פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        זוג אסים: על דורון שפר ועודד קטש

        מאז ברקוביץ' וארואסטי לא היה לכדורסל הישראלי זוג כמו דורון שפר ועודד קטש, ספק אם גם יהיה בעתיד. מעבר לכישרון הנדיר, הקשר המיוחד והתחרות הנסתרת, השניים גם רשמו הישג: היחידים שגרמו לאוהדי מכבי תל אביב להתלהב גם בהפסדים. פרויקט הצמדים של וואלה! ספורט נמשך

        בסוף חודש יולי נערך בכפר בלום משחק לרגל 20 שנה לאליפות המיתולוגית של הפועל גליל עליון. בזה אחר זה הגיעו לאולם כוכבי העבר של המועדון, התייצבו שם ארז חזן ועומרי כספי, נדב הנפלד וגור שלף, אבל עם כל הכבוד לרשימה המכובדת, הרגע המרגש ביותר היה החיבוק בין דורון שפר לעודד קטש. מיד אחרי זה השניים עלו לפרקט, ורק לראות אותם שוב זה לצד זה עורר צמרמורת בכל חובב כדורסל. לרגעים נראה היה שהם מעולם לא הפסיקו להתאמן ביחד.

        בראש מיד החלו להדהד הזיכרונות מהתקופה היפה שסיפקו הצמד קטשפר במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. זו תקופה שנראית ארוכה, אבל משתרעת על פני ארבע שנים בלבד - ממוקדמות אליפות אירופה בשנת 1996 ועד העזיבה של קטש לפנאתנייקוס. באותם ימים לאיש לא היה ספק מי הם השחקנים המובילים של מכבי והנבחרת. החיבור עם הקהל היה יוצא דופן. היה בהם משהו מלהיב, כישרוני, יוצא דופן, מעורר השראה. בדיעבד הם לא רשמו הישגים מרשימים, אבל החותם שהם השאירו הוא בלתי נשכח. בזיכרון הקולקטיבי נחרטו השניים כאחד משני הצמדים הגדולים של הכדורסל הישראלי, ביחד עם מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי. מה היה סוד הקשר שהרכיב את קטשפר?

        הצמדים המיתולוגיים של הספורט הישראלי: דירוג 25 הגדולים

        אבי נמני ואיציק זוהר: המסי והרונאלדו של שנות ה-90 במכבי ת"א

        שחקני מכבי תל אביב דורון שפר (ימין) וחברו עודד קטש (שמאל) (ברני ארדוב)
        אוהדי מכבי תל אביב עדיין מתגעגעים. קטש ושפר (צילום: ברני ארדוב)

        ההיכרות והפספוס בעתודה

        דורון שפר, יליד 1972, החל את דרכו במחלקת הנוער של רמת אפעל והפועל גבעתיים. בעונת 1990/91 הגיע לגליל עליון ותוך שלוש עונות הפך לכוכב בכדורסל הישראלי עם אליפות ומקום רביעי עם נבחרת העתודה. באותו הזמן עודד קטש, יליד 1974, התפתח במחלקת הנוער של מכבי רמת גן. הוא עלה לבוגרים בעונת 1993/94, עונה אחרי האליפות של שפר בגליל. השניים נפגשו לראשונה בנבחרת העתודה עד גיל 22 בשנת 1994.

        "דורון גדל ברמת אפעל ואני בגבעתיים, אני מכיר את השכונה טוב מאוד ואת המשפחה שלו, ככה שהיינו קרובים פיזית", נזכר קטש, "הוא היה גדול ממני ואני הלכתי בעקבותיו, כביכול, לא במתכוון, אבל יצא ככה. הוא היה בגליל, ואני הלכתי גם. כשהוא לקח את האליפות ההיסטורית, אני הייתי בטירונות והתגנבתי לשמוע את זה בטרנזיסטור ישן. הוא הלך לקולג' והייתי קם לראות אותו בכל לילה, הייתי מעריץ נלהב. גם אני רציתי בעקבותיו ללכת לשחק בקולג' אבל זה לא התאפשר לי בגלל שהייתי מקצוען לפני".

