רן בן שמעון החל בבניית הקבוצה החדשה שלו כמו שכתוב בספר: הוא צירף שני בלמים וקשר אחורי, הם עמוד השדרה שמחזיק קבוצת כדורגל. בן שמעון לא צירף סתם שני בלמים (יורגן קולין, ברנקו איליץ) בהם צפה בקלטות או אחריהם עקב במשחק או שניים, כמו שנהוג בדרך כלל בארץ. מדובר בשני שחקנים שהוא מכיר היטב. הוא חזה ביכולתם במשך עונה שלמה בליגה הקפריסאית. מחזור אחרי מחזור, שבוע אחרי שבוע. בן שמעון, בלם טוב בעברו, יודע בצורה כמעט מושלמת כמה הם עקביים וכמה הם יציבים, ובטח כמה הם טובים. בדומה לאג'נדה של ג'ורדי קרויף, לפיה הוא מעדיף זרים מבוגרים במדינה כמו ישראל, הוא הולך על בטוח. גם הקשר האחורי שהביא, בריאן חרסיסיץ, נושק לאזור גיל ה-30 (במקרה שלו 29 יהיה יותר מדויק). גם הוא שחקן שבן שמעון מכיר בעל פה. גם הוא ייבחן לפי כמות הטיפות שעוד נותרו בלימון שלו.
אבל אם שלושת שחקנים הרכש הראשונים שצורפו להפועל תל אביב לא יתגלו כשבעים מדי, הרי שמדובר בסוג של מדד חשוב לא פחות לדרך של בן שמעון מזה של החתמת איתי שכטר הנוצצת. אחרי שנים ראוותניות מדי, בן שמעון מחזיר את הפועל תל אביב ליסודות. הוא מחפש שחקנים עובדים, שחקנים חכמים, שחקנים נושכים, שחקנים שיחזירו את הפועל תל אביב להיות קבוצה. קודם כל קבוצה. הם הבסיס עליו הפועל תל אביב תצליח. הם הבמה עליה יכול איתי שכטר לרקוד בצורה בטוחה יותר מבלי ליפול. שחקנים שיפלו על התחת ויגרדו להפועל תל אביב 0:1 בדרבי, גישה שתעניק מענה רציני יותר מכל שחקן רכש שיבוא להצלחה של מכבי תל אביב בעונה שעברה כתלכיד מנצח. אין ספק שמדובר בסנונית מבטיחה מאוד לקראת העונה הבאה של הפועל תל אביב. בזמן שקבוצות אחרות קצת מתמהמהות, להפועל תל אביב יש מאמן שפועל מהר, מבין מה הבעיות ויודע כיצד לפתור אותן.
כשרואים את הבסיס עליו איתי שכטר אמור להשתלב בהפועל תל אביב, אפשר לתת לעסקה הזו סיכוי טוב יותר להצליח מזו של גילי ורמוט בעונה שעברה. שכטר, שאמור לחתום בקרוב בקבוצה בה הפך לכוכב ואליל, מחזיק ביתרון נוסף על ורמוט, שחזרתו להפועל תל אביב לא הוכתרה כהצלחה בעונה הראשונה מדובר בשחקן שרעב תמידית. שכטר משדר וייב של שחקן מהשכונה שתמיד מוכן לעוד משחק שבו הוא ישגע את יריביו. הוא פחות אדיש מורמוט, שהתקשה למצוא את המנוע הפנימי שייצור עבורו אתגר חדש להצליח שוב בהפועל תל אביב.
אלא שכל זה נמצא כרגע על הנייר. שכטר (26) יצטרך למצוא הרבה כוחות כדי להפוך את כל זה להצלחה אמיתית. כולנו זוכרים את החזרה המתוקשרת של ברק יצחקי לבית"ר ירושלים אחרי האפיזודה בבלגיה. יצחקי לא חזר אותו שחקן. הוא לא היה גרוע, הוא בכל זאת זכה בדאבל עם קבוצה עשירה בהרבה מרוב קבוצות הליגה, אבל בית"ר לא מצאה בו את מה שחיפשה. הסיבה לכך היא פשוטה: יצחקי כבש כמעט כל פסגה שיש בבית"ר ירושלים. הרעב שלו להוכיח בקבוצה כזו הוא קטן יותר ובעייתי יותר. המבט הוא לא קדימה, אלא אחורה. ההשוואה היא לא לשחקנים שהנהיגו את הקבוצה בעבר, אלא למי שהוא היה קודם לכן. צריך להיות עשוי מחומר שונה במיוחד כדי לגלות ככה את הדרייב הנכון.
