הדרבי התל אביבי הקרוב: הרבה יותר מיוקרה עירונית

יא יא פטי היה המקל האחרון בגלגלים של מכבי תל אביב. 19 בינואר, מחזור 19, והבלם האשדודי ניצל את החוק הכי פרוץ בכדורגל כדי לכבוש ממצב נבדל.

0:1 בדקה ה-59, למכבי לא היו את הכלים להשיב. ההפסד הזה גרם לרבים לחשוב שהנה, מכבי נשברת. הטבלה הסתדרה עם 38 לצהובים, 36 להפועל ו-33 למכבי חיפה שרצה באמוק עם אריק בנאדו. מישהי תדביק את אוסקר, השאלה מי. אבל יומיים לאחר מכן ערן זהבי חתם, ומאז ראדה פריצה פתח בהרכב, ומאז מכבי תל אביב לא הפסידה בליגה במשך 15 משחקים רצופים.

האליפות הזו מוזרה. במשך חצי עונה, גם בימים שהצהובים הובילו את הטבלה, היה תמיד נראה שמתישהו יבוא הבום הרגיל. אחרי ששני הפסדים רצופים - בדרבי ומול בני יהודה - לא גרמו למפלה, ההרגשה היתה שגם בלי משבר, הסוף קרוב. ואם לא סוף, זו בטוח לא תהיה אליפות מוחצת. זה הרגיש אפור, מתודי, טכני.

אבל מכבי תל אביב של 2012/13 זה ההפך. לצד חמישיות ושישיות, וממוצע כיבושים מרשים של 2.17, הצהובים גם הציגו הגנה מצוינת, הרכב חזק ושליטה מוחלטת. על הדרך הם ניפצו שיאים ומיתוסים. הרכש בינואר, החיבור עם הקהל, ניצחון ראשון בקרית אליעזר אחרי שמונה שנים, הניצחון הכי גבוה בדרבי מאז 1992/93, הפעם הראשונה שבה ניצחו יותר משני דרבים מאז 2003/04, מלך השערים הראשון מאז 2001.

הריצה המרשימה של הצהובים ניפצה מיתוס עונתי נוסף. מאז שבנאדו צבר תאוצה, היה ויכוח סביב תואר מאמן העונה. מכבי בדרך לאליפות, נכון, אבל בנאדו קיבל את חיפה באמצע העונה. באחוזי הצלחה, בנאדו עקף את אוסקר בסיבוב, השאיר אבק. שאלה נזרקה לאוויר - מה היה קורה אם בנאדו היה מתחיל את העונה? האחוזים של אריק דיברו בשבילו. אבל גם זה היסטוריה. בשבוע שעבר, אחרי הניצחון של מכבי על קרית שמונה וההפסד של חיפה לרמת השרון, נפל הפור. גם הניצחון הירוק אתמול בצפון לא שינה זאת. כרגע, אריק בנאדו עם 73 אחוזי הצלחה, ואוסקר בפסגה, לבד, עם 75.

אבל החשוב מכול עוד לפנינו.

מחר מכבי תל אביב מגיעה לדרבי, במשחק חוץ מול הפועל תל אביב. אוסקר גרסיה, שהתייחס בטעות לדרבי הראשון בעונה כאל עוד משחק, ובכך הרס לעצמו ולאוהדיו, כבר לא חושב כך. לראיה, הוא מחזיר את התותחים הכבדים ל-11 שלו, לאחר שני מחזורים של שוקו ולחמניה. יש בדרבי הקרוב הרבה מעבר לפרוטוקול. האדומים מוליכים 44:45 במאזן כל הזמנים, וכולם יודעים מה דרבי יכול לעשות לעתיד של מועדון. אבל זה אפילו יותר גדול מזה. מכבי צריכה לנצח בדרבי כדי לפתוח שוב פער של 16 נקודות על מכבי חיפה. כי אם מכבי תל אביב תסיים את הליגה בהפרש של 16 נקודות ויותר מהסגנית, היא תהיה האלופה הכי מוחצת בישראל. וזה תואר שהצהובים ישמחו להתגאות בו.

