פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        תיאטרון רוסי: שי האוזמן על החוק הרוסי בליגת העל

        איך בונים קבוצה לליגה עם חוק רוסי ונשארים בחיים? שי האוזמן פותח עונה, בודק מי מהמאמנים לא השתמש מספיק בדמיון שלו ומציין את היתרון הגדול ביותר של מכבי תל אביב בהשוואה לעונה שעברה

        תיאטרון רוסי: שי האוזמן על החוק הרוסי בליגת העל
        צילום וידאו: טל אנגלנדר, עריכת וידאו: מיכאל ברגמן

        מרוסיה את הגעת עם תיק מלא תיקתוק
        בפנים שעון בתוך בקבוק
        מרוסיה - "היא כל כך יפה
        שזה צובט בלב שלך" בפטיפון

        מרוסיה היא אומרת הכנרת זאת
        שלולית והפרות רזות
        מרוסיה תלבשי מעיל
        העיר קפואה ובשבילך זה יום רגיל

        עכברי הכדורסל המקומי מכירים את הרוטינה. משך שנים על גבי שנים מנצלים מיטב פרשנינו את טור פתיחת העונה על מנת לשפוך אש וגופרית על השלולית המקומית. לספר על גסיסתו של הענף. כמו העקרב מהמשל הידוע, לכרות את הענף שעליו הם יושבים וממנו מנסים, איכשהו, להתפרנס.

        זה החל עוד בעידן הטרום-אינטרנט והלך והתעצם לאורך השנים. הטיעונים הרי מוכרים ושחוקים. חוסר השוויוניות. חוסר העניין הציבורי. מיעוט הכשרונות. המאמנים נטולי השיטה והדרך. ההנהלות חסרות הכישורים. איגוד הכדורסל הרקוב מהשורש. מינהלת הליגה. התקשורת. ההגנות הרופסות. הקצב האיטי. התקפות חסרות המשמעת. הסגלים שמתחלפים משנה לשנה. היעדר הזיקה לקהל ולקהילה. המחסור באינטנסיביות. השיריון האוטומטי ביורוליג. ה"אלטרנטיבות" המתחלפות של מכבי תל אביב ותחושת ה"מגיע לי" בה הם מצטיידים. הרצון להישגים מיידים במקביל לסלידה מעבודה קשה.

        טיעונים כאלה יש עוד בשפע. ועכשיו גם החליטו הגאונים התורנים שהגיע הזמן, אומרת אמם, לחזור לחוק שפעם-קראו-לו-החוק הרוסי. גרסת 2.0. כלומר לא רק חוק רוסי דבילי ורגיל, אלא בתוספת חוקי צעירים אוויליים בצידו. בשיר של להקת הבילויים שציטטנו בפתיחה עורגת הגיבורה לאמא רוסיה הישנה והטובה.

        דן חלוץ יושב ראש איגוד הכדורסל עם שמואל פרנקל יו"ר מנהלת הליגה (ברני ארדוב)
        חוק אווילי ואידיוטי. פרנקל וחלוץ (צילום: ברני ארדוב)

        במקרה שלנו הממציאה המקורית הרגה את החוק, אבל כנראה שהערגה במידל-איסט חזקה מהמציאות. ולא בגלל שמחוללי הקאמבק של החוק סובלים מדמנציה או חושבים שבגרסת החוק הקודמת השחקן הישראלי פרח וצמח, מצבור הכשרון המקומי הגיע לשיאים, הקהל מילא את האולמות עד לאפס מקום או שהרייטינג במשחקי הליגה דחק הציגה את תכנית הריאליטי המזדמנת של ערוץ 2. את הסיבות אנחנו מכירים. ואף אחת מהן איננה עניינית.

        במציאות המקומית בה הסגל שמתחיל את העונה מזכיר רק לפעמים את זה שמסיים חייבים לסייג כל מסקנה בעניין סגלי הקבוצות. ועדיין, אין שום ספק שקבוצה שתצליח לבנות נכון ולהתאים את מערכת קבלת ההחלטות המקצועיות לשגיונותיו של החוק הרוסי תזכה לעדיפות משמעותית. עדיפות שיכולה למשוך אותה הלאה עד לשלבים המכריעים של העונה.

