פאו הטיסה את הקבוצה לסין, פתחה עמודי פייסבוק וטוויטר בסינית ובסופו של דבר גם הצליחה להגשים את המטרה החשובה ביותר עבורה: להחתים שחקן סיני לקבוצה. הפורוורד שאנג פינג נבחר לשמש כשגריר ויהיה השחקן הסיני הראשון אי פעם ביורוליג. למהלך קמו כבר כמה מתנגדים, המפקפקים בנחיצותו. הרי כיצד דווקא שחקן חסר ברק כמו שאנג פינג - שאינו מוכר אפילו בקרב חובבי הכדורסל בסין - יביא עמו בשורה? גם פאו, יש לציין, התפשרה לאחר ניסיונות להחתים שחקנים מוכרים יותר, אך בכל זאת, עצם הצעד הוא בגדר סנונית ראשונה ומרתקת, ניסוי שבקרוב מאוד יתברר אם השתלם או לא.

לראשונה זה 14 שנים – מאז הוקמה היורוליג במתכונתה הנוכחית למעשה – הכוכב האדום חוזרת לחלון הראווה של הכדורסל האירופי, אומנם עם תקציב ושאיפות צנועים אך עם מסורת ובעיקר קהל אוהדים שאי אפשר להתעלם ממנו. האדומים אומנם איבדו את שני השחקנים המובילים אשתקד – איגור ראקוצ'ביץ' ובוריס סאבוביץ' – אך ביצעו כמה החתמות מסקרנות בדמותם של האמריקאים צ'ארלס ג'נקינס ובלייק שילב, הגארד הסלובני המוכשר יאקה בלאז'יץ' והסנטר הענק בובאן מריאנוביץ', שממרום 222 סנטימטריו נראה מוכן סוף סוף לעונת פריצה, אחרי שקיבל הזדמנות לתקופה קצרה בצסק"א לפני שנתיים.

אולם סגל השחקנים איננו הסיפור כאן, כי אם אלפי האוהדים, ובעיקר הגרעין והשנוי במחלוקת "דליז'ה" ("הגיבורים" בסרבית) – שידע בעבר משברים רבים עם ההנהלה ועד לא מזמן אף החרים באופן גורף את משחקי הקבוצה בליגה האדריאטית. לאחרונה ישנה התעוררות והתלהבות עצומה בקרב האוהדים, שבעונה שעברה מילאו את ה"פיוניר" הישן עד אפס מקום בכל משחקי היורוקאפ. הגרעין הקשה חזר למגרשים ומעניק לה רוח גבית עצומה במשחקי הבית, אך מנגד מדיר שינה מראשי היורוליג, לאור ההיסטוריה האלימה שלו, בעיקר במשחקי הכדורגל.

רצה הגורל, וכבר בשלב הבתים תזדמן לאוהדים הסוררים פגישה עם קהל אוהדים שנוא במיוחד עבורם – אלה של פנאתינייקוס. מדובר ביריבות מסתורית ומוזרה, שמקורה בכדורגל: בשנות ה-80, במהלך משחק בין שתי הקבוצות, אוהדי הכוכב האדום כרתו ברית עם אלה של אולימפיאקוס, שבאו כמובן להקניט את היריבה השנואה. מאז, נחשבים שני מחנות האוהדים ל"אחים" וגם חברי האולטראס של הכוכב האדום חשים שנאה עזה כלפי הירוקים. עכשיו, כשהשתיים נפגשות גם בכדורסל, עבורם זו "סיבה למסיבה". רק שיעבור בשלום.

כשקייל היינס – 1.98 של חכמת משחק - עזב את באמברג וחתם באולימפיאקוס, מעטים האמינו כי יוכל להתמודד כשווה בין שווים מול הסנטרים הגבוהים ועבי הבשר של היבשת. שחקן נחמד, אמרו, אבל סנטרים מוגבלים מסוגו נדונו לבלות את הקריירה בקבוצות קטנות יותר. שנתיים חלפו מאז, והיינס הפך למודל חיקוי. היינס, שהחל את הטרנד זכה סוף סוף להכרה ראויה וקיבל חוזה שמן בצסק"א. כעת אפילו אטורה מסינה – חסיד של סנטרים גבוהים מהזן הישן – מוכן לקבל אותו בזרועות פתוחות, וכבר הצהיר כי הוא רואה בו "מנהיג מהסוג שצסק"א צריכה".

