הצמדים הגדולים בתולדות הספורט הישראלי

השנה החדשה בפתח והחגיגיות באוויר. את ראש השנה, בו כלה שנה וקללותיה ומתחילה שנה וברכותיה, חוגגים היהודים בשני חלקים, ראש השנה א' וראש השנה ב', על מנת שאיש לא יפספס את היציאה לדרך חדשה. הפיצול הזה מאפשר לרובנו ליהנות פעמיים מאווירת החג ומזכיר לנו שכל דבר טוב בא בזוגות. הדבר נכון גם לגבי הספורט, שם צמדים תמיד היו מסקרנים לא פחות ואולי אף יותר מהאינדיבידואלים. הקסם המיוחד שבחיבור בין שני אנשים הופך את הצמדים לעולם ומלואו. לכבוד החג, בחרנו את 25 הצמדים הכי משפיעים, חשובים וגדולים בתולדות הספורט הישראלי, לאורכו ולרוחבו.

"ככה זה כשיש שניים"

מנת הפתיחה של הרשימה שייכת לשניים שמנהלים את הכדורגל שלנו בשנים האחרונות, היו"ר ויד ימינו הנאמן. "שקט" הוא ממש לא המילה המאפיינת לבכיר במשפחת לוזון, אולם זה בדיוק מה שתורם חלובה, איש צפרירים חולון בעברו וחברו הקרוב של לוזון, שפועל מתוך ההתאחדות ומסייע ליו"ר להתניע כמעט כל תוכנית שעולה על הפרק. עיקר הכוח של השניים הוא השילוב בו אחד מספק את הקול והפנים והשני שולט באינטריגות הפנימיות. תגידו מה שתגידו, תאהבו אותם או לא, זה עובד, לפחות עבורם.

הצמד הבכיר הראשון של הכדורגל הישראלי, שהוביל את הפועל פתח תקוה להישגים שלא שוחזרו מאז בזירה המקומית. ויסוקר, השוער, החל את דרכו באם המושבות עוד לפני הקמת המדינה. סטלמך, "ראש הזהב", כיכב בחוד הקבוצה ויחד השניים הובילו את פתח תקוה לשש אליפויות בסך הכול, חמש מהן רצופות בין השנים 1958 ל-1963. לשניים יש גם שבע הופעות משותפות בנבחרת ישראל והם מהווים שילוב בלתי נשכח בין הגנה להתקפה, שהוליד קבוצה היסטורית. שווה לציין גם את זכריה רצאבי, "היהלום השחור", שהיה הצמד של סטלמך בחוד וגם הכובש המצטיין של אותה קבוצה לאורך כל רצף האליפויות.

אומנם לא מדובר בצמד קלאסי, אבל שמותיהם של ארד וסמדג'ה לנצח ילכו זה לצד זה כשניים ששינו לעד את תולדות הספורט האולימפי בישראל. החיבור ביניהם מעניין, שכן הוא נוצר אך ורק אצל אוהדי הספורט. ב-30 ביולי 1992 עשתה ארד היסטוריה בפלאו בלאוגראנה בברצלונה, כאשר העפילה בעזרת סדרת ניצחונות מרשימים עד לקרב הגמר באולימפיאדה, בקטגוריית המשקל עד 61 ק"ג, שם הפסידה בהחלטת שופטים מעוררת מחלוקת לצרפתייה קתרין פלורי. זו הייתה המדלייה האולימפית הראשונה בתולדות המדינה לאחר 40 שנות השתתפות במשחקים והחגיגה הייתה בשיאה. בקושי 24 שעות חלפו וסמדג'ה, במשקל עד 71 ק"ג, הטיל את יריבו ברצף איפונים מסחרר וסיים עם מדליית הארד. הג'ודו הפך ללהיט בן לילה והדלת למדליות אולימפיות, שהייתה נעולה זמן כה רב, נפתחה ומאז התווספו חמש מדליות לרשימה. כיום ארד היא יו"ר ועדת הספורט של הוועד האולימפי ואילו סמדג'ה הוא מאמן נבחרת הג'ודו לגברים.

