בתקציר: ה-1:4 של מכבי חיפה על בית"ר ירושלים
Like
דודו אוואט מתרסק, יוסי בניון מאבד רלוונטיות, טל בן חיים בכלל לא בתכניות, תומר חמד חזר לגודלו הטבעי, איתי שכטר לא מקבל דקה גם בגמר גביע הליגה. אפשר להמשיך את זה, אבל הנקודה הברורה: השגרירים של הכדורגל הישראלי באירופה לא פוגעים ולא משחקים. אם אלי גוטמן בנה עליהם לקראת פורטוגל, או לפחות על חלקם, מוטב שיתפכח. הנבחרת שלו משחקת בליגת העל. דקל קינן, שהפך במכבי חיפה משחקן כבוי לבלם מוערך, הוא רק דוגמה קטנה לכך.
בכדורגל הישראלי יש כיום רק מתכון אחד מצליח, ועליו גוטמן צריך יותר ויותר להתבסס מכבי תל אביב. שחקני מכבי תל אביב כבר נכנסו להרכב הנבחרת, אבל גוטמן חייב להמשיך את המגמה. זו הדרך היחידה שלו להרוויח את התיאום. זה אומר שאלירן עטר חייב להיות מועמד בכיר לפתוח. לפני תומר חמד, לצד עדן בן בסט. עטר פיתוח קשר טוב מאוד עם מהארן ראדי וגל אלברמן, וגם הקשר הפורה שלו עם יואב זיו, אמור להקנות לאחרון יתרון במאבק על חולצת ההרכב מול טאלב טואטחה.
גם שרן ייני צריך לקבל יותר כבוד מגוטמן. לא רק משום ששרן ייני הוא שחקן נהדר עם גישה נהדרת למשחק, אלא כי זה מה שיש לגוטמן. מכבי תל אביב. סליחה מכבי תל אביב ומכבי חיפה. משתי הקבוצות האלה גוטמן צריך להרים את הנבחרת שלו לקראת פורטוגל. בסיס כמה שיותר רחב ממכבי תל אביב, לצד חיזוקים בסיסיים ממכבי חיפה או שגרירים ממש טובים כמו בן בסט. לגוטמן, שביטל לאחרונה נסיעה לאנגליה, אין מה לרעות בשדות זרים. אין לו מה לחפש תרכובות שלו עם חותמת אישי שלו. למאמני נבחרת קודמים לא היתה את הענווה לזוז הצידה ולהתבסס על קבוצות מצליחות. כמו שהנבחרת שיחקה מול פינלנד, גוטמן חייב להבין שאין לו ברירה.
Share
כמו כל מאמן שנוחת בבירת הנגב, את המבחן של אלישע לוי בבאר שבע יש לחלק לשניים. המבחן האנושי והמבחן המקצועי. במבחן הראשון אלישע לוי הצליח מעל המשוער. הוא התחבר למקום, הזריק לו מעט אופי, ובמשחקים בהם נראה שבאר שבע תיפול ותתמוטט אחרי תוצאה רעה במחזור הקודם, הקבוצה בכל זאת הצליחה לעשות משהו. מי שזוכר את המפולות בבאר שבע של השנים האחרונות, לא יכול לזלזל בכך.
אלא שבקרב על הכרטיס לפלייאוף, כישלונו המקצועי של מאמן באר שבע נחשף בענק. הכישלון הזה מתחיל ונגמר בשחקני הרכש, בסגידה לשחקני הרכש, באמונה שאת ההצלחה הוא יקנה בחוץ. לוי קנה הרבה מדי וחשב מעט מדי. אחרי ארבע שנים במכבי חיפה, אלישע לוי איבד את החדות שלו בשוק השחקנים. פעם הוא בחן כל זר במשך שבועות לפני שהחתים אותו. בבאר שבע אלישע לוי התנהל כאילו כל שחקן בינוני יכול להצליח בקבוצה. הוא חשב שכל שחקן שנמצא כיום ב-50 אחוז מיכולתו יספיק כדי לפרוח בבירת הנגב. בפועל, הוא פגע בינגו רק עם שחקן אחד תומר סויסה. שחקן שיש בו עדיין את הרעב להוכיח את עצמו, בניגוד לשחקני הרכש השבעים שאלישע לוי גרס שיצילו אותו.
ברמת הלחצים, באר שבע היא קבוצה גדולה לכל דבר. לא כל שחקן יכול להצליח בה. אלישע לוי לקח כמעט את כל מה שנתנו לו, מבלי להבין לעומק את גודל האתגר שמחכה לשחקנים האלה. באר שבע תעשה טעות ענקית אם בגלל הדבר הזה היא תחתוך את אלישע לוי בקיץ. רוב המאמנים שעברו אצלה נכשלו בשני המבחנים. זה האנושי וזה המקצועי. אלישע לוי עמד בכבוד במבחן אחד והדרך היחידה שלו להצליח במבחן השני, היא על ידי מפגש ישיר עם המציאות הזו. דברים שקשה לאדם שבא מחוץ לבאר שבע וחושב שזו עוד קבוצה, להבין. גם אם היית בעבר מאמן מכבי חיפה.
