"דיילי מייל" פרסם היום (שני) טור אישי וארוך של ג'ורדי קרויף, המנהל המקצועי של מכבי תל אביב, שבו אמר מספר דברים מעניינים בנוגע לעברו ככדורגלן, כמו גם על אלכס פרגוסון, פפ גווארדיולה, ברצלונה, וגם אוסקר גרסיה ומכבי תל אביב.
"יש לי תיאוריה לפיה כל המאמנים הגדולים הם כאלה שהיו קשרים אחוריים", אמר ג'ורדי, "ביניהם פפ גווארדיולה, אוסקר גרסיה, המאמן הנוכחי שלנו פאולו סוזה וגם רוברטו מרטינס.
"מכבי תל איבדה הקיץ את אוסקר גרסיה לברייטון, ועל אף שמכבי זה באמת מועדון גדול ומאורגן, זו עדיין רק הליגה הישראלית. אם לאוסקר תהיה עונה טובה ברייטון, הדלתות נפתחות בפניו בדרכו להגשים את החלום - להיות מאמן בפרמיירליג.
"אני יודע הרבה אנשים שמבקרים את ריבוי הזרים באנגליה... בישראל יש מגבלה של חמישה זרים לקבוצה, אבל אני חושב שהשוק החופשי הוא טוב יותר. כשיש יותר שחקנים מעבר לים, הרמה של הליגה עולה, כי זה מביא שחקנים שונים מתרבויות שונות ויוצר תמהיל מעניין".
על פפ גווארדיולה: "שיחקתי לצדו בברצלונה, וניתן היה לראות שיש לו את האינטליגנציה להיות מאמן גדול. הוא לא שחקן מהיר, הוא לא חזק במיוחד, אבל הטכניקה שלו עם הכדור הייתה מצוינת. אני לא מדבר על להטטנות וטריקים עם הכדור - זו לא טכניקה - טכניקה היא קבלת החלטות בנגיעה אחת.
"היה לו מעין חוש שישי. בגלל שלא הייתה לו מהירות או כוח מתפרץ, הוא לא ידע לקפוץ - הוא התבסס על אינטליגנציה, תנועה נכונה, קריאה נכונה של המשחק, היכולת להעריך מה יקרה. כשאתה על המגרש, אתה לא חושב מה השחקן שלצדך יעשה עוד 20 שנה, אבל עכשיו אני מביט לאחור וקולט, היה לו פרופיל של מאמן גדול".
על ימיו במנצ'סטר יונייטד: "היה לי קשה להיכנס להרכב הראשון, כי היו שם קשרים כמו בקהאם, גיגס וסקולס. יכולתי לשחק כחלוץ, אבל היו שם שרינגהאם וקנטונה ועוד שחקנים מדהימים. בזמנו, לא הבנתי למה לא שיחקתי, אבל במבט לאחור, כשאני חושב על מי שהיה שם, אני מבין שזה היה הוגן. צריך סגל טוב בשביל שהקבוצה תצליח. לפעמים השחקנים שלא משחקים קובעים כמה טובים השחקנים שכן משחקים. לכל אחד יש תפקיד. ככל שרמת המחליפים גבוהה יותר, הרמה של הקבוצה גבוהה יותר".
על אלכס פרגוסון: "הוא היה מאוד אינטואיטיבי. ככל שאתה מתבגר, אתה מבין דברים שבלבלו אותך כשהיית צעיר. פעם חשבתי שזה מוזר שהמנג'ר יכול לפנות אליך ולהגיד, 'היום אתה לא משחק, אבל תישאר נחוש, תתאמן קשה, כי אני צריך אותך למשחק גדול עוד שבועיים'. אמרתי לו, 'מה אם כולם יכבשו שלישייה? איך תכניס אותי אז?', והוא ענה, 'אל תדאג, זו הבעיה שלי'.
"באותם ימים לא הבנתי כמה הוא פיקח. הוא היה צעד אחד לפני כולם. הוא חשב לא רק על המשחק הבא, אלא על זה שאחריו ועל זה שאחריו. הרוטציה שלו הייתה מאוד אינטליגנטית. הגעתי מספרד, וחשבתי שהכדורגל שם מתקדם בהרבה מהאנגלי, אבל לא כשזה נוגע לאלכס פרגוסון.
"הגישה במנצ'סטר יונייטד הייתה כל כך טובה. היה שבוע שבו פול סקולס כבש שלושה משחקים רצוף, שישה או שבעה גולים בשבוע. הסתכלתי עליו בחדר ההלבשה, והוא היה כל כך רגוע, נורמלי לחלוטין, כאילו כלום לא קרה. אמרתי לעצמי, 'אלוהים, אם אני הייתי כובש שבעה שערים בשלושה משחקים, הייתי הולך עם חליפה חדשה! היו צריכים להגדיל את הדלת כדי שאני ואגו שלי נוכל להיכנס לחדר'. העוצמה של הקבוצה הייתה ביכולת שלה לשמור על רעב להישגיות".
על אבא יוהאן: "כל אחד מסתכל על אבא שלו בהערצה, אבל אבא שלי היה יוהאן קרויף. הוא היה מדהים, והייתה לו השפעה עצומה עליי. הדבר הראשון שראיתי כילד היה הנעליים שלו ואת הכדור. הוא לא לימד אותי שיטה או תרגילים - למעשה הוא היה עסוק מאוד בגלל הקריירה שלו - בדרך כלל אימא שלי לקחה אותי לכדורגל.
"מבחינתי יש שני סוגים של כדורגלנים: האגדות הנצחיות, ובני התמותה. אבא שלי הוא אגדה, אני בן תמותה. אגדות כמוהו באות, עושות, ונשארות לנצח. אני כמו שאר בני האדם, בא, עושה ומת. לא מעולם לא הייתה בעיה של לחץ לעמוד בהישגים של אבא שלי. זה בעיקר התקשורת הייתה זו שחלמה שהגנים שלי יהיו כמו שלו. מבחינתי, זה מעולם לא היה ככה".