אחד הצמדים הכי טריים ברשימה, כזה שעדיין משתף פעולה ושייתכן ועתידו עוד לפניו. החיבור נולד בדצמבר 2007. גיא לוזון פוטר מהפועל תל אביב, אלי גוטמן נקרא להצלה והפך את אבוקסיס מסקאוט לעוזר המאמן. בעוד שחקן העבר ואחד הסמלים של האדומים השתלט במהרה על חדר ההלבשה, המאמן הקנה שיטה והפך את הפועל לאחת הקבוצות המרתקות ששיחקו אי פעם בישראל. תחת השניים האדומים זכו בדאבל הבלתי נשכח, הוסיפו עוד גביע, העפילו לשלב הבתים של ליגת האלופות ואף סיימו ראשונים בשלב הבתים של הליגה האירופית. השניים נפרדו לתקופה קצרה בתום עונת 2010/11, אולם כעבור כשנה מינה גוטמן את אבוקסיס לעוזרו פעם נוספת, הפעם במדי נבחרת ישראל, שם עדיין ממתינים להצלחות, לסגנון ולניצוץ אותו הנחילו השניים בבלומפילד. צמד נוסף מאותה קבוצה ססגונית של הפועל תל אביב הוא איתי שכטר וגילי ורמוט, שכיכבו במדים האדומים, יצאו יחד לקייזרסלאוטרן הגרמנית ולאחרונה חזרו לוולפסון, אולם מתקשים לשחזר את ההצלחה עד כה.

"האנדרדוגים". דמתי ומסוארי מעולם לא זכו באליפות או בגביע המדינה עם שמשון תל אביב, אבל כל פעם שמישהו מביט בנוסטלגיה לאחור ואומר "פעם היה פה כדורגל מרגש יותר", הוא מתכוון בין היתר לשני החלוצים הללו, שאף הגיעו יחד לנבחרת ישראל. דמתי הוא אגדה בשמשון. הוא גדל בקבוצה ושיחק רק במדיה, בקריירה שנמשכה מ-1968 ועד ל-1989. 519 הופעות ו-143 שערים בסך הכול (כולל שישייה היסטורית לרשת רמת עמידר ב-1976). הצופים שהיו מגיעים לאותן הצגות כפולות מיתולוגיות באצטדיון בלומפילד, היו זוכים לראות במנה הראשונה גם את הקיצוני האימתני מסוארי. יחד, השניים הובילו את הקבוצה הצנועה מכרם התימנים פעמיים אל המקום השני בליגה (1971, 1983). קשה להאמין שסיפור סינדרלה כפול שכזה יכול לחזור בעולם הכדורגל המודרני.

צמד הקוסמים של מכבי חיפה בראשית שנות ה-90 היה אמור להיות מדורג הרבה יותר גבוה ברשימה הזו, אבל מעט מדי זמן משחק משותף השאיר אותם כצמד היסטורי באמת רק על הנייר. ברקוביץ', שצעיר מעטר בשלוש שנים, הצטרף למכבי חיפה ב-1989, שלוש שנים אחרי האיש והתלתלים. כבר בעונה השנייה של השניים יחד הם סחפו את הקבוצה לדאבל פנטסטי. אלא שכאן, במקום להמשיך להשתלטות מוחלטת על הכדורגל הישראלי, הירוקים מעט נעצרו. יחד עם ברקוביץ' ועטר הם הוסיפו רק עוד אליפות אחת (ללא הפסד ב-39 מחזורים) וגביע אחד (משער של עטר מול מכבי תל אביב בגמר), כמו גם מסע מופלא אירופי ראשון מסוגו עבור קבוצה ישראלית, שהסתיים עם ניצחון והדחה מול פארמה בשמינית גמר גביע המחזיקות. בסוף, ב-1994, עטר עזב להפועל חיפה ואחר כך ברקוביץ' לאנגליה. גם בנבחרת השניים שיתפו פעולה, כאשר הם לנצח יזכרו בשל הניצחון המדהים על צרפת בחוץ, בו ברקוביץ' כבש את השוויון ועטר את ה-2:3 בתוך תוספת הזמן.

פעם, לא ממש מזמן, היו בישראל קיבוצים אמיתיים וחזקים וצמחו מהם שלל ספורטאים נהדרים. הקיבוצים שלטו שנים רבות בכדורעף, אבל הצמד הזה כיכב דווקא על הפרקט והגיע משום מקום כדי להוביל את הפועל גבת יגור הצנועה להישגים מדהימים ומאבקים עזים עם האלופה הנצחית מכבי תל אביב. ינאי ומרזל ייצגו עולם ספורטיבי אחר, שכבר לא קיים בנוף הספורט הישראלי. בוז'י היה שחקן הציר האיכותי ומרזל הרכז, כאשר ב-18 במרץ 1976, שנה אחרי שהפסידו בגמר למכבי תל אביב, הם הובילו את גבת יגור לזכייה היסטורית בגביע המדינה עם 76:90 על הפועל תל אביב במשחק שנערך ביד אליהו, בו סיים ינאי עם 18 נקודות. גבת יגור הפכה במשחק הזה לקבוצה הראשונה מחוץ לתל אביב שזוכה בתואר כלשהו בכדורסל הישראלי. יחד עם השניים, הקבוצה סיימה גם שלוש פעמים במקום השני בליגה הבכירה והם גם שיתפו פעולה בארבע אליפויות אירופה שונות במדי הנבחרת.

