פברואר 2013. רגע אחרי הניצחון על ישראל במסגרת טורניר גביע הפדרציה באילת התייצבה אגניישקה רדוואנסקה למסיבת העיתונאים, התנהגה בקוצר רוח ומיעטה לענות על שאלות. ארבעה ימים לאחר מכן, בעודה מתכוננת לטורניר דוחא, הגיעה ההסבר מצידה של הטניסאית המדורגת רביעית בעולם. היא פשוט נעלבה מהתנהגות הקהל הישראלי: "אם להיות כנים, התאכזבתי מאוד. לא ציפיתי שמשהו כזה יקרה בסבב, במיוחד לאור העובדה שהיו שם הרבה נבחרות ושחקניות מובילות, וכן, היו כמה דברים שקרו. זה תמיד עצוב ולא הוגן. אני חושבת שזה לא אחראי להתנהג כך".
רדוואנסקה לא לבד. מריה שראפובה, למשל, שמעה את הקהל מחקה את הגניחות המפורסמות שלה ולשרונאס יאסיקביצ'יוס הקהל ביד אליהו שרק בוז כשהגיע לכאן העונה עם ברצלונה. השבוע יגיע לישראל כוכב הספורט הגדול ביותר שנחת לכאן למשחק רשמי. האיש שההתגרות בו הפכה טרנד עולמי במיוחד במקומות קטנים ונידחים. המפגש עם כריסטיאנו רונאלדו הוא לא רק ההזדמנות האחרונה של נבחרת ישראל להישאר בתמונת הסיכויים להעפיל למונדיאל, אלא גם מבחן בגרות לקהל הישראלי.
האוהדים הקפריסאים הם אלה שחתומים על אחד הטרנדים המעצבנים בכדורגל העולמי. קריאות: "מסי מסי" שנועדו להוציא את הכוכב הפורטוגלי מכליו. בספטמבר 2011 הגיעו רונאלדו וחבריו למשחק ב-GSP בניקוסיה, שם הכינו הקפריסאים קבלת פנים חמה. במשך רוב דקות המשחק, הקהל מקומי התעסק אך ורק ברונאלדו ולא בעידוד נבחרתו ולא הפסיק לקרוא בשמו של כוכב ברצלונה. ביציע הונפו שלטים: "מסי מספר 1, רונאלדו מספר 2" ועל הדשא, רונאלדו ענה עם צמד ב-0:4 של נבחרתו, אך על פניו ניכר שהוא היה מתוסכל ובהמשך הודה ששמע היטב את הקריאות.
"אני סותם לאנשים את הפה כל השנה, לא אכפת לי מה אנשים עושים או אומרים. אמשיך בעבודה שלי", אמר לאחר משחק. גם בהתאחדות הקפריסאית זעמו על התנהגות האוהדים ואחד הבכירים יצא נגד הקהל: "האוהדים צריכים להגיע לעודד את הנבחרת ולא להתעסק ברונאלדו". אלא שספק אם רונאלדו וגם הקפריסאים עצמם האמינו באותו זמן שהם יצרו תקדים שעוד יצבור תאוצה.
חודשיים לאחר אותו משחק נחתה פורטוגל בבוסניה למשחק הראשון במסגרת פלייאוף ההעפלה ליורו 2012. כבר בשדה התעופה בזניצה קיבלו את פניו אוהדים עם הקריאות: "מסי מסי". ההטרדות נמשכו גם באימון המסכם, שבאופן מסורתי פתוח לרבע השעה הראשונה שלו. קבוצת אוהדים סנוורה את רונאלדו באמצעות סמן לייזר וזה הגיב בהפגנתיות באצבע משולשת שנקלטה היטב במצלמות. הכוכב אפילו לא טרח להתנצל. "אני רגיל למצבים האלה. כולם מדברים עליי רעות, אבל למה אף אחד לא מבקר את האוהדים שכיוונו סמן לייזר לעיניי. הם התנהגו בדרך מסוימת ואני הגבתי בדרך שלי".
הקהל הבוסני המשיך להתעמר בכוכב גם במהלך המשחק שהסתיים ב-0:0 ואילו רונאלדו נותר רגוע, בעיקר בגלל החשש לספוג כרטיס צהוב שהיה גורם לו להיעדר ממשחק הגומלין. "ידעתי שהם הולכים להתגרות בי בכל דרך אפשרית, אבל נשארתי רגוע ולא הגבתי. אני מנסה להישאר רגוע כי אני יודע שאם אגיב לאוהדים, אקבל כרטיס צהוב ולא אסכן את סיכויי הנבחרת בגומלין".
רונאלדו מנסה להישאר אדיש לטרנד, אך למעשה הוא סובל ממנו מאוד. אפילו התגובות שלו כלפי חוץ לא עקביות. בעבר אמר: "מסי? האוהדים ששרים לי את השירים הללו לא נורמליים. אני יודע שאנשים שאוהבים כדורגל אוהבים לראות את כריסטיאנו רונאלדו משחק". בהזדמנות אחרת טען: "הם יכולים לשיר את השירים הללו או להישאר בשקט. זה לא מפריע לי ולא משנה את צורת המשחק. לא אכפת לי מזה".