        כאמור, בקיץ 94', תחת המאמן אפי בירנבוים, נפגשו השניים לראשונה על תקן שחקנים מובילים. "בפגישות הראשונות לא היה ממש דיבור", טוען שפר על החיבור החברתי. גם מבחינה מקצועית זה לא ממש התרומם. הציפייה הייתה שהשניים יובילו את הנבחרת רחוק, יחד עם סגל שכלל את גור שלף, האחים בלול, כהן מינץ, אמיר מוכתרי ואורן אהרוני. בפועל כולם זוכרים טורניר נהדר של שפר, פחות של קטש. זה הסתיים באכזבה. כבר במשחק הבכורה הפסידה ישראל לפינלנד, במשחק שבסופו של דבר מנע מהם לעלות לחצי הגמר. במשחק שיכול להציל את התמונה, ישראל נכנעה ליוון. "לפעמים ההיסטוריה היא עניין של משחק כזה או אחר", נזכר מאמן אותה הנבחרת אפי בירנבוים, "היה משחק ב-15:00 בצהריים נגד יוון, הפסדנו ב-2 נקודות, ויכול מאוד להיות שאם היינו מנצחים - ההיסטוריה של השניים הייתה מתחילה יותר מוקדם".

        צביקה שרף מאמן נבחרת ישראל עם עוזרו יורם חרוש (ברני ארדוב)
        אם במכבי תל אביב של אותם ימים היו ליד שפר וקטש זרים איכותיים יותר, איך זה היה נגמר? חרוש ושרף (צילום: ברני ארדוב)

        החיבור במכבי ואהבת הקהל

        אין ספק שימיהם הגדולים ביותר של השניים ביחד היו במכבי תל אביב תחת צביקה שרף ויורם חרוש. אין גם ספק שמאז הצהובים לא הצליחו ליהנות משחקנים ישראלים מובילים, שהיו גם מנהיגים וגם סוחפים. "הכוונה מראש הייתה שזאת תהיה הקבוצה שלהם", מסביר יורם חרוש, עוזר המאמן בשנים 1996-1998, והמאמן בפתיחת עונת 1998/9, "לשניהם היו יכולות גבוהות, גם מבחינת משחק וגם מבחינת בני אדם, בגלל הדומיננטיות שלהם ובגלל מבנה האישיות שלהם. גם עודד וגם דורון היו מובילי כדור, והם היו המאמנים על המגרש וידעו לעשות את זה ברמה הגבוהה ביותר שיכולנו לבקש".

        כשמזכירים לקטש את התקופה הזאת, הוא נוטה להיזכר בתמיכה המדהימה שהקבוצה קיבלה מהקהל. "זה התחיל שנה לפני שדורון הגיע, קרה משהו טוב במכבי", נזכר קטש, "היו שנים פחות טובות עם הקהל ומבחינת אנרגיות, אבל איכשהו הצלחנו להחזיר את הקהל עם ההגעה שלו. אני מנסה תמיד לדמיין מה היה קורה אם הקהל היום היה רואה אותנו אז, כנראה שהיו שורקים בוז והקהל לא היה בא בכלל. לא עשינו פיינל פור ולא היינו קרובים, תמיד הודחנו בהצלבה, פעם בולוניה ופעם אפס פילזן. למרות זאת הייתה תקופה מדהימה, היה טירוף בהיכל, היו משחקים חזקים מאוד".

        על פי גורם במכבי, הלחץ הגדול היה כיצד למלא את ההיכל. "אני זוכר את הנסיעה הראשונה שלנו למשחק חוץ לצרפת נגד פו אורטז", אומר אחד הגורמים במכבי באותה התקופה, "עודד ודורון שובצו לאותו החדר, והייתה הרגשה של צביקה ושל כל המערכת שזה יחזק את הקשר ביניהם. ניצחנו במשחק, ובשבוע אחרי זה נגד צסק"א הגדולה כבר ההיכל היה מלא. לכולם היה ברור שמשהו קורה פה, שמכבי הולכת לתקופה אחרת".

