אריק שיבק יוצא לאליפות אירופה עם שק של צרות: פציעות של שחקני מפתח, גל של ביקורות בעקבות התצוגות במשחקי ההכנה. אם נזכור מאיזה מקום בכלל יצאו ההכנות לדרך - רוב השחקנים הגיעו אליו אחרי עונות בינוניות עד איומות בקבוצותיהם (כאשר דווקא אחד השחקנים הבודדים שהגיע בכושר שיא החליט לגרוע את עצמו מהסגל בעקבות דרישת קבוצתו החדשה ב-NBA), ואיגוד הכדורסל, המעסיק שלו בשני כובעיו כמאמן נבחרת ישראל וכראש האגף המקצועי באיגוד, כמעט התמוטט בעקבות מלחמות פוליטיות עקובות מדם - מובן מדוע שיבק נראה מותש עוד לפני שעלה הג'אמפ-בול הראשון לאוויר.
אבל למרות הכל - למרות הקיץ הקשה הזה - הוא מודיע כבר בפתח השיחה איתנו שהוא לא מתכוון לסגת מהמטרה ההתחלתית, שסומנה עוד בקיץ שעבר: "אנחנו צריכים להגיע לטופ-12 באירופה, זו המטרה", מכריז שיבק.
השאלה היא האם זו מטרה ריאלית, והאם זה בכלל הוגן לדרוש ממך להביא את הנבחרת לשם, לאור כל מה שקרה.
"אני כבר לא בן 30 ולכן אני לא מחפש הוגנות בחיים. כן, אותם עיתונאים שהסבירו לי בתחילת הקמפיין: 'תראה איזו נבחרת אתה מקבל - יותם עשה עונה בינונית במינכן, עומרי לא שיחק כל השנה, יוגב בא מעונה בינונית במכבי', וכו' - אלו אותם עיתונאים שהיום יוצא מהם כל הרוע. אבל כדי לשמור על שפיות, בגלל שאין לי עור של פיל, קבעתי לעצמי מדיניות - אני לא קורא אינטרנט ועיתונים, לא שומע רדיו ולא צופה בטלוויזיה כבר במשך חודשיים וחצי, ולא קל לי עם זה, כי אני אוהב לקרוא".
וכשמספרים לך מה כותבים על הנבחרת?
"בעבר זה היה מעצבן אותי. היום - אני לא רוצה להשתמש במילים בוטות מדי, אבל אני ממשיך בדרך שלי. הדרך שלי הביאה אותנו פעמיים לאליפות אירופה, דרך שני טורנירי מוקדמות מרשימים מאוד. זה אותו המאמן ואלו אותם השחקנים.
"תראה, לשחקנים יש עונות טובות יותר ויש עונות טובות פחות, והתפקיד שלי זה לנסות ולקחת אותם למקומות הטובים שהיו בהם. אם אצליח להרים את יותם ויוגב, למשל, אז תהיה נבחרת טובה. כספי ואליהו הם באנקר מבחינתי. האקס-פקטור אמורים להיות השחקנים ששיחקו טוב במשחק האחרון נגד גיאורגיה: כשיוגב שיחק כמו ששיחק, ויותם, וחנוכי, ופניני - הם עשו את ההבדל. כי אני מאמין שליאור וכספי ייתנו את שלהם. ביחד הם יעשו 30-35 נקודות במשחק. השאלה היא מה השאר יביאו.
"יש לנו שחקנים לא רעים. זו אולי לא הנבחרת הכי טובה באירופה, אבל אני חושב שיש לנו איכויות. עודד קטש אומר שאני אופטימיסט. לפני שנה, כששיחקנו נגד נבחרת סרביה, אחרי התדרוך האחרון שלי לקראת המשחק, עודד נתן לי נשיקה ואמר לי: 'אתה יודע מה, אפילו אותי שכנעת שאפשר לנצח'. אז אני אופטימיסט".
ככה עלינו על המפה: טל ברודי מספר
ליגת העל: מכבי תל אביב נגד חיפה במחזור השני
מכבי תל אביב במגעים עם קובאן להסדרת סוגיית אוחיון
בעלי הפועל ירושלים: "לא אעזוב עד שלא נזכה ביורוליג"
גל מקל היה משדרג את הנבחרת בכל קיץ, אבל הפעם - על אחת כמה וכמה. התאכזבת ממנו כשהודיע שלא יגיע?
