"זה הישג גדול לכדורסל הישראלי". כך הכריז אמש (רביעי) מאמן נבחרת העתודה שרון דרוקר, דקות אחרי שנבחרת העתודה הבטיחה את השתתפותה גם בשנה הבאה בדרג א' של אירופה. אם לא להיסחף להצהרה הראוותנית של המאמן, מדובר בהחלט בהישג מבורך, לא גדול כפי שהוצג, אבל כזה שיעזור לכדורסל הישראלי להוציא עוד כמה שחקנים מוכשרים כפי שנבחרת העתודה של שנת 2000 ו-2004 עשתה.
חייבים להודות שהגרלת הסיבוב הראשון, זאת שגרמה לנבחרת להילחם על חייה בבית התחתון, הייתה אכזרית. בית ג', ממנו יצאה ישראל, הוא הבית היחיד ששלח שלוש נציגות לרבע הגמר. נבחרת לטביה, זאת שקיבלנו ממנה 30 בראש ביום הראשון באליפות, ניצחה את כל משחקיה החשובים, כולל את ספרד, צרפת ואיטליה, והיא נחשבת למועמדת לזהב. את ספרד כמעט ניצחנו, ורק מול רוסיה, נבחרת טובה אך לא מדהימה, ישראל הייתה חייבת לעשות יותר מלחטוף 18 הפרש. ההרגשה היא שבהגרלה אחרת, היה סיכוי אמיתי לעבור סיבוב.
אבל זה המקום של הכדורסל הישראלי בשלב הזה. השחקנים הללו, מלבד אור סולומון ורם אליאספור שעשו זאת בנבחרת הקדטים, לא שיחקו מעולם בדרג א' של אירופה באף מסגרת. סולומון, שון דאוסן ובן אלטיט הם השחקנים היחידים בנבחרת שקיבלו דקות אמיתיות בליגת העל בשנה שעברה, כשחלק מהשחקנים לא שיחקו אפילו בלאומית, וחלקם הגיעו מהליגה הארצית. עם סגל שכזה, במציאות כזאת, אי אפשר לדרוש מהנבחרת של שרון דרוקר יותר ממה שהיא עשתה.
נבחרת העתודה ניצחה את צ'כיה ונשארה בדרג א' של אירופה
שרון דרוקר: "זה הישג גדול לכדורסל הישראלי"
נבחרת הנוער פתחה את אליפות אירופה דרג ב' ברגל ימין
****
ההישג של צמד המאמנים דרוקר ועוזרו מתן חרוש הוא ביכולת שלהם לאסוף שחקנים למשימה. בשנה שעברה השניים גילו את שון דאוסן, שלא שיחק אף פעם בנבחרות, והשנה לא היססו לספסל אותו לדקות ארוכות כשחשו שהוא לא בשיאו. השנה היה זה תום מעיין שלקח את המושכות. עד הקיץ הנוכחי לא בדיוק ספרו אותו, אבל באליפות אירופה הוא הוכיח שהוא מסוגל לעשות הרבה הכול על המגרש, גם לקלוע, מה שנחשב לעקב אכילס שלו, גם למסור וגם להוריד ריבאונדים. פוטנציאל מעניין מאוד.
אבל התגליות האמיתיות של האליפות הם תומר גינת וגולן גוט. היתרון במסע משחקי האימון שעשו בנבחרת העתודה היה שכמעט כל שחקן שמתאים בגיל נבחן מול העיניים של מאמני הנבחרת. תומר גינת לא שיחק בעונה שעברה בעירוני נהריה, אבל באליפות אירופה הוא הפך להיות שחקן הפנים הטוב ביותר של ישראל, והוא רק בן 19. גולן גוט, הבן של דני, התעלה במאני טיים נגד צ'כיה, והוא בכלל שיחק בליגה הארצית בלב השרון. אין ספק שהמעמד שלהם ישתנה בעונה הבאה ובקיץ הבא. מעניין יהיה לעקוב אחרי ההתפתחות שלהם.
