קצת לפני שרשמה את הניצחון ה-470 ברציפות בטניס בכיסאות גלגלים, במשחקים הפראלימפיים בלונדון, נשאלה אסתר ורחייר איך תרגיש כשסוף סוף יישבר הרצף, כשההפסד הראשון מאז ינואר 2003 סוף סוף יגיע. "הקלה", ענתה ההולנדית, "אבל לא אפסיד בכוונה". את אותה הקלה ורחייר כנראה לעולם לא תרגיש, כי בסוף החודש שעבר היא תלתה את המחבט והכריזה על פרישה מהענף, בגיל 31.
470 ניצחונות רצופים.
ב-31 בינואר 2003 האוסטרלית דניאלה די טורו נתנה לורחייר לטעום הפסד בפעם האחרונה. מאז, על פני עשור, ההולנדית ניצחה כל מה שהגיע 73 יריבות שונות. היא עשתה זאת תוך כדי שאיבדה רק 18 מערכות, תוך כדי שסיימה 95 משחקים על האפס, היא קטפה בזמן זה 21 תארי גראנד סלאם וארבע מדליות זהב אולימפיות, היא בילתה במקום הראשון בדירוג העולמי ב-668 השבועות האחרונים. וכל זה כמובן רק במשחקי יחידות.
כשאסתר ורחייר ההולנדית היתה בת שמונה, ניתוח בעמוד השדרה הסתבך ומאז הרגליים לא מתפקדות. עד אז היא לא עשתה ספורט בכלל, והרופא התעקש, אז היא התחילה לשחק כדורסל. בגיל 12 הגיע הטניס. ב-1999 היא עלתה לראשונה למקום הראשון בדירוג העולמי, ומאז שנת 2000 היא לא זזה משם. "לא היה יום ספציפי אחד שבו השלמתי עם המוגבלות שלי", היא אומרת לוואלה! ספורט. "כמה שנים לאחר שנהייתי נכה, ובעיקר לאחר שהתחלתי לעסוק בספורט, התחלתי להבין מי אני ומה אני יכולה לעשות במקום הדברים שאני לא יכולה לעשות. בכל שלב בדרך מצאתי דברים שמתסכלים אותי. כיום אני מבינה שיש לי חיים טובים ושאני ברת מזל לחיות בדרך שאני חיה".
עד שפרשה, הענף היה שלה. גם בזוגות היא עבדה יופי, עם 23 תארי גראנדסלאם ושלוש מדליות זהב. הרגע המלחיץ בקריירה הגיע בבייג'ינג. בגמר, די כרגיל, היא התמודדה בדרבי. הפעם זה היה מול קורי הומאן, והאחרונה הובילה 4:5 במערכה השלישית, והחזיקה במצ' פוינט. ורחייר סיפרה שב-20 שניות שבין הנקודה הקודמת לסרב הבא, עברו לה בראש דברים לספר שלם. "איך ההורים יגיבו?", "איך אני אגיב?", "מה יגידו בתקשורת?", "האם אבכה?". בזמן שורחייר חשבה, הבקהאנד של הומאן פגש את הרשת. כמה נקודות לאחר מכן, ורחייר הניפה זהב אולימפי. המחשבות יחכו.
ב-2009 היא החליפה מאמן, והחלה לעבוד עם סוון חרונוולד, הקואץ' של מוניקה סלש ואנה איבאנוביץ'. היא לא עשתה שינוי כי משהו לא עבד ב-2009 היא כבר ספרה שמונה שנים של שלמות. אבל אצל ורחייר לא היה דבר כזה שלמות. "זו עבודה שלא היה קל להתחיל", סיפר חרונוולד בקיץ, "כי על מה יש לעבוד? איך אני יכול לשפר אותה אם היא לא מפסידה?". אבל אצל ורחייר, כפי שהגדיר המאמן, "יותר משהיא רצתה לנצח, היא פשוט רצתה להשתפר". "בניתי לעצמי צוות שידרבן אותי", היא מספרת מה גרם לה להמשיך לרצות. "תמיד היה מה לשפר או לפתח. בכל רגע פשוט ניסיתי לעשות את עצמי טובה יותר".