"התעצבנתי. לא הסתרתי את זה. לא התעצבנתי על גל אלא על הסיטואציה שהביאו את גל אליה. דיברתי עם דוני נלסון (ג'נרל מנג'ר המאבריקס, א.ג., א.ש.) ואמרתי לו בדיוק מה אני חושב: שהגיע הזמן שייתנו יותר כבוד לכדורסל האירופאי. נגמרו הימים שיש שניים-שלושה אירופאים ב-NBA. יש כבר מאה אירופאים ב-NBA. אמרתי לו שיבינו שיש כדורסל גם מחוץ לארה"ב. ועם כל הכבוד לפרי-קאמפ בדאלאס, ועם הכמה צפיות בוידאו שיעשה עם המאמן שלו, לשחק באליפות אירופה ולהתמודד מול פארקר לא בהכרח יעשה לגל פחות טוב מאשר מה שיעשה בדאלאס".
ומקל לא חשב ככה?
"אני לא רוצה לשים את גל על השולחן. זה לא הוגן. לא כי אני רוצה לשמור על גל, ממש לא, אלא כי זה לא הוגן וכי שמו אותו בסיטואציה בלתי-אפשרית".
איך היה לקבל נבחרת שכמעט כל האינדיבידואלים שלה הגיעו במצב משברי?
"נלך צעד קדימה. אם תבדוק, השחקנים היחידים שהיו מובילים בקבוצות שלהם הם אולי אפיק (נסים) באילת ו(ניצן) חנוכי בראשון. חוץ מהם, אף שחקן אצלנו לא היה מוביל בקבוצה. זה יוצא מצב של הרבה מאוד עבודה פסיכולוגית ומנטאלית, ושינוי של 'רול' בתוך המשחק. בשיחות אתה מסביר ליותם, או לעומרי, שאתה לא צריך שיעמדו בפינה ויחכו שם לכדור. זה לא מספיק לנו. לכן זה כרוך בתהליך. עוד אימון, שיחה, וידאו, דיבורים, חיזוקים. גם השחקנים האלה צריכים חיזוקים, ואת החיבוק והאהבה. שחקן כמו יוגב, למשל, אין ספק שהוא צריך את המילה הטובה. גם ליאור צריך את המילה הטובה. האם הם לא קיבלו מלים טובות בקבוצה שלהם? אני לא רוצה להיכנס לזה. בנבחרת ובקבוצה מקצוענית מתנהלים אחרת עם השחקנים. בקבוצה זה כסף, מקצוענות. כאן זה לא. לא קל למאמן נבחרת להצית את המוטיבציה ואת ה'ביחד' הזה. מצד שני, מדובר כאן בחבר'ה שאני כל כך מאמין בהם, שאני יודע מה אקבל מהם בהיבט הזה בג'אמפ בול של היורובאסקט".
אליהו עובר קיץ קשה במיוחד.
"נתחיל בזה שאין ספק שליאור מוטרד. להגיד שהוא לא מרוכז בגלל זה? לא. הוא עושה עבודה טובה, מתאמן מצוין. אבל אני אומר לך מתוך ניסיון ממה שקרה עם יותם, היה הרבה יותר נוח אחרי שהוא חתם על חוזה. אתה פתאום מרגיש שמשתחרר לבנאדם משהו. אתה לא רואה את זה לפני כן בהתנהלות היום-יומית, אבל אתה מרגיש את זה, זה משהו באוויר. אותו דבר לגבי ליאור. זה מטריד אותו שאין לו קבוצה. אני יכול לגלות לך שאתמול (שלשום, א.ג., א.ש.) דיברה איתו קבוצה גדולה מהיורוליג ושוב זה לא הסתדר, מטעמים כאלה ואחרים. כך שזה מטריד אותו, אבל אני סומך על ליאור. אני יודע שבאליפות הוא ייתן את מה שהוא צריך לתת".
כמאמן, כששחקן שלך מגיע ליורובאסקט ובעצם משחק על חוזה, זה דבר שהוא חיובי או שלילי בעיניך?
"זה יכול ללכת לשני הכיוונים. או שליאור יעשה הכל כדי להשיג את החוזה הכי טוב, או שזה ילחיץ אותו ויגרום לו לא לשחק טוב. אז אי-אפשר לדעת".
חדרו של שיבק בבניין איגוד הכדורסל שבשדרות יהודית בתל אביב ממוקם בקומה הראשונה - קומת האגף המקצועי. בקומות העליונות, השנייה והשלישית, שורצים הפוליטיקאים. שם, רק כמה מדרגות מעליו, מתנהלת בחודשים האחרונים מלחמת העולם על השליטה באיגוד. מככבים בה חברו הטוב לשעבר של שיבק, הלא הוא צביקה שרף, אחד מראשי סיעת "עוז" האופוזיציונרית, ובכירי סיעות הפועל, מכבי, בית"ר ואליצור.