אבל לא הכול ורוד. באיגוד הכדורסל עשו מאמצים אדירים לצרף סנטר מתאזרח, ולא הצליחו, והם ידעו למה. שני סנטרים בסגל הישראלי - בן אלטיט ורם אליאספור. אלטיט מדורג במקום העשירי בנבחרת בריבאונדים ותשיעי בדקות. אליאספור שביעי בריבאונדים ועשירי בדקות. הנבחרות הצעירות לא גידלו סנטר לגיטימי מאז יוני ניר ב-2006, ואין זה מפתיע שמלבד הניסיון כעת עם אלכס צ'וברביץ' הסנטרים הישראלים הם בני 35 ו-33. המסקנה - קוז'יקרו וגרין יצאו לפנסיה כמו כולם, בגיל 67, אלא אם עידן זלמנסון שפותח היום את אליפות אירופה לנוער, יוכיח אחרת.
אקדמיה של איגוד הכדורסל נציג בודד בנבחרת העתודה - רפי מנקו, כשגם איגור קולשוב היה חלק מהתהליך אך עזב באמצע. אז נכון ששבעה שחקנים הם ילידי 1993, שנה לפני כן שהתחילה האקדמיה, אבל שחקן אחד מתוך חמישה זה לא בדיוק הצלחה. גם בנבחרת הנוער המצב לא טוב בהרבה, חצי מהשחקנים הגיעו מהמועדונים השונים. תהליך הגיוס לפחות בתחילתו לא היה מספיק מוצלח, ולא מעט שחקנים שבשלב זה יותר בשלים, התפספסו. מצד שני מגיעה פה מילה טובה לצוות המקצועי שלא הלך עם מה שאולי היה מצופה ממנו, ובחר את השחקנים הנכונים לו.
****
השאלה עומדת בעינה: האם יש כאן בשורה לכדורסל הישראלי? התשובה לא ברורה. נמדוד את זה בשלושה פרמטרים - תרומה לנבחרת הבוגרת, תרומה לליגת העל ועתיד הנבחרות הצעירות. נתחיל בשאלה הקלה יותר: עתיד הנבחרות הצעירות. בעידן שבו בכל שנה מתקיימת אליפות אירופה לנבחרות צעירות, אי אפשר להבטיח שבשנה הבאה נשרוד. הגיוני מאוד שבחמש השנים הקרובות ניפול על שנתון חלש יותר, ונרד דרג.
העובדה ששרדנו הפעם זה חשוב, אבל רק אם נחזור למצב שלפני 2009, בו כל נבחרות הגילאים, או לפחות שניים משלושה, יהיו בדרג הראשון באופן קבוע, נוכל להגיד שנעשית כאן עבודה טובה באמת ולא מדובר במקרה. בנוגע לתרומה לליגת העל המצב נראה טוב מאוד. 12 שחקני סגל לקח שרון דרוקר, כשעוד ארבעה חמישה התדפקו על דלתות הנבחרת. לפחות שבעה שחקנים יכולים לשחק דקות משמעותיות כבר בשנה הבאה בליגת העל. הם צריכים את המאמן שיאמין בהם, הם צריכים את המערכת שתדחוף אותם. הם הוכיחו שהם לא נופלים ממדינות שהציבור הישראלי סבור שהכדורסל בהם פחות טוב מזה שבישראל. הגיע הזמן שגם נטפח אותם.
ולגבי הנבחרת הבוגרת? פה כבר מתחילה הסקפטיות. די ברור שדורון שפר, עודד קטש, ליאור אליהו או עומרי כספי לא יצאו מהנבחרת הזאת. מצד שני לאור ההצלחה של גל מקל, שהיה השחקן האחרון שהצליח להשאיר נבחרת צעירה בדרג הראשון, שחקן שלא ניבאו לו עתיד כשחקן מוביל בנבחרת ישראל והגיע עד ה-NBA, אפשר להצביע על לא מעט שחקנים ולהאמין שהם יוכלו לעשות את זה. בפועל, אין פה בשורה גדולה לנבחרת הבוגרת של ישראל, לפחות לא היום. אבל אם מקל הצליח, אולי גם שחקני נבחרת העתודה 2013 יוכלו.