בשנים האחרונות זה היה סוג של טאבו ביורוליג – הגדולות החזיקו בסגל לפחות שחקן אחד מעל 2.10, אך היינס מייצג אבטיפוס של שחקנים שהחל לצבור תאוצה ביורוליג. הוא לא גבוה, לא אתלט בצורה יוצאת דופן, ולא מחזיק בקליעה מבחוץ, אך בכל זאת מצליח לנצח בקרבות מתחת לסלים. למען הסר ספק, לחבר נוסף של היינס באולימפיאקוס (בזכייתה הראשונה ביורוליג) – ג'ואי דורסי - יש חלק גדול גם כן במהפכה התפיסתית הזאת. אגב, דורסי עצמו ישחק בעונה הקרובה בברצלונה, אותה קבוצה שהתפרסמה בשנים האחרונות בזכות הקו הקדמי הגבוה והמאיים שלה.

שניהם ממש לא לבד: מרכוס סלוטר הפך לעוגן הגנתי של ריאל בעמדת הסנטר, ופותח עונה שנייה בבלאנקוס; אולימפיאקוס שאבה עידוד מתקדים היינס-דורסי והחתימה לעונה הקרובה שני סנטרים אנדרסייזד בדמותם של בריאנט דאנסטון וברנט פטווי; פנאתינייקוס למדה מההצלחה של סטפון לאזמה אשתקד כסנטר, ואמורה להעניק לו את המפתחות בעמדה זו גם בעונה הקרובה; סיינה תפתח את העונה עם אות'לו האנטר קטן-המימדים (באופן יחסי) כסנטר בכיר; והרשימה נמשכת. אחרי שמיתוס הגבוהים נופץ, מעניין יהיה לעקוב ולראות האם הטרנד יתברר כיד המקרה, או שמא יקבל תוקף במציאות לאורך זמן.

הנשיא הכל-יכול של באיירן, אולי הנס, לא מסתיר את השאיפות מרחיקות הלכת שלו: בחזונו, הבווארים הופכים למותג בכדורסל בדיוק כמו בכדורגל, והופכים לאחת הקבוצות המובילות ביבשת בטווחשל כמה שנים. הפוטנציאל הטמון בפרויקט הזה עצום ומפחיד, ונראה שגם ביורוליג השכילו להבין זאת, והעניקו לבאיירן ווילד-קארד לעונה הקרובה. כסף בכמויות? צ'ק. בסיס אוהדים? צ'ק. מעצמת כדורגל שתמוכת מאחור? צ'ק. אז מה עוד צריכה קבוצה בכדי לתקוע יתד ביורוליג?

הפרויקט שהושק חגיגית לפני חמש שנים עדיין לא ממש הצדיק את ההשקעה הרבה בו, יש לציין. גם בעונה שעברה באיירן לא הצליחה לזכות באליפות או בתואר כלשהו בגרמניה, אך הפוטנציאל זועק לשמיים. מאחורי בניית הסגל של באיירן עומדים אב ובנו: הג'נרל מנג'ר מרקו פשיץ', ואביו, סבטיסלב פשיץ' כמובן, שחוזר ליורוליג אחרי היעדרות בת שלוש שנים ורוצה להקרין לשחקניו מניסיונו הרב במפעל.

לפי שעה, השניים ממשיכים לשמוע בעצתו (או ליתר דיוק, דרישתו) של אולי הנס באשר לאופן בניית הסגל: ראשית כל יובאו הגרמנים הטובים ביותר שבנמצא, ורק לאחר מכן יושקעו משאבים בזרים. בכלל, באיירן הלכה בקיץ האחרון על המוכר והידוע מהליגה המקומית – היא שדדה מאלבה ברלין את מיטב שחקניה כשהחתימה את הייקו שפארציק, ניהאד ג'דוביץ' הבוסני הנהדר ואת דאון תומפסון; היא הוסיפה לסגל את אחד הסנטרים היותר מדוברים באירופה, ג'ון בריאנט מאולם והנחיתה את ברייס טיילור מארטלנד.

הסגל אומנם לא מורכב משחקנים המשתייכים לעלית של אירופה, אך נראה טוב מספיק כדי להתחרות על מקום בשלב הבא, לאור החולשה היחסית של הבית המוקדם אליו הוגרלו הבווארים. בשנים הבאות, תהיו בטוחים, השאיפות יהיה הרבה פחות צנועות.

כדורסל בוואלה! ספורט