אפריל 2013. שחקני הפועל תל אביב עמדו במנהרה והתכוננו לעלות למשחק הדרבי. גורמים במועדון עברו ליד השחקנים ועודדו אותם, אלמוג כהן ניסה להטריף את חבריו ולגרום להם להאמין שזה המשחק שלהם. "בואו נחזיר את הכבוד שלנו", אמר הקשר שהופעת הבכורה שלו באדום הייתה בדרבי הקודם שהסתיים בתבוסה 4:0. לצד כל נסיונות ההתלהבות, מה שתפס את תשומת הלב היה דווקא משפט של אחד משחקני ההרכב שהרגיע את כהן והאווירה ואמר: "עכשיו אני קונה תיקו".
מכבי ניצחה 0:2. בקלות.
ההתבטאות הזו אולי משקפת את כל התחושות של הפועל תל אביב בחצי השני של העונה וההשלמה עם אובדן השליטה בעיר לצד הצהוב. אותו שחקן לא נחשב לכזה שמפחד מהתמודדות ומעמדים גדולים, הוא פשוט היה ריאלי בנוגע לפערים המקצועיים בין הקבוצות. גם הוא הרגיש את המהפך. הרי שנים שמכבי תל אביב נרתעה, חששה וקרסה במשחקי הדרבי גם כאשר הפער המקצועי מהפועל לא היה כזה גדול. האם תוך פחות משנה הצהובים הפכו את הקערה ויצרו אפקט פחד אצל האדומים או שמדובר בפער מקצועי שנפער ולא יותר מכך?
עד העונה, הפועל שלטה בדרבים קרוב לעשור. ב-15 המפגשים באחרונים בליגה טרם העונה הנוכחית האדומים ניצחו שמונה פעמים והפסידו רק פעמיים. אבל המספרים משקרים או יותר נכון לא משקפים את התמונה במלואה. הסיפור של אותם משחקי דרבי הוא הרבה יותר מנתונים סטטיסטיים או מספר ניצחונות, מהותו במנטאליות שהשתקפה כמעט בכל אחד מהמפגשים. הפועל עלתה לדרבי והריחה דם ואילו מכבי עלתה עם חששות ורתיעה מהיריבה העירונית. בן לוז, שגדל במכבי אך שיחק בצד האדום את רוב משחקי הדרבי בחייו, מסביר: "קודם כל הייתה לנו עליונות מקצועית על מכבי ועל כך יש להוסיף את הקטע המנטאלי. בהפועל היה בטירוף לדרבי, היה חיבור אדיר עם הקהל ובמכבי לא היה את זה. הבלגן במכבי נתן גב להפועל. אפשר היה לראות שמכבי נרתעים. שחקנים שגדלתי איתם, אפשר היה לראות בעיניים שלהם שהם רוצים שהמשחק ייגמר. גם הצוות המקצועי היה מדבר על זה. ידענו שמכבי פגיעים ואפשר להוריד להם את הביטחון וזה דחף אותנו".
יוסי שבחון ששיחק ארבע שנים במדים הצהובים זוכר את התקופה כ"עליונות מקצועית של הפועל שלא אפשרה למכבי להשיג יותר מדי בדרבים", אך גם זוכר היטב את הקטע המנטאלי: "צריך לזכור שהפועל התחילו לייצר מומנטום בדרבי וכל שחקן חדש שמצטרף רואה ששם יש אמונה יותר גדולה. זה מעבר לקטע המקצועי, אלא כדור שלג שקצת התגלגל משנה לשנה. היה ברור לנו שאפשר להוציא מהפועל תיקו ואולי לנצח מדי פעם, אבל לאורך זמן הייתה תחושה שהם הרבה יותר טובים".
לוז ושבחון מדברים על פער מנטאלי. קבוצה אדומה שמחוברת לקהל ואנשיה מחכים לדרבי מול קבוצה צהובה מפולגת ומסוכסכת שניסתה לראות בדרבי מפלט מעונות רעות, אבל בפועל אנשיה העדיפו שלא לדבר עליו. הם ידעו היטב את המשמעות שלו באותן שנים. זכור במיוחד הדרבי השני של עונת 2009/10. מכבי הגיעה אליו אחרי שישה ניצחונות רצופים, מיקום בצמרת הגבוהה וחלק מהקולות במועדון החלו למלמל על אפשרות של חזרה למרכז הבמה. אחרי חצי שעה של כדורגל בבלומפילד לוח התוצאות הראה 0:3 להפועל. זה נגמר ב-2:4 שפירק את מכבי גם להמשך העונה. אחד משחקני הצהובים באותו משחק נזכר: "הקטסטרופה הכי גדולה של אותה עונה. הפועל פתחו עם ביטחון והתלהבות ופשוט גרמו לנו לשיתוק. כל הפחדים והחששות מכל מה שהיה בדרבים באו לידי ביטוי מהתחלת המשחק ושחקנים לא ידעו איך להתמודד עם זה. אני זוכר שבמחצית בחדר ההלבשה היה הלם, פשוט הלם. שחקנים לא הבינו איך יוצאים מזה".
