ניתן להסביר בכמה דרכים את ההחמצה של מכבי תל אביב את גל מקל.
ניתן לומר: זהו כשל מערכתי; כשל מערכתי עצום, קולוסאלי, אבל צפוי. כשל של מערכת שמקריבה את העתיד עבור ההווה; שלא מחזיקה בראייה אסטרטגית אלא חיה ופועלת מתוך אינסטינקטים - שנובעים מהצורך הבלתי ניתן לריסון לזכות בתארים אינסוף, ובדרך אליהם לנצח בלי סוף - מה שמוביל, לעתים קרובות מדי בשנים האחרונות, להרבה ניצחונות בקרבות קטנים, אבל להפסדים במערכות הגדולות; כשל של מערכת שאיבדה אמון בשחקן הישראלי; כשל של מערכת שלא מסוגלת לזהות נכסים אסטרטגיים, ואפילו מקום שזיהתה, לא מסוגלת להוציא את הפוטנציאל מהכוח אל הפועל.
ניתן לומר: זו לא המערכת, אלו המאמנים: מכבי גידלה אותו במחלקת הנוער, צירפה אותו לקבוצה הבוגרת פעמיים (במהלך עונת 2007/8, אז שימש רק כשחקן אימונים, ושוב בקיץ 2009, לקראת עונת 2009/10), וזיהתה את ההבטחה הרבה לפני הקבוצות האחרות. אבל בסוף תלוי גורלו של השחקן באנשים שעל הקווים: צביקה שרף (בסיבוב הראשון) ופיני גרשון (בסיבוב השני) לא נתנו בו אמון.
"בקיץ 2009, אחרי ההפסד בגמר גביע ווינר להפועל ירושלים, פיני אמר על מקל: 'הוא הפסיד לי תואר, הוא גמר אצלי", טוען גורם לשעבר בקבוצה. "מקל היה אומלל, מסכן. הוא הבין שלא בונים עליו, וברח".
הנהלת מכבי - אז, עדיין בראשות הדור הוותיק - חיבבה אותו: שמעון מזרחי משוגע על החבר'ה מהנוער; דיוויד פדרמן ראה בנחישות של מקל דבר יוצא דופן.
כשהחלה העונה, לאחר שהבין שהוא לא צפוי לראות פרקט, פנה מקל להנהלה בבקשה להשתחרר. פדרמן יזם שיחה עם גרשון. "אני לא רוצה להחזיק כאן שחקנים רק כדי שלא יהיו במקום אחר", אמר למאמן. "אם אתה מתכוון לתת לו לשחק, תאמר לי בבקשה. אם לא, ניתן לילד ללכת". גרשון הבין. מקל חזר לגליל/גלבוע בנובמבר 2009 ובסוף העונה לקח ממכבי את האליפות.
ניתן לומר: אלו לא המאמנים, זו הסיטואציה: ב-2007/8 הצטרף מקל במהלך העונה לקבוצה שהייתה בריצה מדהימה (שנעצרה רק בגמר היורוליג); בקיץ 2009 אמור היה לשמש כמחליף הראשון של אנדרו וישנייבסקי, אבל ברגע האחרון הגיע דורון פרקינס וטרף את כל הקלפים.
אפשר לומר: זו בכלל לא מכבי, זה הילד; מקל הוא מקרה יוצא דופן של ספורטאי שחותר במלוא העוצמה למטרה. המטרה של מקל היא הגשמה עצמית ומקצועית; היא לאתר את האפשרות הטובה ביותר לשחק בו כדורסל. זה לא חייב להיות במשכורת הגבוהה ביותר, זו לא חייבת להיות הקבוצה בעלת השם הגדול ביותר או המתקנים המפוארים ביותר או שמעוררת את העניין הרב ביותר. זו קבוצה שצריכה לאפשר לו להיות מקל.
עד כמה מחושב מקל בניתוב הקריירה שלו יעידו הסיפורים הבאים.
"להביא את מקל לקבוצה שלך זה דבר קשה מאוד. היינו צריכים לדבר הרבה פעמים איתו, עם אבא שלו ועם הסוכן שלו (מאוריציו) באלדוצ'י", אומר ליאור ליובין, שעבד עם מקל בשנים האחרונות בהפועל גליל/גלבוע, "וזה עוד כשהיה ילד בן 18-19. החלטות אצלו מתקבלות בכובד ראש, הוא שוקל דברים עד המילימטר האחרון ומקבל ליוו צמוד של המשפחה. יש משפחות שמעורבות במובן השלילי בקריירות של הילדים, אבל על מקל אני אומר את זה במובן החיובי".