כינוי טוב וקליט תמיד עוזר לצמד להישאר בסביבה, אפילו אחרי שהוא מתפרק. גם הצלחה היא מרכיב חשוב ול"ש.ג." היה משניהם. מיד לאחר ששניאור וגרונדמן מונו יחד ב-1988 לאמן את נבחרת ישראל, לאחר קריירות אימון עשירות ומוצלחות ביותר בקבוצות הליגה הבכירה, הודבק להם הכינוי המשותף, הצה"לי והמחייב. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה בתולדות נבחרת ישראל בה שני מאמנים הובילו את הנבחרת בו זמנית וזה כמעט עבד. רק כמעט. ישראל שיחקה במוקדמות מונדיאל 1990 באוקיאניה ועברה בתום מאבק קשה את אוסטרליה וניו זילנד. בפלייאוף, אחרי אותו בונקר מפורסם והפסד 1:0 לקולומביה בבראנקייה, הגומלין ברמת גן הסתיים ב-0:0 והותיר את ש.ג. מאוכזבים ומחוץ לטורניר. הצמד המשיך לעבוד עד שהוחלף בשלמה שרף בקיץ 1992 לקראת הכניסה לכדורגל האירופי ועד היום שניאור וגרונדמן, שנפטר ב-2004, נותרו המאמנים שהביאו אותנו הכי קרוב למונדיאל מאז 1970.

האם כל צמד חייב לאהוב זה את זה? או בכלל לשתף פעולה? כמו יין-יאנג, פיני וצביקה, שבקושי חודש אחד מפריד בין הגילאים שלהם ושגדלו יחד במכבי תל אביב, מנוגדים זה לזה, בכל מובן, אבל גם משלימים אחד את השני. מערכת היחסים ביניהם דומה אולי לרכבת הרים, אבל היא אחת המרתקות בספורט הישראלי. הסכסוך ביניהם, שכלל עקיצות, התעלמויות הדדיות ומה לא, ארך כמעט שני עשורים, עד שלאחרונה הושגה רגיעה וגרשון אף סייע לשרף בניסיונו להפוך ליו"ר איגוד הכדורסל. אבל גם כאשר לא היו יחסים ישירים, השמות של גרשון, המוחצן, ההתקפי, הססגוני ושל שרף, המופנם יותר, השקול, היו קשורים זה בזה וכמובן, במכבי תל אביב, שם דרכה כף רגלו של כל אחד מהם יותר מפעם אחת ושם ידע כל אחד מהם הצלחות וכישלונות, שהחלישו או חיזקו בהתאמה את מעמדו של השני בקרב האוהדים. ואם כל זה לא מספיק, כעת גרשון עתיד להחליף את שרף כפרשן הכדורסל של ערוץ הספורט. מעניין מה יהיה לצביקה להגיד בעניין.

מעוז הקישור של נבחרת ישראל לכל אורך שנות ה-80. השניים, כוכב על מהפועל תל אביב וכוכב על מבית"ר ירושלים, שהיו אמורים להוביל את הנבחרת שלנו למשהו, איזשהו טורניר. השניים, שחוסר ההצלחה שלהם להביא את היכולת מהקבוצה למשחקי הנבחרת, בהם נדרשו לשחק זה לצד זה, למעשה קיבעה את התפיסה בקרב האוהדים לפיה שני כוכבים לא יכולים לשחק יחד "על אותה בלטה". לסיני יש 47 הופעות בנבחרת, אבל רק שבעה שערים (הוא סיים את הקריירה עם 0.28 שערים למשחק בקבוצותיו). למלמיליאן 62 הופעות ו-16 שערים בנבחרת וגם הממוצעים שלו נמוכים בצורה משמעותית מאלה שסיפק בבית"ר.

