אין בעיות, רק פתרונות

קצת לפני שמכבי חיפה עלתה למשחק הגומלין מול אסטרה במוקדמות הליגה האירופית, היא נאלצה להתמודד עם מיני משבר לא צפוי. אלעד גבאי לא אהב את העובדה שהוא מחוץ מסגל הקבוצה, ואיכשהו, הרבה מאוד עיתונאים ידעו מכך. אביו אפילו נתן ראיון חצוף שבו תקף את מי שהסכימה לתת צ'אנס גדול לבנו, המגן שעדיין טעון הוכחה, ובכל כלי התקשורת דנו באפשרות שגבאי יעזוב בקרוב. היה זה רגע שמלמד המון על אופיו של הכדורגלן הישראלי. זה שלא מסוגל להתמודד עם קשיים, זה שתמיד בורח מאירופה אחרי כמה שבועות של ספסל, זה שאליניב ברדה תיאר איזה שם נורא יש לו בבלגיה בגלל הדברים הקטנים והעלובים האלה. זה לא שחקן של מכבי חיפה. אלא שראשי המועדון בחרו להמשיך הלאה ולא להעניש את מי שהתנהג כאילו הוא מגן הפועל אשקלון. אפשר להאשים אותם? כמה מגינים סבירים חיכו להם בשוק?

אלא שעם כל ההבנה, זו בעצם תמצית אחת הבעיות המרכזיות של מכבי חיפה, כפי שנחשפה בתבוסה שתיכנס להיסטוריה מול מכבי תל אביב: גם אחרי תכנית התיקונים שנעשתה הקיץ בסגל, למכבי חיפה אין עדיין שחקנים גדולים. ארסנל האופי הדל שכולל שחקנים בשלהי הקריירה כמו יניב קטן וגוסטבו בוקולי לא התעשר. המחליפים שהגיעו במקום שחקני הרכש שנחתו במכבי חיפה בטעות בשנים קודמות, ששם הקוד הכולל שלהם יכול להיות ימפולסקי או עזריאל, לא הראו מול מכבי תל אביב שהבעיה הזו בדרך להיפתר. נכון לעכשיו, נראה שלמכבי חיפה יש שוב שחקנים טובים. כנראה יותר טובים מאלו שהיו בעונה שעברה. אבל לא שחקנים גדולים. שחקנים שמגיעים למשחקים גדולים ומתפקדים שם. שחקנים שעומדים בלחץ. שחקנים שמתעלים את האנרגיה של משחקים כאלה לריכוז ולא לפיזור. אפילו חן עזרא, אולי הכדורגלן הכי טוב במכבי חיפה, שגדל בשנה עם המועדון ולעתים נראה כמי שהבשיל להיות מה שנדרש ממנו, עדיין צריך לגדול קצת. גם התהליך שלו לא הסתיים.

מי שחשבנו שאולי יהיה כזה, הוא רובן ראיוס. היכולת המופלאה של הקשר הספרדי בתחילת העונה העלתה כל הזמן את אותה שאלה – איך שחקן כזה מגיע לישראל? איך הזר הכי טוב בליגה היוונית בעונה שעברה לא נחטף על ידי אחת משתי הגדולות במדינה? איך ספרד מוותרת על שחקן כזה כל כך מהר ונותנת לו להתגלגל בקבוצות קטנות מאוד, עד שהיא פולטת אותו החוצה? המשחק מול מכבי תל אביב, בתוספת לירידה הכללית באפקט ההפתעה שלו בשבועות האחרונים, מתחילים להסביר: ראיוס כנראה לא רגיל לדרישות של קבוצות גדולות. דרישות שמתחילות בשורה – אסור שיהיו לך תנודות כל כך גדולות ביכולת. אחר כך כתוב שם – אסור לך להיעלם למשחקים שלמים, בטח לא במשחקים גדולים. ראיוס עד היום, למעט ביקור חטוף בברצלונה ב', להטט בקבוצות קטנות. קבוצות בהן משחקים לעתים רקדנים שמופיעים למשחק אחד או שניים, ואז נעלמים לחודש. בעונה שעברה ראינו מקרה דומה במכבי תל אביב עם גונסאלו גרסיה. ראיוס מתחיל לרמוז שהוא לוקה באותה חולשה. חולשה שאולי מכבי חיפה פספסה.