ב-2009/10 שימש שרון דרוקר כעוזרו של גרשון במכבי. בתקופה ההיא דרוקר לא נמנה על תומכי מקל, אבל אחרי שנתיים הבין את הטעות. בקיץ 2011 הציע למקל להצטרף אליו במונטגרנארו, אך הוא בחר לבסוף בבנטון טרוויזו. בקיץ שעבר הפעיל עליו מכבש לחצים כדי שיגיע לירושלים.
"אתה השחקן הראשון שאני פונה אליו", אמר אז למקל. "אתה תהיה הרכז המוביל שלי. אני בונה סביבך את הקבוצה ומתאים אליך את יתר השחקנים". מקל חשב וחשב, ובסוף אמר לדרוקר: אני מעדיף לשחק בחו"ל. דרוקר לא וויתר: לאחר שהחתים את מאיר טפירו כרכז מחליף, יזם פגישה נוספת עם מקל, בנוכחות טפירו. תבוא לכאן, יהיה לך טוב אצלנו, הם הבטיחו לו. טפירו רצה לחנוך את מקל באופן אישי. השחקן המשיך להמתין להצעות מחו"ל.
את העונה האחרונה מקל פתח בחוץ. חודש וחצי לאחר שיצאה לדרך, עדיין ללא קבוצה, נפגשו נציגים מירושלים עם מקל בפעם השלישית. מקל הציב דרישות מדהימות, בלתי-מתפשרות - יש שיאמרו חצופות: חוזה שכולל סעיף יציאה לקבוצה באירופה בכל שלב של העונה, ללא פיצוי, ובנוסף שישוחרר מהסגל שחקן ישראלי, כדי שיתפנה עבורו מקום.
ירושלים הייתה מוכנה לשחרר שחקן, לשנות עבורו את הסדר המקצועי, אבל לא להכניס לחוזה את אופציית היציאה החד-צדדית.
מקל חשב וחשב וחשב, ובסוף התקשר לדרוקר ואמר: עשיתי חשבון, אני חושב שבחיפה אני יכול לתרום יותר (חיפה הסכימה להכניס את סעיף היציאה).
בסיום העונה הודה דרוקר שמקל צדק. "הוא ילד חכם, אינטליגנטי, שיודע לקרוא מצבים", אמר דרוקר על מקל.
אבל התכנסנו כדי לעסוק במקל בהקשר של מכבי. ואלה הן העובדות: בקיץ 2010, כשהצטרף דיוויד בלאט במקום גרשון, מקל חתך את החוזה עם מכבי (והחליט להישאר בגליל. לשם כך ויתר על כסף. קאנטו רצתה אותו לעונת 2010/11, אבל ברגע האחרון העסקה נפלה).
בלי ספק, זהו הפספוס הגדול ביותר של מכבי בשנים האחרונות. השאלה היא האם הייתה זו תוצאה בלתי-נמנעת - לאור ה-DNA של מכבי, לאור האישיות הייחודית של מקל, או בשל השילוב של שני החומרים הדליקים הללו, שהביאו לפיצוץ הגדול.
בחמש השנים האחרונות עברו במכבי 27 שחקנים זרים שונים. רק שבעה מהם המשיכו לעונה שנייה בקבוצה. עברו בה גם 14 שחקנים ישראלים שונים. רובם חתמו על חוזה רב-שנתי.
מקל מזכיר יותר באופיו שחקן זר מאשר ישראלי. במילניום השלישי, אומר ליובין, הפכו הישראלים של מכבי לשחקנים משלימים; "נגמר העידן שאת מכבי הובילו קטש ושפר, או ג'מצ'י ומוטי דניאל. היום זו קבוצה של זרים", לדבריו. אבל מקל לא בנוי לשמש שחקן מחליף.
"גל צריך להנהיג קבוצה", אומר אחד מחבריו הקרובים. "הוא לא יכול לעלות מהספסל כמו יוגב אוחיון. הוא לא בנוי לשחק 10-15 דקות בערב. ליאור אליהו וגיא פניני יכולים לקבל את זה שהם עוד שניים מתוך קבוצה של 12. גל רוצה את הקבוצה בידיים שלו. ומכבי הייתה חייבת לגדל אותו כמנהיג, בהדרגתיות. הם היו צריכים להשאיר אותו לצד שחקן כמו שאראס, או פפאלוקאס, שיחנכו אותו ויגדלו אותו. ומכבי הפסידה כאן נכס להרבה שנים. הם לא אבחנו את האופי שלו כמו שצריך ובמקום ללכת איתו בכל הכוח הלכו על יוגב אוחיון. הם פשוט הימרו על הסוס הלא נכון".