"נתניה ועוד 15". המונח המיתולוגי הזה לא נולד ביום אחד בראשו של מוטל'ה שפיגלר, המאמן שהוביל את הקבוצה ב-1983 לאחת האליפויות הכי סוחפות ומוחצות בתולדות הכדורגל הישראלי. המונח הזה החל את דרכו כעשור קודם לכן, כאשר צמד החלוצים הקטלני הזה, מכנס את לביא, שניהם בוגרי מחלקת הנוער של מכבי נתניה, עשו את צעדיהם הראשונים בבוגרים. מכנס, מגדולי החלוצים בישראל אי פעם, סיים את עשר השנים שלו בנתניה עם ארבע אליפויות, גביע וארבע זכיות בתואר מלך השערים, כולל בעונת 83' הבלתי נשכחת. לביא, בעל הנגיחות האדירות, היה שם בשלוש אליפויות וגביע וגם הוא היה מלך שערי הליגה ארבע פעמים. האליפות של עירוני קרית שמונה ב-2012 הייתה הראשונה מאז "נתניה ועוד 15" שהלכה לקבוצה שאיננה משלוש הערים הגדולות בישראל. היו זמנים.

חלק מכריע ממה שגורם לצמד להיזכר לעד הוא הפיכתו למוסד. שרף ושום ממלאים בדיוק אחר הדרישה הזו. דרכיהם של השניים נפגשו תחילה בשנות ה-70 בהפועל כפר סבא, שם הוביל המאמן שרף, המבוגר יותר משום בחמש שנים, את הקבוצה מהשרון לזכייה בתואר הראשון בתולדותיה, גביע המדינה. שום, הקשר האנרגטי ששיחק כל חייו בכפר סבא, כבש את השער האחרון באותו ניצחון 1:3 על בית"ר ירושלים בגמר ב-1975. 17 שנים לאחר מכן, כאשר מונה שרף למאמן הנבחרת, זכה שום לתפקיד כפול לצידו: מאמן האולימפית ועוזר מאמן הבוגרת. השניים, שלאורך השנים גם הפכו לחברים קרובים ביותר ומנהלים עסקים משותפים גם מחוץ לעולם הכדורגל, הובילו את ישראל בצעדיה הראשונים בכדורגל האירופי, כולל משחקים בלתי נשכחים כמו ה-2:3 בצרפת, ה-0:5 על אוסטריה וכמובן ה-5:0 מול דנמרק בפלייאוף העלייה ליורו 2000, משחק שלמעשה סיים את דרכם המשותפת של השניים בזירה המקצועית עד היום.

עם העובדה שאנחנו לא ממש אימפריית אתלטיקה כבר השלמנו מזמן, אבל לתקופה קצרה, איפשהו בין המילניום הקודם לנוכחי, זכינו לטעימה קצרה וחלומית של התחושה המתלווה לשני אתלטים הנמצאים חזק מאוד בצמרת העולמית. מלבד העובדה ששניהם עסקו במקצועות הקפיצה, לא היה קשר ישיר בין אברבוך למאטוסביץ', אבל הקווים המקבילים ביניהם רבים ויחד הם יצרו פה שורשים של תרבות ספורט אמיתית. שני ילידי ברית המועצות הגיעו לישראל במהלך שנות ה-90 ומיד התחבבו על הקהל המקומי. השיא המשותף הגיע בשנת 2000, כאשר מאטוסביץ' הענק קבע את תוצאת השנה בעולם בקפיצה לגובה וכמובן ניפץ את השיא הישראלי המחזיק עד היום, 2.36 מטרים. באותה שנה, אברבוך הוכתר לאלוף אירופה באולמות בקפיצה במוט. באולימפיאדת סידני 2000, שניהם העפילו לגמר, כאשר הקופץ לגובה מסיים במקום החמישי הנהדר. שניהם השתקעו בישראל גם לאחר הפרישה, אולם בעוד אברבוך הפך לסלב, מאטוסביץ' התרחק מאור הזרקורים. יחד, הם הוכיחו לכולנו שאפשר לייצר גם ספורט אחר, אמיתי וטהור.