        דורון שפר, מכללת קונטיקט (GettyImages)
        "העובדה שנשארנו חברים כל כך טובים, זה בזכות העובדה שיש הרבה תכונות שונות ומנוגדות גם במשחק וגם מחוץ למגרש". שפר (אימג’בנק, Gettyimages)

        "יש את המישור המקצועי, שבו אף פעם אתה לא בטוח במאה אחוז איך הבאה של שחקן תשפיע על שחקן אחר", ממשיך יורם חרוש, "בנקודה ההיא, ולא בדיעבד, כל מי שהיה צריך לקבל את ההחלטה האם להביא את דורון שפר לצד עודד קטש - ידע שזה יהיה חיבור טוב מאוד. הלחץ התקשורתי התחיל לייצר מיני דרמה איך הם ישתלבו, ש'צריך עוד כדור', האם אחד יוותר לשני, וכל מיני דברים כאלה. לאט לאט התחילו סופרלטיבים, והצמד הזה קיבל את הכינוי 'קטשפר'. זה היה יותר מסימבולי, כי זה היה חיבור של השם וחיבור של השניים כי הדברים פשוט זרמו".

        למרות שהתוצאות לא היו מדהימות, הקהל החל למלא את יד אליהו. השניים הלהיבו, ריגשו, גררו הזדהות, עוררו עניין. "זה נכון שבמכבי היו פחות הצלחות בגביע אירופה בתקופתם, אבל הם נתנו לקהל, לאוהדים, לאנשים שאהבו כדורסל ישראלי, משהו להזדהות איתו", מסביר מולי קצורין, "יכולת לראות שני חבר'ה ישראלים שלא נופלים ביכולתם מכל הכוכבים האירופאיים או מכל האמריקאים שמשחקים באירופה. זה נתן משהו שהיום קשה מאוד לקבל, אין את הסיטואציה הזאת יותר. אנשים היו רואים שהקבוצה הייתה עושה את המקסימום, וגם אם היית מפסיד זה היה בסדר. זה אחרת שאתה עושה את זה עם שחקנים 'שלך', לעומת שחקנים שקנית אותם. פעם בזמנו עמית גל אמר לי שכשנדב הנפלד שיחק אצלנו, שיש שחקנים שכעושים טעות אחת, לא שוכחים את זה חודשים, וכשנדב עושה 4-5 טעויות במשחק, לא זוכרים, כי הקהל היה מזדהה איתו. שחקנים כמו קטש ושפר, קיבלת אותם כמו שהם, בין אם יותר טובים או פחות טובים, היית חייב להסתדר עם זה. זה השכנים ממול, זה לא מישהו שבא והולך".

        עודד קטש, נבחרת ישראל (AP)
        לא הצליח להצעיד את הנבחרת להצלחות יוצאות דופן, אבל הזיכרון הקסום נשאר. קטש (צילום: AP)

        נו, אז מי יותר טוב?

        והיה את עניין התחרות. המתח הבסיסי, מי הטוב מבין השניים. מי כוכב גדול יותר. עד כמה מידת התחרות ביניהם השפיעה? "היינו חברים מאוד טובים אבל תמיד התחרות ליוותה אותנו, זה תמיד היה שם", מודה קטש ומגלה מה בדיוק הפריע לו: "יש דברים כאלה גם בין אחים שגדלים באותו הבית, עם קשר דם, שלפעמים זה נע בין קנאה לתחרות. האופי הישראלי הוביל אותנו לזה גם בלי שנרצה. שנינו אנשים מאוד אינטליגנטים וגדלנו במשפחות טובות. לא היו מתחים ברמה האישית, אף פעם לא רבנו.

        "מתחת לפני השטח זה תמיד היה, כי הרצון שלנו כישראלים הוא תמיד להכתיר מלכים. אנחנו במקום קטן, כל הזמן שאלו מי יותר טוב. תמיד התייחסו אלינו כ'קטשפר', אבל כל הזמן עשו השוואות מי יותר טוב. זה תמיד חלחל, אלינו ואל הסביבה וזה יצר מין תחרות כזאת שידענו להתגבר עליה בצורה הטובה ביותר".

