1. משחקה של מכבי תל אביב מול מכבי חיפה אתמול הזכיר את משחקם הקודם של הירוקים בנוקיה, לפני משהו כמו שלושה חודשים. כלומר משחק עייף, לא שוטף ולא ממש מעניין. בין התקפה מגושמת אחת לבין אחרת, נתנה לנו ההתמודדות הזאת הזדמנות להרהר בשני צירים מרכזיים של כל אחת מהקבוצות הללו. שון ג'יימס הצהוב ובראד גרינברג הירוק. ג'יימס הוא ללא צל של ספק שובר השיוויון בליגת העל. עוד לפני תחילת הפריצה המדהימה שלו העונה לקדמת הבמה של מכבי, נראה החוסם המצטיין כמו גבוה מושלם להתמודדות בשלולית המקומית. לא רק כשהוא משחק בקבוצה "רגילה". גם כשהוא משחק בקבוצה של המדינה. אתלטי, נייד, בעל ידיים טובות בהתקפה. אה, והחוסם הטוב ביותר שהיה כאן. עם סיומה של עונת היורוליג, אפשר לקבוע בלי שמץ של ספק שג'יימס מיצב עצמו כגבוה יורוליג ליגיטימי פלוס. במבט קדימה, אל עבר עונת המשחקים הבאה, מעניין יהיה לעקוב ולראות איזו משבצת תשריין לו מכבי תל אביב בהיררכיה.
מצד אחד, קשה לראות כיצד ניתן לדחוק לספסל שחקן שהחזיק קבוצה שלמה על גבו הצנום משך עונה מלאה. מצד שני וכפי שראינו בסדרה מול ריאל, התמודדות מול קבוצות העילית דורשת מאסה. ועדיף גם משחק גב לסל. וכל זה עוד לפני שנגענו בהשלכות הכלכליות. חוזהו הנוכחי של ג'יימס במכבי, על פי הפרסומים ובערכי ברוטו, נושק למיליון דולר. וזאת, בהנחה שהסנטר מאוהב מספיק בארץ הקודש על מנת שלא לדרוש לפתוח את החוזה שלו ולהשוות את השכר במכבי לשווי השוק הנוכחי והגבוה משמעותית ממה שיש לו כרגע. אנחנו לא נכנסים לשיקולי תקציב של מכבי תל אביב, גם מחמת חוסר ידע וגם בגלל שיש תחושה שמדובר בתקציב דיפוזי, תלוי החלטה של הקודקודים. בכל מקרה, התחושה היא שלא חייבים לבחור בין ספסל לבין חמישיה. מכבי צריכה לדאוג לסנטר שישלים של ג'יימס, יחלק איתו את הדקות ויתן למכבי תרומה באספקטים החסרים. ולא, זה לא יכול להיות דרקו פלאניניץ'.
עוד לפני שריקת הפתיחה של העונה, תהינו בקול רם איזו בשורה ישא עימו מאמן זר ומוכח כמו בראד גרינברג. שניים וחצי מחזורים לפני פתיחת משחקי הפלייאוף וצריך לומר את האמת. לא התרשמנו. ולא, לא רק בגלל ההשוואה הבלתי נמנעת בין הרוח הרעננה, השיטתיות והיסודיות שטמנה בחובה החתמתו של מאמן זר אחר ובענף אחר לבין המקריות, חוסר המחויבות והיעדר היצירתיות בירוק. אבל זה כנראה באמת שלא הוגן להשוות את החומר ואת התנאים הסביבתיים להם זוכה המאמן היהודי אמריקאי לעומת אלה של אוסקר גרסיה.
את תרגילי המשחק השבלוניים, ניהול החילופים והיררכיה הבלתי ברור ואפילו מתן האור הירוק להתפרחחויות של פול סטול עוד אפשר לקבל ולהבין. אבל אם יש דבר אחד שאפשר להצביע עליו כמאכזב במיוחד, הרי שזה חוסר היכולת של הספסל הירוק להוציא משחקניו את היכולת להגיע לכל משחק כדי לשחק ולהתחרות. וכתבנו את זה בעדינות. מכבי חיפה של גרינברג חייבת לראות עצמה כמועמדת לגנוב אליפות במשחק אחד ברוממה. ולהתנהג בהתאם. ואם היא לא תצליח להגיע למטרות השאפתניות הללו, יתכן שמוטב לג'ף רוזן לשקול מחדש את מידת הכדאיות של הקונספט הנוכחי.
2. מכבי חיפה או הפועל אילת יסיימו את הליגה הסדירה במקום השני. ואם לא יקרה דבר בלתי צפוי, יפגשו את גליל גלבוע שתסיים במקום השביעי. בעונה שעברה הפתיעה הדחתה של גליל בשלב רבע גמר הפלייאוף לא מעט אנשים בשלולית המקומית. הפעם, אם תדיח השביעית את השנייה, ספק אם יהיה בכך משום הפתעה גדולה. אחד העיוותים הגדולים של שיטת הבית עליון בית תחתון בליגה הוא ההפרדה המלאכותית בין 6 הקבוצות הטובות יותר לבין אלה הטובות פחות. הפועל גליל/ גלבוע (וגם הפועל תל אביב) לא נופלות משום קבוצה במקומות 2-6 בליגה. קיומו של סיבוב שלישי יכל לעזור ולייצר מספר מפגשים נוספים אשר לבטח היו מספקים עניין רב יותר לליגה מאשר המפגש המשמים בין ברק נתניה לבין מכבי ראשון לציון למשל. בכל מקרה, נראה שהסגל הרחב, רמת הכשרון ובמיוחד יכולת הקליעה של הקבוצה של ליובין אמורים לספק לנו סידרת 2-7 מצוינת. ברמת האימון, בכל מקרה, לא יהיה לקבוצה שתסיים שנייה שום יתרון על גלבוע. וכנראה שההיפך הוא הנכון.
3. במהלך ימי השביתה העליזים שהסתיימו לא מכבר, הועלתה מספר פעמים הטענה רוויות הערגה בדבר ההבדל בין הזרים האיכותיים שהיו כאן פעם לבין אלה הבינוניים שמסתובבים בשלולית כיום. קשה להתמודד מול פרצי נוסטלגיה, אבל ספק אם יש לעמדה זו אחיזה במציאות. אין ספק שהיו כאן גם זרים טובים בעבר. וגם זרים רעים. והמצב היום לא שונה. נאמר זאת כך: אין ספק שמספרם של הזרים האיכותיים השנה איננו נופל ממספרי העבר המיתולוגיים. סקוטי הופסון למשל. ראיון טרום דראפט הזוי אחד שלו זרק אותו מהרדארים של קבוצות NBA ושלח אותו לחינוך מחדש באירופה. שנה אחת בכלא של הליגה היוונית סיפקה את העונש הדרוש, ויתכן כי הפריצה של הכשרון מאוניברסיטת טנסי בחזרה לליגה של הגדולים מתחילה דווקא בליגה שלנו, של הקטנים.
נכון להיום מציג הופסון את החבילה ההתקפית השלמה. לא רק יכולת קליעה, אלא גיוון בקבלת החלטות מהכדרור, עלייה לקליעה ביציאה מחסימות ואולי חשוב מכל שמירה על שיווי משקל ויחס נכון גם במצבי דהירה לסל וגם כשצריך לקחת את זה לאט. אם נוסיף לתבשיל הגנה קונסיסטנטית ושיווי משקל מנטלי, נקבל שחקן ששייך למקומות אחרים.