הדוגמה הנגדית היא הבחירה של ערן זהבי במכבי תל אביב. בהפועל תל אביב לזהבי לא היה מה להוכיח. במכבי יש לו קהל חדש לכבוש, יש לו הישגים שהוא טרם הגיע אליהם במדים הצהובים. בשני המקרים המשכורת השמנה, פלוס ההתאקלמות הלא קלה עם החזרה לישראל, היא מכשול. אבל כאשר מדובר בקבוצה חדשה ולא כזו שאתה כבר אליל בה, הדחף להצליח הוא גדול יותר.
לשכטר, אם כן, מצפה מבחן אופי קשה יותר משגרירים אחרים שחזרו ארצה. השאלה החשובה הנוספת לגביו היא האם הוא באמת רוצה לשוב לאירופה. זו סוגיית מפתח בנוגע לדילמה שהוצגה קודם. שחקן שחותם לחמש שנים, עם משכורת מטורפת שגויסה בדרכים שמזכירות את ימי משה דדש בבית"ר, הוא לאו דווקא אחד כזה שרואה במהלך ירידה לצורך עליה. ראינו כבר שחקנים שלא מצליחים באירופה ומתעקשים להתמיד ולעבור מדי עונה לתחנה אחרת ביבשת. זה לא עזר להם למצוא בית אמיתי להפוך את הקריירה שלהם לאירופית באמת.
גם שכטר לא נשבר מהר. הוא ברח מאירופה אחרי שנתיים, שזה הרבה זמן. אולי דווקא בהפועל תל אביב ימצא מחדש את היכולת המלהיבה שלו מעונת הדאבל וישוב ככה לאירופה חזק יותר. אם זו התכנית, מלאכת העבודה הפסיכולוגית של בן שמעון עם שכטר תהיה קלה יותר. אם לא, לחלוץ הנהדר שהפועל תל אביב מישכנה את עתידה עבורו, נוסף עוד סימן שאלה בדרך לקאמבק המיוחל.
***
את המלפפונים האלה בן שמעון יכול להפוך ליהלומים. המסר שעולה מבניית הקבוצה שלו מראה על שיקול דעת, על סדר עבודה נכון ועל תכנית סדורה לגבי איך הפועל תל אביב צריכה להיראות. בן שמעון הוא מאמן שכוחו קודם כל בפן הפסיכולוגי. ביכולת שלו לחדור לנפש השחקן ולגרום לו להתנהל כמו שספורטאי מקצוען צריך להתנהל. מהבחינה הזו, ועם בסיס חזק ורציני של הגנה וקישור אחורי, לבן שמעון יש סיכוי טוב יותר להיכנס לראש שכטר ולגרום לו להיות רעב מחדש, גם בקבוצה שהוא לא צריך להוכיח לה כלום. גם הרעיון להביא את דור מלול נראה מעניין ומגיב לבעיה לא קטנה שיש להפועל תל אביב. עם בסיס כזה בעורף, גם מגן מבריק אבל חלש בצד ההגנתי יכול לפרוח.
אלא שעדיין לא ברור כמה כריזמה תהיה לבן שמעון בהפועל תל אביב. עד עתה, הכריזמה שלו פעלה במקומות כמו קרית שמונה והפועל חיפה. בהפועל תל אביב מאמן צריך מעט יותר מכך כדי להפוך לפנים של הקבוצה. בן שמעון אף פעם לא היה כוכב אמיתי, הוא תמיד היה בדרג אחד מתחת. הפועל תל אביב היא חיה שקשה להשתלט עליה, ובן שמעון יצטרך הרבה סבלנות מהבוסים שלו לפני שהם ימצאו את הקבוצה שהם דרשו ממנו. הם אלה שצריכים לעזור לבן שמעון להשתלט על הפועל תל אביב. הם אלה שאמורים לעזור לו להכפיף את המועדון לכריזמה החלקית שלו, כדי שזה יראה יותר כמו קרית שמונה ופחות כמו מכבי תל אביב. אל תזלזלו בכך, בטח כשמדובר במועדון מבולגן ויצרי כל כך. למבחן הכריזמה של בן שמעון יהיה משקל לא קטן במעבר של הדברים הטובים שהפועל תל אביב עושה בקיץ הזה להצלחה אמיתית בליגה.