אלי כהן "השריף", שאימן את מכבי תל אביב בעונת 2006/7 זוכר היטב את הבעיות של השנים האחרונות. "זה הזכיר לי את בית"ר ירושלים שקיבלתי ב-95' והם חששו מהגדולות. היינו מפסידים למכבי חיפה והיו אומרים 'שיחקנו טוב'. מכבי קיבלה הרבה מכות בדרבי, בהפועל התחברה אז חבורה של שחקנים עם אופי ואישיות למשחקים גדולים כמו שביט אלימלך, שמעון גרשון, אסי דומב, יוסי אבוקסיס ופיני בלילי, כאלה שטורפים משחקים גדולים. אחרי זה באו שכטר, ורמוט, זהבי , דה סילבה וכל החבורה של הדור שאחרי. במכבי היה כישרון, אבל באופי המרחק היה שמיים וארץ. ניסינו לדבר איתם לקראת דרבים, אבל אפשר היה להרגיש ששחקנים חוששים מהפועל והמשחק תלוי יותר בהם. זה בניגוד לכל מה שאפיין את מכבי לאורך ההיסטוריה שלה - המכביזם - גם כשאין יותר מדי כלים נותנים את הכול ולא מפחדים מאף אחד".
העונה, משהו השתנה. מקצועית, מכבי חזקה יותר וזה ברור, אבל גם הפער המנטאלי נמחק. הצהובים מחוברים לקהל וההצלחות יצרו ביטחון שבא לידי ביטוי בדרבי. השאלה היא: האם המהפך הושלם? האם כעת הפועל היא זו שרועדת? "שטויות", מבטל אחד השחקנים באדום את הטענה. "בניגוד למה שהיה במכבי, אף אחד בהפועל לא חושש מהם או מהמעמד. שחקנים פה כבר עשו משהו בקריירה שלהם והוכיחו את היכולת שלהם לעמוד במשימות כאלה. מה העונה הוא שמכבי הרבה יותר טובה. יש לה הרבה יותר כסף, בינואר היא שדרגה את עצמה עם ערן זהבי וראדה פריצה שאם היו באים אלינו ולא אליהם לא בטוח שהפערים היו כה גדולים. הם קבוצה חזקה שרק חושבת איך לצרף עוד ועוד שחקנים ולהיות מוכנה לליגת האלופות ואנחנו שמחים על כרטיס לאירופה. איך שלא מתסכלים על זה, יש פערים אדירים בכסף ואי אפשר יהיה להתמודד עם זה לאורך זמן".
שבחון מחזק את הדבר: "מכבי והפועל היום הם שני עולמות שונים. הפועל אחרי עונה קשה ולא יודעים מה יהיה שם ואילו במכבי מדברים על תקציבים של 100-150 מיליון ומכוונים לשלב הבתים של ליגת האלופות. שחקנים יודעים שרוצים לחזק את הקבוצה ונלחמים להוכיח את עצמם, להישאר ולקבל חוזים. הם הופכים למשהו שהוא בדרגה מעל כל הכדורגל כאן, לא רק מעל הפועל. הפועל פחות טובה, אבל השחקנים שלה לא פחדנים ועברו הרבה בכדורגל. דמארי, טוטו, אבוטבול, באדיר, אנטבי, בן חיים, אדל. אלה לא שחקנים שחוששים או נרתעים במעמדים כאלה, פשוט יש פערים מקצועיים גדולים כרגע בין הקבוצות".
אלי כהן טוען שהבעיה אחרת: "הפועל טעתה קשות בבחירת השחקנים. מעבר לקטע המקצועי, שחקנים שלא מבינים מה המשמעות של דרבי ואם יש שיקולים שמשנים להם את המחשבות לקראת משחק כזה, כנראה שהם לא צריכים להיות בהפועל. ברור שלמכבי יש את היתרון המקצועי, אבל בהפועל יש כשרון ואם באים לתת הכול בדרבי, תמיד הכול פתוח ואפשר לעשות דברים. הפועל הידרדרה והפסידה את העונה כי דברים מלמעלה הגיעו לשחקנים דרך האוהדים וראו את זה במגרש".