המציאות, כאמור, שונה לחלוטין. בספרו של לוקה קאיולי על הפורטוגלי: "השאיפה לשלמות", נכתב: "הוא מתעקש שהוא לא מקנא במסי, אבל אין ספק שלאו בשבילו הוא כמו קריפטונייט לסופרמן. הארגנטינאי מייצג אובססיה עבור רונאלדו, עקב האכילס שלו. זה לא מקרי שמספרד עד קפריסין ובוסניה, אוהדים יריבים צועקים לעברו: 'מסי מסי מסי'. הם יודעים שזה נוגע לו בעצבים". גם יוהאן קרויף אמר בעבר: "לרונאלדו לא צריך להפריע אם האוהדים מדברים על אמא שלו או על מסי. אם זה מדאיג אותו, הוא חייב להתבגר".
הנה עוד דוגמאות. כשפורטוגל גברה 2:3 על דנמרק ביורו 2012, שמע רונאלדו מהאוהדים הדנים את הקריאות הרגילות. בסיום המשחק נשאל הכוכב לפשר הדברים וירה: "אתם יודעים מה מסי עשה בזמן הזה בשנה שעברה? עף ברבע גמר הקופה אמריקה. אני חושב שזה יותר גרוע, לא?". גם במהלך משחקה של ריאל מדריד בזאגרב במסגרת ליגת האלופות במהלך עונת 2011/12, רונאלדו סבל מהקהל וגם ממשחק ברוטאלי של השחקנים הקרואטים. את המחאה שלו הוא כיוון ישירות למסי וגם סיפק את אחד הציטוטים המפורסמים שלו: "אני לא מבין מה קורה. עצוב לי כי שופטים אומרים שהם יגנו על שחקנים מוכשרים וכאלה עם טכניקה גבוהה, אבל האמת היא שבעוד אי אפשר לגעת בשחקנים אחדים, כל אחד יכול לתקל אותי בכל צורה. שריקות הבוז? לא נשארו לי הסברים. כנראה שזה בגלל שאני חמוד, עשיר ושחקן גדול והם מקנאים בי".
בנבחרת פורטוגל מנסים להתמודד עם התופעה המעיקה, מגוננים על רונאלדו ומקבלים את מעמדו המורם. למשל, באחד ממשחקי היורו יצא השחקן כאשר כובע לראשו ולצידו שני שחקנים ושני מאבטחים. הכל כדי לא לספוג הצקות מעיתונאים ואוהדים. גם לקראת ישראל הופקו לקחים. שעת הנחיתה ביום רביעי נותרה חסויה, הנבחרת לא תעבור דרך אולם מקבלי הפנים והאבטחה סביב הכוכב לכל אורך שהותו תהיה מסיבית. גם למלון בתל אביב לא יהיה ניתן להתקרב.
התופעה כאמור צברה תאוצה. בחלק ממשחקי הליגה בספרד רונאלדו נאלץ להתמודד עם סמני הלייזר מהיציעים ולאחרונה אף שמע את הקהל קורא בשמו של היריב מברצלונה כשנחת במולדתו פורטוגל לקראת משחק הידידות נגד אקוואדור לפני חודש. "אני לא רוצה לענות על זה", אמר החלוץ. "אני משחק 10 שנים בנבחרת ותגובה בודדת לא תפגע במחויבות שלי. כבוד לייצג את המדינה וללבוש את חולצת הנבחרת. כשאני כאן, אני מרגיש כאילו אני עם המשפחה שלי".
השבוע יגיע רונאלדו לישראל למשחק שמקצועית הוא קריטי עבור שתי הנבחרות. לראשונה מזה שנים, אצטדיון רמת גן יהיה מלא מפה לפה במשחק בינלאומי. הכרטיסים אזלו מזמן, הקופות לא ייפתחו והטירוף בשיאו. השאלה היא: האם הקהל הישראלי בא לראות את הנבחרת שלו או קודם כל את הסופרסטאר הפורטוגלי? האם יישנו המחזות מקפריסין או בוסניה? בראיון לוואלה! ספורט קרא השבוע ליאור רפאלוב: "שהאוהדים יבואו לתמוך בנו ויעזבו את רונאלדו".
למעשה, מדובר במבחן בגרות של ממש. צריך להודות על האמת. מנטאלית, ישראל היא עדיין מדינה קטנה. אנחנו מתרגשים ומעצימים כל ביקור (נדיר) של להקת רוק מפורסמת, פוליטיקאי, סלבריטאי בחופשה וגם כוכבי ספורט גדולים. רונאלדו בישראל זה חג לאומי וההתרגשות מובנת, אבל מבחינה ספורטיבית זה המקום לעלות מדרגה, לחשוב אחרת, להתנהג אחרת. בדיוק שהקהל מצפה מהנבחרת להיישיר מבט גם מול מעצמה כמו פורטוגל, הציפייה מהקהל היא להתנהג בהתאם. בדיוק כמו שביקש רפאלוב.
כי הכדורגל הישראלי שואף שהנבחרת שלו תהיה חברה קבועה במונדיאלים ואליפויות אירופה והקבוצות שלו יתמודדו בשלב הבתים של ליגת האלופות. אז, ביקורים כאלה יהפכו תכופים יותר. אם ישראל רוצה לגדול בתחום הכדורגל, הקהל המקומי צריך לספק תצוגת עידוד ספורטיבית הולמת. להסתכל לרונאלדו בעיניים ולתת לו את הכבוד מהיציע. ההקנטות והפרובקציות שהוציאו את רדוואנסקה משלוותה מתאימות למקומות נידחים. למקומות בהם ההתרגשות מהגעת סטאר כדוגמת רונאלדו מחפה על השיממון הספורטיבי השורר במדינה. אנחנו צריכים לשאוף להיות גדולים יותר, לקחת דוגמה אחרת. הרי אם הקהל ברמת גן יצעק: "מסי מסי" ויוציא סמן לייזר, במה נהיה שונים מקפריסין?