הסערות באיגוד הכדורסל טרם שככו. דני חלוץ הוא יו"ר האיגוד דה-פקטו החל מהשבוע החולף, אבל רק זמן קצר לפני קיום הריאיון עם שיבק, בשעות הצהריים המוקדמות של יום חמישי, ערכה סיעת "עוז" מסיבת עיתונאים נוספת, בה המשיכה לתקוף את המינוי, טענה להטיית ההצבעה ולהליכים בלתי-חוקיים בסיעת הפועל (שאפשרו את מינויו של חלוץ מן הבחינה הטכנית), והמשיכה לאיים בפנייה לבית משפט אזרחי.
שיבק עודכן בדברים - כפי שידע היטב מה מתחולל בקומות מעליו בחודשים האחרונים. השליחות הגדולה שלו, לדבריו, הייתה לעמוד על הפרדה מוחלטת בין המחלוקות הפוליטיות לבין העשייה המקצועית באיגוד. שיבק היה שם כחומה בצורה ולא התיר לעובדיו באגף המקצועי להתערב.
"הייתה פעם ישיבה, עוד בתקופה שקראתי אינטרנט, שרציתי לדעת מה היה בה, אז נכנסתי לקרוא באתרים", מספר שיבק. "כל מה שהייתי צריך לעשות זה להיכנס למעלית, ללחוץ על קומה 3 ולהיכנס לחדר. הרי אף אחד לא היה זורק אותי משם. אבל מאוד ניסיתי להתנתק מזה. כן, היו אנשים באגף שאמירות כאלה ואחרות שנאמרו במסגרת הסכסוך הטריפו אותם. התקשורת ניסתה לגרור אותי לאמירות כאלה ואחרות על מה שקורה. אבל שלחתי לכולם מסר ברור: אנחנו קומה שעובדת. לא מתעסקים בזה. ואני שמח שהצלחתי".
אבל אתה לא יכול להתעלם מזה. האיגוד היה קרוב לקריסה. זה בוודאי חלחל באיזהשהו מקום.
"זה לא עושה לך את החיים יותר קלים, כשאתה שומע שזה אמר ככה וההוא אמר אחרת. אבל אם אתה נכנס לזה, אתה מתחיל להוציא אנרגיות חשובות שרציתי לנתב לכיוונים אחרים. ואם אתה שואל אותי, התקשורת התעסקה בזה הרבה יותר מדי.
"תראה, במסיבת העיתונאים שערכו בחיפה השבוע, לפני המשחק השני עם גאורגיה, המאמן שלהם אמר: 'אני גאה מאוד שזו הפעם השנייה שלנו ביורובאסקט', והסתיימה המסע"ת. אמרתי: 'רגע, אני צריך להגיד משהו', וזה דבר שאני אף פעם לא עושה. לקחתי את המיקרופון ואמרתי לעיתונאים: 'חבר'ה, שמתם לב מה האיש הזה אמר? אנחנו, נבחרת ישראל, הולכים לאליפות אירופה 11 ברציפות. 11 ברציפות! ו-25 בטוטאל. אתם, תפקידכם לרומם ולשבח את מה שקורה פה. אל תתייחסו לזה כמובן מאליו, כי זה לא'. באופן אישי אני נגד התחרות עם הכדורגל, ההשוואות וכו', אבל תראו, נבחרת הכדורסל מגיעה פעם 11 ברציפות ליורובאסקט ואנשים מתייחסים לזה כאילו זה כלום. והמסורת הזו התחילה כשליורובאסקט העפילו 12 נבחרות ואז 16, לא 24 כמו היום. לכן אני חושב שהענף הזה צריך לקבל הרבה יותר כבוד ממה שהוא מקבל. כל הלכלוכים ומה שהיה כתוב בחודשים האחרונים לא הוסיפו כבוד לאף אחד. אפילו לא לכם, התקשורת, כי גם אתם עוסקים בענף הזה".
אבל זה הפרצוף של מי שמנהל את הענף. אנחנו כעיתונאים לא יכולים להתעלם מזה.
"לצערי. הנה, האגף המקצועי עשה בחודשים האחרונים פרויקט שבו באנו אנשים, עם מאמן כושר ומאמן מהאקדמיה לכל מיני מקומות בארץ, והעברנו אימונים לחבר'ה צעירים. לא ראיתי שכתבו על זה יותר מדי, חוץ מאשר באתר של האיגוד. אני, כקורא, לא קונה את הגישה הזו, של 'אם זה לא צהוב, לא קונים. אם זו לא שערורייה, לא קוראים'. אני אוהב לקרוא על דברים טובים שקורים במדינה. וקורים הרבה דברים טובים במדינת ישראל. כאחד שלא היה כאן תשע שנים אני אומר לך שקורים כאן דברים טובים, ושיש לנו מדינה נהדרת".
הכל טוב ויפה, אבל אז יוצאים צביקה שרף ושאול אייזנברג וטוענים שכל מה שקורה בכדורסל רקוב ומושחת, אז מה נשאר מכל העבודה? לא מפריע לך שצביקה, כמאמן הנבחרת לשעבר וכקולגה, לא מפרגן לעבודה באגף המקצועי?