לא משנה מי היא קבוצת הכדורגל שלכם, עולם בלי בית"ר ירושלים בוודאי נראה לכם מוזר. הקבוצה של הבירה הייתה שנים ארוכות רק במקום השני בעיר, אחרי הפועל ירושלים, אבל המהפך החל עם השניים האלה, שהפכו לסמלים הכי גדולים של המנורה ויישארו כאלה לנצח כנראה. השניים ששמו את בית"ר על המפה. מלמיליאן היה שם הרבה לפני אוחנה. ב-1973 הוא כבר עלה לבוגרים ובמהרה הוביל את הקבוצה לשני גביעים, התארים הראשונים בתולדותיה. אוחנה הצטרף ב-1980, גם הוא היישר ממחלקת הנוער של המועדון המתפתח. יחד, השניים הציתו את הדימיון ומילאו את יציעי ימק"א. אחרי עוד שני גביעים משותפים, הגיעה גם האליפות הראשונה ומיד בסיומה הצמד התפרק, כאשר אוחנה עבר לשחק באירופה. כשהוא חזר לבית"ר, מלמיליאן כבר היה במכבי תל אביב. נקודה משותפת נוספת לשניהם היא חוסר ההצלחה באימון בית"ר ירושלים, כאשר בעבר כל אחד מהם קיווה להוביל את קבוצת נעוריו לתהילה, אולם הדבר לא התממש.

כבר שנים ארוכות שענף הגלישה מייצר את ההישגים הגדולים ביותר עבור הספורט הישראלי. העובדה שיש לנו שני גולשים איכותיים כל כך, שמתחרים בסופן של ארבע שנים מפרכות על מקום בודד באולימפיאדה, הפכה את המאבק בין צוברי למשיח לכזה שמושך את תשומת ליבו של חובב הספורט הממוצע הרבה יותר מאשר תחרות גלישה טיפוסית. מדובר כאן בדו קרב מלא אמוציות, שגורם לכל אחד מהם להוציא מעצמו את המיטב, מה שרק תורם לספורט שלנו. צוברי היה זה שפרץ ראשון וגבר על משיח במירוץ לבייג'ינג 2008. הוא קטף שם את מדליית הארד האולימפית ובאותה שנה גם הוסיף מדליית ארד באליפות העולם. בשנתיים שלאחר מכן הוכתר צוברי כאלוף אירופה, אולם משיח השיב מאבק וזכה בין 2009 ל-2011 בשלוש מדליות רצופות באליפות העולם. רגע לפני לונדון 2012, באליפות אירופה שנערכה בבולגריה, האשים צוברי את משיח כי האחרון חסם אותו במכוון על מנת למנוע ממנו מדלייה. איגוד השיט קבע כי משיח אכן לא התנהל באופן ספורטיבי והמאבק החריף, בעיקר לאחר שצוברי היה זה ששוב זכה בכרטיס האולימפי, ממש ברגע האחרון. נראה שהמילה האחרונה עוד רחוקה מאוד בחזית הזו. שווה לציין כאן גם את היריבות בין אליס שלזינגר לירדן ג'רבי, שהוציאה מהשתיים הישגים נהדרים בשנים האחרונות על מזרני הג'ודו, כולל כמובן זכייתה של ג'רבי באליפות העולם לאחרונה.

13 השנים הרעות של מכבי תל אביב הסתיימו ברגע אחד, בו הצהובים הניפו את תואר האליפות. זה קרה ב-1992, אחרי עשור לא פשוט ומלא באכזבות ומי שהביאו את השינוי היו בעיקר "הילדים של אברהם גרנט" ובראשם, נמני וזוהר. העונה הזו, שכללה שמינייה על הפועל ירושלים, שתי חמישיות מול מכבי חיפה ו-0:4 בדרבי, עדיין נחשבת לאחת הגדולות של הצהובים ובכלל, של קבוצה ישראלית והיא זכורה בעיקר בזכות 15 השערים של הלהטוטן בן ה-20 נמני ו-14 הכיבושים של זוהר, מלך הכדורים החופשיים בן ה-22. השניים האלה סימלו סגנון משחק חדש, אירופאי הרבה יותר, בהתאם לתקופה בה החלה ישראל לשחק ביבשת הישנה. שניהם ניסו את מזלם באירופה יותר מפעם אחת, אבל הבינו במהרה שאין כמו בבית וב-1996 הובילו את הצהובים לדאבל גדול. אולם בעוד נמני הפך לאגדה במכבי וסיים עם ארבע אליפויות, ארבעה גביעים וכמלך שערי הקבוצה בכל הזמנים, זוהר טייל ברחבי הליגה והספיק לזכות באליפות עם בית"ר ירושלים ובגביע עם מכבי חיפה.