        מאמנים רבים טוענים שההחלטות הכי חשובות של עונת המשחקים נלקחות בקיץ. כלומר, אתה תיראה בסוף בהתאם לאופן שבו קיבלת את ההחלטות בשלב הטרום עונה. או במילים אחרות, מי שבונה סגל נכון בערב שבת, יש מצב שזוכה לשרוד עד מוצ"ש. בניית קבוצה היא מהלך מורכב ובעייתי מלכתחילה. יש לא מעט שיטות לבניית קבוצה ואין ולו איש מקצוע אחד שיכול לטעון שבידיו הנוסחה המנצחת. כי אין כזו. בוני הקבוצות המקצועיים משתדלים ללכת לפי פרמטרים שהוכיחו את עצמם בעבר. לפעמים זה עובד והרבה יותר מדי פעמים זה ממש לא.

        בגירסא המקומית של הכדורסל נושא הבניה מורכב וכאוב. מאחר שמרבית המאמנים נודדים בין קבוצה לקבוצה ומאחר שהם, לפחות בתאוריה, אמורים להיות האמונים על נושא הרכבת הפאזל המקצועי, הרי שכמעט ולא משתמר זכרון מוסדי. כלומר, קשה לנסות ולשחזר נוסחאות שהצליחו בעבר, כי הן נדדו ביחד עם מי שהרכיב את הנוסחא. בקבוצות אחרות מתבצעת בניית הקבוצה בסוג של דיאלוג בין הנהלת הקבוצה לבין המאמן. נניח, לצורך הדוגמא, שזה המצב במערכת היחסים המורכבת של דני פדרמן-אבי אבן-דיוויד בלאט. במספר קבוצות אין שום דיאלוג. ההנהלה (או הבוס) מחליטים וזהו. לפרטים ניתן לפנות לג'ף רוזן.

        דייויד פדרמן הבעלים של מכבי תל אביב עם דיוויד בלאט מאמן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
        מערכת יחסים מורכבת. פדרמן ובלאט (צילום: ברני ארדוב)

        אם בונים כך ואם בונים אחרת, יותר מדי קבוצות מקומיות בונות את הסגל על בסיס שני פרמטרים מרכזיים: מערכת היחסים עם הסוכן המקורב והנסיון להחתים את השחקנים הטובים ביותר שאפשר. אז נכון שלפעמים השחקן הכי טוב מגיע בעמדה הלא נכונה ונכון שיותר מדי פעמים הוא אגואסיט-סוציומט-אנטיפט, לא מוכן לכופף ברכיים בהגנה או סתם אוהב להסניף מי שופכין מלמטה. אבל היי, יש לו מעל 18 נקודות למשחק בקולג' (אנקרה) - אז הוא בטח שחקן.

        החוק הרוסי מכניס עוד משתנה למשוואה המורכבת ממילא. צריך הרי לרבע את המעגל ולייצר מצב שבו ניתן יהיה לשלב מקסימום אסים במקסימום דקות. ניתוח הסגלים של קבוצות הליגה מעלה שישנן מספר גישות בבנייה בעידן השני של החוק הרוסי. גישה אחת היא לרכז שחקנים ישראלים במספר עמדות קבוע וכך לייצר מצב שבו הרבה יותר פשוט לבצע חילופים. דוגמא מייצגת היא הפועל אילת.

        הקבוצה של קטש ריכזה את שלושת הישראלים המרכזיים שלה בעמדות 1-2 ונמנעה מלהחתים זרים שהם פוינט או קומבו גארדים. ולמרות הגמישות שניתן לקבל את קזרנובסקי או קליימן בעמדות אחרות, מרבית הצ'יפים הולכים על אפיק נסים, ניצן חנוכי וניב ברקוביץ בקו האחורי. ככה יש ישראלים שמחליפים ישראלים וזרים שמחליפים זרים. ללא ספק, מהלך שמפשט את ניהול המשחק עבור המאמן.

