גנק היתה על הקו. במהלך לחוץ, כיאה לימים האחרונים של חלון ההעברות הקיצי, מכבי חיפה קיבלה עוד הצעה מחמיאה עבור שירותיו של טאלב טואטחה. הבלגים רצו את המגן השמאלי באופן מיידי. באותו היום, יום של סוף אוגוסט 2012, בדיוק ויתרו הירוקים על פיטר מסיללה. היה צריך לחשוב - האם מוותרים על שחקן הבית בן ה-20 ונותנים בלעדיות לשמואל שיימן שהגיע מהולנד. עלעול קל בלוח השנה הראה יורו צעירות בקיץ הקרוב. בין שלל הסיבות, הירוקים ראו ירוק בעיניים והחליטו להשאיר את טואטחה.
זה היה חודש תזזיתי שסיכם עונה תזזיתית במערכת היחסים שבין המועדון לשחקן, ובין השחקן לבין עצמו. באותה השנה טואטחה נפצע, דרש לעבור ניתוח בקע בגרמניה, עבר אותו בעפולה, דרש העלאה בשכר, החרים אימון, קיבל התעניינות מדורטמונד והצעות מהאנובר וקלן, הוצע לקבוצות בבלגיה, עשה שולם עם מכבי חיפה וחתם סוף סוף על חוזה חדש, חוזה של גדולים לשלוש שנים. ועדיין, את הקריירה הקצרה של טאלב טואטחה אפשר לחלק לשניים. לפני 12 בספטמבר 2012, ואחרי.
כי ב-12 בספטמבר 2012, דקל קינן חזר הביתה.
את הכישרון של טואטחה כולם מכירים, ואת המהירות עוד יותר. ובכל זאת, משהו תמיד היה שם כדי לפגוע. היכולת ההגנתית, האופי הילדותי, המחסור בתחרות. בין עוד הופעה בינונית לפציעה טורדנית לעוד דיון על החוזה, במכבי חיפה ראו טואטחה שבור. מדוכא. מנותק. זה התחיל עוד בקיץ שעבר. במשחקים הוא לקח את הקהל קשה מדי, באימונים רבים הוא התבודד. זה נראה רע. ברגע שקינן עלה בחזרה על ירוק, השחקנים מיהרו לשתף. "טאלב גמור, טאלב כבוי", אמרו לבלם, ואף השתמשו בהגדרות כמו "איש מת מהלך". עד כדי כך.
טואטחה, מספרים במכבי חיפה, שאב השראה מהקיבוצניק. "הוא לקח את החיו?ת", אומרים, "את הלא לנוח לרגע. את האש". ואכן, דקל וטאלב צמודים צמודים. במקום לשבת בחדר ההלבשה בשעה שלפני האימון, הם חורשים את המתח והמקבילים, ובמקום לנוח לאחר מכן, הם בחדר הכושר. גם באימונים זה לא מפסיק. השניים, כמעט תמיד בקבוצות נפרדות במשחקונים, חייבים לנצח. זה תמיד נגמר במבול של הקנטות לצד המפסיד.
זה חלחל גם לרשתות החברתיות. "הצ'יטה מג'סר הגיעה לטוויטר", הציג קינן את המצטרף החדש. "זה לקח קצת זמן אבל גם TT הגיע", הציג טואטחה את עצמו, וציוץ לאחר מכן הוסיף: "לפתוח את השבוע עם ניצחון על דקל קינן זה משהו". באחת ההתכתבויות ענה קינן: "חבל שמאז אתה רק מפסיד לי". להמשך הירידות השבועיות, מומלץ לעקוב אחר שניהם.
שלושה חודשים עברו מאז שקינן חזר, והשבוע כבר השתמשו בחיפה בצד השני של המטאפורה: "דקל כאילו החזיר את טואטחה מהמתים".
אותה החייאה באה לידי ביטוי במיוחד בשבועות האחרונים. תחת ראובן עטר זו היתה רוטציה, ואז אריק בנאדו שם את העמדה ברגליים של שיימן. טואטחה נעלב, אבל בניגוד לשנים עברו, התאמן חזק יותר וחזק יותר. "יש לטאלב מזל שאבא שלו הוא איש חינוך", אומר אבא של טאלב, חסן טואטחה, מנהל בית ספר. "הוא תמיד קיבל תמיכה בשעות משברים". באחד הלילות של תקופת הספסל, השניים ישבו בבית המשפחה וראו משחק של ברצלונה. הפריים התמקד בספסל של אלופת ספרד הבאה, וחסן לא פספס הזדמנות. "תראה אותם", אמר לילד. "כל אחד שם מרוויח יותר מליגת העל ביחד. והם על הספסל".
"אין מה לעשות", אמר חסן השבוע. "טאלב חזר מפציעה והיה לי ברור שיישב קצת. אבל עכשיו, הכי חשוב זה לשמר. מול סכנין כולם אמרו שהוא היה המצטיין. שימשיך להצטיין, אבל שימשיך להיות בן אדם. להיות עם האף למטה, להיות צנוע". חסן עוד לא השלים את המשפט והוא מזהה את הבן שלו מגיע עם האוטו. טאלב פתח את הדלת, וחסן ראה מה זה להיות כוכב. "כל הילדים מתנפלים עליו, מחבקים אותו", הוא סיפר בהתלהבות, "כמה שהם מעריצים אותו. ושוב, שיישאר צנוע, זה הכי חשוב".