את האוטוביוגרפיה שלה, שמספרת על המעגל הזה, פותח רוג'ר פדרר, אוהד מושבע של ורחייר. "היא ספורטאית מדהימה", בישר השווייצרי, "אישיות ענקית שרשמה את אחד ההישגים הכי עצומים בספורט שלנו". ואת זה אמר אחד שזכה ב-17 גראנדסלאמס. רפאל נדאל ("פשוט מצוינת") שותף לתזה. "אני כלום לעומתה", החמיאה קים קלייסטרס. בענף היא מזמן אושיה, וכשהצטלמה בעירום למגזין של ESPN ב-2010, היא נכנסה לתודעה של עוד כמה אנשים.
בטניס בכיסאות גלגלים לכדור מותר לקפוץ יותר מפעם אחת. ורחייר כל כך חזקה וצופה כל כך נכון את מיקום הכדור, שהיתרון שלה על השאר פשוט עצום. ביותר מדי מקרים, היריבה לא מספיקה אפילו לקלוט מה קורה, והנקודה כבר נרשמת על הלוח. "היא לא ראשונה רק במונחים של כוח, עם סרבים של 125 קילומטר לשעה", נכתב עליה ב-AP. "היא לפני כולן גם בטכנולוגיה". וטכנולוגיה זה הכיסא המיוחד. "קוויקי", שמו בהולנד, והטריק הוא שהברכיים והרגליים נעולות מתחת למושב. "זה לא נוח", היא אמרה, אבל נראה שהיא הסתדרה לא רע עם קוויקי.
מאז לונדון היא לקחה חופש, ובו הבינה שזהו. "אני גאה מאוד בהופעות שלי, בתארים שלי, ואני יכולה להסתכל לאחור בהרגשה אדירה", סיכמה עידן במעמד הפרישה ברוטרדם. "היתה לי קריירה משוגעת, ואין מה להוסיף לה. המעגל שלי נסגר". "ורחייר היא שגרירה ענקית", פרגן נשיא הפדרציה פרנצ'סקו ריצ'י ביטי, "לא רק לטניס כי אם לספורט הנכים בכלל".
וזה האישיו של ורחייר. מאז שהיא לא יכולה היתה ללכת, היא רצתה להוכיח לעצמה שיש מה לעשות בחיים שאחרי הטראומה. ומאז שהיא הוכיחה את זה לעצמה, היא מנסה להוכיח את זה לעולם. "זה מדהים שאני יכולה להעביר את המסר החשוב הזה", היא מספרת בגאווה, ומבשרת על ספר שכתבה בנושא, ספר שיתורגם לאנגלית בחודשים הקרובים. "גם עם מוגבלויות יש המון דברים שתוכלו לעשות. זה מה שאעשה עכשיו, אחרי הפרישה. אסע מסביב לעולם ואספר לכל אחד שרוצה לשמוע ילדים עם מוגבלויות צריכים לעשות ספורט".
שווה להקשיב לזו שהוגדרה לא אחת כ"ספורטאית הדומיננטית בעולם". אחת שבמשך עשר שנים הגיע למשחק אחר משחק וסימנה וי. לא מחלה, לא פציעה, לא מכה מוראלית, לא שובע. הולנדית אחת ששלטה בענף שלה בצורה משוגעת. בהיסטוריה של הספורט, יש רק אדם אחד שניצח יותר משחקים. ג'אהנגיר קאן, אשף סקווש פקיסטני ששבר 555 יריבים רצופים בין 1981 ל-1986. "אני לא מכוונת למספר הזה", אמרה ורחייר לפני לונדון.
אז איפה היא בין אגדות העולם? "אני לא משווה את עצמי לאף אחד אחר", היא מצטנעת. "אני גאה במה שהשגתי. יש לי המון הערצה לפדרר, נדאל, מסי והאחרים, ובכל פעם שהם אומרים עליי משהו אני רואה את זה כמחמאה אדירה. כשפדרר כתב בספר שלי זה היה מדהים, וזה שהוא מעריך את ההישגים שלי ומכבד את מה שעשיתי לא יכולתי לבקש דבר טוב מזה".
מה הלאה?
"אני עדיין אוהבת כדורסל", היא חותמת. "אולי אחזור לשחק בעתיד. מי יודע?"
***
"האתלטים הגדולים ביותר לרוב נודעים בגלל מספר", כתב סטפן טינגור בבלוג הטניס של ESPN. "וילט צ'מברלין ו-100 הנקודות שלו, האנק אארון ו-755 הום ראנס, ג'ק ניקלאס ו-18 המייג'ורים בגולף ופדרר על 17 הגראנדסלאמס. אבל אסתר ורחייר תירשם בהיסטוריה עם המספר המרשים מכולם: 470".
לטוויטר של אורן יוסיפוביץ
מייל: orenjos@walla.co.il