        שחקן הפועל תאילת אפיק ניסים (ניב אהרונסון)
        שמים את כל הצ'יפים עליו. ניסים (צילום: ניב אהרונסון)

        גישה אחרת היא לפזר את הזרים על פני העמדות השונות במגרש. האלופה מחיפה, למשל, החתימה 5 זרים שמתפרשים על פני העמדות השונות במגרש (לפחות בתאוריה). פחות מתעסקים בניהול החילופים מראש ויותר משתדלים לפזר את הכשרון בכל העמדות. אם יש שם מספיק כשרון לחלק זאת כבר שאלה (ובעיה) אחרת. נחסוך לכם את התהיה – אין שם מספיק כשרון.

        שתי מגמות שונות ניתן למצוא גם במידת הוורסטיליות בתפקידים של הזרים, כלומר במספר העמדות שכל זר יכול לאייש. העניין הזה תקף במיוחד כשמדברים על היכולת של זר מהקו האחורי להיכנס גם לעמדה מספר 4. קבוצות כמו חולון, ירושלים, ראשון לציון או נס ציונה הקפידו להחתים זרים שלפחות ברמת הסנטימטרים או הקילוגרמים יכולים לקחת חלק בהרכב סמול בול.

        דוויין מיצ'ל כזה, שיכול לשחק 3 ויכול (ושיחק בעבר לא מעט בעמדה מספר) 4. קבוצות אחרות מעדיפות חלוקה קלאסית יותר. אפשר שם לערבב בין עמדות הקו האחורי אבל לא בין הקן האחורי לקו הקדמי. גארד (במובן הרחב של המושג) זה גארד וגבוה זה גבוה. הפועל תל אביב למשל. גם גליל/גלבוע.

        מאמן מכבי חיפה בכדורסל דני פרנקו (אדריאן הרבשטיין)
        האם יש לו מספיק כישרון בקבוצה? לא בטוח. פרנקו (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        הכל טוב ויפה, אבל מה עם מכבי תל אביב? אחת הבעיות בעונה שעברה, שלא זכו להבלטה מספקת, נגעה בגודל (או בקוטן) ממנו הורכב הקו האחורי של הצהובים. במשך שנים הציבה מכבי גארדים שלפחות ברמת הסייז נראו כמו מליגה אחרת. וכשהאיוש הורכב מהיקמן-לוגאן-אוחיון-רוט, הקו האחורי הזה לא הרתיע איש.

        גם השנה, על פניו, אין שינוי משמעותי, כשאת לוגאן החליף טייריס רייס נמוך הקומה. מצד שני, מכבי של השנה מסוגלת להעמיד הרכבים בהם סמית' ואינגלס יושבים על עמדות 2-3, עם אוחיון, מתאזרח (בלו, טיוס, כהן) ב-4 וזר ב-5. לחילופין, היא התחייה המחודשת של סילבן לנדסברג מאפשרת להם גם ישראלי עם סייז משמעותי בעמדה 2. אפילו אם ננטרל את כל היתרונות הרבים והאחרים של מכבי, אין ספק שפרמטר זה בסגנית האלופה זכה לשדרוג משמעותי.

        קשה לנבא את העתיד. כפי שציינו בהתחלה, סביר להניח שסגלי הזרים בקבוצות עוד יעברו טלטלות רבות ככל שהעונה תתקדם, אבל אפשר להניח מספר הנחות כבר בשלב זה על בסיס הבנייה נכון לעכשיו. הפועל אילת בנויה באופן שעלול לגרום לה לבעיות בעתיד. מפוצצת מכישרון ובעלת יכולת כספית במונחים מקומיים, אשר מאפשרת לה להחתים ישראלים יקרים כמו נסים וחנוכי, כדאי לה לתהות אם לא הוחתמו במקרה שני זרים על אותה הבלטה.

        קווין פאלמר וטרנס רודריק הם שני שחקני התקפה מוכשרים. ממש לא בטוח שהם מתאימים לשחק האחד לצד השני. ממש לא בטוח שספסולו הצפוי של פאלמר לטובת רודריק, כחלק מההתמודדות עם החוק הרוסי, ישפר את רמת הבטחון שלו. והבעיה לא נהפכת קלה יותר כשאין בסביבה פליימייקר קלאסי. לא נופתע אם מספר הפסדים יגרור שינוי קונספט והחלפת אחד הסקוררים הזרים בגארד זר.