        בספר שהוציא בשנה שעברה הודה דורון שפר שהוא קינא בקטש, אבל על פני השטח לא היה לזה כל עדות. "היות והם שני טיפוסים, הפכים של ממש, הם הצליחו להישאר חברים לאורך זמן, גם במערכות לחוצות מאוד", מספר אפי בירנבוים, "להבדיל ממיקי ומוטי, שבצמד ההוא היה מדובר ברכז שמפטם את השחקן השני, פה שניהם היו שחקנים עם נוכחות מלאה, ובגלל ההפכים השוני באופי שלהם זה הוביל אותם למצב שדורון שפר אפילו קינא בו. שפר הוא דמות כזאת שהוא יודע להכיל הרבה דברים, ועודד יותר צעיר ועם יותר טמפרמנט ממנו, והעניין של האופי נתן לשניהם להכיל אחד את השני".

        אורי כהן מינץ, ששיחק עם השניים, נזכר בסיקור התקשורתי שחיפש את התככים בקשר, אך ללא הצלחה: "אני זוכר כל מיני שחקנים שכביכול היו על אותה עמדה שהיו מתחים ביניהם, לא יחסי אהבה, אבל במקרה של עודד ודורון זה לא היה ככה. עודד תמיד נכנס לנעליים גדולות מאוד, אם זה בנבחרת של עדי גורדון, ולא הייתה לו בעיה להתחרות עם שחקנים שנחשבו טובים יותר ממנו. השילוב ביניהם היה מאוד טוב, רק העיתונאים חיפשו את הרע, כי זה באמת היה צוות שבגלל האופי התחבר. עודד מאוד לקח על עצמו ודורון פחות. מי שמכיר את דורון יודע שהוא אדם חסר אגו ומאוד מפרגן, קל מאוד היה להצליח לידו, וזה התלבש טוב עם עודד".

        גם שפר, בדרכו הייחודית, זוכר את התחרותיות, ויודע להסביר כיצד זה לא גרם לפירוק החבילה: "העובדה שנשארנו חברים כל כך טובים, זה בזכות העובדה שיש הרבה תכונות שונות ומנוגדות גם במשחק וגם מחוץ למגרש שאפשרה לנו כן להבין, לחבק ולקבל אחד את השני ולא לבוא אחד על חשבון השני".

        שחקני הפועל גליל עליון לשעבר, דורון שפר, עידו קוז'יקרו (דרור פיקלני)
        שפר באירוע האיחוד של גליל (צילום: דרור פיקלני)

        עמידה בלחצים ואי ההגעה לתוצאות

        אם מדובר בצמד כל כך אידיאלי מבחינת החיבור בינו, כיצד ניתן להסביר את הכישלונות הקבוצתיים? האם מדובר בצמד שפשוט לא הצליח לקחת אחריות בדרך להצלחה? "אחת הסיבות המרכזיות שהם לא הגיעו להישגים גדולים זה משום שהם שיחקו ביחד לצד זרים לא מספיק איכותיים", מציע בירנבוים פתרון נוח, "רק אחרי תקופתם התאפשר להביא שני זרים ושני בוסמנים ששדרגו את הקבוצות".

        גם הצמד עצמו, כמו רוב האנשים שעבדו איתם, נוטים להיזכר בחברים סביבם כלא מספיק איכותיים. "אני לא חושב שמבחינת סגל במכבי, יכולנו להשיג יותר טוב מאשר השגנו", סבור קטש, "הרמה באירופה הייתה מאוד גבוהה, ואנחנו תמיד היינו עם שני זרים בסכומים שלא מתקרבים לזה היום, פה ושם מתאזרחים, אבל אנחנו כישראלים היינו דומיננטיים. היינו כביכול הבסיס של נבחרת ישראל. תוציא את כל הזרים של מכבי בתקופה של שאראס, פארקר וניקולה, ותראה אם הם מסוגלים להגיע רחוק. גם בנבחרת תמיד עברנו סיבוב באליפות אירופה ועשינו שם ניצחונות, והלוואי עלינו שנעשה את זה גם באליפות הקרובה, אבל מדובר בתקופות אחרות".