את הדברים האלה אפשר היה לראות בבירור עוד לפני כן דרך שחקן רכש משמעותי נוסף שהגיע הקיץ למכבי חיפה – שמעון אבוחצירא. אז עכשיו כולם יורדים עליו, כמו שכולם הופכים כעת את אריק בנאדו לסתם מאמן, אבל אבוחצירא הוא לא חלוץ רע. הוא חלוץ טוב מאוד. הוא חלוץ שגם במכבי חיפה יסיים עונה עם כמות דו ספרתית של שערים. רק מה – הוא לא חלוץ של מכבי חיפה. בטח לא חלוץ ראשון, ומנטלית הוא לא מסוגל להיות חלוץ שני, ע"ע אלעד גבאי. לחלוץ של מכבי חיפה יש נוכחות, בלי קשר למספרים. ליעקובו היתה נוכחות, גם במשחקים רעים שלו. לקולואטי היתה נוכחות, גם במשחקים דלים שלו. המסה שלו הכבידה על היריבה בכל רגע. לאבוחצירא אין מסה כזו. הוא יכול לכבוש בכל רגע נתון, אבל אתה אף פעם לא יכול להיות רגוע שהוא יהיה שם במשחק גדול. אז הנה, הגיע משחק גדול, והדברים האלה הופכים להיות כתובת מאוד ברורה על הקיר.

אפשר להמשיך הלאה עם רן אבוקרט, אפשר לחזור לשמואל שיימן או דינו אנדלובו, אבל הנקודה הזו ברורה כעת לכל אוהד מכבי חיפה. לא, אין להם קבוצה כל כך רעה כמו שנדמה כעת, אחרי ההשפלה מול מכבי תל אביב. מכבי חיפה היא עדיין קבוצה טובה עם כמה בעיות רציניות, שהגדולה שבהן והפחות פתירה כעת – איכות האופי בסגל שלה - לא השתפרה באופן משביע רצון. זו קבוצה פריכה, לא אפויה עדיין, קבוצה שברגעים קשים מעבירה יותר מדי אחריות לבוקולי המתבגר, שהרעיון לשחק איתו כקשר אחורי בודד מתגלה כלא רציני במצבים כאלה. זה לא מפתיע שכולם התרגשו יותר מדי מהאתגר לנצח את מכבי תל אביב. גם הם יודעים – במכבי תל אביב משחקים אולי שחקנים שהם קצת יותר טובים מבחינת יכולת, אבל הרבה יותר גדולים מבחינת אופי.

את מה שמכבי חיפה מרגישה כעת, מועקה חונקת שהכול שחור והכול הרוס, חש הכדורגל הישראלי כולו אחרי צמד משחקי הנבחרת האחרונים. במקרים כאלה, בעיות הופכות למיתוסים, לקללות, לעכבות היסטוריות: אין נוער, אין תשתיות, אין תרבות, אין כלום. כשבעיה לא נפתרת, הכי קל להפוך אותה לסוג של קללה. זה מה שמכבי תל אביב חשבה על החלוצים שחתמו אצלה עד בואו של אלירן עטר, שהוכיח את מה ג'ון לנון אמר מזמן: אין בעיות, יש רק פתרונות. אם אתה עושה את הדבר הנכון, אין סיבה שמה שהפריע לך עד כה לא יעבור מן העולם.

זה בדיוק המסר של מכבי תל אביב תחת ג'ורדי קרויף: אין דבר כזה בעיות של כדורגל ישראלי, יש פתרונות מקצועיים פשוטים. צריך רק לדעת לעשות זאת. אף מאמן לא הצליח אצלכם בשנים האחרונות? כנראה שלא בחרתם את המאמנים הנכונים. אף שחקן רכש לא הפך לדמות מפתח במועדון בעונות השחונות הקודמות? כנראה שלא זיהיתם את האנשים הנכונים. מכל הדברים האדירים שג'ורדי קרויף הביא למכבי תל אביב, המסר הכולל שלו לענף הוא אחד הבולטים שבהם. אם אתם עושים משהו לא נכון, זה בגלל שאתם עושים משהו לא נכון. לא יותר. לא כי אתם חלשים מנטלית או פגועים מבחינת יסודות, או חלילה כי יש לחץ בלתי אפשרי במועדון. אל תדברו על הבעיות. זה רק מעמיק את המיתוס. תעשו. פשוט תעשו.