הצמד של מכבי חיפה משנות ה-90 הקדים את זה של מכבי תל אביב ממש בפוטו פיניש מסיבה אחת פשוטה: ההצלחה באירופה ובנבחרת הייתה הרבה יותר גדולה. שיתוף הפעולה במדים הירוקים היה קצרצר, שנתיים בלבד. רביבו בכלל גדל בקבוצות התל אביביות (גדנ"ע, בני יהודה, הפועל) והוא חבר לברקוביץ' ב-1994 בכרמל. באופן מדהים ולמרות שהשניים עמדו בראשה של קבוצת חלומות, בשנתיים המשותפות שלהם חיפה הסתפקה בגביע בודד וראתה את מכבי תל אביב גורפת שתי אליפויות. זה לא הפריע לרביבו לזכות פעמיים רצופות בתואר מלך השערים, לא מעט בזכות הבישולים הגאוניים של ברקוביץ', שמצא לעצמו את המחליף המושלם לאחר התפרקות הצמד ברקוביץ'-עטר (ע"ע). לאחר השנתיים המשותפות, יצאו השניים כמעט בו זמנית לשנים ארוכות ונהדרות בכדורגל האירופי ובמקביל המשיכו לככב במדי הנבחרת, שם הם היו האחראיים העיקריים ל-0:5 ההיסטורי על אוסטריה (צמד ובישול לברקוביץ', שער ובישול לרביבו) ול-1:1 המרשים מול ספרד. השער היפהפה מול הלה רוחה באותו משחק, כבר בדקה החמישית, הציג את כל הקסם שהיה טמון ברגליים של שני הגאונים האלה.

אם קודם עסקנו ביריבות המפרה בין שחר צוברי לנמרוד משיח, הרי שהיריבות הזו, בין פרידמן לענבר, במהלך שנות ה-90', יצרה שניים מטובי גולשי הרוח בתולדות הספורט הזה. ענבר היה הראשון שפרץ. הוא זכה במדליית הכסף באליפות העולם 1992, סיים שמיני באולימפיאדת ברצלונה באותה שנה וזכה באליפות אירופה שנה לאחר מכן. פרידמן, שנהנה מהחלפת דגם הגלשן מלכנר למיסטרל, החל לקצור הצלחות באמצע העשור. כסף באליפות אירופה 1995 ובאליפות העולם 1996 נתנו לו את הכרטיס לאולימפיאדת אטלנטה, משם חזר עם מדליית ארד, השלישית של ישראל בתולדות המשחקים. ענבר השיב מלחמה ואחרי עוד זכייה באליפות אירופה ושתי מדליות כסף באליפות העולם, הוא ביצע מהפך והיה זה שנסע לאולימפיאדת סידני 2000, שם סיים רק שביעי לאכזבתו. בשלב זה, בעוד ענבר החל לרדת מהבמה, פרידמן שב אליה בענק לאחר פרישה קצרה ולשיאו הגיע כמובן עם מדליית הזהב האולימפית היחידה בתולדות המדינה, באתונה 2004. בשלב מסוים ענבר אפילו עבד עם פרידמן, אולם לאחרונה השניים שוב נקלעו לחזית, כאשר הם הפכו לחלק מהמאבק בין צוברי למשיח, אותו אימן פרידמן לקראת האולימפיאדה בלונדון.

אחד מזוהה יותר מכל עם מכבי תל אביב והשני עם הפועל תל אביב, אז איך ייתכן שהשניים הללו מרכיבים את אחד הצמדים החשובים והגדולים ביותר של ישראל, לא רק בספורט, אלא בהכול, כמו שאומרים? ברודי ולייבוביץ', שני יהודים מצפון מזרח ארצות הברית, הגיעו אלינו לקראת סוף שנות ה-60' ולימדו אותנו לנצח מקצוענות מהי. העובדה שהכדורסל הישראלי כל כך הרבה יותר מוצלח מהכדורגל בזירה העולמית קשורה בעיקר לשניים האלה ולמאבקים הכבירים ביניהם על הפרקט. לכל אחד מהם היה סיפור מוזר, ברודי נשלח לתקופה לשרת בצבא ארצות הברית ואילו לייבוביץ' הושעה לשנתיים ממשחק בישראל בשל עברו כמקצוען בליגת ה-ABA (בתקופה זו הוביל את הפועל כמאמן לזכייה בדאבל), אולם למרות זאת ולמרות העובדה שהיו יכולים בקלות להשתלב גם בליגת ה-NBA המתפתחת באותן שנים, הם בחרו להיות כאן ולשים אותנו על המפה.