        שפר מוסיף כי "תמיד אפשר לשאוף ליותר, והייתה הרגשה שאולי בתחום המקצועי לא הגענו להישגים שמכבי הגיעה אליהם בשנים שאחרי שעודד עזב ואני פרשתי. אבל דווקא בכל הנוגע לחיבור והזדהות עם הקהל – המצב היה יוצא דופן. היינו דמויות על טהרת הכחול לבן ומחוברים למקום".

        גם בנבחרת היו כמה זיכרונות מאכזבים. לאליפות אירופה 1999 הגיעה ישראל עם הרבה תקוות להשיג כרטיס לסידני 2000. במשחק החשוב נגד רוסיה, בו ניצחון היה שולח את הנבחרת לרבע הגמר, הלך מולי קצורין עם עודד קטש, והוא הגיב עם 18 נקודות אבל ב-3 מ-15 מהשדה. ישראל הפסידה, "אם היינו מנצחים אותו ההיסטוריה של הכדורסל הייתה משתנה", נזכר כהן מינץ, "לעודד היה מאוד קשה במשחק הזה, אבל 15 שנים אחר כך, אני לא יכול להגיד אם הוא עמד בלחץ או לא, אבל מולי הלך איתו עד הסוף".

        אוהדי מכבי תל אביב בכדורסל (אדריאן הרבשטיין)
        הזדהו עם קטש ושפר, התאהבו, מילאו את ההיכל, קיבלו בלסחנות הישגים מוגבלים. אוהדי מכבי (צילום: ברני ארדוב)

        בסופו של דבר, חברים טובים

        הקריירה של השניים הלכה במסלולים די דומים. תחילת הקריירה בגליל עליון, הצלחה בנבחרות הצעירות, שיתוף פעולה במכבי תל אביב, ופרישה מוקדמת. "הפציעה של עודד באה לו בשיא הקריירה ועצרה אותו", יודע בירנבוים, "דורון שפר, והוא גם כותב את זה, לא היה מספיק עם כל הראש במשחק. הוא נתן למשחק לבוא אליו ולא הקדיש את עצמו לתוך המשחק. אולי אם הוא היה הולך ל-NBA זה היה אחרת. שניהם ביחד שחקני כדורסל באיכויות שאין לנו היום, כי לפני הכל היה להם רמת כישרון שנזלה להם מהאוזניים".

        אותו חיבוק במשחק בגליל ממחיש את הקשר המיוחד, את האיכות הנדירה של השניים גם על הפרקט וגם בחיים האישיים. "עודד הוא איש יקר, חבר יקר, יש לו הרבה חן וקסם. מלא ביכולת נתינה, אדם שיש לו הרבה מאוד דברים שאני לומד מהם עד היום", אומר שפר, ומספר על הרצון לחדש את הקשר עם קטש, שקצת נעלם בעקבות החזרה שלו בתשובה: "יש תמיד טעם של עוד כשאנחנו נפגשים, ואנחנו מדברים על להיפגש עוד, אבל זה לא יוצא לפועל מסיבות שונות. אנחנו עדיין אופטימיים ומאמינים שזה יקרה בקרוב. אין לי ספק שיש לנו עוד הרבה בשורות טובות שנוכל להיפגש בזכותן".

        קטש תמיד היה הדמות היותר רגשנית מבין השניים, וככזה הוא מסיים ומגדיר את הקשר שלו עם שפר בדרך ייחודיות. "יש לנו ביחד כבר הרבה ילדים והוא קצת התרחק, ואנחנו לא דברנים גדולים כדי לעשות שיחות טלפון ארוכות מדי. תמיד השיחות בינינו נגמרות בהבטחה שניפגש ונעשה את זה וכל פעם זה לא יוצא כל כך. אני אשמח אם זה ייצא, כי תמיד שאני רואה אותו זה אושר. דורון הוא אור גדול, הוא תמיד חבר, דמות מאוד משמעותית בחיים שלי".

        כדורסל בוואלה! ספורט