"אומר לך בכנות וביושר שציפיתי שצביקה ינהג בצורה אחרת. אבל היום אני חי עם זה בסדר".
אתה לא חושב שיש מקום לחבר איש כדורסל כמו צביקה לעשייה של הנבחרת?
"צביקה הפסיק לדבר איתי מהיום שחזרתי לארץ. הוא היה החבר הכי טוב שלי. לפני מספר חודשים צביקה עבר מולי בוינגייט. ישבתי שם עם טל נתן. אמרתי לו: 'היי, צביקה, מה נשמע, בוא שב איתנו, שתה קפה'. הוא המשיך ללכת כאילו אני אוויר. זה היה לפני חצי שנה. עד לאותו שלב צביקה קיבל ממני הודעות חג שמח ויום הולדת שמח לאשתו. מאותו שלב החלטתי שאם הבנאדם הזה מתעלם ממני, אז אוקיי. אם אני לא קיים - אז אני לא קיים".
ובכל זאת, הנבחרת לא אמורה להיות מעל לכל? אין מקום להתייעץ איתו?
"מולי קצורין אימן את הנבחרת שנים רבות. פיני גרשון הוא מאמן כדורסל שאני מאוד מעריך. אני מדבר עם כולם, מתייעץ עם כולם. לפני כמה שבועות פיני בא לאימון. שאלתי אותו שאלות, והוא הציע דברים. הוא אמר מה הוא חושב שאני צודק בו ובמה לדעתו אני פחות צודק. בסוף ההחלטות הן שלי, כמובן, כי אני המאמן, אבל אני אדם מאוד פתוח. צביקה לא בא לאימונים. והוא לא מדבר איתי בערך בשנה האחרונה. אני לצביקה שרף לא עשיתי שום דבר רע. אני לא רוצה להגיד שעשיתי טוב, כי הייתי חבר שלו, וכשאתה חבר אתה לא עושה דברים כדי שישבחו אותך, אבל אני לצביקה לא עשיתי שום דבר רע".
אתה רואה את עצמך ממשיך קמפיין נוסף?
"קודם כל, לאמן את הנבחרת, עד כמה שזה נשמע קלישאתי, אני באמת מתכוון לזה כשאני אומר שזה כבוד גדול מאוד-מאוד בשבילי. לדעתי, מאמן נבחרת בוגרים צריך לחתום בכל פעם לשנתיים, לא ל-4-6 שנים. הייתי מכניס סעיף בחוזים עם המאמנים, שאם לא עולים לאליפות אירופה, שני הצדדים צריכים לעשות חושבים. אחרי שסיימתי את היורובאסקט הקודם שי שני ואבנר קופל ביקשו ממני להמשיך עוד שנתיים. ואחרי שנתיים, שמסתיימות אחרי היורובאסקט הקרוב, צריך שוב לעשות חושבים. בבוגרים בודקים תוצאות ואני לא בורח מזה. בהתאם לתוצאות עושים חושבים ורואים. אז נראה אחרי היורובאסקט".
מה עם אימון קבוצה?
"אשקר אם אומר שזה לא חסר לי. העבודה היומיומית של המשחקים והליגה וההישגיות חסרה לי מאוד. חייתי עם זה 30 שנה. אבל בוא נגמור את אליפות אירופה קודם. כשאני נוסע ברחבי הארץ, ויודע מה העבודה שנעשית, ויודע מה התרומה שלי, לכדורסל ולאקדמיה, זה עושה לי מאוד טוב. זה נותן לי סיפוק והרבה דלק. לגבי חזרה לאימון - בוא ניתן לעתיד להגיד".
דעתך על מינוי חלוץ?
"כשדיברתי איתו בפעם הראשונה התרגשתי. זה לא איש רגיל שפתאום בא לכדורסל, לספורט. כשהוא נכנס לחדר ההלבשה לפני המשחק נגד גיאורגיה, השחקנים התרגשו. זה עושה משהו כשאתה יודע שדני חלוץ הוא יו"ר איגוד הכדורסל. כטוראי - למרות שאני לא טוראי באופן אישי - אתה מדבר עם רמטכ"ל. וגם זה משהו".
כשאתה מסתובב ברחוב, לפני היציאה ליורובאסקט, אילו תחושות אתה מקבל מהציבור?
"אני יכול לומר לכם שאנשים אוהבים את הנבחרת. הציבור מאוד אוהב את הנבחרת. ההצלחה של הנבחרת חשובה מאוד לאנשים ויש לזה אימפקט עצום על מצב הרוח הלאומי. אולי אמרתי עכשיו משהו בומבסטי, אבל אני באמת מתכוון לזה".
ohad@walla.net.il