מערכת היחסים בין הטואטחות קריטית ביותר להתפתחות הקריירה. בבית המשפחה שררה משמעת ברזל. מדברים על ילד מחונך שנותן המון כבוד להוריו. לא מזמן החליט טאלב לעשות עוף גוזל. הוא התארס לחברתו וויאם עמאש (כן, כן), עזב את הבית ושכר דירה בקיסריה. העצמאות הזו עזרה לו להתבגר גם בחיים הספורטיביים. להבין שהכל תלוי רק בו. חלק מתהליך ההתבגרות והמרדנות נגע כנראה לפריזורה. האגדה אומרת שהספר של טואטחה היה עסוק, והמגן החליט להמר. אלון תורג'מן הציע את החותך שלו, וזה עשה לטואטחה את התספורת הכי מפורסמת בליגת העל העונה. חסן כמעט נחנק מצחוק כשנשאל על הכרבולת. "כל הזמן מתקשרים אליי", אומר האב. "כולם בבית הספר רוצים לעשות תספורת כמו של טאלב".
כנראה שרק היכולת מאפילה על השערות. גם בנאדו לא יכול היה להתעלם. בדו הקרב בין השניים, טואטחה מוביל על שיימן 10:13 בהופעות בהרכב. כמו שהוא נראה, וכמו שאומר שחקן בכיר בחיפה, "שמואל היה מצוין כששיחק, אבל ביכולת הזו יהיה בלתי אפשרי להוציא את טואטחה מההרכב".
כשבנאדו נקרא לעזור לאלישע לוי בעונה שעברה, הוא היה כמו מאמן אישי עבור טאלב. השניים עבדו הגנה, ובעיקר על הפס האחרון. בשבועות האחרונים בחיפה מדברים רק על הפס האחרון. בקבוצה יש תרגיל. טואטחה עובר שחקן על הקו בעזרת המהירות, ומיד מקבל שלוש אופציות מסירה. בין קו ה-5 לנקודות הפנדל, בקו הרחבה, ובחוץ. שני משחקים, שני תרגילים, שני בישולים. מול רמת השרון הוא הוציא אחורה, גולסה פתח רגליים ויניב קטן שיגר פנימה; בסכנין המגן העביר פס וויאם עמאשה - החלוץ, לא הארוסה - המשיך לרשת.
"הוא פשוט כלי התקפי מעולה", מחמיא נג'ואן גרייב, שלהגנתו ייאמר שהחמיא גם ברגעים הקשים. "טואטחה קורא מצוין את מהלכי המשחק, יש לו טיימינג מעולה, הוא מקבל כדורים איפה שהוא צריך לקבל ולא עושה דברים שהוא לא יודע. הפס האחרון שלו מגיע ישר לכתובת. פיזית", מנהל מחלקת הנוער של אחי נצרת שם את האצבע על נקודת החולשה, "הוא חייב להיות יותר אגרסיבי, יותר גרזן. הוא שיחק באירופה וראה מה זה, ויודע שהוא צריך קצת יותר. אבל מה שיש לו אין להרבה. הוא המגן השמאלי הכי טוב בארץ, זה ברור, ואמרתי את זה גם בתקופות פחות טובות שלו. הוא מגן העתיד של הנבחרת".
על זה בדיוק בונה מאמן הצעירה גיא לוזון, ועל זה בנו במכבי חיפה בכל פעם שלא הסכימו לשחרר את הילד, גם תמורת סכומים יפים מאוד. בקיץ יורו הצעירות מגיע לישראל, ואיתו הסקאוטים, ואיתם ההצעות. הירוקים בטוחים שהכיס יכול להתפוצץ. זו אחת הסיבות הטריוויאליות שבגינן טואטחה רץ בהרכב. פוטנציאל המכירה שלו עצום לעומת זה של שיימן.
קודם שבכלל יקבל את האישור של האבא לצאת לחו"ל. בפעמים הקודמות מכבי חיפה אמרה לא, אבל זה בכלל לא היה תלוי במכבי חיפה. בחוזה החשוב באמת, של האבא חסן, אין בינתיים סעיף יציאה. כשקלן והאנובר וגנק היו רציניות, האבא אמר לבנו: "אתה לא יוצא לחו"ל כל עוד אתה לא נשוי". עכשיו הוא מאורס, וחסן מספר: "ביוני, אחרי היורו, תהיה חתונה בעזרת השם".
יכולת טובה, יורו, סקאוטים, הצעה, חתונה. נראה שדרכו של טואטחה לקריירה מבטיחה בחו"ל נסללת מרגע לרגע.
אבל רגע.
באימונים בשבוע האחרון משהו שוב הציק למגן. הבלם המצוין אדין צוצאליץ' נפצע, וייעדר תקופה ארוכה. הבלם הבוסני שיחק בצד ימין של ההגנה, והשאיר את הצמד קינן-טואטחה בצד השמאלי. טאלב אהב את זה חשוב לו שהבלם שלידו ידאג לו. כך היה בתקופה ששיחק עם בנאדו, וזה מה שייצב אותו מאז שקינן חזר. אבל אנדריי פיליאבסקי לא יכול לשחק בצד הימני של ההגנה, ועקב כך טואטחה ייאבד את הציוות עם קינן.
ואולי זה מה שטואטחה צריך. להצליח לבד, גם בלי החיבוקים מהמנטור. אולי זה עוד שלב בתהליך ההתבגרות שהמגן "הכי טוב בארץ" עובר העונה. בדיוק כמו לעזוב את הבית.