ב-1969 קיבל לידיו שמעון מזרחי את השליטה על קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. החל מאותה שנה ועד לעזיבתו של מנהל הקבוצה המיתולוגי שמלוק, שהיה שם עוד לפני שמעון והוחלף ב-1992 במוני פנאן, הצהובים זכו בכל 23 האליפויות. קשה להאמין שבכל תולדות הספורט הקבוצתי, בעולם כולו, היה עוד שילוב שכזה, שהוביל ל-100 אחוזי הצלחה לאורך למעלה משני עשורים, בהם זכתה הקבוצה גם בשני גביעי אירופה היסטוריים. בעוד שמלוק נעלם כמעט לחלוטין מאור הזרקורים מאז הפרישה, רבים מהיריבים עדיין מתקשים לקבל עד היום את דרכיו של מזרחי, אבל השילוב בין השניים הפך את מכבי תל אביב לאחת הקבוצות המעוטרות והמפורסמות ביותר בספורט, שליטה בלעדית. בשנים האחרונות השניים מצויים בסוג של נתק, אולם את ההישגים שלהם איש לעולם לא יוכל למחוק.

בחשיבות המכרעת שיש לכינוי קליט על מקומו של צמד בספרי ההיסטוריה דנו כבר בפסקה על הש.ג. - שניאור וגרונדמן (ע"ע). הדבר נכון גם לגבי קטש ושפר, הלא הם "קטשפר", צמד הגארדים שכבש את היכל יד אליהו בשלהי שנות ה-90. בימים בהם לראות שחקן ישראלי ב-NBA היו רק חלומות, קטש ושפר, צמד כדורסלנים מוכשר כשד, הגיעו כל כך קרוב. שפר, שלקח ממכבי אליפות מדהימה עם גליל עליון, נבחר בדראפט על ידי הקליפרס ב-1996, אך לא זכה לחוזה ולבסוף הגיע לתל אביב, שם חבר לקטש. יחד השנים הובילו את מכבי לשלוש אליפויות רצופות מול הפועל ירושלים החזקה עד שקטש, שכמעט הגיע לניו יורק ניקס (ונשאר לבסוף במכבי בגלל השביתה של 1999), הלך לפנאתינייקוס. בכל שלוש השנים שלהם בצהוב-כחול נעצרה מכבי בשלב 16 הגדולות באירופה ודווקא אחרי שהצמד התפרק היה שפר שותף לקבוצה שהגיעה עד לגמר היורוליג, והפסידה שם לתצוגת הקלאץ' האדירה של קטש במדי פאו. מאז ועד היום לא היה עוד מצב בו צמד ישראלים דומיננטי כל כך הוביל את מכבי תל אביב, כך ש"קטשפר" מייצגים גם את סופה של תקופה, שלאחריה הפך הספורט המקומי להרבה יותר גלובלי.

ההתלבטות לגבי מיקומם הנכון של "אנדיוני" ברשימה הזו הייתה גדולה. ישנו הצד החיובי, שכולל לא מעט הישגים יוצאי דופן באיכותם ואת הפיכתם לאייקונים ספורטיביים ותרבותיים בישראל. וישנו את הצד השלילי, שמזכיר שמדובר רק בטניס זוגות, תחום שמושך אליו בעיקר טניסאים וותיקים על סף פרישה או כאלה שאינם מספיק טובים כדי לשחק לבדם, ממש כמו שקרה לרם וארליך. ברוח החג, נתמקד בצד הטוב. השניים הם צמד די בלתי נפרד כבר למעלה מעשור, בניגוד למרבית הצמדים האחרים כאן, שכבר אינם משתפים פעולה או מעולם לא שיתפו. בנוסף, הם נחשבים לקונצנזוס גדול ומאוד אהודים בישראל, לא מעט בזכות הרוח הקלילה והנגישות שלהם לקהל בכל מצב. את הפריצה שלהם הם עשו באותו טורניר ווימבלדון סנסציוני ב-2003, בו הגיעו משום מקום עד לחצי הגמר (רם גם העפיל לגמר הזוגות המעורבים). ברשימת ההישגים הגדולים אפשר למצוא שתי השתתפויות בטורניר המאסטרס היוקרתי, עלייה בלתי נשכחת עם נבחרת הדייויס לחצי גמר הטורניר תוך ניצחונות גדולים, זכייה באינדיאן וולס היוקרתי ב-2008, העפלה לרבע גמר האולימפיאדות ב-2004 ו-2012 (שם גברו על רוג'ר פדרר וסטניסלס וואורינקה) וכמובן, הזכייה בגרנד סלאם באוסטרליה 2008. כעת, כאשר הקריירות של השניים נמצאות בישורת האחרונה, לא ברור מי יוכל להיכנס לנעליים העצומות שהם ישאירו לטניס הישראלי.