Comment
זה קצת מצחיק לראות כיצד אוהדי מכבי חיפה למדו לשנוא את ערן לוי. בהיעדר יריבות או יריבים מוגדרים, מאוד קל להיטפל למי שלא הצליח אצלך במועדון. לזכותם, לפחות, ייאמר שזה עובד להם: במשחק האחרון בין מכבי חיפה לבית"ר ניכר היטב כמה הם נכנסו ללוי לראש. כמה זה כואב לו, כמה זה מבלבל אותו, כמה זה מעיק עליו, וכמה זה עובד בסופו של דבר לטובת מכבי חיפה.
אלא שזה לא באמת ערן לוי שהם כתבו עליו את אותם שירים ארסיים. ערן לוי 2013 הוא שחקן שמכבי חיפה חייבת לשקול להחזיר למועדון. כל הבעיות שמיד קופצות לכם לראש אחרי שקראת את השורה הזו ידועות. ועדיין, בשוק השחקנים הישראלי אין למכבי חיפה תחליפים שמתקרבים לרמה של ערן לוי. זה לא אותו שחקן שאוהדי מכבי חיפה נהגו להקניט כשהוא שיחק באדום של הפועל חיפה. לוי למד בבית"ר להשתלב במסגרת. הוא מבין טוב יותר את המשחק הקבוצתי והמסירות שלו בנגיעה עם הגב לשער כמעט שהובילו את בית"ר לפלייאוף העליון. לא בכדי, הוא הפך היום לאחד השחקנים הטובים בישראל.
אריק בנאדו יכול לטפל היטב בפצצת האנרגיה הזו. הכאב שאוהדי מכבי חיפה הוציאו ממנו נובע לא מעט מהחלום שערן לוי לא הגשים בירוק, כאשר היה שחקן הנוער הבולט בישראל. היום לוי מתחיל להגשים זאת. הוא מראה שהוא מסוגל להגשים זאת. לוי עבר מהפך תדמיתי ענק. משחקן שכולם אוהבים לחבוט בו לשחקן שכולם מחכים לצפות בו ולהלל אותו. חיבוק מפתיע מצד מכבי חיפה יכול לסגור מעגל באופן סופי ולקרב אותו עוד קצת אל התובנות הנכונות, אל האור. נכון, זה סיכון ענק. אבל כל שחקני הרכש הבינוניים שהגיעו למכבי חיפה בשנים האחרונות לא היוו סיכון ענק?
המחזור הבא: בית"ר ירושלים-מכבי נתניה
זה קצת אירוני, אבל המשחק הכי טוב של מכבי נתניה בעידן טל בנין היה ככל הנראה משחק ההפסד האחרון לבית"ר ירושלים (2:3). נתניה, אגב, שיחקה היטב גם מול הפועל תל אביב, אותה גם ניצחה, אבל מול יריבותיה לתחתית היהלומים לא היו מסוגלים לזכות בכל שלוש הנקודות. מול הפועל חיפה, הפועל עכו, בני סכנין והפועל רמת גן, לנתניה אין ניצחון אחד לרפואה.
בטווח המיידי, זה אומר שנתניה מסוגלת לשחק בצורה סבירה רק כאשר ניצבות מולה יריבות שנותנות לה לשחק ומנהלות נגדה משחק שלא דומה לקרב תחתית. זה אומר שנתניה חייבת לנצח בטדי כדי להחזיר מעט מאוברדראפט הנקודות שלה. אבל בטווח הרחוק זה מלמד כמה נתניה היא מועמדת בכירה לרדת ליגה. נתניה לא מבינה מה זה לשחק כמו קבוצת תחתית, ועם ההגנה שיש לה, זה גם בלתי אפשרי. במשחק מול בני סכנין טל בנין ניהל מסכת חילופים שלא חשפה רצון גדול מדי לנצח. לא היה שם רצון לקחת בכל צורה שהיא את שלוש הנקודות. אולי לשפר את הנעת הכדור.
לנתניה היתה תקופה לא רעה עם כניסתו של מוטל'ה שפיגלר לתפקיד המנג'ר, בערך בימים שהפועל חיפה התחילה לאסוף גם היא נקודות וניצחונות. ההשוואה בין הקבוצות מלווה ותלווה לא אחת את השתיים, ולו רק בגלל חילופי המאמנים והשחקנים. אלא שלהפועל חיפה יש הרבה יותר כלים להילחם בתחתית. כשהיא מנצחת, היא מנצחת כמו קבוצת תחתית, עם סכין בין השיניים. נתניה מנצחת כמו נתניה, כמו קבוצת מרכז טבלה סימפטית ונעימה. האסימון לא ירד לה, והימים היפים שהיו לה לפני מספר שבועות, עד כמה שאפשר שיהיו ימים יפים, רק הטעו אותה. אחרי המשחק בטדי, בו היא גם מועמדת רצינית להפסד, מצפים לה חיים הרבה יותר קשים בפלייאוף התחתון.