את המנהיגים מכבי מצליחה לפספס. כפי שפספסה את עומרי כספי. אתה לא יכול לחסום שור בדישו - גם כספי וגם מקל הם שחקנים שלא היו נותנים למכבי לעצור אותם בדרך ל-NBA - אבל אולי מכבי הייתה יכולה לעכב את שאיפות הליגה הטובה בעולם בכמה שנים לו הייתה מתייחסת אליהם נכון. יש קו בלתי-נראה, אך מוחשי מאוד, בין המקרים של כספי ומקל לא רק באשר להיותם אובר-אצ'יברים שהצליחו למצות את הפוטנציאל שלהם בזכות מאמץ וזיעה, אלא בשל היחס של מכבי אליהם - גם משפחת כספי וגם משפחת מקל, שמאוד מעורבות בקריירות של הילדים, באו בטענות קשות מאוד למכבי, בזמנו, על חוסר הנכונות להעניק דקות משחק משמעותיות ולטפח את הכישרון שלהם.
בעונה האחרונה שלו במכבי, 2008/9, התהלך כספי בתחושות קשות מאוד באשר ל"קרב הלא הוגן", כפי שכינה זאת בשיחות סגורות, על דקות המשחק עם השחקנים הזרים. גם מקל השתמש במושג זהה כשעזב את מכבי ועבר לגליל.
"לא היה שם פייר פייט", אמר לאנשי גליל. מאמני מכבי מחתימים זרים במיליוני דולרים וחייבים בהצלחתם. קלונו של זר גדול שכושל מקצועית מוטל על המאמן. המאמן רוצה להוכיח להנהלה שלא טעה. והישראלים הפכו למצרך מובן-מאליו.
הקריירה של ליובין מזכירה את מקל, במובן מסוים; גם הוא הגיע למכבי כהבטחה גדולה. גם הוא לא הצליח לממש את עצמו בקבוצה. וגם הוא בחר, מיוזמתו, ללכת למקום אחר, לשחק.
"הרבה שחקנים רואים את מכבי כתכלית, כמקום שאליו הם רוצים להגיע, אבל בשביל גל מכבי תמיד הייתה רק אמצעי", מחדד ליובין, שערך שיחות אישיות רבות עם מקל בשנים האחרונות. "הוא תמיד ראה את עצמו מוביל קבוצה ברמת יורוליג. זה יכול היה להיות במכבי, אבל אם מכבי לא מספקת לו את הפלטפורמה, אז במקום אחר באירופה. כשהבין שמכבי לא מקדמת אותו למטרה, שהוא לא יכול להתפתח אצלה, הוא קם והלך".
האם בתור אדם שחווה חוויה דומה על בשרו, אבל כעת בוחן את הסיטואציה מבחוץ, בעיניים של מאמן כדורסל מבוגר יותר, הוא מצליח להבין את האסטרטגיה של מכבי?
"מכבי צריכה להביא תוצאות, וזה בא על חשבון פיתוח שחקנים. נקודה", משיב ליובין. "הם החליטו מזמן שהם לא מוכנים לשלם בהפסדים על פיתוח שחקנים, הלינץ' התקשורתי שעושים להם אחרי כל הפסד מרתיע אותם בכל פעם שהם כן חושבים בכיוון, וכל אחד יכול לחשוב האם זו החלטה נכונה או לא".
מקל לא היה מוכן להפוך במכבי לעוד מצרך על המדף, או לסייד-קיק של איזה זר מזדמן. ואחרי שהתאכזב ממכבי פעמיים, החליט שליד אליהו הוא לא חוזר. לפחות לא בגופיה צהובה.
"מכבי היא מקום מצוין, אבל יש עוד מקומות מצוינים לשחק בהם", אמר לפני מספר שבועות, לאחר שלקח על חשבונה אליפות שנייה.
הוא אמר שהוא אוהב אופוזיציה, אוהב להיות אנדרדוג, והכי אוהב להיות אנדרדוג שמנצח.
ובמילים אחרות אמר: אני אוהב להראות למכבי עד כמה טעו.