השניים שהם יותר מכל אחד אחר מכבי תל אביב של 15 השנים האחרונות, שניהם יחד וכל אחד לחוד. מערכת היחסים המיוחדת והמורכבת בין גרשון לבלאט ידעה עליות ומורדות, אבל בסופו של יום, הם יזכרו כמי שהשילוב המושלם ביניהם הוביל לתקופה הגדולה ביותר של קבוצה כלשהי בספורט הישראלי. כאשר גרשון אימן בגליל עליון ב-1994, הוא צירף לצידו את בלאט כעוזר והאחרון הפך בשנים שלאחר מכן למאמן איכותי בפני עצמו. ב-1998 נחת פיני באופן מפתיע במכבי תל אביב וזמן קצר לאחר מכן שוב הביא את בלאט לסייע לו. יכולת ניהול המשחק של גרשון, לצד יכולת ניתוח וקריאת השחקנים של בלאט סייעו למכבי לבנות קבוצה מפתיעה ביותר, עם שחקנים אלמונים כמו אריאל מקדונלד, נייט האפמן ואנתוני פארקר והקבוצה לקחה את גביע אירופה. לאחר הזכייה ההיא גרשון פרש ובלאט מונה לראשונה למאמן מכבי תל אביב, אך כעבור שנתיים בינוניות וכאשר הוכרז כי הפיינל פור ייערך בתל אביב, הוחזר גרשון לתפקיד המאמן ובלאט הסכים לזוז לעמדת העוזר פעם נוספת. התוצאה הייתה אחת הקבוצות הטובות ביותר שראתה אירופה והסיום היה 44 הפרש בגמר היורוליג מול סקיפר בולוניה. שם גם התפרקה הזוגיות ובלאט אף היה זה שהחליף את גרשון כמאמן מכבי תל אביב לאחר אובדן האליפות ב-2010.

תעצמו לרגע עיניים ודמיינו את קולו של השדר המיתולוגי נחמיה בן אברהם: "שפיגל, לשפיגלר, לשפיגל, לשפיגלר ושער! הוא עשה את זה!". יותר מפעם אחת נשמע תיאור בסגנון הזה, כאשר שפיגל היה זה שבישל לשפיגלר את השער באוסטרליה, שהבטיח מקום במונדיאל 1970 ולאחר מכן גם את השער היחיד של ישראל באותו טורניר ובכלל, בתולדות גביע העולם, ב-1:1 מול שבדיה. "צמד השינים" שיתף פעולה רק במדי הנבחרת לאורך הקריירה, כיכבו במדים הכחולים-לבנים כאשר הנבחרת כמעט זכתה בגביע אסיה, כשהיא הגיעה לרבע גמר אולימפיאדת 1968 וכמובן, במונדיאל ההוא. השנים המשותפות שלהם במדי הנבחרת היו הגדולות ביותר של הכדורגל הישראלי והשניים גם הפכו לצמד הכוכבים הראשון באירופה, כאשר שפיגל שיחק שש שנים מוצלחות בשטרסבורג וליון הצרפתיות ואילו שפיגלר שיחק אף הוא בצרפת תקופה קצרה ולאחר מכן חבר לפלה בניו יורק קוסמוס. אגדות שהיו באמת.

"מיקי ומוטי". אין ביטוי ספורטיבי שגור יותר מזה בפיהם של הישראלים. עשורים רבים כבר חלפו מאז ימי הזוהר שלהם, אבל השניים נותרו המוסד הכי גדול שנולד כאן. מיקי היה הקלע, מלך הקלאץ' ומוטי הגאון, אשף עם כדור. יחד השניים היו לסמלה של מדינת ישראל המתפתחת, שבשנות ה-70 וה-80 החלה להרים את ראשה אל מול האימפריות האירופיות, ממש כפי שעשו ברקוביץ', ארואסטי ו"הקבוצה של המדינה" מכבי תל אביב, על הפרקט. מיקי ומוטי היו שם בוירטון, ב-79:91 על צסק"א, ששינה את כל מה שהיה קודם לכן. הם היו שם כשמכבי הניפה את גביע אירופה הראשון שלה ב-1977, ואת השני, כעבור ארבע שנים. הם היו שם כשנבחרת ישראל טיפסה עד לגמר היורובאקסט ב-1979. והם היו במרכז, הכוכבים הכי גדולים שיש, צמד שקשה להאמין ששילוב כמוהו יוכל לחזור כאן מתישהו. שניים שהם אחד.