מאז שהחלה שיטת שלוש הנקודות לניצחון, ב-1982/83, ועד היום, היו חמש אלופות מוחצות במיוחד. מכבי נתניה של אותה עונה, שסיימה בפער 14 נקודות משמשון תל אביב; בית"ר ירושלים של 1986/87, שסיימה בהפרש 15 מהשנייה בני יהודה; מכבי של גרנט ב-1991/92, שסיימה בפער של 13 מאותה בני יהודה; מכבי חיפה של רוני לוי מ-2005/06, שקרעה את הליגה וסיימה בפער של 16 מהפועל תל אביב, ועירוני קרית שמונה, בעונה שעברה, עם 14 נקודות מהאדומים (להם הופחתו שלוש נקודות). ראוי לציין את מכבי נתניה של תקופת שתי הנקודות, שפעמיים שברה את הליגה בדרך להפרש שכיום היה נותן לה 19+ (1979/80, 1970/71). אבל אלו דברים תאורטיים, ולא בהם נעסוק. המספר שצריך לעבור הוא 16, השיא שהציבו רוני לוי וחניכיו.

הניצחון של חיפה בקרית שמונה הוריד זמנית את הפער ל-13 נקודות. בהנחה שבמחזור האחרון מכבי תל אביב תנצח את בני יהודה מול בלומפילד מלא, המכשול (מחמאה מוגזמת להפועל תל אביב) האחרון של הצהובים יהיה מחר, בדרבי. ניצחון, והפער שוב 16 נקודות. 16 נקודות שעשויות להעביר את השרביט לקבוצה של אוסקר, שמחזיקה בהפרש שערים טוב יותר מזה של חיפה מודל 2006. במכבי תל אביב 2013 מודעים לעניין. הם מכירים את ספרי השיאים, ויודעים שהרף הוא 16.

הדרבי הזה חשוב מאוד להפועל תל אביב. עצירת הסחף, הימנעות משוויון במאזן הכללי, נקודה לבנה ברזומה של מאמן כמו פרדי דוד ושל שחקן כמו אלמוג כהן. תוסיפו לזה את העובדה שהאדומים לא כבשו שער שדה כבר חמישה דרבים רצופים, מאז ה-1:3 של אבוטבול בנובמבר 2011. אבל בעוד האדומים הולכים פה על דברים נקודתיים, זמניים, רגעיים, מכבי תל אביב תשחק מחר על היסטוריה. על נתון שלכו תדעו מתי יישבר. אם יישבר.

סוויט 16?

***

פלייאוף אדיר יש לנו ב-NBA. וכשגארדים של פייבוריטיות נפצעים, האקשן רק גדל. קווין דוראנט ממשיך לתת עבודה, והוא מוביל את רשימת הקלעים בפלייאוף; לברון ג'יימס זה לברון ג'יימס, ויהיה קשה לראות אותו ואת ההיט נגררים לסדרת גמר של יותר משישה משחקים; כרמלו אנתוני ממשיך להפגיז מכל טווח, כולל את הסיכויים של חבריו לתהילה; טים דאנקן הוא יין יותר מיין, טוני פארקר זה סופרסטאר ואי אפשר להוריד את העיניים מסטפן קרי - מקום רביעי ברשימת הקלעים, מקום ראשון באסיסטים ומקום ראשון בעניין.

אבל הפלייאוף הזה הוא גם של גיבורים אחרים, חדשים. חלקם התגלו העונה, חלקם המשיכו את השיפור, חלקם הפכו החודש משחקנים משלימים לאולסטארים וחלקם מאולסטארים לסופרסטארים. לפניכם רשימת חמשת הכוכבים החדשים של ה-NBA. זו רשימה מאוד רגעית וארעית. חושבים אחרת? מצוין.

השחקן המשתפר של העונה ממשיך לקפוץ במדרגות. זו העונתו השלישית באינדי והשלישית בפלייאוף. 6 נקודות למשחק ב-2011 הפכו ל-9 ב-2012, והמאזן הוכפל העונה. תוסיפו את זה שהוא סוחב את הפייסרס כל הדרך עד לגמר המזרח. דווקא היום הוא נכנס לרשימה אחרי לילה רע במשחק הנמוך מול הניקס, עם 4 מ-17 מהשדה (2 מ-12 מהשלוש). אבל בזמן שג'ורג' היה על המגרש, הפייסרס היו בפלוס 17. גם בסדרה מול אטלנטה לג'ורג' היה ערב אחד מחריד, אבל אחד בלבד - נתון מדאיג עבור הניקרבוקרס. אינדיאנה? שם כבר לא דואגים יותר מדי. אפילו לא מפציעה של ג'יינג'ר. וזה המון תודות לפול ג'ורג'.