        שחקן מכבי תל אביב סילבן לנדסברג עם גביע ווינר (ברני ארדוב)
        התחייה שלו מחדש תסייע לצהובים בעמדה 2. לנדסברג וגביע ווינר (צילום: ברני ארדוב)

        מספר קבוצות נוספות החליטו להשאיר את עמדה מס' 1 אצל הישראלים. מכבי ראשון למשל, שהחתימה גארד זר אחד בלבד ונתנה את המושכות בידיהם של חג'ג' ובן דוד. אשדוד למשל, שהפקידה את התפקיד אצל ליפשיץ וגל איתן. חולון שהחליטה ללכת למלחמה עם גוני יזרעאלי ויחזקאל סקוורר. נאמר זאת כך – אנחנו לא משוכנעים שהתצורה הנוכחית של ההרכב תישאר בקבוצות האלו עד לסוף העונה.

        ואחרי שאמרנו את כל זה, יכול להיות שההתאמה הכי משמעותית בעידן חוק רוסי 2.0 קשורה לפן ההגנתי. נשבעים – יש דבר כזה. כאשר רמת הכשרון בחמישיות על המגרש פוחתת, רצוי לחפות על הנושא הזה באינטנסיביות. בלחימה. באגרסיביות. הפועל תל אביב מסוגלת, למשל, להעמיד שלישיה ישראלית נושכת דוגמת רביב לימונד-טמיר אריאלי-מתן נאור. חולון מסוגלים להעמיד שחקנים כמו סקוורר-הרוש-שגב. אילת את הצמד ברקוביץ-חנוכי.

        וכאן אנחנו חוזרים לנושא המאמנים. בטור שפתח את העונה שעברה דיברנו על רפיסותו של המאמן המקומי ומידת נרפותו של הכדורסל המקומי ירידת רמת היכולת בכל חמישיה נתונה מחייבת את מאמנינו המוכשרים לשינוי גישה. אין מקום יותר לפיק אנד רולים סתמיים מצד לצד, בעיקר כי אין מי שישחק אותם. נשבעים – אפשר לעשות גם דברים אחרים. בחיינו. וחשוב מכך – מאמנים יקרים, אל תתפתו לקלישאות של ליגת העל. אלה שאומרות שכדי לשרוד מספיק לעשות כמה ערבובים טקטיים הגנתיים, והכל יהיה בסדר.

        סגל המאמנים בליגת העל מורכב כיום ממאמנים שהוכיחו אוריינטציה הגנתית וקשוחה בליגות אחרות. נדב זילברשטיין מנס ציונה. נתי כהן מאשדוד. יש להניח שגם מתן חרוש למד לא מעט מהמנטור אפי בירנבוים. וכמובן בירנבוים עצמו. דני פרנקו. ועוד לא אמרנו מילה על דיוויד בלאט. ועל ארז אדלשטיין. אפשר להמשיך למנות, אבל העיקרון ברור. אפשר גם אחרת.

        שחקן הפועל תל אביב מתן נאור מתוסכל (קובי אליהו)
        מוביל שלישייה נושכת. נאור (צילום: קובי אליהו)

        פתחנו באזכור דברי הקינה הרגילים נוכח מצבו של הכדורסל שלנו. אנחנו דווקא רוצים להאמין שאפשר גם אחרת. שלמרות כל הבעיות מסביב, אפשר להפוך את העונה הקרובה לכזאת שתגרום לנו הנאה, ובעיקר תאפשר לעכברי הכדורסל לזקוף קומתם מחדש. אם תרצו, אין זו אגדה.

        ובנימה אופטימית זו, ניתן ללהקת הבילויים להוסיף ברכה משלה לסיום:

        מרוסיה כוס של וודקה לחיים טובים
        החיך יבש, הגשם לח
        מרוסיה, זה נדמה לי
        שבלעתי בטעות את השעון שלך

        הבילויים מגייסים כסף (יח"צ)
        ותודה לבילויים (צילום: יח"צ)

        ליגת העל חוזרת

        ליגת העל סוף סוף חוזרת: הכל על יום המשחקים הראשון

        דירוג הישראלים בליגת העל: מקומות 6-10

        דירוג הישראלים בליגת העל: מקומות 11-20

        להפועל תל אביב צפויה עונה מאוד לא פשוטה

        ראיון עם יו"ר מנהלת הליגה, שמואל פרנקל