ההתקפה של סן אנטוניו היא תופעה מטעה. היא נדלקת ונכבית כאילו מישהו מפעיל מתג. מה שאפשר להיות די בטוחים לגביו זה שבכל משחק יהיה לה לפחות רצף אחד של דקות נהדרות, בדרך כלל יותר. כך, אחרי שנדמה היה לליונל הולינס ברבע הראשון שהוא מצא פתרון הגנתי מוצלח להתקפה שמנגד, פתאום הגיעו שני רבעים בהם הספרס קלעו ביחד 61 נקודות.
הפתרון היה להקטין באופן משמעותי את העזרה בצבע. ממפיס נוטה לצופף כדי למנוע חדירות וסומכת על כך ששחקני הכנף יידעו לתזמן את העזרה כך שהמסירה החוצה תהיה קשה במיוחד, אבל החודרים של סן אנטוניו הוכיחו במשחק הראשון שאין להם בעיה עם ביצוע מסירת ההוצאה הזאת. אז במשחק השני השחקנים של דני גרין וקאווי לאונרד מיתנו מאוד את הכניסות פנימה, ולכמה דקות נדמה היה שזה עובד.
אך כאשר הספרס השתחררו, התברר החור המרכזי בשיטה של הולינס - תנועה מתוזמנת בלי כדור לתוך הצבע בדרך כלל הפכה לליי-אפ קל. חלק גדול מ-29 האסיסטים של סן אנטוניו מצאו שחקנים פנויים מתחת לסל. בעצם, ניתן לומר שבמשחק הזה טוני פרקר ביצע לבד פירוק והרכבה מחדש של הגנת ממפיס שלוש פעמים. כאשר הם שמרו על קו השלוש הוא מצא שחקנים חופשיים לליי-אפ, כאשר ההגנה הגיבה וצופפה מחדש הוא חזר לפקד על חגיגת שלשות כמו במשחק הראשון, כאשר הולינס נכנע ועבר לחילופים אוטומטיים לא אופייניים, פרקר דאג לנצל את המיס-מאץ' גם בפנים וגם בחוץ.
בצד השני של הפרקט, זאק רנדולף שוב עמד במוקד העניינים. במחצית הראשונה ממפיס הייתה עסוקה מדי בלנסות להכניס אותו לעניינים בזמן שההגנה של הספרס עליו המשיכה להיות מושלמת. ברבע השלישי, כאשר הולינס החליט לא רק שאין טען להתעקש על זאק, אלא שכל הגישה של לדחוף כדור בכוח פנימה לא עובדת, הקבוצה שלו סוף סוף סיפקה רבע התקפי ראוי. זה קרה בעיקר דרך הגארדים - רבע של 20 נקודות משותפות של מייק קונלי, טוני אלן וג'ארד ביילס, כולל כמה קליעות יפות מבחוץ, השאיר את הגריזליז במשחק (יחד עם השליטה בריבאונד, שגם היא בלטה יותר בדקות בהן שחקני החוץ קלעו ולא אפשרו לשחקני החוץ של הספרס לחנות ליד הצבע ולעזור בריבאונד).
השאלה הגדולה להמשך בהקשר הזה היא אם זו הייתה הבלחה חד פעמית או שהגארדים של ממפיס מסוגלים לספק דקות התקפיות איכותיות גם במשחקים הבאים. כרגע הרושם הוא שזו הדרך הטובה ביותר לנצל את ההשקעה העצומה של הספרס בנטרול משחק הפנים של הדובונים.