אינדיאנה עלתה ל-1:2 מול הניקס

גם הרחקה לא תעצור אותו. גם הדורבן בעקב לא עצר מול ברוקלין, בדרך לסדרה מטורפת שלו באופן אישי, עם 3.1 בלוקס למשחק. את משחק 7, שג'ואקים "לא ישכח כל חיי", הוא סיים עם 24 נקודות, 14 ריבאונדים ו-6 חסימות. לא רק פראות מהספסל. להוציא את סטפן קרי, הוא כנראה האיש שהכי מעניין לראות בפלייאוף הנוכחי. האקשן, ההתלהבות, הוורידים בכל הגוף. הוא תמיד היה טוב, והעונה גם נבחר לאולסטאר, אבל נראה ש-2013 קידמה אותו לדרגת כוכב אמיתי. האם זה יספיק מול ההיט? כנראה שלא. אבל הבולס ירוויחו הרבה מעונת-בלי-דרק-רוז שלהם.

ת'יבודו על לברון: "אני ראיתי צלילה"

מארק ג'קסון לא אובייקטיבי בנושא, אבל מאמן הווריירס אמר שיש לו את הקו האחורי הקולע הכי טוב בהיסטוריה של המשחק (תתרגמו אתם, "greatest shooting backcourt"). הוא אמר זאת בעבר, והוא אמר זאת שוב אחרי הניצחון 91:100 על הספרס. אצל סטפן קרי הסיפור ברור. הוא רביעי בטבלת הקלעים בפלייאוף (25.3), ראשון בטבלת המוסרים (8.8) ועדיין מבכים באמריקה את העובדה שהוא לא זומן לאולסטאר. קרי הוא המלך של גולדן סטייט, אבל תומפסון עוזר לעשות אותה לסיפור הכי יפה של הפלייאוף. גם בגלל שהוא צולף שלשות באחוזים טובים יותר משל קרי, וגם בגלל שהוא התאפס קצת מבחינת יציבות. ג'ארט ג'ק, קרי, תומפסון. לא משנה מה תעשו, תחטפו. צ'ארלס בארקלי הגדיר את הזריקה של תומפסון כהכי יפה בליגה. אנחנו לא נתווכח על זה.

גם תומפסון לא עזר מול במשחק 3 מול הספרס

עונה שישית בממפיס, שיחק רק שם ותמיד נתן מספרים יפים. אבל בפלייאוף הזה כאילו משהו השתנה. הגארד נשאר יעיל אבל הוסיף את ממד הרצח. אייזיה תומאס סיפר שעקב אחרי קונלי מאז שהוא בן 10, ושהוא משחק אותו הדבר מאז שהיה ילד. ג'ייסון ריד כתב ב"וושינגטון פוסט": "קונלי שיחק טוב יותר מכריס פול, ה-רכז, כשהגריזליס העיפו את הקליפרס בסיבוב הראשון". "הוא דואג שממפיס תעשה את מה שצריך בכל שלב", צוטט שם תומאס. "יש לו את מה שיש לגדולים נקודות, ריבאונדים, אסיסיטים, כן, זה חשוב, אבל יש שם מוח נהדר".

ממפיס עלתה ל-1:2 מול אוקלהומה סיטי

זו העונה השמינית של הגארד הגמדי. 530 משחקים יש לו בעונות הסדירות, מתוכם פתח רק ב-104. בפלייאוף הוא הופיע רק פעמיים (2010 עם בוסטון ו-2011 עם הת'אנדר). בשתי הפעמים האלו הוא צבר 4.2 ו-2.7 נקודות למשחק. העונה, בבולס, זו הפעם הראשונה שהוא משחק בכל 82 המשחקים, ורק 23 פעמים שובץ בחמישייה. אבל אז בא הפלייאוף. ארבעה משחקים נחמדים של פחות מ-30 דקות לערב קדמו להתפוצצות במשחק 4 מול ברוקלין. 34 נקודות - 23 מהן ברבע הרביעי - יצרו מפלצת. המחמאות גם לנואה, ג'ימי באטלר הנהדר ובלינלי, אבל מעל כולם והמפתיע מכולם הוא רובינסון. "אני מתגרה במאמן שלי הרבה", אמר נייט אחרי השואו מול הנטס. "נראה שהוא כועס על כל זריקה שאני לוקח, אבל אני תמיד מרגיש לוהט". הוא אכן לוהט. 17.4 נקודות למשחק בפלייאוף, שמתחברים ל-4.3 אסיסטים. זה לא דרק רוז, אבל זה גם לא נייט רובינסון.

למרות הפציעות והעייפות: מה הבולס עושים נכון

מייל: orenjos@walla.co.il

לטוויטר של אורן יוסיפוביץ

בלוג