אז האם הבעיה מקצועית או מנטאלית? פסיכולוג הספורט דן ולנסי מנסה לסכם: "הפערים השנה לא כאלה גדולים מקצועית אלא הרבה יותר מבחינה מנטאלית. אלמוג כהן ודג'מבה דג'מבה היו יכולים לשחק במכבי תל אביב ולא היו מרגישים בהבדל. גם אדל, דמארי, בן חיים ועוד אחד או שניים לא פחות טובים ממה שיש במכבי. ההבדל הוא שבמכבי הכל הולך ישר. ההתנהלות המקצועית, האופק הברור שרואים השחקנים, הידיעה שיש לאן לשאוף עם המועדון ולאן אפשר להגיע באופן אישי. ההצלחה נותנת להם דחיפה אדירה ואילו בהפועל כמעט כל השחקנים יודעים שהם כרגע נמצאים בחוזים הכי גבוהים שהם יכולים להשיג והם לא ישיגו יותר חוזים כאלה. הם מסתכלים על מה שקורה במכבי וכל אחד רוצה להיות בצד השני. שחקני מכבי רואים דרך המועדון את ההצלחה האישית והיכולת לשדרג עצמם, הם רואים וחיים את העתיד ואילו למרבית שחקני הפועל מה שנשאר זה רק העבר ואופק לא ברור".
גם לשחקני הפועל עדיין לא רועדות הרגליים לפני הדרבי, החשש הוא שהיום שבו זה יקרה הולך ומתקרב. לפני מספר שבועות נערכו הבחירות לראשות עמותת אוהדי הפועל, אבל האווירה לא הייתה קלה. אחד מאוהדי הקבוצה סיפר: "בקיץ חלמתי על הרגע הזה שנגיע לבחירות, נשפיע, נגרום לכול להיראות טוב יותר ונביא את מיטב אנשי העסקים לכאן. פתאום הכול נראה לי כמעט חסר ערך. עמותת אוהדים מעורבת ומשפיעה זה דבר חשוב מאוד ואפילו חובה, אבל נוצרו פערים מול מכבי והידיעה שבלי בעל בית הם רק ימשיכו להגדיל את הפער די שוברת הרבה מאוד אוהדים. יש חשש מסוים שזה בכיוון של להיות דומה למה שקורה בכדורסל". אותו אוהד מסרב להזדהות בשמו: "עזוב, החברים יהרגו אותי. אנחנו מתים, אבל כל אחד שומר את זה בפנים ומנסה לשדר אמונה. מתישהו כולם יתפרקו אם המצב ימשיך ככה".
יושבי היציע לא לבד. הפערים שנוצרו בשנה אחת מחלחלים היטב אל חדר ההלבשה. שחקן באדום מסביר: "יש מציאות. מרבית השחקנים אצלנו מסיימים חוזה ואף אחד לא מדבר איתם. חלק גדול מבינים שהם לא ימשיכו וגם כאלה שרוצים להמשיך עצבניים כי לא יודעים אם יש עתיד. לראות את מה שקורה במכבי גורם לקנאה. לא צריכים להיות פערים כאלה בין הקבוצות, במיוחד אחרי השנים הנדירות שהפועל עשתה באירופה. אנשים שניהלו כאן דרדרו אותה למצב שאף אחד לא יודע מה יקרה כאן. יש כאן לא מעט שחקנים שהיו שמחים להרשים את ג'ורדי ואוסקר לקראת העונה הבאה".
אחד הדברים שאוכלים לאוהדים את הלב הוא מעבר הכוכבים משושלת גוטמן חזרה מחו"ל למכבי תל אביב. אחרי ערן זהבי, ישנה תחושה באוויר שאיתי שכטר גם בדרך והאוהדים מרגישים שאוכלים להם את הלב. בן לוז מוסיף: "בשנים שהפועל שלטה בדרבים לא היו הבדלים בתקציב או פערים וגם השחקנים המשמעותיים התחלקו בין הקבוצות. כפי שהדברים נראים עכשיו, כולם ילכו בכיוון אחד או מקסימום למכבי חיפה. מכבי תל אביב מציעה חוזים ותנאים שאין להפועל איך להתחרות איתם".
כלומר, אפקט הפחד מתחיל לתקוע שורשים. העתיד מעולם לא נראה צהוב יותר, במיוחד כשהצהובים הולכים ומשתלטים על השוק הישראלי. אלי כהן מסכם: "אם קבוצות כמו הפועל ובית"ר יעמידו תקציבים של 30 מיליון מול 130 לאורך זמן אין לזה סיכוי אמיתי. כל השחקנים האיכותיים, המובילים ואלה שנותנים את הטון יהיו אצל מכבי ולא באמת תהיה כאן התמודדות. בית"ר בתקופה של ארקדי גאידמק לקחה שנתיים רצוף אליפויות מבלי שמיצתה 50 אחוז מהפוטנציאל והייתה לוקחת עוד הרבה שנים ברצף אם ארקדי היה ממשיך עם הסכומים האלה. אי אפשר להתחרות עם זה. קבוצות כמו הפועל ובית"ר יצטרכו ללכת על שחקני בית שלהם ולנסות לפגוע בזרים ובשחקני רכש לפני שעשו פריצה, אבל גם להבין שזה משחק אחר ולהגדיר מטרות בהתאם לפערים".