אבל אז, כשכבר נדמה היה שאנחנו בדרך לעוד ניצחון ביתי קל, הגיע הרבע המטריד ביותר מבחינת הספרס - ברבע האחרון הם נראו גמורים פיזית. זה בלט בעיקר אצל פרקר, שנדמה היה שבזבז את כל התחמושת בשלושת הרבעים הראשונים. ג'ינובילי, שבפלייאוף הזה מתמקד ביכולת לזהות דקות חלשות ברגעים חשובים ולספק כמה מהלכים גדולים, גם לא היה בעניינים, דאנקן בכלל היה רוב הזמן על הספסל בגלל בעיית עבירות ושחקני המשנה החטיאו זריקות שרוב הזמן הם קולעים. זה הזכיר בעיקר את הדקות האחרונות במשחק הרביעי מול גולדן סטייט והיווה תזכורת חשובה לאחת המגבלות המרכזיות של הספרס. גם אם נדמה שקבוצות צעירות ואתלטיות לא מצליחות לעצור אותם, הן כן מסוגלות להתיש אותם מבחינה פיזית.
בהארכה, בעיית העבירות של דאנקן הפכה ליתרון. הוא נראה הכי רענן על הפרקט וקלע שש נקודות שבעצם הכריעו את המשחק, וקשה שלא לייחס זאת לכך שהוא נח רוב המחצית השנייה. בכלל, רוב ההארכות בפלייאוף השנה נראו כמו מלחמת התשה בה שתי הקבוצות מתקשות לעשות סל, במצב כזה מספיק סופרסטאר אחד במצב פיזי טוב כדי לעשות את ההבדל. יכול להיות שבדיעבד נתייחס לדקות האלה כהזדמנות הטובה ביותר של ממפיס להישאר בסדרה שבוזבזה.
הכול מוביל אותנו למשחק השלישי. גם העבר הקרוב - לא היו הרבה דוגמאות למהפכים מפיגור 2:0, אבל שתי הפעמים האחרונות שזה קרה כללו הפסד של סן אנטוניו לאחר יתרון מול OKC וניצחון של ממפיס לאחר פיגור מול הקליפרס. אמנם קשה להאמין שההתקפה של ממפיס תתחבר כפי שזה קרה לאוקלהומה סיטי, קבוצה שהיו לה שלושה מעשרת שחקני ההתקפה הטובים בליגה בעונה החולפת, וקשה להאמין שההתקפה של הספרס תקרוס כמו זו של הקליפרס, אבל לא כדאי לזלזל גם באפקט הפסיכולוגי משני הצדדים. מול OKC סן אנטוניו קצת זלזלה במשחק השלישי ושילמה על כך ביוקר, ניתן להניח שהפעם פופוביץ' יגיע עם מטרה לחסל את הסדרה הזאת מוקדם ככל הניתן.
סיבה נוספת לחשיבות המשחק השלישי היא שהוא ייערך רק בעוד ארבעה ימים. זה המשחק היחיד בסדרה הזאת שיתקיים אחרי מנוחה של יותר מיומיים, כך שסן אנטוניו יכולה לראות בו את ההזדמנות הטובה ביותר להשיג ניצחון חוץ ולשים אותה בעמדה שממנה אף קבוצה לא הפסידה.
עבור ממפיס, זה בכל מקרה משחק של כמעט להיות או לחדול. לכן זה יכול להיות זמן טוב עבור הולינס לשקול שינוי בחמישייה. התרומה ההתקפית הלא קיימת של טוני אלן וטיישון פרינס משאירה אותו בלי קליעה מבחוץ ומאפשרת לשחקני הכנף של פופוביץ' להתמקד בעזרה על שחקני הפנים. בדקות של ביילס וקווינסי פונדקסטר ההתקפה של הגריזליז נראית הרבה יותר טוב בזכות הנוכחות של סקורר נוסף וקלע שלשות שאסור לעזוב. ההגנה הקבוצתית של ממפיס נחלשת איתם, אבל מסקנה אפשרית מהמשחק השני היא שהדרך הכי טובה לעצור את התקפת הספרס היא דווקא להכריח את השחקנים של סן אנטוניו לעבוד בהגנה ולהתיש אותם. סיבה נוספת לצורך בשינוי היא שהקשיים ההתקפיים המוקדמים גרמו לכך ששני משחקים ממפיס רדפה אחרי סן אנטוניו. לא בטוח שהולינס יכול להרשות לעצמו עוד פעם.