המשחק המצוין של עומרי בן הרוש בקרית אליעזר הוא אולי המשל הכי טוב לכך. כי הרי מה לא אמרנו על הכדורגלן הישראלי – שהוא לא מסוגל מנטלית להתמודד עם רוטציה, עם יום אחד על הדשא ויום שני ביציע. שהוא צריך חיזוקים, שהוא חייב לדעת שהוא בהרכב. והנה, מכבי תל אביב מראה שאם דורשים מהכדורגלן הישראלי, גם מקבלים ממנו. אם מציבים לו רף ברור, הוא מתיישר לפיו. לא נכנע, לא מלכלך. ברק יצחקי צריך לשחק על הקו? הוא ממלא את ההוראה כמו כדורגלן אירופי. גם את המטען שלו על המועדון שזרק אותו בעונה שעברה הוא הניח בצד לטובת הדבר עצמו – כדורגל. כי ג'ורדי קרויף מוכיח לכל הכדורגל הישראלי שאפשר לעשות זאת. שאפשר פשוט להתעסק בכדורגל ולא במיתוסים על קללות ובעיות יסוד. כשמתעסקים בכדורגל, הפתרונות הם בדרך כלל פשוטים.

אפשר לראות את המסר הזה גם דרך הלהיט של הליגה עד כמה – הפועל באר שבע. מה לא אמרו על באר שבע. שאף מאמן לא יצליח שם, שאף שחקן רכש לא יעמוד בלחץ של האוהדים, שעברו גם הם מסע הכפשה. ומה קרה? מתברר שבחירה נכונה של שחקנים שכן מסוגלים לעמוד במשימה ומתאימים לאתגר, שמה בצד את כל הקלקולים ההיסטוריים. המסר הזה הוא המסר של קרויף, והוא מסר חשוב מאין כמוהו. הוא מסר שאם באמת נבין אותו, נוכל באמת להשתחרר מהקלישאות המעיקות על מחלות הענף שחשבנו שהן חשוכות מרפא. מי שראה את עומרי בן הרוש מצטיין בקרית אליעזר חייב כבר להבין – אפשר לשנות את הכדורגלן הישראלי ולגרום לו להתנהג אחרת. רק צריך להבהיר לו את הדרישות בצורה אחרת.

את הניצחון המרגיע על מכבי פתח תקוה, הפועל תל אביב צריכה לתעל למקום אחד: להבהרה מהירה של המטרות ההגיוניות של הקבוצה העונה, לפני שאולי זה יהיה מאוחר מדי. במשחק אחד ראינו למה הפועל תל אביב מסוגלת עם לחץ, ואיך היא יכולה לשחק כאשר הלחץ הזה הופך הגיוני ופתיר, אחרי שהשופט השאיר באופן לא הוגן את מכבי פתח תקוה בעשרה שחקנים. מצד אחד, קבוצה שפוחדת מהצל של עצמה, אפילו שהיריבה היא זו שנכנעה במחזור הקודם לבית"ר ירושלים. מצד שני, קבוצה משוחררת, שמחה, שגם מסוגל לגלות לקהל כמה ילדים מוכשרים דוגמת שון מלכה.

הפער בין הפועל הזאת להפועל ההיא מלמד על הטעות המרכזית שיכולה לפגוע באדומים יותר מכל: המרדף הלא נכון אחרי ההצלחה של מכבי תל אביב והניסיון להצטרף למאבק האליפות לצד מכבי חיפה. החלום הזה הוא האשליה של הפועל תל אביב, והוא גם פועל יוצא של הבאת שמות נוצצים למועדון דוגמת רן בן שמעון ואיתי שכטר. האשליה הזו מסוכנת כי היא כמעט בלתי אפשרית. הפועל תל אביב צריכה לבנות את עצמה כמעט מאפס, להמציא לעצמה גיבורים חדשים ולסגל דרך אחרת. אלו דברים שלוקחים הרבה יותר מעונה אחת, בטח כשהמאמן שלך הגיע לפסגה שלו אחרי שלוש עונות בהן עבד באותה קבוצה קודם, קצת כמו ההוא שהביא דאבל להפועל תל אביב לפני כמה שנים. רן בן שמעון ניסה לומר את זה בנימוס מתחילת העונה, הוא שתל בלא מעט כלי תקשורת את המסר שהפועל תל אביב לא צריכה כרגע להתעסק בתוצאות. אבל כאשר מכבי תל אביב הפכה להיות סוס מוביל בענף, האדומים מנסים לתפוס אותו מתוך אינסטינקט ופחות מודעים למה שקורה אצלם.

כעת רן בן שמעון צריך לערוך את קלטת המשחק מול מכבי פתח תקוה גם עבור הבוסים שלו, ולהראות להם דרכה כמה הלחץ המיותר שהפועל תל אביב הכניסה את עצמה אליו במודע הוא משתק והרסני. וככה לא בונים קבוצה חדשה. אולי ככה הפועל תל אביב תתחיל להישמע לתכנית העבודה של המאמן שלה. להניח לחלומות על תואר ולבנות את האליפות הבאה בקצב הרבה יותר הגיוני. אחרת, מול יריבות טובות יותר ממכבי פתח תקוה, הלחץ המיותר שהמועדון הזה הכניס את עצמו אליו עלול להחזיר אותם לנקודת ההתחלה. הנקודה ממנה רואים פחות טוב את מה שקרה מול מכבי פתח תקוה.

לבני סכנין, מועדון לא מקצועי מספיק בדרך כלל, יש יתרון מובהק. זה מועדון שבו הסטיגמות הדביקות שמלוות לא מעט מאמנים או שחקנים במועדונים "יהודים" מונחות בצד. מסתכלים על הדברים אחרת ולא מורגלים בשיח הקבוע והחונק. רק במועדונים כאלה מאמנים כמו ערן קוליק יכולים פתאום להיראות כמו הבטחה שלא הכרנו. רק במועדונים כאלה מאמנים לא רעים בכלל, ובעיקר לא שגרתיים בחשיבה שלהם ובאופי שלהם, כמו מרקו בלבול, יכולים לקבל הזדמנות להראות מה הם שווים. תשוו זאת ליחס שמאמן סכנין קיבל במכבי פתח תקוה, תבררו מה חושבים בענף על הדמות האדישה והמעט מוזרה של העב"ם, ותבינו בדיוק את הפער.

זו פעם שנייה שאנחנו מקבלים הזדמנות לגלות מאמן ראוי, מעניין ומקורי כמו בלבול בסכנין, ואין סיבה להצטער על כך. מתברר שיש משהו באיש המעט מוזר הזה: שהוא בוחר זרים באופן קצת אחר ממה שהיינו רגילים, שהוא יודע לדרוש מהשחקנים שלו משמעת טקטית שהם לא היו רגילים אליה, שאפשר להיות קבוצה שמבינה הגנה וחושבת התקפה. בלבול מוכיח שוב בסכנין ששווה לעקוב אחרי הגישה האחרת שלו. שיש מה ללמוד. שיש בו משהו. שיש עוד כמה קבוצות שיכולות ליהנות מהשירותים שלו חוץ מבני סכנין. מוטב לאריק בנאדו לא לזלזל בבלם אותו ירש כמה שנים לאחר מכן בהגנת מכבי חיפה. סכנין של בלבול היא בדיוק הקבוצה שיכולה להכניס את מכבי חיפה לסחרור ממנו כבר באמת יהיה לה קשה לצאת.

ביקורת במכבי חיפה: "שיחקנו ברמה של קבוצה קטנה". אנדלובו בילה במועדון?

אורן יוסיפוביץ על משחק העונה שניפץ את מיתוס יעקב שחר

האחריות של יעקב שחר בתבוסה של מכבי חיפה: שלום תקווה מנתח

צפו באורח באימון בני יהודה: יוסי בניון התאמן עם הקבוצה

מספרי המחזור: שכטר מציין יובל שערים, נאסר בפתיחה מסחררת